ספר כלבו סימן מא
ונהגו לומר הבדלות בנגינות במוצאי שבת משל למלך שמלוין אותו העם בשמחה ובשירים כך ישראל מלוין שבת כלתה ומלכתא בשמחה ובשירים וע"כ נכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו ודרך לויה מעומד, וקדוש נמי שהוא כמו שאנו יוצאין לקראת המלך היה לנו לאומרו מעומד מזה הטעם אך לפי שאין קדוש אלא במקום סעודה צריך לישב דאי קאים ויתיב כחוכא ואטלולה ולכך כשחל יום טוב במוצאי שבת עבדינן לה מיושב משום קדוש די"ט
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה יב
כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן, ומסדר כל הברכות על ש הכוס, נמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך על הזמן, וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסוכות כמו שבארנו
השגת הראב"ד שם
וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד. א"א מנהג מקומנו לא היה מעולם כזה, והטעם כי הישיבה אינה אלא על דעת האכילה וכל זמן שאינו אוכל, הברכה עובר למצוה היא באמת
בית יוסף אורח חיים סימן רעא
כתב הכל בו בסימן מ"א שהיה לנו לקדש מעומד לכבוד המלך שאנו יוצאין לקראתו אך לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה צריך לישב דאי קאים ויתיב מיחזי כי חוכא ואטלולא ע"כ. ולי נראה דמקדש מעומד נמי כיון דסמוך לשולחן הוא שפיר מיקרי במקום סעודה שהרי לדעת הרמב"ם (הל' סוכה פ"ו הי"ב) בחג הסוכות צריך לקדש מעומד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף י
מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום, וטעון כל מה שטעון כוס של בהמ"ז, ואומר ויכלו מעומד, ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש
משנה ברורה סימן רעא ס״ק מה
ואומר ויכלו מעומד - שהוא עדות על בריאת שמים וארץ ועדות בעינן מעומד ואע"פ שאומרו בתפלה חוזר ואומרו כדי להוציא בניו ובני ביתו - טור
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רעא ס״ק ח
וכן הוא לקמן סימן תרמ"ג. וראיתי מהמדקדקים שעומדים מעט כשמתחילים לקדש לכבוד השם בן ד' אותיות הנרמז בראשי תיבות תחילת הקידוש שהם יום הששי ויכלו השמים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעא סעיף י
מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום, וטעון כל מה שטעון כוס של בהמ"ז, ואומר ויכלו מעומד, ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש. הגה: ויכול לעמוד בשעת הקידוש, ויותר טוב לישב (כל בו); ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו, רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר"ת. וכשמתחיל יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב), ובשעת הקידוש בכוס של ברכה, וכן נראה לי
שער הציון סימן רעא ס״ק נא
