אם נשים יוצאות ידי חובתן בתפילה אפילו על ידי בקשה בעלמא
בית יוסף אורח חיים סימן קו
ונשים ועבדים חייבים בה וקטנים שהגיעו לחינוך וכו'. משנה שם (כ.) נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש"י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קו סעיף ב
נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא.
מגן אברהם סימן קו ס״ק ב
מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:
משנה ברורה סימן קו ס״ק ד
כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה…וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן פט סעיף ג
אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך,עד שיתפלל תפלת י"ח. ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר.
תשובות והנהגות כרך ג סימן לז
נשאלתי אם מותר לאשה לאכול קודם התפילה, שנשים חייבות בתפילה דרחמי נינהו, ושייכי בהאיסור לא תאכלו על הדם שלא לאכול קודם שמתפללין, ולכן שואלת אם מותר לאכול ארוחת בוקר לפני שהולכת לבית הספר ומתפללת שמה. ונראה שעיקר ההיתר לנשים לא להתפלל היינו מפני שגם את האנשים לא חייבו תפלה היכי דטרידי…מיהו אם תפילה דאורייתא כתב המ"א ר"ס ק"ו שיוצאות בתפילה קצרה שלאחר הנטילה, ואפשר שחכמים לא חייבו יותר…עכ"פ נראה דאף באוכלים מזונות ראוי לומר קודם לכן ברכות השחר ועכ"פ פסוק ראשון דק"ש לקבלת עול מלכות שמים קודם לכן, ובחלושה נוכל לסמוך להתיר אח"כ אפילו ליטול ידים ולאכול, ולסמוך על הרמב"ם שלאחר שהתפללה כבר מעט, שוב אין חיוב מדרבנן בשמ"ע לנשים, (אף שבמ"ב ר"ס ק"ו הביא שהסכמת רוב הפוסקים כהרמב"ן שחייבו נשים כאנשים בתפלה כיון שהוא בקשת רחמים, לענין אכילה קודם התפלה נסמוך על דעת הרמב"ם כהמ"א, אבל באנשים עיין ברמ"א סימן פ"ט סעיף ג' דמיקל לאנשים לאחר ברכות לעשות צרכיו אבל לא לטעום דחמיר טפי). ובמק"א הבאתי דברי האחרונים גבי שבת בבוקר, שבנשים שיצאו יד"ח תפילה בברכות אסורות לטעום משום חובת קידוש, שאנשים לא נתחייבו בקידוש אלא אחר תפילת שחרית, ולכן מותר להם לטעום בבוקר, אבל נשים שיצאו כבר עיקר חובתן בברכות חל עליהן מיד חובת קידוש ואסורות לטעום, והבאתי שכך הורה האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלזא זצ"ל למעשה, וא"כ לסברא זו יש יסוד שיצאו בברכות ולא חייבום גם בתפילת שמונה עשרה דוקא, ולפי זה ודאי מותר להן לאכול בחול אפילו סעודה, ולמעשה נראה כמ"ש שבאשה חלשה יכולה ליטול ידים אחרי ברכות השחר וק"ש, אבל נכון להחמיר ולאכול רק מזונות לפני התפלה אחרי שאמרה ברכות כהנ"ל, וכה"ג נראה שאין לחשוש כלל.
האיסור לטעום לפני הקידוש חל גם על קידושא רבה
רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה י
מי שנתכוין לקדש על היין בלילי שבת ושכח ונטל ידיו קודם שיקדש הרי זה מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה, ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, וזה הוא הנקרא קידושא רבא, מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה ואחר כך יטול ידיו ויסעוד, ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום סעודה.
