בגד מיוחד לתפילה
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן צח
התפלה היא במקום הקרבן דכתיב ונשלמה פרים שפתינו...ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחר...וראוי הוא שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב לו שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צח סעיף ד
התפלה היא במקום הקרבן, ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה...וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה; ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה, משום נקיות
ראש מגולה/רגלים מגולים
תלמוד בבלי מסכת שבת דף י עמוד א
רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, אמר הכון לקראת וגו'. רבא שדי גלימיה ופכר ידיה, ומצלי. אמר: כעבדא קמיה מריה. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא צערא בעלמא - שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מריה. כי איכא שלמא - לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר: הכון לקראת אלהיך ישראל
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה
תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה
תקון המלבושים. נלמד ממאי דהוה עביד רב כהנא (מס׳ שבת דף י) כמו שכתבתי בסמוך. ואמרינן נמי התם רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי כלומר היה נותן אנפלאות חשובים ברגליו אמר הכון לקראת אלהיך ישראל ומדרמי פוזמקי אלמא שאין להתפלל ברגלים מגולות. וכתב רבינו אם אין דרך אנשי המקום וכו' כלומר לאפוקי כל בני הערב שעומדים לפני הגדולים ברגלים מגולות שאותם יכולים להתפלל בין ברגלים מגולות בין במכוסות וה"ה למקומות שרוב העולם מכסים רגליהם ואין מקפידים בשעומדין לפני הגדולים אם עומדין ברגלים מגולות או מכוסות דלענין תפלה נמי אין קפידא. ולשון רבינו מוכיח שאין קפידא לתפלה אלא במקום שמקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות וכתבו בהגהות דאמרינן בחגיגה (דף י"ג:) לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמי מאריה
בית יוסף אורח חיים סימן צא
וכתב הרמב"ם לא יעמוד בתפילה...ונראה מדבריו שאם דרך אנשי המקום לעמוד יחפים בפני הגדולים כמו בארץ הערב שרי להתפלל יחף אבל בהגהות מיימוניות (שם אות ט) כתוב אסור להתפלל בלא מנעלים דאמרינן בחגיגה (יג:) לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה מריה עכ"ל ולא חילק בין מקום למקום ומיהו אפשר דבמקום שנהגו לעמוד יחפים בפני הגדולים אינו בכלל זה דהא חזינן דאורחייהו לגלויי כרעייהו קמי מרייהו ולא אמרינן בהו דבטלה דעתן וכן נהגו העולם בכל ארץ הערב להתפלל יחפים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צא סעיף ה - ו
לא יעמוד באפונדתו (טאסק"ה בלעז) ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים. דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים
משנה ברורה סימן צא ס״ק יב
