מח׳ רבן גבליאל ורבי יהושע אם תפילת ערבית רשות או חובה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב (פרק ד - תפילת השחר)
תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא - ליתני תפלת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות. תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות…היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד.
רי"ף מסכת ברכות דף יט עמוד א
תפלת ערבית רשות אמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות אביי אומר הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר א רשות וקיימא לן דהלכה כרבא
שיטת הר״י - הלכה שתפילת ערבית רשות קיימת רק בכדי שתינתן אפשרות לדחות מצוות אחרות
תוספות מסכת ברכות דף כו עמוד א
טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים - וא"ת והאמר רב לקמן (ד' כז:) תפלת ערבית רשות וקי"ל כותיה באיסורי ועוד קשה דאמר לקמן (ד' ל:) טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה ולמה ליה האי טעמא תיפוק ליה דתפלת ערבית רשות וי"ל הא דאמרינן דתפלת ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטלה
תוספות מסכת שבת דף ט עמוד ב
למ"ד תפלת ערבית רשות לא מטרחינן ליה - וא"ת תיפוק ליה משום ק"ש וי"ל כגון שקרא ק"ש ונראה לר"י אפילו למאן דאמר תפלת ערבית רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך כמו בשרא המייניה דהכא או אם יש שום מצוה שאינה עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אע"פ שהמצוה אינה עוברת אבל בחנם אין לבטלה תדע שהרי יעקב תקנה ולמה יש לבטלה בחנם ועוד דאמרינן בפרק תפלת השחר (שם כו: ושם) שהיא כנגד הקטרת אברים שהיא כל הלילה דלא מעכבי כפרה אלא מצוה ה"נ תפלת ערבית מצוה ואין להאריך.
תוספות מסכת יומא דף פז עמוד ב
ותימה מאי פריך הכא והאמר רב תפלת ערבית רשות והאמרינן דבחנם אין לבטלה וי"ל דאין זה בחנם דבליל יוה"כ מצוה לטרוח ולהכין צורכי סעודה דהוי כעין יו"ט כדאמרי' במדרש דבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך וכמו שפירשנו שאין לבטלה בחנם אפי' למ"ד תפלת ערבית רשות ואע"פ שחולק על הש"ס שלנו בזה דבגמרא דידן משמע דרב לדברי האומר חובה קאמר אבל למ"ד רשות לא בעיא תפלה לפוטרה מ"מ במה שאנו יכולין להשוותם יש לנו להשוותם ובה"ג פי' גבי אין מקדשין את החודש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשווייה עליה חובה שפיר דמי ולהכי צריך לההוא טעמא דאין מקדשין החודש בלילה ואין נראה לר"י דהאמר בפ"ק דשבת למ"ד תפלת ערבית רשות מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה הא אי לא שרא המייני' מטרחינן ליה אע"פ שלא התפלל כלל וכי תימא כיון שהתפלל בשאר לילות שויא עליה חובה א"כ אמאי איצטריך לשנויי הכא דרב לדברי האומר חובה קאמר לימא דאפי' לדידיה דס"ל רשות כיון דשויא עליה חובה בשאר לילות חובה היא עילויה ובעיא תפלה למיפטריה על כן נראה כדפרישית.
שיטת הבה״ג - אף שההלכה שתפילת ערבית רשות, מ"מ התקבלה כחובה
תוספות מסכת יומא דף פז עמוד ב
ובה"ג פי' גבי אין מקדשין את החודש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשווייה עליה חובה שפיר דמי ולהכי צריך לההוא טעמא דאין מקדשין החודש בלילה.
רא"ש מסכת ברכות פרק ד סימן ב
א"ר יצחק טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' …וא"ת אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית והא קי"ל דתפלת ערבית רשות והלכתא כרב באיסורי...והלכות גדולות כתב גבי אין מקדשין את החדש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשוי עילויה חובא אי לאו טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה היה צריך לחזור ולהתפלל ולא נהירא דאמרינן בפ"ק דשבת דלמ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי ליה המייניה….וכי תימא כיון דהתפלל בשאר לילות שויה עילויה חובה אם כן למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית.