השגת הראב"ד
אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש. א"א בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל, וכשדרשו (פסחים קו) אין לי אלא בלילה ביום מנין אסמכתא היא דעיקר קידושא בלילה כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום א"נ דאי לא קדיש בלילה קאמר.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כט
ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש וכו'. בהשגות א"א בחיי ראשי אם מסברא אמרה וכו'. ואני אומר שרבינו למד כן ממה שקראוהו קידוש ואמרו בסתם שאסור לסעוד קודם קידוש.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפט
ויהיה שולחנו ערוך ומטה מוצעת יפה…ויטול ידיו ויקדש פי' יברך בפה"ג ואח"כ יברך המוציא ואם אין לו יין יברך על השכר או שאר משקין תחלה ונראה דאפילו לרב ברונא דאמר נטל ידיו לא יקדש דוקא בקידוש לילה קאמר דשייך ביה הפסק טפי אבל בקידוש היום כיון שאינו אלא בפ"ה מודה שיכול ליטול ידיו קודם אבל הרמב"ם ז"ל כתב מצוה לברך על היין בשבת קודם שיסעוד ומברך בפ"ה בלבד ושותה ואח"כ נוטל ידיו וסועד וצריך שיהיה ג"ז הקידוש במקום סעודה ושלא יטעום קודם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפט סעיף א
יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה…ויברך על היין בפה"ג והוא נקרא קידושא רבא. ואחר כך יטול ידיו…ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד, וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה.
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קלב
הנה בעיקר איסור טעימה לפני קידוש ביום, פליגי הרמב"ם וראב"ד בפרק כ"ט מהל' שבת ה"י, דס"ל להרמב"ם דכיון דקראוהו קידוש דינו כקידוש בליל שבת ואסור לטעום קודם קידוש, והראב"ד מתיר עיי"ש ובהה"מ, ובתשו' הרשב"א ח"ז סי' תקכ"ט מדעת הרז"ה עיי"ש. ולהלכה נקטינן בשו"ע סי' רפ"ט סעיף א' כדעת הרמב"ם דאסור, ובמג"א סק"ד דבאין לו יין בשעת הדחק יש לסמוך על שיטת הראב"ד עיי"ש.
שתיית מים לפני התפילה מותרת, שכן עדיין לא חל עליו חיוב הקידוש
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפט
וא"א ז"ל היה שותה מים בבוקר קודם תפלה שכיון שלא חל עליו עדיין חובת קידוש עד לאחר התפלה אינו אוסרו מלטעום ומשום ואותי השלכת אחרי גויך ליכא דבמים ליכא גאוה ויגמור סעודתו ויברך:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפט סעיף א
ומיהו לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
ברגע שמותר לאדם לאכול בבוקר, נאסר עליו לאכול בלא לקדש תחילה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפו סעיף ג
מותר לטעום קודם תפלת המוספין, דהיינו אכילת פירות או אפילו פת מועט אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב
מגן אברהם סימן רפו ס״ק א
אכילת פירות. ואע"ג דאסור לאכול קודם קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחריו כמ"ש סי' רע"ג ס"ה או שיטעם פירות ויתפלל במקומו ויאכל אח"כ הפת וא"ל דלא חל עליו חובת קידוש דהא רשאי לאכול מעט פת וחל עליו קידוש
דין קידוש למי שהותר לאכול קודם תפילה לרפואה
תוספת שבת (ר׳ רפאל מייזליש, 1696-1777, ממערב אוקראינה) סימן רפו ס״ק ד
והא וודאי פשיטא דבלא קידוש אסור לאכול דכיון דרשאי לאכול פת מועט חל עליו חובת קידוש אבל קודם שחרית דאסור לאכול קודם תפלה לא חל עליו חובת קידוש עדיין ורשאי לשתות מים דמותר קודם תפלה כמ"ש סי' רפ"ט סעי' א' דלא שייך בהו ואותי השלכת אחרי נויך דליכא במים משום גאוה ולפמ"ש סי' פ"ט סעי' ג' דמותר לאכול לרפואה קודם התפלה א"כ חל עליו חובת קידוש אפילו קודם תפלה מיהו י"ל דכיון דהוא לרפואה שרי גם קודם קידוש דלא גזרו בזה ורפיא בידי.