מגולה - ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן לבד דגנאי הוא לעמוד כן לפני גדולים ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בעת התפלה בתי ידים שקורין הענטשי"ך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני [ב"ח] ומהח"א דלעיל משמע דאפילו בבתי שוקיים של צמר לבד ג"כ אין נכון והכל תלוי לפי מנהג המקומות. הרמ"מ תיקן שלא לכנס לבהכ"נ במנעלים ארוכים והיינו שטיוויל ואם דרך אותו המקום לעמוד כך בפני גדולים מותר - פמ"ג
ערוך השולחן אורח חיים סימן צא סעיף ח
ובמדינתינו אין להתפלל אף כשהראש מכוסה בכיסוי קטן רק בעינן כובע כמו שהולכין ברחוב וגם בבגד קצר שקורין קאפטי"ל אין להתפלל בו כי אין יוצאין בו לרחוב ולגילוי ראש לא מהני אף אם יכסה בידיו אם לא שממשיך הבית יד של הכתונות או של בגדו על היד ומכסה בו דזה מועיל וכן אם אחר מניח ידו על ראשו של זה מועיל ג"כ וכובעים הקלועים מקש חשיבא כיסוי ואסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה ולענין בגדים כללו של דבר שצריך להתפלל בבגדים שיוצא בהם לרחוב ולכן בבגד בית שקורין שטו"ב חאלא"ט אם א"א לצאת בו לרחוב אין להתפלל בו [המג"א הביא לחלק בין בתי שוקים של צמר לשל פשתן ואצלינו אינו ידוע הפרש ביניהם] ובוואליקע"ס בימי החורף נ"ל דיכול להתפלל דהולכין בהם אז לרחוב
חיי אדם חלק א כלל כב סעיף ח
אסור להתפלל עד שיכסה לבו ובדיעבד, יצא. ומי שדרכו לילך בחגורה, אסור להתפלל עד שיחגור, אף על גב דבשאר ברכות אין צריך לזה. ויתעטף בבגדיו כדרך שהולך לפני שר. ולכן אינו נכון להתפלל בקאפטין [חלוק בית] ובבגד התחתון או בשלאפרק [בגד שינה] (מעילים שאינם עשויים לצאת בהם), כמו שכתוב [עמוס ד' י"ב] הכון לקראת אלהיך. וישים כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב, ולא בכובע הקטן שתחת הכובע (שלאף מיטץ [כיפת שינה]). ופשיטא שלא יתפלל ברגלים מגולות אם אין דרך אותו מקום כך לעמוד לפני גדולים (סימן צ"א)
שו"ת מלמד להועיל חלק ב (יורה דעה) סימן נו
שאלה: אי רשאי לישבע בערכאות שלהם בגילוי ראש. תשובה…..הנה בק"ק יראים דפפד"מ בבית החינוך שנתיסד מהגאון ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל (שאני הייתי מורה שם ב' שנים וחצי) יושבים התלמידים בשעת לימוד שאר המדעים בפריעת ראש, ורק בשעת לימוד תורה מכסים ראשם (וכן הוא המנהג בבית הספר בהאמבורג) וזה נעשה שם עפ"י תקנת הרה"ג מו"ה ש"ר הירש זצ"ל. ובפעם ראשון שבאתי לביתו של הרה"ג ש"ר הירש בכובע על ראשי, אמר לי שכאן הוא דרך ארץ להסיר הכובע מעל הראש כשבאין אל אדם חשוב, ואולי יראה מורה אחר (יש בבית החינוך שם גם הרבה מורים א"י) שאני איני מסיר הכובע מעל הראש לפני ראש בית החינוך (דירעקטאר) היה מחשב זה כאילו אני מבזה אותו. ובזה וכיוצא בזה אין בו משום בחוקותיהם. ואם כן בנידון דידן אם השופט נותן רשות לכסות הראש בשעת השבועה מה טוב, וכל אחד בודאי לכתחלה צריך לבקש מהשופט לכסות ראשו ויאמר כי הוא מצווה לכסות ראשו בכל דבר שבקדושה והשבועה הוא לו בלתי ספק דבר קדושה. אמנם אם השופט אינו רוצה לתת לו רשות א"צ לקבל עליו אפי' עונש ממון ויכול לישבע אפילו בגילוי ראש
לבוש אורח חיים סימן קנא סעיף ו