רי"ף מסכת ברכות דף יט עמוד א
תפלת ערבית רשות…ה״מ היכי דלא צלי ליה כלל אבל היכא דצלי ליה לתפלת ערבית כבר שוייה עליה חובה ואי טעי הדר לרישא כדאמרינן: אמר רבא טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום ושמעינן מינה שאם טעה בערבית בשבת או ביו״ט שמחזירין אותו ואמרינן נמי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים והא דברי הכל היא…ואפילו למאן דאמר רשות חובה היא דליתא אבל מצוה איתא והאידנא נהוג עלמא לשוייה כחובה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ו
וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה, ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א
ואין תפלת ערבית חובה. בפרק תפלת השחר (ברכות דף כ"ז ע"ב) איפליגו תנאי ואמוראי אי תפלת ערבית רשות או חובה וכתב הרי"ף אביי אמר הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וקיימא לן הלכה כרבא וה"מ היכא דלא צלי כלל אבל היכא דצלי לתפלת ערבית כבר שויה עליה חובה ואי טעי הדר לרישיה וכתב עוד והאידנא נהגו עלמא לשוויה כחובה:
בית יצחק, חלק מא, ר׳ מרדכי וויליג, הערות בעניני תפילה
ואחר כך כתב הרי״ף והאידנא נהוג…כלומר דלא תלוי בקבלת כל אחד באותו לילה כדינא דגמרא אלא כל ישראל קבלו תפילת ערבית כחובה כל לילה…כן כתב הרמב״ם נהגו כל ישראל…ולכן השמיט ההיתר דשרא המייניה, וגם השו״ע השמיטו.
מרומי שדה (ר׳ נפתלי צבי יהודה ברלין) מסכת יומא דף פז עמוד ב
והנה כתבו התוס׳ עוד, וכ״ת כיון שהתפלל בשאר לילות שויא עליה חובה כו׳. פי׳ כונת בה״ג כך הוא והטעם בזה משום דנעשה כנדר כמוש״כ הראשונים בנדרים דף פ״א. ובאמת כך הוא דעת הרי״ף. ובזה מיישב גם קושיא הראשונה מהא דשכח ולא התפלל ערבית כו׳. וס״ל דגם בלא התפלל כלל הוי כשעת הדחק להתפלל שני פעמים שמ״ע, אם לא דהוי חובה. ודברי התוס סתומים, דמשמע דלפי זה מתיישב קושיתם מסוגיא דשבת, ובאמת לא נתיישב עוד, דממ"נ אי הוי רגיל להתפלל, הרי לכו״ע הוי חובה, אי אינו רגיל אפילו לא שרי המיינא לא מטרחינן ליה, וה׳ יאיר עיני בהבנת דבריהם ז"ל.
כיוון שתפילת ערבית רשות, יש יותר אפשרות להקל בענין זמן תפילה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ז
המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא, ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג
ויש לו להתפלל תפלת ערבית וכו'. כלומר כבר אפשר לו לעשות כן והיינו אם לא יתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וכמו שכתבתי לעיל בפרק זה, ולאו דוקא של שבת בערב שבת או של מוצאי שבת בשבת דה"ה בכל יום אלא שרבינו העתיק לשון הגמרא דגרסינן בתפלת השחר (דף כ"ז ע"ב) אמר ר"ח בר אבין רב צלי של שבת בע"ש ורבי יאשיה צלי של מ"ש בשבת:
השגת הראב"ד
ויש לו להתפלל וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה.
חזרת הש״ץ אינה נאמרת בערבית, הואיל ותפילת ערבית מוגדרת כרשות
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה ט
בערב כל העם יושבין והוא עומד ואומר והוא רחום….ואחר כך הכל עומדים ומתפללין בלחש, וכשמשלימין אומר קדיש והם נפטרין, ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה לפיכך לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו ידי חובתו.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן קפג
לסיסיליא, שאלתם מהו שיחזיר שליח צבור שמונה עשרה בתפילת ערבית כדרך שהוא מחזיר בתפילת שחרית מוסף ומנחה. תשובה דבר ברור הוא שאינו מחזיר. לפי שאין שליח צבור מחזיר תפילה אלא להוציא את שאינו בקי. דאין הלכה כרשב"ג אלא באילין תקיעתא דהיינו בראש השנה וביום הכפורים של יובלות וכדאיתא בשילהי מסכת ראש השנה (דף ל"ה). וכיון שכן למה יחזיר בתפילת ערבית? והא קיימא לן תפילת ערבית רשות. ואפילו לדברי הגאונים ז"ל שאמרו שאם התפלל פעם אחת קבלה עליו בחובה. אם התפלל בקי הוא ואין שליח צבור מוציאו. ואם אינו בקי ולא התפלל פטור הוא. ואם החזיר שליח צבור את התפילה נמצא שהוציא שם שמים לבטלה. ואף הרמב"ם ז"ל כן כתב.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלז סעיף ג
אין חזרת הש"ץ בתפלת ערבית לפי שהיא רשות…אך באמת יש טעמים נסתרים על מה שאין חזרת הש"ץ בלילה ואין אומרים קדושה בלילה ורק הש"ץ אומר קדיש שלם ואומרים עלינו וקדיש יתום ונפטרים לבתיהם לשלום:
ערבית שונה משחרית ומנחה, שבה ממשיך להתפלל אף אם נודע לו שכבר יצא ידי חובתו
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה ו
מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה.