באור הלכה סימן רפט
ומי שהותר לו לאכול ולשתות קודם תפלה כגון שהוא לרפואה וכדלעיל סימן פ"ט ס"ג פשוט דצריך לקדש מתחלה:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן כח
ובאחד שמוכרח לאכול בשבת בקר לפני התפלה מצד חולשתו אם צריך לקדש תחלה, הנה בבאור הלכה סימן רפ"ט כתב שפשוט דצריך לקדש מתחלה, אף שלכאורה אין זה פשוט כל כך דאולי לא תקנו רבנן לקדש אלא כשהוא זמן סעודה לכל, ולא כשבעצם אינו עתה זמן סעודה כיון שהוא קודם התפלה שאסור לאכול ורק שהוא מותר מצד שהוא חולה וחלש דבזה לא תקנו וכן היה מסתבר יותר וצ"ע בפשיטותא. אבל עכ"פ למעשה כבר הורה זקן ויש לו לקדש תחלה. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
הקשר שבין חיוב האשה בתפילה לחיוב האשה בקידוש
תוספת שבת (ר׳ רפאל מייזליש, 1696-1777, ממערב אוקראינה) סימן רפו ס״ק ד
ונראה לפמ"ש המג"א בסי' ק"ו ס"ב דהנשים יוצאות באיזה בקשה שאומרות מיד אחר הנטילה בכל לשון שירצו ורשאים לאכול מיד א"כ לדידהו אסורין גם לשתות מים קודם תפלת שחרית דחל עלייהו חובת קידוש
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רפט ס״ק ד
אוכל. עיין מ"א. יש אומרים הוא הר"א ז"ל פרק כ"ט מהלכות שבת הלכה י'. ומה שכתב [הראב"ד] על הפת, להקשות על הר"מ, הא איהו סובר מותר בשחרית קודם קידוש, דאינו אלא אסמכתא, יע"ש. ולפי זה אם לא קידש בלילה אפשר ממתין בשחרית עד שעה ו' ג"כ. עיין תוספת שבת כאן ס"ק ג וסימן רפ"ו דנשים יוצאות באיזה בקשה, כמו שכתב המ"א סימן ק"ו, אם כן לדידהו חמור, ואסורים לשתות בבוקר מים אחר שאמרו קצת בקשה הוה כהגיע חובת קידוש. וי"ל דיש דעת הר"א ז"ל, עם ספק דאפשר חייבין בתפלה מדרבנן כמו אנשים, ובפרט למי שמתפללת תמיד דשרי:
שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן כח ס״ק ג
אם מותר לנשים לאכול קודם שיתפללו בבקר, ואם אוכלים בשבת קודם שחרית, אם צריכים לקדש על היין עכת"ד. הנה כבר מבואר בזה, בספר תוספות שבת (או"ח סי' רפ"ו), דלפי מש"כ המג"א…ובא"א (סי' רפ"ט סק"ד) כתב, כיון דחייבין בתפלה מדרבנן, ובפרט מי שמתפללת תמיד מותרת לשתות ע"כ, והובא בספר נזר ישראל (ליקוטי רימ"א אות ו'), והנראה דכ"ז בטעימה בעלמא, אבל אם רצונם לאכול ממש, אז גם לדברי הא"א הנ"ל, צריכים לקדש, דאל"כ הוי תרתי דסתרי, דממ"נ אם נאמר דהבקשה שאמרו אחרי נטילת ידים שחרית, לא יצאו עוד י"ח תפילה, א"כ אינן רשאין לאכול, ואם יצאו י"ח תפילה, צריכים לקדש, ואם נאמר דאוכלין מחמת חולשה, צריכין ג"כ לקדש, וכמבואר בס"ז בשם ספר זכור לאברהם, ובספר תהלה לדוד (סי' רפ"ו), והובא בספר מנחת שבת (סי' ע"ז אות ל"ה) עיי"ש, אך בשעת הדחק יש לצרף מה דאיתא בספר דעת תורה (סוס"י רפ"ט), בשם חי' מהר"ם חלאוה (פסחים ק"ו), שהעיד בשם מורו הרשב"א, דנשים פטורות מקידוש שחרית עיי"ש, וע"ע בתשו' קרן לדוד (או"ח סי' פ"ד) לענין אנשים שצריכים לאכול קודם התפילה מחמת חולשא, אם צריכים לקדש עיי"ש.