מותר ליכנס בבית הכנסת במקלו ובתרמילו ובאפונדתו כיון שכן דרכו ללכת כך, ונכנסים כן אפילו לפני השרים לא אטרחוהו לסלקן, אבל בראש מגולה לא יכנס אפילו במקום שנוהגים ללכת כן בפני השרים, שזהו דרך קלות ראש מאד כאילו אין לו מורא השכינה שעליו, וכשיש לו כובע בראשו יש לו אימה וכובד ראש לפניו יתברך
משנה ברורה סימן מו ס״ק ט
עוטר ישראל - הזכיר ישראל בברכה זו וכן באוזר ישראל משא"כ באחרות הטעם שהשאר הוא להנאת העולם שהכל שוין בהן משא"כ באלו שנים הם בישראל לחוד משום צניעות דחגורה הוא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה וכובע היא משום צניעות כדאיתא בשבת ד' קנ"ד כסי ראשך מפני אימתא דמרך
שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן יג
אם מותר להתפלל עם כובע קטן בלבד על הראש ובמיוחד בימים החמים והמזיעים. ע"ד אם מותר להתפלל עם כובע קטן בלבד על הראש...החיי אדם בכלל כ"ב סעי' ח' פוסק בזה וז"ל: וישים כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע (שאלאף מיטץ)...הרי לנו דאין להתפלל בכובע קטן, אלא דלפי החיי אדם ששם את הדגש על הכדרך שהולך ברחוב היה מקום להתיר בזמנינו לאלה שגם ברחוב הולכים כך בכובע קטן, אבל לפי המשנ"ב ששם את הדגש בזה מפני שאין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים יש להחמיר גם על ההולכים ככה גם ברחוב אם אבל בשעה שצריכים לעמוד לפני אנשים בעלי שררה כן חובשים כובע גדול, וגם מסוף דברי החיי אדם משמע נמי שסובר כן שהמודד הוא אם אין דרך לעמוד כך לפני גדולים. כן לא נתבאר מדברי שניהם איך הוא הדין בזה בהיכא שיש לו מוטיב ונימוק שרוצה לעשות כן מפני החום הגדול ששורר וההזעה. אולם בספר מגן גבורים על או"ח סי' צ"א באלף המגן סק"ג כותב...שהגאון המאירי ז"ל אסר בהדיא לומר זמירות וברכות ק"ש בביהכ"נ בכובע קטן אפילו כשעושים כן בגלל החום היות ואין דרך לעמוד כך בפני גדולי המקום. אלא האמת אגיד בזה דחפשתי בספר ח"ה (לא בדפוס לוורנא אלא בדפוס קושטאנדינא, אך היינו הך) ולא מצאתי שיביא כן בשם המאירי ז"ל...ולבי אומר לי שלהגאונים מחברי המגן גבורים נתחלף להם מנחם במנחם, וחשבו שהשם החכם הגדול מנחם שמזכיר הח"ה הוא המאירי ז"ל ששמו ג"כ מנחם, ולא שמו על לב לחשוב שהוא חכם גדול אחר ששמו ג"כ היה מנחם, הוא: מנחם לונזאנו….עכ"פ איך שלא יהיה נראה שבודאי יש לחזר לחבוש תמיד בשעת התפלה מגבעת על הראש כדרך הופעה חשובה בפני מלך או שר, ובאין אפשרות מאיזה סיבה שהיא יש עכ"פ לחזר לא לבוא בביהכ"נ עם כיפה פשוטה שישן בה, וכן שתכסה את רוב ראשו. ויעוין להגרש"ק ז"ל בספרו שו"ת האלף לך שלמה סי' ג' שסובר שבכלל צריך תמיד שלא יהא מקצת הראש מגולה...ואמנם בספר שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' א' כותב לחלוק על הגרש"ק ז"ל, ומסיק וכותב, דלמעשה הרוצה להחמיר ולחוש לדעת הגרש"ק צריך לכסות רוב ראשו, אבל לדינא אין מחויבים לחוש לדעתו וכו' ולכן אם אך מכוסה באופן שנקרא שראשו מכוסה רשאים לילך ברחוב ואף לברך וכמו שעושין כן הרבה ואין להחשיבם ח"ו לקלים עיי"ש...אבל בנוגע לתפלה בביהכ"נ מסתבר הדבר שגם הוא יודה שצריך לחבוש מגבעת, או עכ"פ לחבוש כיפה מיוחדת שתכסה את רוב ראשו, משום הכון וכו' ומשום תפלה בכובד ראש, ועכ"פ כך היא דעתי להלכה, וכך ראיתי גם בספר שו"ת יביע אומר ח"ו הנדמ"ח בסי' ט"ו סוף אות ה' שהעלה נמי בכזאת, שבכניסה להתפלל לבית הכנסת ולעלות לס"ת ראוי מאד שהכיפה תהיה גדולה כשיעור שתכסה רוב הראש, שרובו ככולו עיי"ש, ואכמ"ל ביתר דברי תשובתו שם
