דעת הרמב"ם – יש להחזיר על כל טעויות
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ו
אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור, קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק, ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק ד
תני אחד קורא בתורה ואחד מתרגם, לא אחד קורא ושנים מתרגמין לא שנים מתרגמין ואחד קורא…והתרגום מעכב אמר רבי יוסה מן מה דאנן חמיין רבנן נפקין לתעניתא וקראיי ולא מתרגמין הדא אמרה שאין התרגום מעכב אמר ר' יונה אע"ג דאת אמר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו…מניין לתרגום ר' זעירה בשם רב חננאל אויקראו בספר תורת ה' זה המקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הטעמים ויבינו במקרא זה המסורת
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ו אות ד
כן שמעתי מפי מורי רבינו שאמר בישיבה ומשמו אמנם שום ראיה לא אמר לנו ונוכל לומר ראייתו מדגרס בירושלמי מנין לתרגום…וקא בעי והתרגום מעכב וכו' עד אמר ר' יונה אע"ג דתימא אין תרגום מעכב טעה מחזירים אותו ע"כ. וה"ה וכ"ש לדקדוק דילפינן נמי מהאי קרא ומורי רבינו הסכים על ידי לראיה:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק ב
תני אין מדקדקין בטעיותיה ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתיבין קומי רב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא חזר חד מינהון
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב
קרא וטעה בדקדוק וכו'. כתבו הגהות בשם הרמ"ך דילפינן הכי מדאמרינן בירושלמי מנין לתרגום…ול"נ ראיה מדאמרינן בירושלמי דמגילה אין מדקדקין בטעותיה כגון בין יהודים ליהודיים משמע דבספר תורה מדקדקין:
בית יוסף אורח חיים סימן קמב
והרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות תפלה (ה"ו) קרא וטעה וכו'. וכתבו הגהות מיימון (אות ד) שנראה להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי…וה"ר מנוח (ספר המנוחה שם) הביא ראיה מדאמרינן בפרק חלק (סנהדרין צט.) כל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק אחד הרי זה בכלל דבר ה׳ בזה (במדבר טו לא) וכיון שדקדוק אחד יש לו שורש גדול צריך שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ע"כ.
דעת המנהיג: יש טעויות מבעל קריאה שאין לתקן
שיר השירים רבה, פרק ב, סימן ד, אות יג
אמר ר' אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון ואהבת ואיבת, אמר הקדוש ברוך הוא ודלוקו עלי אהבה, אמר ר' יששכר תינוק שקורא למשה מַשֶׁה לאהרן אַהַרַן לעפרן עפרן, אמר הקדוש ברוך הוא ולגלוגו עלי אהבה
ספר המנהיג (ר׳ אברהם בן נתן הירחי), הל׳ שבת סי׳ לא, עמוד קס, דפוס מוסד הרב קוק
והכל עולין למנין שבעה…אם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים כי אע"פ שטעה יצא ידי קריאה דאמרי' במדרש מנין שאם קרא לאהרן הרן ולאברהם אברם שיצא ידי חובתו…אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחסרון או שקרא לדלת ריש או לריש דלת בדבר שהוא כלפי מעלה שהוא כמחריב את העולם אין עצה ואין תבונה לנגד ה׳, ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת.
בית יוסף אורח חיים סימן קמב
כתב בעל המנהיג (עמ' קס) אם טעה הקורא…דאיתא במדרש שאם קרא לאהרן הרן יצא. התוספות כתבו בריש פרק אין מעמידין (ע"ז כב: ד"ה רגלא) פירוש אע"פ שלא קרא האל"ף: כתב מהר"י ן' חביב ז"ל זה שכתב שאם טעה הקורא אין מחזירין אותו קשה למה שכתב למעלה בשם הרא"ש שאין הציבור יוצאין בקריאת הבלתי יודע ויש לומר כי זה בדיעבד ודברי הרא"ש לכתחלה עוד יש לומר כי זה שכתב בעל המנהיג הוא בטעות שאין בו שינוי ענין ודברי הרא"ש בטעמים שהם פירוש הפסוק ממש:
דעת התה״ד: במקום שאין שם בעלי קריאה מומחים, מתירים לקרוא על ידי בעל קריאה שיעשה טעויות
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קפא
ואשר שאלתני ביישוב שיש שם מנין, ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכה בדקדוק ובטעמים, או יש כאן היודע אבל לא למד וחזר לידע לקרות? נראה דאפ"ה יקראו בתורה כמו שקורין בצבור בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא. ואע"פ שכתב הרמב"ם שאם טעה הקורא בדקדוק אחד מחזירין אותו, משמע קצת דאפילו בדיעבד לא יצא. הא כתב בטור א"ח דראבי"ה פליג אהא, וכתב דאין להכלימו ולהחזירו על כך, מייתי ראייה ממדרש דאם קרא לאהרן הרן יצא….משמע בפשיטות דבשעת הדחק קורין לכתחילה בדרך זה, וכן ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים, וגם בפת"ח וקמ"ץ סגו"ל וציר"י, אע"פ שגערו בו קצת, מ"מ לא החזיר מהן. אמנם אם יש שם יודע לקרות בדקדוק ואינן מקפידין להשיאו כדי שילמוד לקרות, כה"ג לא יקראו בלא דקדוק כדאיתא בהגה"ה באשירי דלעיל, דהנ"מ דלית רבא למגמר עיין שם.