דהנה על דברי רמ"א רמז הגר"א לעיין בברכות מ"ג תוספות דיבור המתחיל הואיל, וסיים דכן עיקר, ובתוספות תמה שם על מנהגנו שאין אנו לא יושבין ולא מסובין בשעת הבדלה [והוא הדין בשעת קידוש], ותרצו שם את המנהג, דקביעתנו כדי לצאת הוי כמו ישיבה לדידהו, ומכל מקום סיימו על זה דטוב ונאה למבדיל וגם לשומעים שישבו וכו', ומסתפקנא אם כוונת הגר"א כמו שתמהו התוספות מתחלה דהישיבה הוא לעכובא או כמו שסימו לבסוף, אך מלקמן סימן רצ"ו סעיף ו משמע שם לכאורה בביאורו דצריך מדינא ישיבה, עיין שם. ועיין שם בבית יוסף דהסכים למסקנת התוספות, ועל כרחך דכוונתו הוא רק לכתחלה, וצריך עיון בכוונת הגר"א
תשובות והנהגות כרך א סימן רנד
שאלה: קידוש או הבדלה מעומד או מיושב. מנהג הגר"א זצ"ל לישב בשעת קידוש, ובמ"ב בשעה"ץ רע"א (ס"ק נ"א) ספוקי מספקא ליה אם הגר"א גם בדיעבד ס"ל שאין יוצאין אלא בישיבה, או רק לכתחילה, אבל הקדוש האריז"ל דעתו שצריך לקדש מעומד דוקא, שקידוש לפי דעתו הוא דבר שבקדושה שצריך עמידה, ולפי זה אפשר שאין לחשוש היום לעמוד גם לגר"א זצ"ל, שדוקא אם אפשר בישיבה בקביעות ועומדים, אז יש לומר שאין יוצאין דחסר בקביעות, אבל אם כל הכוונה בעמידתם רק לצאת שיטה זו שצריך דוקא עמידה כדבר שבקדושה, אין זה מפני חסרון קביעות אלא אדרבה הוא מחמת חשיבות הקידוש, ולכן אין לחשוש כלל, ומועיל עכ"פ בדיעבד בלי חשש כלל גם לגר"א זצ"ל. ומיהו בהבדלה גם לגר"א זצ"ל אינו ברור, שבמעלות הסולם (הערה י"ג) עדות שהגר"ח מוולזין זצ"ל עמד בשעת הבדלה, ואמר שכך ראה אצל רבינו הגר"א זצ"ל שעמד, ובביאורו רק רשם עיקר השיטות, ויש לומר שרק במוציא חבירו בברכת הגפן כמו בקידוש שכולם שותים נהגו לדקדק לדעת הגר"א לישב, כיון שמוציא חבירו ראוי בקביעות בישיבה, אבל בהבדלה נהגו שהמבדיל לבד שותה שפיר נהג לעמוד. שוב הראה לי הרה"ג רבי משה מרדכי קרפ שליט"א מפורש בביאור הגר"א לאו"ח הל' ציצית סימן כ"ה סי"א שדעתו שהבדלה מעומד דוקא שנאמר והבדלתם "לכם", עיי"ש היטב, וזהו מקור נאמן שהבדלה דוקא מעומד גם לגר"א. ומיהו ראיתי אצל מרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) שנהג לעמוד בהבדלה, והוציא אחר לשתות, ותמהני שלדעת הגר"א במוציא חבירו צריך ישיבה ובפרט להגרי"ז דלא חשש בקידוש להאריז"ל, למה בהבדלה לא ישב אף שהוציא אחרים בברכה וצ"ב (ובמק"א הבאתי שהגר"ח מבריסק זצ"ל מחדש שבורא פרי הגפן בקידוש שייך לגוף הקידוש, ושונה מהבדלה שעיקרה רק ברכה לטעימה, ואולי כיון שבורא פרי הגפן שייך לגוף הקידוש ואין יוצאין בלעדו מחמירים טפי לצאת בה בישיבה דוקא). ונוהג אני לעמוד בקידוש והבדלה שכך נהג א"א זצ"ל, ובקידוש ביום שעיקרה בגדר ברכת הנהנין דוקא להרבה פוסקים נהגתי לישב, ואפי' אי הוי כברכת המצוות מ"מ כיון ששם הקידוש הוא ע"י ברכת בפה"ג ודינה בישיבה כשרוצים להוציא, בזה לכו"ע בעי ישיבה וכ"ה בברכ"י סוס"י רפ"ט שהאר"י ז"ל הי' אומרו מיושב, ושכן נהגו רבנן קשישי בעיה"ק ירושלים ת"ו, ויש נוהגין גם בזה לעמוד שבורא פרי הגפן ביום בגדר שירה על היין ובעמידה ואכמ"ל.