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קלב
נשים בחיוב קידוש היום, וטעימה לפני התפלה - מכתבך קבלתי לנכון, ומה ששאלת בענין אשה המתפללת רק בשבת קודש, ורצונה לאכול מיני תרגימא לפני התפלה, אם מותר לה לטעום בלי קידוש בצפרא דשבתא. הנה בעיקר איסור טעימה לפני קידוש ביום, פליגי הרמב"ם וראב"ד…אמנם לגבי חיוב נשים בקידושא רבא, ברמב"ם ושו"ע לא נתבאר להדיא, ובפרמ"ג בסי' רפ"ט במש"ז כתב בפשיטות דחייבות…אך כיון שלא נזכר להדיא בשו"ע, ובמהר"ם חלאווה מהרשב"א להדיא דפטורות, אולי י"ל שבמכוון לא חייבו חז"ל לנשי שלא יבאו לידי טעות דמאי שנא קידוש מקידוש וגם בליל שבת סגי בברכת בפה"ג לבד, או שיטעו לומר גם ביום ברכת הקידוש ויהא הברכה לבטלה והבן….ולגבי טעימה י"ל, דאף להאחרונים דס"ל שחייבות בקידושא רבא, מ"מ כשנוהגות להתפלל בכל יום מותרות לטעום לפני התפלה בלי קידוש, דעדיין לא הגיע חובת קידוש…ואף בנשים שאין נוהגות להתפלל רק בשבת, מ"מ אפשר שזה משום דלי"א תפלת שבת ויו"ט מן התורה כמ"ש הפמ"ג בסי' ק"ו בא"א ס"ק ג', וכוונתו להרמב"ן פרשת אמור, והובא בב"י סי' תפ"ז, בטעם מקרא קודש שיהיו כולם קרואים ונאספים ביום זה לקדש אותו כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ בבית אלקים ביום מועד לקדש היום בתפלה בפרהסיא עיי"ש, וגם בשבת כתיב מקרא קודש והארכתי מזה במקו"א, וי"ל דהני נשי דנהגי להתפלל בשבת חוששות לשיטה זו, וממילא יכולות ג"כ לטעום לפני התפלה דעוד לא הגיע חובת קידוש. תבנא לדינא, הרי במהר"ם חלאווה בשם מורו הרשב"א מפורש יוצא דאין חייבות בקידוש בבוקר, ואף מי שרוצה להחמיר כשיטות האחרונים דס"ל דחייבות, מ"מ אין להוסיף חומרא על חומרא ולחייבם לקדש גם לפני התפלה, ובפרט דלשי' הראב"ד והרז"ה אין איסור לאכול בצפרא דשבתא קודם קידוש.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קא אות ב
אשה שאוכלת קודם התפלה אם צריכה לקדש ובענין נשים שצריכות לאכול קודם התפלה, וגם יש נשים שמקילות באכילה קודם התפלה לאחר שאמרו איזה בקשה מטעם המ"א סימן ק"ו סק"ב שכתב שרוב נשים לא נהגו להתפלל בתמידות דסומכות על מה שמדאורייתא סגי בכל בקשה שהיא ומוסיף שאפשר שגם חכמים לא חייבום יותר, ואני תמה על לשון זה דאם חכמים חייבום בתפלת י"ח כאנשים איך שייך שרוב נשים ינהגו לעבור על חיוב דרבנן, וא"כ בהכרח שגם חכמים לא חייבו להם, שלכן אף אלו היודעות להתפלל ומתפללות בכל יום יש שלא קבלו עלייהו איסור אכילה קודם תפלתם שנהגו ואוכלות אחר שאמרו איזה בקשה וצ"ע לדינא, עכ"פ אלו שרשאות לאכול קודם התפלה אם צריכות בשבת ויו"ט לעשות קידוש כדכתב המ"ב בביאור הלכה סימן רפ"ט סעי' א' באנשים הנה לע"ד באשתו אינה צריכה לקדש דהרי היא משועבדת לבעלה לאכול דוקא עמו וכיון שבעלה אסור לאכול קודם התפלה וא"א לו לאכול הסעודה קודם התפלה אין זה זמן אכילה גם לה שלכן לא חל חובת קידוש גם עליה ומותרת לאכול בלא קידוש…אבל מ"מ כשכבר התפלל בעלה ורשאי לקדש ולאכול אך שרוצה לחכות מאיזה טעם וצורך כיון שכבר חל חובת הקידוש על בעלה חל ממילא גם עליה ותצטרך לקדש אם רוצה לאכול איזה דבר קודם שירצה בעלה לאכול, ואף שנמצא לפ"ז דאם היא התפללה כבר ובעלה עדיין לא התפלל נמי תוכל לאכול בלא קידוש מאחר דלא חל חובת קידוש על בעלה לא נראה למעשה לעשות כן, דבדבר המצוי שהוא אכילה דאחר התפלה שייך לומר לא פלוג ורק באכילה דקודם התפלה שלא מצוי לא שייך לומר לא פלוג ורשאה לאכול בלא קידוש כפי הדין להאשה כדכתבתי. אבל להבנות שאין להן שום שעבוד מסתבר שאם צריכות לאכול קודם התפלה יצטרכו לקדש קודם לסברת באור הלכה כמו לבנים, שאף שהאב והאם מקפידין שלא יאכלו בעצמן אלא דוקא בסעודה אחת עמהם לא מסתבר לדמות זה לשעבוד שהוא מדינא.
