מכשיר
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מד עמוד א
משנה. הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו - מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. גמרא. ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה? אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי: באוכלי פירות גנוסר שנו
תוספות מסכת ברכות דף מד עמוד א
באוכלי פירות גנוסר שנו - שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריב סעיף א
כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה; לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו; אפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל
משנה ברורה סימן ריב ס״ק ג
שאוכל דג מליח - כגון שאכל דבר מתוק מקודם ואוכל דג מליח להפיג המתיקות ומפני שלא יזיקנו המליח בגרונו אוכל פת עמו אבל אינו תאב כלל לאכול פת לכן הוי הפת טפל משא"כ אם הוא תאב לאכול פת ג"כ אע"פ שאוכלו עם המליח כהנהוג לאכול דג מלוח שקורין הערינ"ג עם פת אינה טפלה אליו אפילו אם תאב להמליח יותר וצריך לברך עליה המוציא ופוטר את המליח - אחרונים
דברים הבאים מחמת הסעודה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מא עמוד ב
איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה; אמר רב הונא: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם. וכן אמר רב נחמן: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם; ורב ששת אמר: טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד. ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים. אמר רב פפא, הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה - טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם; לאחר סעודה - טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. שאלו את בן זומא, מפני מה אמרו: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם? אמר להם: הואיל ופת פוטרתן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קעז סעיף א
דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן; ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן; ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות, (וע"ל סימן קס"ח סעיף ח'), אם אוכל אותם בלא פת, טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם; ואינם טעונים ברכה לאחריהם, דכיון שבאו בתוך הסעודה בהמ"ז פוטרתם; ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (עם הפת) ובסוף אכל עמהם פת, אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם
דברים הבאים ללפת
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מא עמוד ב
אמר רב פפא, הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם
רש"י מסכת ברכות דף מא עמוד ב
אין טעונין ברכה - דהוו להו טפלה, הלכך: כל מידי, בין מזון בין פירות, שהביאו ללפתן - אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו
תוספות מסכת ברכות דף מא עמוד ב
הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה - פי' הקונטרס ללפת בהן את הפת אין טעונין ברכה דהוו להו טפלה ולא נהירא דא"כ מתני' היא (דף מד.) דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה ומאי קמ"ל...על כן פי' ר"י דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר הרגילים לבא מחמת הסעודה בפת שרגילים לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים וכל מיני קדרה והביאן בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם אפי' אכלן בתוך הסעודה בפני עצמן בלא פת דכיון דמשום פת הם באין הפת פוטרתן אבל דברים שאין דרכן לבא בתוך הסעודה כגון תמרים ורמונים ושאר כל פירות שאין רגילים ללפת בהן את הפת טעונין ברכה לפניהן דכיון דלאו משום לפתן אתו אין הפת פוטרתן והיינו כר"נ וכרב הונא דלעיל דאמרי דטעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריב סעיף א