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן טו
וא"כ ההולך בגילוי ראש משום שיותר נוח לו מסיבת החום וכיו"ב אין בזה משום חקות הגוים….והן עתה מצאתי בס' מטה אפרים ארדיט (ספ"ז מה' ברכות דט"ז ע"א) שדחה ג"כ דברי הט"ז, עפ"ד מהר"י קולון הנ"ל, שהעושים כן אינו אלא מתוקף החום וכיו"ב, ועכ"פ אינם עושים כן להדמות לגוים, ולכן אינו אלא ממדת חסידות. ע"ש….ועכ"פ לפמ"ש לעיל, הלובשים כיפה קטנה אע"פ שאינה מכסה אלא מקצת הראש, ניצולים מחשש של ובחקותיהם לא תלכו, ומכ"ש לעם היושב בציון ובארץ ישראל שאין כוונתם להדמות לגוים, די אפילו בכיפה קטנה, אלא שמכל מקום כיון שנכנסים בזה לבית הכנסת להתפלל שמנה עשרה, ולעלות לספר תורה, ראוי מאד שהכיפה תהיה גדולה כשיעור שתכסה רוב הראש, שרובו ככולו
פסקי תשובות אורח חיים סימן צא
והנה, עפ"י הכלל האמור בכל הפוסקים שעמידת האדם בתפלה צריכה להיות כדרך הליכתו ברחוב ועמידתו לפני אנשים חשובים, וכדברי המשנ"ב "הכל תלוי לפי מנהג המקומות", אם כן באלו אשר הורגלו מנערותם ללכת ללא חליפה וכובע, ואף בעת עמדם לפני אנשים חשובים אין מקפידים בכך, אין בידינו למחות כשמתפללים ללא חליפה וכובע, ואפילו ללא גרביים במקומות שנוהגים ללכת כך בימות הקיץ ואף עומדים כן בפני גדולים, וכן בשרוולים קצרים ואף במכנסיים קצרות, זולת כשניגשים לפני העמוד כש"ץ שצריכים להתעטף כהוגן וכן בעלייתם לתורה. אולם ראוי לכל מי שיש בקרבו ריח תורה שימנע עצמו מלהתפלל כן, וכדברי השו"ע בסעי' ו' דרך חכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים, וכבר כתבו שהוא הדין לכל אדם יש לו לעשות כן, וכלשון הטור והשו"ע (סי' צ"ח סעי' ד') "ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה כמו בגדי כהונה" וכו', ובפרט כי גם כיום שמנהג הרחוב אינו מורגל ללכת יום יום בחליפה וכובע, מכל מקום כשיעמוד אדם בפגישה לפני איש נכבד מאד כמלך או בעת שמחת נישואי צאצאיו וכדו' יתהדר בחליפה ולפעמים אף בכובע, ובודאי שיקפיד על פוזמקאות, ולכן אפשר שאף מדינא חייב בזה מדין 'הכון', דעל אחת כמה וכמה כשהולך לעמוד לפני אדון כל הארץ יתברך שמו. ואלו אשר הורגלו בחליפה וכובע, ולא יעמדו לפני רבותיהם ושאר גדולי תורה בלעדיהם, חייבים בעיטוף זה, ואסור להם להתפלל מבלי חליפה וכובע ופוזמקאות, אף כשנמצאים בחדרי חדרים, זולת במקום אונסֿ או חולי כשאין באפשרותם בכך, וכדלקמן באות ד'. ואף באותם תפילות שמתעטפים בטלית, צריךֿ ג"כ שיהיה לבוש במלבוש עליון (חליפה) ולא די בטלית, ויכסה ראשו בטלית כהוגן, עכ"פ בעת תפילת שמונה עשרה שחייב כך
שאילת שלמה (ר׳ שלמה חיים הכהן אבינר), חלק ב סימן רלג