ארחות רבינו - הקהלות יעקב והחזון איש
נוסח הקידוש ובישיבה - מרן החזו"א זצוק"ל וכן מו"ר שליט"א זצוק"ל נהגו לקדש בישיבה גם בליל שבת מהתחלת ויכלו כמנהג הגר"א ז"ל ולא כש"כ ברמ"א סי' רע"א ס"י שמתחילים ויכלו עומדים קצת מרן וכן מו"ר אמרו ויהי ערב ויהי בוקר בלחש עי' תשו' חת"ס או"ח סי' י' מו"ר אומר את נוסח הקידוש המלא שבסידורים דהיינו גם הפסוקים כי הוא יום וכן כי בנו בחרת וכר עי' שם במ"א ס"ק כ"ב ובמחה"ש א"ה עי' רש"י כתובות ד"ז ע"ב ד"ה מידי דהוי וכן ברמב"ם הל' שבת פכ"ט ה"ב אמנם מרן החזו"א זצוק"ל דלג כי הוא יום א"ה כ"א במעשה רב קכ"א אבל ובנו בחרת אמר כן אמר לי רמ"ג שליט"א ששמע את מרן החזו"א זצוק"ל מקדש
נפש הרב - עמוד קנט
מנהג רבנו שקיבל מאבותיו היה לומר קידוש בישיבה עפ"י משמעות דברי הרמב"ם בהל' סוכה פ"ו הי"ב עי' ארץ הצבי סי' ג' אות ב' והבדלה בעמידה וכן נהגו אף הגר"א והגר"ח מוואלאזין עי' בס' מעלות הסולם דף טז ע"ב ואצלנו בישיבה היתה תקופה שהיה המנהג לישב אף להבדלה ופעם היה רבנו בישיבה על שבת ובקש ממנו הגבאי שיאמר הבדלה במוצ"ש בכדי להוציא את כל התלמידים ומיאן רבנו מלהבדיל בפני הכל ואח"כ הסביר כי לא רצה לעבור על מנהג הישיבה להבדיל בישיבה וגם לא רצה לעבור על מנהג משפחתו להבדיל בעמידה
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן טז אות ה
בע"ה ער"ח ניסן תשמ"ב. מע"כ נכדי היקר והאהוב לי הרה"ג מוהר"ר יעקב טענדלער שליט"א…..ביאור הדיעות בעניין המנהגים באמירת קידוש והבדלה מעומד או מיושב…..נמצא לדינא שלקידוש לכו"ע צריך לישב לכתחילה. דאף שמכיוון שלאמירת ויכולו צריך לעמוד, כתב הרמ"א דיכול להישאר מעומד עד שגומר הקידוש, מ"מ הא מסיק ויותר טוב לישב. וכן צריך להתנהג, לומר כל פרשת ויכולו בעמידה, ואחר זה לישב ולומר הקידוש. ואף שכתב הרמ"א ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו, והוא מטעם דכיוון דכבר אמרו בביהכ"נ מעומד אין מקפידין שוב ע"ז, ואומרים אותו מיושב כמו שאר הקידוש, כדאיתא במ"ב בסימן רע"א ס"ק מ"ז. אבל לכאורה תמוה, דהוא טעם רק כשמקדש לעצמו. אבל כשמקדש בביתו, שמוציא גם את אישתו שלא היתה בביהכ"נ, וגם כשאירע שגם אחד מבני הבית לא הלכו לביהכ"נ, הרי יש להצריך שיאמר ויכולו מעומד. וגם הא אירע כשהוא עצמו לא היה יכול לילך לביהכ"נ, שאז הרי יש לחייבו שיאמר ויכולו דעל הכוס מעומד. ומצד הרגילות גם אז לא יעמוד, שלכן יש להצריך שיאמר לעולם ויכולו מעומד. וגם הא שהמקדש כבר אמר ויכולו בתפילתו, ואחר כך פעם שניה עם הש"צ, הא צריך לומר ויכולו גם על הכוס, כדאיתא ברוקח, הובא במ"ב ס"ק מ"ה, דצריך לומר פעם שלישית על הכוס. וגם איתא שם, דכתבו האחרונים דאם שכח לומר ויכולו בשעת קידוש, אומרו באמצע סעודה על הכוס. והוא מהא שכתב