כל שהוא עיקר ועמו טפילה...הגה: וי"א אם הטפל חביב עליו, מברך עליו ואח"כ מברך על העיקר (אגור בשם א"ז); הא דמברכין על העיקר ופוטר את הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה, אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא; או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתייה, מברך על האוכל תחלה אע"פ שהוא טפל לשתייה, ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר - ת"ה סימן ל"א
משנה ברורה סימן ריב ס״ק ו
שאוכלן ביחד - אם אוכל פת כיסנין עם גבינה או שאר דבר ללפת בו אף שהם ג"כ חביבים עליו והוא תאב לאכול אותם מ"מ מברך רק על הכיסנין לבד דמסתברא שהוא העיקר אצלו וה"ה בכל דבר כשאוכל עם מין אחר ללפת בו דמה שאוכל ללפת נחשב רק כטפל
ערוך השולחן אורח חיים סימן קעז סעיף א
הפת פוטר כל מיני מאכלים הבאים בתוך הסעודה השייכים להסעודה והיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהן ללפת בהן את הפת כמו בשר ודגים ביצים ירקות חמאה גבינה חלב ודייסא וכל מיני תבשילין שהן לשם אכילה ושביעה וכן כל מיני מלוחים ואפילו אוכלן בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא פטרתן ולא לאחריהם דברהמ"ז פוטרתן דאותם שהאדם אוכל עם הפת עצמו אין אנו צריכין לטעם דברכת המוציא פטרתן שהרי פטורים מטעם עיקר וטפל אלא טעם דברכת המוציא לאותם שנאכלים בלא פת [כ"מ מתוס' מ"א: ד"ה הלכתא ע"ש ודו"ק] ונמצא ששני פטורים יש האחד מה שהפת פוטר והיינו המאכלים שאוכלים פת עמהם והפטור הוא משום עיקר וטפל והשני מה שברכת המוציא פוטרת והיינו כל שבאים לשם אכילה ושביעה ברוב תבשילין שלנו שהן עיקר הסעודה
x
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מג
עיקר וטפל במיני מזונות תשל"ז. חתיכה של מזונות נכרת וחשובה שראויה וחביבה לאכול בפני עצמה כגון כריכים דקים של גלידה (אייס קרים ווייפערס) או בצק דק ממולא פירות מתוקים (פיי - קראסט או שטרודל) ורצה לאכול אותן ראשון בפני עצמן יש לו רשות לברך בורא מיני מזונות תחלה ואח"כ על העיקר. והטעם דלהרבה בני אדם ואולי להרוב הוא גם דבר חביב בפני עצמה, שלכן יש לעשות לרוב בנ"א לברך תחלה על חתיכה קטנה ממזונות ואח"כ על הממולא שהכל או העץ כפי מה שהן, אבל אלו שאין רצונם אלא בהממולא אך שאוכלין אותן מחמת שהן עכ"פ שם יברכו רק על הגלידה ועל הממולא ופטור מזונות הטפל להם
שלא יטנפו הידים
בית יוסף אורח חיים סימן ריב
כתב הכל בו מרקחת שמוציאין על רקיקין דקין אותם רקיקין הוו טפלה למרקחת שהדבר ידוע שאין באין שם לאכול לחם ואותם רקיקין אינם באים אלא לדבק המרקחת עליהם כדי שלא יטנפו הידים בדבש הילכך הוי ליה הרקיק טפלה וברכת המרקחת פוטרה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסח סעיף ח
לחמניות, אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא ובהמ"ז; ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש, מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם קבע סעודתו עליהם, מברך המוציא וברכת המזון; ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם, הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן
מגן אברהם סימן קסח ס״ק כג
רקיקים דקים. דאין מתכוונים לאכול הרקיקים רק שעושים הרקיקים שלא יטנפו הידים מהמרקחת
מגן אברהם סימן ריב ס״ק ה
שאין מתכונין. אבל במדינות אלו שמניחין המרקחת על הדובשנין שטובים למאכל א"כ כונתו ג"כ לאכילת הדובשנים ומברך עליהם
https://www.aish.com/atr/Blessing-on-Ice-Cream-Cone.html - “The Aish Rabbi”
Putting all of the above together, since the ice cream and the cone are not cooked together and you will typically eat a lot of the ice cream before you get to the cone, two blessings are recited on it – shehakol on the ice cream and mezonot when you get to the cone. One exception would be a tasteless cone whose only function is to make it possible to hold the ice cream. On that you would make no blessing at all since it is clearly secondary to the ice cream. When I was growing up, we were always told to order a “sugar cone” with our ice cream. I never asked why because it tasted better anyway, but I assume it was to avoid this situation.