השגת הראב"ד שם
מי שהיה עומד בתפלה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אין כאן נחת רוח עכ"ל.
חדושי ר' חיים הלוי הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה ו
ולדעת הרמב"ם צ"ל דהא דחובה ונדבה לא מצטרפי הוא משום דהן חלוקין בעצם החפצא של תפלה, דזו תפלת חובה וזו תפלת נדבה. וערבית דין רשות ונדבה עלה, והא דקבעוה לחובה פירושו שקבעו חובה על עצמן להתפלל תפלת רשות ונדבה, אבל התפלה בעצמותה נדבה ורשות היא, כיון דבעיקר תקנת וחובת תפילה אינה רק רשות ונדבה. וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דערבית הואיל והיא בעצמותה רשות ונדבה מצטרפת עם תפלת נדבה דחד מינא נינהו, שארי תפלות דהויין חובה בעיקר מילתייהו הויין תרי מיני ולא מצטרפי עם נדבה….אכן לדעת הראב"ד י"ל דבאמת ליתא כלל דינא דאם התחיל בתורת חובה אינה יכולה להיות שוב נדבה, דאין בההתחלה שעל דעת חובה שום גריעותא כלל לענין דין נדבה, וגם התפלה שעל דעת חובה אם רק אינה חובה חוזרת להיות נדבה…והיינו דהראב"ד פליג על עיקר הדין של הרמב"ם דאם נזכר שכבר התפלל פוסק. ומשום דלדעת הראב"ד כל זה הוא לדעת שמואל דסובר דבעינן שיחדש דבר אבל אנן קי"ל כר״י דיכול להתפלל תפלת נדבה גם בלא חידוש דבר, וממילא דגם בהתחיל בתורת חובה גומר ודין תפלת נדבה עלה. ולפ"ז קיימא ההשגה אתחלת דברי הרמב"ם דאם נזכר שכבר התפלל פוסק בתפלת חובה, ע״ז הוא שהשיג דגם בתפלת חובה אם נזכר שכבר התפלל גומרה בתורת נדבה וכטעמי' לעיל בפ"א דיכול להתפלל תפלת נדבה גם בלא חידוש. דלדעת הראב"ד גם ההתחלה שעל דעת חובה מצטרפת להחשב תפלת נדבה ותליא רק בדין חידוש דבר.
מאחר שתפילת ערבית אינה חובה, יש יותר אפשרות להקל בענין סמיכת גאולה לתפילה
שו"ת הרשב"א חלק א סימן רצג
שאלת מה שנוהגין בארץ הזאת בליל ראש חודש שמכריז שליח צבור בין קדיש לתפילת ערבית ראש חודש. הודיענו אם יש בו משום הפסקה וראוי למחות אם לא? תשובה אין ראוי למחות ובדין הוא דכל דבר שצריך לתפילה אין בו משום הפסק. דאמרינן בברכת הלחם טול ברוך טול ברוך אינו הפסק. וכל שכן זה שהוא צורך התפילה ממש שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפילה. וכל שכן בתפלת ערבית שהוא רשות. ופוק חזי מה עמא דבר. וכן נוהגין בכל מקום ולא מיחה אדם בדבר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית סימן רלו סעיף ב
אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה, ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה; ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק, כיון שהוא צורך התפלה; וכן יכול לומר: ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק. הגה: (ועיין לעיל סימן ס"ט).
מגן אברהם סימן רלו ס״ק א
צורך תפלה. ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) ועסי' קס"ז וכן נוהגין דלא כרש"ל (ב"ח) ומ"מ אפשר דוק' בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א:
כיוון שחובת תפילת ערבית יסודה בקבלה כללית, נשים אינן מחויבות, שכן לא קיבלו עליהן חיוב זה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קו סעיף ב
נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא.