באופן פשוט נראה דאין חובה מן הדין לתלמיד ישיבה ואף לתלמיד חכם לחבוש מגבעת או כובע אחר, מלבד מה שכתב הרמב"ם (הלכות דעות ה ו) צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן ויש מקום לומר שדין יה יהיה יותר קל ברשות היחיד מאשר ברשות הרבים, כפי שהדבר נוהג לגבי נשים (כתובות עב ב) אף על שדינן הרבה יותר חמור אך לא יהיה מקום לחלק מבחינת הצניעות בין סוגי כובעים שונים או בין כובע לכיפה גדולה. ומה שמצאנו שיש לחבוש כובע בשעת תפילה (שוע או"ח סי' צא מ"ב ס"ק יב) הדי זה מפני כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים (שו"ע שם) - הרי שכשעומדים כן אין חובה. וכן מה שמצאנו שיש לחבוש כובע בשעת ברכת המזון (שו"ע או"ח סי' קפג מ"ב ס"ק יא) זהו דין עיטוף בבגד עליון אך נראה שהכוונה היא שאין צורך בעיטוף מיוחד ושונה מזה של כל החיים אלא אותו עיטוף שקיים בחיים צריך להיות בברכת המזון, לכן מי שחובש מגבעת יצטרך לחובשה בשעת ברכת המזון כדי להוסיף מורא שמים, אך ההולך בלי מגבעת אין לומר שיצטרך לקנות אחת לברכת המזון, לכן נראה שאין דין עצמי של חבישת כובע וסוגי כובע אלא שתלמיד חכם חייב להיות לבוש בצורה מכובדת מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינוניים נאים (רמב"ם הלכות דעות ה ט) וזהו דבר שתלוי במדינה מה נקרא בינוני נאה מה שאין כן עצם כיסוי הראש שהוא מדין צניעות ואינו תלוי במנהג המקום אבל צורת הכיסוי היא מדין הופעה מכובדת בינונית נאה וזהו דבר התלוי בזמן ובמקום
לבישת אזור
בית יוסף אורח חיים סימן צא
וגרסינן בפרק קמא דשבת (ט:) למ"ד תפילת ערבית רשות כיון דשרא המייניה וכו' וכתב בעל התרומה מכאן יש ללמוד שצריך אדם לאזור אזור בשעת התפילה וכו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צא סעיף ב
צריך לאזור אזור בשעת התפלה, אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה, משום הכון (עמוס ד, יב) אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה, מאחר שיש לו מכנסים. הגה: ואין לבו רואה את הערוה - ר"ן פרק קמא דשבת והרא"ש פרק הרואה והגהות מיימוני פ"ה מהלכות תפלה
בית יוסף אורח חיים סימן צא
וכתב רבינו ירוחם (נ"ג ח"ד כו ע"ד) שיש מי שכתב שמי שרגיל לחגור כל היום אם התיר חגורתו קודם תפילה צריך לחזור ולחגור אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה אין צריך לחגור לתפילה
מגן אברהם סימן צא ס״ק א
צריך לאזור. ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה - ב"י רי"ו
משנה ברורה סימן צא ס״ק ד
צריך - בדיעבד אם התפלל בלא אזור יצא וי"א עוד דדוקא מי שרגיל כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה א"צ לחגור. ומיהו מדת חסידות אף בכה"ג - מג"ג
תשובות והנהגות כרך א סימן סט
שאלה: אם יש מצוה ללבוש חגורה בתפלה (גרטיל) - בש"ע צ"א (ס"ק ב') מפורש שצריך חגורה לתפלה אף מי שיש לו אבנט במכנסים, משום הכון, ותמוה הדבר שרוב בית ישראל לא נהגו בחגורה לתפלה, וכן הספרדים לא נהגו ללבוש במיוחד לתפלה חגורה, ואמנם בב"י בשם רבינו ירוחם רמ"א מפורש דהיינו אם הולך כל היום בחגורה, אבל אם אינו הולך כל היום לא צריך, אבל במ"ב מביא שמ"מ מדת חסידות גם בזה ללבוש, וצ"ב שלא נהגו כן. ונראה שכיון שיסוד החיוב הוא משום "הכון לקראת אלקיך", והיינו שכבוד למלך כן, עי' ברמב"ם פ"ה מתפילה ה"ב, לכן היינו דוקא בבגדים שהאבנט נוי כמו ב"חלטל" ובגדים ארוכים כמוהו שנהגו ללבוש בחגורה מהדרין כן בתפלה, אבל בבגדים דלא שייך בהם הידור עם אזור, שלא לובשים כלל עם אזור, לכאורה אין בזה הכנה וכבוד ללבוש לתפלה חגורה ואין בזה חיוב. ולפי זה אלו שלא לובשים כלל בגד המתהדר בחגורה גם מדת חסידות אין, ששייך רק אם הבגד מתהדר בכך דוקא כמו בזמנם….