תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מז עמוד א - מח עמוד א
אמר רבי יוחנן: אומרים זמן בשמיני של חג, ואין אומרים זמן בשביעי של פסח….לימא מסייע ליה: הפרים האילים והכבשים - מעכבין זה את זה, ורבי יהודה אומר: פרים - אין מעכבין זה את זה, שהרי מתמעטין והולכין. אמרו לו: והלא כולן מתמעטין והולכין בשמיני! אמר להן: שמיני רגל בפני עצמו הוא, שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה - אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה. מאי לאו - זמן? - לא, ברכת המזון ותפלה….מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: אומרים זמן בשמיני של חג, ורב ששת אמר: אין אומרים זמן בשמיני של חג. והלכתא: אומרים זמן בשמיני של חג. תניא כוותיה דרב נחמן: שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב: פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה בפני עצמו, ברכה בפני עצמו.
רש"י מסכת סוכה דף מז עמוד ב
ברכת המזון - דעד השתא אמרינן את יום חג הסוכות הזה וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה
רמב"ם סדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות
בשמיני עצרת אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג שמיני עצרת הזה זמן שמחתנו כו', וכן במוסף אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג שמיני כו'.
רש"י מסכת סוכה דף מז עמוד א
ברוכי לא מברכינן...לברכה - את יום שמיני חג עצרת הזה.
רי"ף מסכת סוכה דף כג עמוד א
ברכה בפני עצמה שאומר בתפלה ובבהמ"ז את יום שמיני חג העצרת הזה רגל בפני עצמו למאי הלכתא לענין אבל כדאמר רבינא יום אחד לפני החג והחג וחג עצרת הרי כאן עשרים וא' יום לענין שלשים
תוספות מסכת סוכה דף מח עמוד א
רגל בפני עצמו - דאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר פרי החג דא"כ היו בו ששה פרים ברכה לעצמו את יום שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין את המלך דה"ג בה ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך כך פי' בקונט' והשתא לא הוי כי ההוא דתניא לעיל דאמרינן כשם שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה כך שמיני טעון קרבן שיר וברכה ולינה ורבינו תם מפרש ברכה דהכא ברכת המזון ותפלה כי ההיא דלעיל ורגל בפני עצמו לענין שטעון לינה ורבינו חננאל מפרש לענין שידחה אבילות
טור אורח חיים הלכות לולב סימן תרסח
ליל ח' ערבית מתפללין ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע ואומר ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה ומקדש בב"ה ונפטרין לבתיהם לשלום
אורחות חיים חלק א דין שמיני עצרת
ברכה בפני עצמה פי' שביום שמיני של חג מברכין את המלך כמו שכתוב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וזה הפי' לדעת המפרש רגל בפני עצמו לענין תפלה וברכ' המזון שמזכירין את יום שמיני חג העצרת הזה ולזה הפי' נפרש רגל בפני עצמו לענין אבלות כמו שכתבנו וכן הדין ביום שני שהוא שמחת תורה
סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר חג הסוכות
ביום שמיני עצרת, ערבית ושחרית ומנחה, תפלה אחת היא, מתפלל אבות וגבורות, וקדושת השם. ואומר אתה בחרתנו מכל העמים וכו', ויום שמיני חג עצרת הזה זמן שמחתנו וכו' או"א יעלה ויבא, והשיאנו ה' אלהינו וכו'. רצה ומודים. ושים שלום. וכו'
סידור רש"י סימן שו
בשמיני עצרת ליל התקדש חג, שמיני ספק שביעי הוא, ומקדש בסוכה, אומר את יום שמיני חג העצרת הזה, וצריך לומר זמן, שהרי רגל בפני עצמו הוא
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות חג הסוכות אות ה