הרוקח דפעם השלישי הוא על הכוס, ומדלא קאמר והשלישי בשעת הקידוש, משמע דאיכא עניין אמירה על הכוס גם בשביל ויכולו מצד עצמו. ולא שהכוס לויכולו הוא רק מפני שמקום השלישי הוא בשעת הקידוש שאיכא כוס, אלא שמדין עצמו הוא צריך על הכוס. שלכן כיוון שאמירת ויכולו במקום שחייב לומר, צריך לומר מעומד, שלבד שצריך לומר בביתו בשעת קידוש כדי להוציא אישתו ובני ביתו, הרי צריך לומר מצד עצמו, לא רק מפני שצריך לומר פעם שלישית, אלא גם מפני שעדיין לא אמר על הכוס, ולכן תמוה מאד טעם זה דכתב המשנה ברורה ברמ"א. וצריך לומר דאלו שיושבין גם בויכולו, שכתב הרמ"א, לא סברי כהרוקח, אלא כהטור שמה שאומר גם בשעת הקידוש, הוא רק בשביל להוציא אישתו ובני ביתו באמירת ויכולו. וסברי דלהשומעין שיוצאין, ליכא שום חילוק אם שומעין ממי שאומר בעמידה או בישיבה, מאחר דאמירתו נחשבה אמירה לצאת באמירה כזו. דהא ענין עמידה הוא רק לכתחילה, ויסברו דכיוון שיוצאין בדיעבד גם בלא עמידה, ליכא שום חיסרון לעניין עצם האמירה בישיבה לומר שאמירה גרועה היא. אלא שלא שייך העמידה כלום לעניין עצם האמירה, דחשיבות האמירה היא שווה לעומד וליושב, והוא חיוב אחר שאצרכו ליתן כבוד לאמירה זו דויכולו, דחשיבא כמעיד. וכיוון שכבר אמר בעמידה עם הקהל - אף שלא נחשוב עמידתו בפעם ראשון בתפילתו, ששם העמידה היתה מוכרחת מחיוב התפילה, וליכא בעמידה זו חשיבות לאמירת ויכולו - הרי כבר אמר גם פעם שניה בביהכ"נ עם הקהל, דהיתה בעמידה, ושוב אין לחייבו לעמוד. ובשביל השומעין לא שייך לחייבו, מכיוון שלו בעצמו אינו נוגע אמירתו, והם יכולין לעמוד
פסקי תשובות אורח חיים סימן רעא
ועל פי מסורת הקבלה (כמובא בשער הכוונות ופע"ח, הו"ד בכה"ח סקס"ב ועו"ס וכדלהלן) יש בדווקא לעמוד עם ברכת הקידוש לכבוד (בסידור השל"ה בשם ס' המוסר (פרק ד') ואלו תו"ד: "קידוש צריך להיות בעמידה, כקידושי כלה שהיא בעמידה, והכל עומדים לכבודה, כל שכן לכלה העליונה, על כן אל יקל בעיניך לעמוד לכבוד השי"ת ולכבודה", וכ"ה בקצרה בס' כל בו סי' מ"א שהיה לנו לאומרו מעומד לכבוד המלך (אלא לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה צריך לישב וכו' עיי"ש, ולקמן נתבאר ישוב לזה דאין חשש לנוהגים לעמוד), שו"ת בשמים ראש סי' ע"ד.) השי"ת ולכבוד יקרא דשבתא, וכיון (תו"ד דברי אשל אברהם בוטשאטש וערוך השלחן סעי' כ"ד (עפ"י תוס' ברכות מ"ג א), תשובות והנהגות ח"א סי' רנ"ד דגם להגר"א (ע' שעה"צ סקנ"א) שפיר הוי ישוב נכון, וע"ע שו"ת אג"מ ח"ה סי' ט"ז, שו"ת משנה שכיר ח"ב סי' נ"ה.) שנוהגין כן שוב אין שום חשש לצאת ידי חובה גם כשכולם עומדים, ואין בזה משום חוסר קביעות, שהוא כדי לצאת המצוה בהידור על פי המנהג, ונהרא נהרא ופשטיה. (במקור חיים לחו"י שיש לעמוד, והיעב"ץ בסידורו שכן נהג