וכל אחד כפי מנהגו נוהג. אמנם האמת שיש לפרש שבחגורה המיוחדת לתפלה מתהדר בכך גופא, וזהו טעם חסידים ואנשי מעשה שמדקדקין מאד בזה, ואין להם ח"ו להניח מנהגם בכך, שגם בבגד שאין החגורה מהדר הבגד, מה שמתלבש עצמו במיוחד לתפלה אף בחגורה מראה בכך חשיבות התפלה שמכין עצמו בלבישת חגורה, ואם כן שייך לכל אחד כשלובש חגורה לתפלה יש לו כעין בגד מיוחד לתפלה, וזהו גופא הכנה ומצוה מן המובחר, ובלבד שלא יבוא להקל אחר הנחת תפילין ללבוש הבגד עליון עראי, ולהתפלל אז כן לפני המלך, שאינו ראוי כן וכמ"ש לעיל - ולפי זה מובן מה ששמעתי מאחד מגדולי ליטא זצ"ל שנהג ללבוש חגורה והקפיד ללובשו בחוץ על החליפה גלוי דוקא, ופירש טעמו שמתהדר לפני המלך בלבוש מיוחד לתפלה והיינו בחוץ דוקא
שו"ת שבט הלוי חלק י סימן יח אות א
אשר שאל, בענין אשר הרבה נוהגים בתחפושת בפורים החלפת בגדים כגון ליטאי עם שטראמל או להיפך אם מותר להתפלל בזה תפלת מנחה או מעריב, עפ"י המבואר או"ח סי' צ"א שצריך כדרך שעומד לפני אנשים חשובים. הנה לדעתי אין חיצונית המלבוש קובע אלא אופן עמדו לפני השי"ת בתפלה ע"ד המבואר סי' צ"ח דיחשוב כאלו שכינה כנגדו, ועומד לפני מלך העולם ועוד ועוד, וכיון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה, ואינו עושה שום שחוק אין נפ"מ באיזה בגד עומד
Summary:
There are a variety of different sources that surround the davening attire discussion.
At the outset, one might focus on the sources that discuss having a בגד מיוחד לתפילה.
In terms of proper attire, the גמרא provides varying options for proper dress for davening - some suggesting more formal, some less.
One bright line rule that does emerge in the רמב״ם is to not daven barefoot. Even this point is explained by the בית יוסף as being subject to local norms and customs.
Based on a ruling that one should not have his head uncovered, the משנה ברורה adds that a hat should be worn because is how one greets an אדם חשוב. The ערוך השלחן also requires a hat but seems to utilize a standard of the dress one has when he’s on the street. This standard is also mentioned by the חיי אדם. The nature of a hat being subject to local custom is a point developed in a story cited by the מלמד להועיל.
While the ציץ אליעזר discusses reasons why one should wear a hat for davening, the שאילת שלמה seems to take a different approach.
While there are primary sources that discuss wearing a חגורה for davening, many of the commentaries assume that this rule is subject to local practice and custom.
No comments:
Post a Comment