בית יוסף אורח חיים סימן קמב
כתוב בכתבי מה"ר ישראל (תרה"ד ח"ב) סימן קפ"א ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים וגם בפתח וקמץ סגול וצרי אע"פ שגערו בו קצת מכל מקום לא החזיר מהן:
שיטת המחבר כהרמב״ם
טור אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמב
כתב בעל המנהיג אם טעה…שלא להלבין פניו דאף על פי שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש שאם קרא לאהרן הרן יצא והרמב"ם ז"ל כתב קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק:
ב"ח אורח חיים סימן קמב
כתב בעל המנהיג וכו' והרמב"ם כתב וכו'. ולהרמב"ם צריך לומר דלא קיימא לן כהאי מדרש דלאהרן הרן יצא…ונראה מדברי רבינו מדהביא דברי הרמב"ם באחרונה להשיג על בעל המנהיג
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמב סעיף א
קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו.
ילקוט יוסף סימן קמב סעיף א
שליח צבור שטעה בקריאת התורה אפילו טעות שאין הענין משתנה כגון שקרא אברם במקום אברהם או אמר ואם במקום לומר אם או מצריים במקום מצרים וכיוצא בזה מחזירין אותו אבל בטעו בטעמי המקרא אין מחזירין אותו.
שיטת הרמ״א - צריך להחזיר על שינוי שמשתנה הענין או על חסירת תיבות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמב סעיף א
קרא וטעה…הגה: וכן דין החזן הקורא; ודוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו (ב"י ופסקי מהרא"י סימן קפ"א).
באור הגר"א אורח חיים סימן קמב
ודוקא כו'. כמ"ש במגילה בירושלמי וע"ל סי' תר"ץ סי' י"ד וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג:
מגן אברהם סימן קמב ס״ק א
בנקוד. ובנקוד נמי כשמשתנ' הענין כגון יעשה בפת"ח יעשה בציר"י בחלב בחטף בחלב בציר"י ובזה בודאי מחזירין אותו:
משנה ברורה סימן קמב ס״ק ד
אבל אם טעה וכו' - וה"ה אם חיסר או הוסיף איזה אות במקום שאין הענין משתנה עי"ז כגון שקרא לאהרן הרן בפתח בלא אל"ף או למצרים מצריים וכדומה ונקט נגינה וניקוד משום דע"פ רוב אין הענין משתנה על ידם ובניקוד נמי אם אירע שהענין נשתנה עי"ז כגון יעשה בפת"ח קרא יעשה בציר"י או להיפוך או בחלב בחט"ף קרא בחלב בציר"י או יושב ישב וכל כיוצא בזה שהענין משתנה בודאי מחזירין אותו גם בניקוד ובספר שלחן עצי שטים הוסיף עוד דה"ה בנגינת הטעמים כשהענין משתנה עי"ז כגון שקרא משרת במקום מפסיק מחזירין אותו (ודלא כמו שאומרים ההמון שאם קרא את השם אין מחזירין בטעה בנגינה):
באור הלכה סימן קמב
אבל אם טעה וכו' - פשוט דדוקא בטעות באיזה אות אבל אם חיסר איזה תיבה אפילו לא נשתנה הענין עי"ז כגון כי אני הכבדתי וקרא כי הכבדתי לא יצא וצריך לחזור דלא נזכר בשום מקום בחיסר תיבה שיהא חילוק בין נשתנה הענין או לא:
מקור לשיטת הרמ"א – האם לפי המנהיג או גם לפי הרמב"ם
ב"ח אורח חיים סימן קמב
אבל ב"י בשם מהר"י ן' חביב תירץ ואמר דבעל המנהיג נמי סובר כהרא"ש דלכתחלה צריך לחזר אחר מי שבקי בקריאה אלא דבדיעבד יצא כדאיתא במדרש אי נמי כי זה שכתב בעל המנהיג הוא בטעות שאין בו שינוי ענין ודברי הרא"ש בטעמים שהם פירוש הפסוק ממש עכ"ל והאי שינויא ליתא דבעל המנהיג ודאי בכל טעות קאמר שיצא מדכתב בסתם ולא חילק והכי נהוג כבעל המנהיג דלא כהרמב"ם.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קמב סעיף א - ד
כתב הרמב"ם בפי"ב דין ו' קרא וטעה…וז"ל הטור כתב בעל המנהיג אם טעה…ונלענ"ד דשניהם אמת דוודאי אם הטעות בעצם התיבה כמו כבש כשב אם ואם וכיוצא בהם אף שאין הענין משתנה מ"מ מחזירין אותו אבל אם טעה בטעמים אין מחזירין אותו וזהו כוונת המנהיג ומביא ראיה מאהרן הרן…וראיה לזה מדברי התה"ד שכתב ראיתי כמה פעמים לפני רבותי.