קובץ הלכות - קידושא רבה, פרק יג, סעיף ז (עמוד תפא)
טעימה לנשים קודם קידושא דיממא - הנשים חייבות בקידושא דיממא, ונראה דכיון דיוצאות חובת תפילה באיזה בקשה שאומרות בבוקר ורשאין לאכול מיד א"כ חל עליהן חובת קידוש אף קודם תפילת שחרית, ואסורות לשתות אף מים קודם שיקדשו.
פסקי תשובות אורח חיים סימן רפט
נתחבטו האחרונים לענין הנשים, שלפי דעת רבים מהפוסקים יוצאות ידי חובת תפילה בשבח ובקשה בעלמא, נמצא מיד עם קימתן לאחר שאמרו איזה שבח ובקשה, כגון ברכות התורה או ברכות השחר, מיד יהיה אסור עליהם כל שתיה שהיא, ואפילו מים בעלמא, כל זמן שלא יקדשו, ובהרבה קהילות קודש אין הנשים נוהגות לקדש לעצמן, אלא יוצאות ידי חובתן מבעליהן כשבאים מבית הכנסת, ובכל זאת אוכלות ושותות קודם לכן. וכבר כתבו ללמד זכות בכמה אופנים, אך לכתחילה בודאי נכון מאד מנהג הנשים המקדשות לאחר אמירתן ברכות התורה או ברכות השחר, ויאכלו שיעור כביצה מזונות לאחר מכן, כדי שיהיה 'קידוש במקום סעודה'....ואותן הנשים הנוהגות להתפלל בכל יום תפילת שחרית, פשוט שדינם כאנשים, ואין צריכות לקדש קודם שתייתן בקימתן בבוקר, ורשאיות אף לטעום מעט מיני מזונות וכיוצב"ז ללא קידוש, וחובת קידוש חל עליהם לאחר התפילה, כאנשים. ואותן אשר נוהגות להתפלל רק בשבתות וימים טובים, כי אז עיתותן בידן, ובימות החול מסתפקות בשבח ובקשה בעלמא, מהנכון שיכוונו בדעתן כשאומרות ברכות התורה וברכות השחר וכדו', שאין בדעתן לצאת ידי חובת תפילה באמירה זו, אלא בתפילה שיתפללו אח"כ, ושפיר דמי שלא יצטרכו לקדש קודם תפילתן.
Summary:
There are varying opinions as to whether women discharge their obligation in תפילה though a minimal בקשה or whether they are obligated to pray with the text of שמונה עשרה. Based on the view that a minimal בקשה is sufficient, it would be acceptable for a woman to eat on a weekday after reciting ברכות, as is explained by the תשובות והנהגות.
Though challenged by the ראב”ד, the ruling of the רמב”ם is accepted that there is a prohibition to eat before קידוש, even including קידושא רבא on Shabbos morning. In cases of necessity, the דברי יציב allows for reliance on the ראב”ד.
In terms of the onset of the obligation of קידוש, the טור quotes from the רא”ש that before one davens, there is no obligation in קידוש, so drinking water at that point would be acceptable. As is clear from the מגן אברהם, essentially, once one is permitted to eat from a weekday perspective (since they have davened), then they would be obligated in קידוש and would not be allowed to eat anymore without making קידוש.
For this reason, the ביאור הלכה rules that one who is ill and not able to daven is obligated in קידוש from the time that they wake up in the morning. Rav Moshe is not as convinced as to this ruling, but is ultimately deferential to the precedent that was already established.
Based on the above, the פרי מגדים and others suggest that a woman may need to be more strict in terms of eating before קידוש on Shabbos morning, given that the onset of her obligation may occur earlier. There are those that suggest some leniencies that may be utilized, justifying the practice of some women not be stringent in this regard.
No comments:
Post a Comment