נשאל למהר"י סג"ל מפני מה אומר בשמיני עצרת ביום שמיני חג העצרת הזה יאמר חג שמיני ודיו. והשיב דבכל המצות מברכינן על המצוה כגון חג המצות חג השבועות חג הסוכות, ואי אמר הכי שמיני לחוד לא נדע מאיזה שמיני היא, לכן אומר נמי העצרת. ואי אומר העצרת לחוד ה"א שבועות הוא דנמי מתקרי עצרת דשבועותיכם מתרגמינן בעצרותיכון לכך אומר שמיני. ושוב מצאתי וז"ל אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג העצרת הזה דאז משמע שהוא טפל לחג ולא חג בפני עצמו, כדאמרינן בריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה טפל דידיה בעי פרישה ואפילו למ"ד שמיני רגל בפני עצמו הוא ה"מ לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומי ראשון הוא. הילכך האומר את יום שמיני עצרת הזה טעות הוא בידו שמשמע שהוא חג בפני עצמו כשאר חגים, עכ"ל
בית יוסף אורח חיים סימן תרסח
ליל שמיני ערבית מתפללין שלש ראשונות ואומר ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה. בפרק לולב וערבה (מז. מח.) תניא שמיני רגל בפני עצמו...ופירשו התוספות והרא"ש דברכה בפני עצמו היינו שבתפלה ובברכת המזון...וכן פירש גם כן רש"י אהא דאמרינן התם (מו:) שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה:
ספר המנהגים (ר׳ יצחק אייזיק מטירנא, ~1425) שמיני עצרת
בליל שמיני עצרת, מעריב אעניד לך וידבר משה וגו' אתה בחרתנו את יום שמיני העצרת הזה זמן שמחתינו. ואין אומרין חג שלא תמצא בתורה שנקרא יום השמיני חג
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרסח
ואנו כו'. דלענין החגיגה תשלומין דראשון הוא ובמ"ס פי"ט כ' כן על ז' של פסח ולא נהגינן כן הואיל והוא בתשלומין מידי דהוי אחה"מ כ"ש כאן דהוא רגל בפ"ע ומ"ש דלא מצינו כו' בסוכה מ"ח אמרינן י"ט האחרון של חג וכן בהרבה מקומות ואמרינן בערכין ובסוף תענית שמנה ימי החג כו'
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן תרסח סעיף א
[דלא מצינו בשום מקום. ע' בירושלמי ר"פ הנודר מן המבושל ובק"ע שם וע' שאילת שלום על השאילתות אות ע"ו וע' ברד"ק הושע י"ג במ"ש שם בשם ר"ש גאון:
אילת השחר - עיונים בש״ק ומועדי השנה (ר׳ זאב הכהן הוברמן) עמוד רג
בהגהות רעק"א כתב לעיין ברד"ק הושע י"ג במ״ש שם בשם ר"ש גאון וז"ל של רד"ק על מאי דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה (הושע ב י"ג), ורב סעדי גאון פירש חגה שלש רגלים וכל מועדה ר"ה ויום הכפורים ושמיני עצרת ע"כ שמעינן מזה להדיא דלרב סעדי גאון לא מקרי שמיני עצרת חג כל עיקר כי על כן לא הוי שמיני עצרת בכלל חגה יחד עם שלש רגלים אלא בכלל מועדה יחד עם ר"ה ויו"כ, וטעמו ודאי משום דליכא חיוב חגיגה בפני עצמו בשמיני עצרת כמו בשלש רגלים...וזוהי נמי כוונת הרמ"א שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת כלומר לא מצינו בשום מקום דרגל בפני עצמו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסח סעיף א
ליל שמיני אומר בתפלה: ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה. הגה: ואנו נוהגין שא"א חג בשמיני, דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג, אלא אומרים יום שמיני עצרת - מנהגים
חידושי מהרש״ל (נדפס בטור) סימן תרסח חג העצרת
ויש שנהגו שלא לומר חג לפי שבקרא לא נאמר חג אלא ביום שמיני שמיני העצרת, ואני קבלתי לומר את יום השמיני העצרת חג הזה, שאין אנו משנין לישנא דקרא אבל אין לומר את חג יום השמיני כו' דא"כ יהא משמעו שהוא חג ממש בפני עצמו ואינו כן אלא לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא נ"ל ויש שמתחילין נ"ב וכן המנהג
ט"ז אורח חיים סימן תרסח ס״ק א