משנה ברורה סימן קו ס״ק ד
שהיא מ"ע וכו' - כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה…אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש:
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן ה אות ד
ויש לומר גם מהך דאור"ח סי' פ"ח שאין לאשה נדה בימי ראייתה להזכיר השם, ועיי"ש במג"א סק"ב, והארכתי בתשובה [בחלק יור"ד] בביאור דברי הראשונים בזה, ונהגו בבית אבא זי"ע שאין הנשים מתפללות ערבית דרשות, ואולי ג"כ שחששו לנדות ואין ראוי לקבל לחובה מכח הך חשש. וה"נ במצוות שפטורות, לא כדאי להכניס עצמן להחיוב שמביא לידי קולא שיזכירו השם בברכות בימי טומאתן, ושוא"ת עדיף ודו"ק. וה"נ אין הנשים מבדילות לעצמן כמ"ש באור"ח סו"ס רצ"ו,, ועיי"ש בטו"ז סק"ז ובמג"א סקי"א, ואפשר משום דהוי בברכה, וכיון שפטורות חששו להך טעמא, ואין להם להחמיר כלל ודו"ק.
״מעריב היא תפילה של חובה אף שאינו מחוייב בה״
אבי עזרי על הרמב״ם - הלכות תפילה פרק ג הלכה ט
ולכאורה צ"ע מה שייך תשלומין מאחר שלא נתחייב כל עיקר בתפילת מעריב, אם כן תפילתו עכשיו היא נדבה וצריך לחדש בה דבר…ובהכרח מאחר שעל כל פנים כשמתפלל מעריב היא תפילה של חובה אף שאינו מחוייב בה, ואין צריך לחדש בה דבר, ובקרא כתיב ערב ובקר וצהריים אשיחה, שוב שייך על זה תשלומין אם שכח ולא התפלל אותה…[וכתב הרמב״ם] טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה, יתפלל ערבית שתים, ראשונה ערבית ושניה תשלומי מנחה….מאחר שתפילת ערבית רשות היא, היה בדין שיקדים החובה שהיא תשלומי מנחה לתפילת הרשות. ומוכח כמו שכתבנו, שאף שרשות היא, מכל מקום אם מתפלל אותה, היא תפילה של חובה הנאמר בקרא כמו שתי התפילות, ועל כן צריך להקדים אותה להתשלומין…ועדיין יש לעיין דאם כן ששייך תשלומין לתפילת מעריב אף שהיא רשות, אם כן מאי טעמא לא שייך בתפילת ערבית חזרת הש"ץ את התפילה, ולמה לא מאחר שתפילת חובה היא כשמתפללים אותה, ומאי שנא ששייך תשלומין למעריב…ונראה שהטעם הוא מאחר שלדין להוציא את חברו בענין לזה דין ערבות דכל ישראל ערבים זה לזה, וע"כ בתפילת ערבית שהיא רשות אין כאן ערבות, שרק על החיוב יש ערבות ולא על רשות, וע"כ אין שייך תפילת הש"ץ להוציא את מי שהוא מאחר שאין כאן מחויב בדבר.
Summary:
Though it is the subject of debate in the גמרא, all opinions seem to agree that follow the view that מעריב is a רשות. Nonetheless, the exact practical bottom line this ruling is less than clear.
The ר”י assumes that the רשות designation only serves to allow for allowing מעריב to be pushed off in favor of other מצוות, but not to avoid davening מעריב altogether.
The בה”ג and others suggest that even though the technical ruling is רשות, since it was accepted by all as a חובה, it takes on that status. The מרומי שדה suggests that this operates based on the concept of נדר.
Though the exact understanding is not clear, the רמב”ם allows for greater flexibility in terms of זמן תפילה for מעריב, given its status as technically a רשות.
The רמב”ם and רשב”א explain that the רשות status is the basis for the lack of חזרת הש”ץ by מעריב.
Given the unique nature of מעריב, the רמב”ם rules that unlike other תפילות, one can start מעריב and half way through, switch to a תפילה נדבה, a point which is further explained by רב חיים.
Given its unique status, as suggested by the רשב”א, there may be room for greater flexibility in terms of גאולה לתפילה.
Furthermore, the משנה ברורה suggests that women may be exempt from מעריב, given that they never accepted it as a חובה.
No comments:
Post a Comment