תערובת
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לו עמוד ב
חביץ קדרה, וכן דייסא; רב יהודה אמר: שהכל נהיה בדברו; רב כהנא אמר: בורא מיני מזונות. בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דבורא מיני מזונות, כי פליגי - בדייסא כעין חביץ קדרה, רב יהודה אמר: שהכל - סבר דובשא עיקר; רב כהנא אמר: בורא מיני מזונות - סבר סמידא עיקר. אמר רב יוסף: כותיה דרב כהנא מסתברא, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות. גופא, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות; ואיתמר נמי, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף ב
חמשת מיני דגן ששלקן כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה; אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו, בטל בתבשיל
משנה ברורה סימן רח ס״ק ד
(או כתשן - ר"ל אפילו לא חילקן רק שהסיר קליפתן ע"י הכתישה והאחרונים מצדדים דבעינן דוקא שיתדבק ע"י הבישול אז נחשב זה למעשה קדרה דאל"ה נחשב כשלמין בס"ד ועיין מה שכתבנו שם
משנה ברורה סימן רח ס״ק ח
(אלא לדבקו וכו' - ר"ל שלא בא להטעים התבשיל ולא לסעוד הלב רק שיהא התבשיל מדובק לא חשיב ובטיל לגבי התבשיל אפילו נתן לתוכו קמח הרבה
THE HAKHEL COMMUNITY AWARENESS BULLETIN - “Reviewed by HaRav Yisroel Belsky” - Volume III, Number 3 Sivan 5763
http://www.hakhel.info/archivesCABs/HAKHELCOMMUNITYAWARENESSBULLETIN11.pdf
Cookies and Cream - One of the flavors of Klein’s parve ice cream is “Cookies and Cream” which contains cookie crumbs or bits which are sprinkled through areas of vanilla frozen dessert. The appropriate brocha rishona on this product is shehakol, but it is k’dai to make a borei minei mezonos on another product and have in mind at that time to be motzi the cookie part of the ice cream as well.
Summary:
The general principle outlined in the משנה is that a ברכה is only recited on the primary food item and not the secondary food item.
In that context, the משנה cites possibly the most extreme example of the principle - where the bread is being eaten for the sole purpose of removing the taste of the previous food from one’s mouth. Notably, in this case, even though the secondary item is being eaten independent of the first item, it is still considered טפל and does not receive an independent ברכה.
The second case of this principle is seen from the גמרא and ruling of the שלחן ערוך that any food that is part of the meal (e.g. meat/vegetable) does not receive a separate ברכה since it was already covered by the bread. In this context as well, the secondary food is physically being eaten independent of the primary food.
The third case, logically seeming very similar to the second case, is outlined by the משנה ברורה, wherein he notes that where one food is being eaten to enhance the second food, then the enhancer does not receive an independent ברכה. In a similar manner, אגרות משה rules that if one is eating an ice cream sandwich, where the real focus is on the ice cream, then a ברכה of שהכל can/should be recited on the item. However, he adds that if one also desires the מזונות part, he has רשות to take a bit of that first, recite a מזונות and then make a שהכל and eat the ice cream.
In analyzing C&C, one could very well be inclined to distinguish this case from the ice cream sandwich/ice cream cone. In those cases, the general ללפת principles would appear to apply, resulting in our needing to establish primary and secondary components. As such, one could very reasonably conclude that the ice cream is the primary item and a שהכל should therefore be recited. And, מזונות does not not appear to take on a unique role in those ללפת cases, so the presence of the cookie/cone as a מזונות ingredient would be irrelevant. However, when it comes to bona fide mixtures (i.e. not just ללפת), it would appear that מזונות ingredients take on an automatic עיקר status. As such, one might have concluded that even though one primarily is focused on the ice cream in C&C, nonetheless the presence of cookies, secondary in focus as they may be, result in C&C receiving a ברכה of מזונות. If so, the ruling apparently approved by Rav Belsky is quite interesting. Unless perhaps the rule of תערובת and the unique role of מזונות is dependent on the mixture being actually cooked, in which case the various scenarios would be quite analogous.
No comments:
Post a Comment