ואנו נוהגין שא"א חג כו'. בי"ד סי' ר"כ ס"כ הבאתי מפרק א"נ דף מ"א שש"ע קרוי חג...השבתי ע"ז דא"א לומ' כן...כדאיתא ברש"י בחומש אמר הקב"ה קשה עלי פרידתכם ובכ"מ קורא ליום אחרון של סוכות י"ט האחרון מדאיצטריך תלמודא לומר שהוא חלוק ממנו לענין פז"ר קש"ב ש"מ דבלא"ה חד חג הוא ומיוחס אחריו אע"פ שאין יושבין באותו יום בסוכות דוגמ' לדבר חג המצות כל ז' הימים והלא אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשונה ובשאר ימים אין חיוב אלא מניעת חמץ….וע"פ הדברים האלה ששמ"ע נכלל בתוך החג ונגרר אחריה יש לנו לומר את יום שמיני העצרת חג הזה דודאי א"ל חג ש"ע הזה דאנו צריכים לרמז שאינו חג בפ"ע אלא מחמת החג הסוכות אלא נקרא עצרת של חג כאלו אומר טפל לחג וכ"ה בפיוט מעריב של ש"ת בזה עצרת חג האוסף כו': שוב ראיתי בתשו' רש"ל הסכים לנוסח זה ולא לומר את יום שמיני חג עצרת דלא נפסק בין שמיני לעצרת כיון דבקרא הם סמוכים וכן ראוי לנו לומר בל' זה שאין עליו קושיא
מגן אברהם סימן תרסח ס״ק א
שמיני חג. רש"ל בתשו' כתב לומר ש"ע חג הזה ולבוש כתב כמ"ש הרב"י
פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תרסח
והט"ז כתב דאין לומר כן, דא"כ הוה משמע שהוא רגל בפני עצמו לגמרי, ואין כן, אלא מכל מקום טפל הוא לעיקר החג, הלכך יאמר יום שמיני עצרת חג הזה, ופירושו, שמיני הנקרא עצרת "של" חג הזה, של סוכות. או יום השמיני עצרת של חג הזה, דהוא יום שמיני כו'. ולמאן דאמר יום שמיני חג עצרת הזה, אתי שפיר טפי, יום שמיני של חג הסוכות הנקרא עצרת. אבל מכל מקום אין להפסיק מלישנא דקרא [במדבר כט, לה] ביום השמיני עצרת, הכי נמי בברכה לומר שתי תיבות שמיני עצרת ביחד. ולכאורה אין חילוק בין שמיני עצרת חג הזה, או שמיני חג עצרת, לומר מלת עצרת בלא ה"א. בראשונה, העצרת.
משנה ברורה סימן תרסח ס״ק ג-ד
שמיני חג העצרת הזה - עיין בפמ"ג שיש לומר עצרת בלא ה'. והנה רש"ל וט"ז כתבו שיש לומר שמיני עצרת חג הזה אבל הלבוש כתב כמ"ש בשו"ע וכן הסכים בא"ר בשם כמה ראשונים וביאור הגר"א:
דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג - כמה אחרונים (ב) השיגו ע"ז והרבו בראיות דשמיני עצרת מקרי חג ע"כ אין לנטות ממה שכתב המחבר
שער הציון סימן תרסח ס״ק ב
הט"ז והגר"א והבכור שור, וכן הביא בברכי יוסף בשם סדר רב עמרם גאון כמו שכתב בשולחן ערוך
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרסח סעיף א
ליל שמיני מתפללין ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע וכתבו הטור והש"ע לומר ותתן לנו וכו' את יום השמיני חג העצרת הזה ורבינו הרמ"א כתב דאנו נוהגים שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת הזה עכ"ל וי"א שצריך לומר את יום שמיני עצרת החג הזה [רש"ל וט"ז] וכן מנהג העולם וכך נדפס בסידורים והטעם דהחג קאי אסוכות דהוא עצרת מחג הסוכות אבל הרבה מגדולי ישראל הסכימו להטור והש"ע לומר את יום השמיני חג העצרת הזה ויש ראיות רבות דמקרי חג ובתורה הוא טפל לחג הסוכות אבל הוא רגל בפ"ע ואקרי חג וכן הוא בסידור רב עמרם גאון [ונ"ל ראיה לזה ממס' סופרים פי"ט הל' ג' שאומר שם על שביעי של פסח שאומר ביום שביעי העצרת הזה ואין מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפ"ע עכ"ל וממילא דשמיני עצרת דהוא רגל בפ"ע אקרי חג ונהי דאנן לא נהגינן בשביעי של פסח כהמס' סופרים מ"מ ראיה גדולה היא ועוד ק"ו הדברים דשביעי של פסח דלא אקרי חג ואינו רגל בפ"ע אנו אומרים חג המצות הזה ק"ו בשמיני עצרת שהוא רגל בפ"ע שצ"ל עליו חג ודו"ק
אמת ליעקב (ר׳ יעקב קמנצקי) פרשת אמור (עמוד תא)
או"ח סי' תרס"ח ס"א כתב וז"ל ליל ח' אומר כתפלה ותתן לנו את את יום שמיני חג העצרת הזה עכ"ל אמנם הרמ"א שם הגיה ואנו נוהגין כו' אלא אומרים יום שמיני עצרת עכ"ל ונראה שפליגי אי חז"ל תקנו הברכות לפי לשון התורה או לפי לשון חכמים והיינו לפי מה שביאר הגר"א בהלכות חלה יו"ד סי' שכ"ח ס"א שהמחבר סובר שיש לברך להפריש תרומה שהוא לשון התורה והרמ"א סובר שיש לברך להפריש חלה שהוא לשון חכמים ועיי"ש וא"כ אזלי לשיטתייהו דהמחכר ס"ל שיש לברך בלשון התורה ולכן מכנה את החג בשם שמיני שהוא חג העצרת הזה אבל הרמ"א שסוכר שצריך לברך כלשון חכמים וא"כ צריך לומר יום שמיני עצרת