אביו החכם צבי, ובמנהגי חת"ס שנהג לעמוד בויכולו ולישב בברכה, וכן נהגו צאצאיו אחריו כמ"ש בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ק"ל. והחזו"א והגרי"י קנייבסקי זצ"ל נהגו לישב גם בויכולו וכהגר"א, כמ"ש באורחות רבינו ח"א עמ' ק"ט (ואם כי החזו"א בספרו סי' י"ט סק"ח מכריע דניתן לצאת בעמידה גם ברכת היין, שהוא בקידוש בכלל ברכת המצוות שיוצא י"ח גם בעמידה).) אכן יש ליזהר לא להסתובב אנה ואנה, אלא לעמוד במקום אחד ולכוין היטב לברכת המקדש, ועדיף שתהיה העמידה באותו חדר יחד עם המקדש וסמוך לשלחן האכילה. ושתיית היין לאחר הקידוש צריך להיות בישיבה, הן עפ"י נגלה והן עפ"י מסורת הקבלה
ערוך השולחן אורח חיים סימן רעא סעיף כד
אם צריכים לעשות קידוש מעומד או מיושב אינו מבואר להדיא לא בגמ' ולא בפוסקים ומשמע דאין קפידא ומרמב"ם סוף הל' סוכה [פ"ו הל' י"ב] מבואר להדיא שעשו מיושב מדכתב שם דבלילה ראשונה של סוכות צריך לעשות הקידוש מעומד כדי שלא לישב קודם ברכת לישב בסוכה והראב"ד השיג עליו דגם אז עושין מיושב ע"ש הרי מבואר להדיא שהיו עושין מיושב וכן מבואר מתוס' ברכות [מ"ג]. ד"ה הואיל דכל דבר של אכילה או שתייה שצריך להוציא אחרים בברכתו צריך להיות מיושב וגם בהבדלה כתבו שטוב יותר לעשות מיושב ע"ש ש"מ שהיו עושין מיושב וחכמי הקבלה כתבו לעשות מעומד וכן היה נוהג האריז"ל [פרע"ח ד' צ"ח:] והיה אוחז הכוס כנגד החזה ומקדש מעומד [שם] דברכות של הכלה צריך להיות מעומד ושבת אקרי כלה כמו שאומרים בואי כלה בואי כלה [סידור של"ה ע"ש] ומדינא אין קפידא וכבר כתבו התוס' שם דאף כשעושין מעומד אם כולם מכינים עצמם לשמוע יוצאים בברכתו גם מעומד ע"ש ורק ויכולו לדברי הכל נכון לעשות מעומד כיון דזהו עדות אך גם בזה יש שאין עומדין רק אצל יום הששי ויכולו השמים שראשי תיבות הם שם הוי' ברוך הוא ועומדים לכבודו
Summary:
The כלבו notes that while theoretically standing would be preferred for קידוש (escorting in the king) however, קידוש במקום סעודה results in the preference being sitting. The בית יוסף seems to prefer the original inclination of the כלבו, i.e. that one should stand. Curiously, the משנה ברורה adds a new reason (עדות). The רמ״א presents a combined approach. The תשובות והנהגות cites some of this discussion, ultimately noting that his practice is to stand based on his family custom. The ארחות רבינו and the נפש הרב recommend sitting. This also seems to be the view of the אגרות משה. The פסקי תשובות discuss reason from קבלה to stand. The ערוך השלחן notes that there isn’t clear guidance on this question from the primary sources.
No comments:
Post a Comment