שערי תשובה סימן תרסח
ועיין בר"י בשם ב"י דמי שטעה בתפלת ערבית של לילי ש"ע ואמר את יום חג הסוכות הזה ועקר רגליו יצא בדיעבד ובר"י חולק עליו והביא ראיות דלא יצא ומחזירים אותו דודאי האומר חג הסוכות על סוכות ממש נתכוין ולא על ש"ע דאשכחן שנכלל בחג הסוכות דהא גם מה דקאמר עד השתא בתפלה על חג הסוכות ממש נתכוין ע"ש
משנה ברורה סימן תרסח ס״ק ב
אומר בתפלה וכו' - ואם שכח ואמר את יום חג הסוכות הזה ועקר רגליו אם צריך לחזור יש דיעות בין האחרונים עיין בשע"ת ובח"א כלל כ"ח דין ט"ו ולכו"ע אם לא סיים הברכה צריך לחזור לותתן לנו ולומר כהוגן
Summary:
The גמרא concludes that one should recite שהחיינו on שמיני עצרת. In the context of this ruling, the גמרא states that the holiday is a רגל בפני עצמו with respect to several items, including ברכת המזון and תפילה. As רש״י explains, but for this ruling, one would recite חג הסוכות הזה on the eighth day. However, the גמרא does not explicitly state the verbiage for the שמיני עצרת insert.
The רמב״ם rules that the correct formula for ש״ע is ביום חג שמיני העצרת הזה. This version places a great deal of emphasis on the independent nature of the holiday of ש״ע.
In contrast, the ruling of רש״י, רי״ף, תוספות and many other ראשונים is that one should insert ביום שמיני חג העצרת הזה. This text is cited as early as רב עמרם גאון. The מהרי״ל elaborates on this phrasing, explaining how this properly balances the unique nature of שמיני עצרת, being independent but still טפל to the holiday of סוכות.
The ספר המנהגים takes a different approach, noting that there is no context in which שמיני עצרת itself is referred to as a חג. Accordingly, he recommends reciting יום שמיני עצרת, omitting any reference to the word חג. The גר”א critiques this comment, while רע״א brings support for it. [It is of note that the ספר מנהגים (as understood by the אילת השחר) is in agreement with the conceptual approach to ש״ע as was cited by the מהרי״ל, he simply has a different formula to accomplish the same goal.]
The שלחן ערוך cites the opinion of רש״י/תוספות, while the רמ״א rules in accordance with the opinion of the ספר מנהגים.
The מהרש״ל offers a third possibility: he allows for the word חג to be included but requires that it remain indepdent at the end, reciting ביום שמיני העצרת החג הזה. (It is of note that he explicitly rejects the phrasing that is utilized by the רמב״ם.) He prefers this verbiage due to its close connection to the wording in the תורה. The ט״ז also recommends following this opinion, though he focuses on the טפל nature of ש״ע, noting that this wording properly portrays ש״ע as a holiday which is טפל to סוכות. The פרי מגדים minimizes the practical difference between these two opinions.
The מ”ב recommends following the מחבר and not the רמ״א. This is also the recommendation of the ערוך השלחן.
The אמת ליעקב suggests a conceptual distinction between the approaches of the מחבר and the רמ״א.
The שערי תשובה addresses the case of one who mistakenly inserts חג הסוכות instead of the שמיני עצרת insert.
No comments:
Post a Comment