דוגמאות בענין שנוי שמשתנה הענין ע״פ האשל אברהם מבוטשאטש
בראשית פרק מח פסוק ב (פרשת ויחי)
וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה:
ויקרא פרק כא פסוקים ג-ד (פרשת אמור)
וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא: לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ:
דברים פרק יב (פרשת ראה) פסוק ו
וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קמב
מה שכתוב בשו"ע הק' שגם בטעות שאין משתנה בו הענין בקריאת ספר תורה הק' גוערין בו גם שאין מחזירין אותו בשביל זה, נראה שאין זה לגעור בו ברבים רק לומר לו שיזהר לכתחילה בזה בכל האפשר….הקורא בריש פרשת ויחי מה שאמר הכתוב שם [מח, ב] ויגד, קרא ויוגד. נראה שאין זה שנוי משמעות…קרא הקורא בפרשה אמור [ויקרא כא, ד] להחלו החית בצירי, נראה דהוה ליה שנוי משמעות, כי כן הוא לשון התחלה שאינו מגזרת הכפולים, משא"כ לשון חילולים: קרא לה יטמא [שם כא, ג] בלא מפיק. נראה שאינו שנוי משמעות אם לא קרא הל' בחולם שאז הוא שנוי משמעות ודאי והוא לשון לא או לו, משא"כ בקמץ גם בלא מפיק מצינו לפעמים…ידיכם במקום ידכם, ריש פרשת ראה [דברים יב, ו], הוה ליה שנוי משמעות, גם שי"ל באולי שגם הד' בצירי אם אין אחריה י' י"ל לשון יחיד, יד אחת, מ"מ במבטא אין משמעו שבלא י':
פסקי תשובות אורח חיים סימן קמב
שם: ובניקוד נמי אם אירע שהענין נשתנה עי"ז, כגון יעשה (בפת"ח) קרא יעשה (בציר"י), חלב - חלב יושב ישב וכל כיוצב"ז שהענין משתנה מחזירים אותו. אך תיבה שבסופה מפיק הא (כגון לה יטמא, בית אישה נדרה וכיוצא בזה) ולא הדגיש המפיק אין צריך לחזור, כי מצינו לפעמים בלא מפיק, וכן קרא שבא נח במקום שבא נע אין מחזירים אותו.
שמיעת קריאת התורה מבעל קריאה הנוהג בנוסח שונה מנוסחו
תשובות והנהגות כרך א סימן קנד
שאלה: בעל קורא במבטא פולני או במבטא ספרדי, קורא בתורה לאשכנזים אם יוצאין (וכן כשהוא שליח ציבור)? בפולין המבטא לשורוק דומה אצלינו לחיריק, והקמץ דומה אצלנו לשורוק והצירי לפתח והרבה דברים משתנים מובנם לגמרי עי"ז, וראיתי למרן הגריז"ס זצ"ל שדקדק שבקריאת התורה אצלו הבעל - קורא יקרא דוקא במבטא שלנו, ולא כמו בפולין ואונגרין, שחושש אולי ההלכה כמ"ד דכל התורה כולה בלשה"ק נאמרה והיינו לענין קריאת התורה…אבל שמעתי עדות נאמנה שאצל רבינו החזו"א זצ"ל קראו במבטא כהנ"ל והניח לו ויצא בכך חובתו ולא עיכב. וע"ע מש"כ במועדים וזמנים ח"ב סימן ק"ע ובח"ח שם….ולפי זה נראה שבמנין שלהם אנו יוצאין, שעליהם לקרוא כפי מבטא שלהם, ואנו יוצאין בדיעבד, אבל במנין שלא מדברים רובם כן, יש להקפיד ליקח בעל קורא כפי המבטא שאנו מדברים דוקא, רק אם הוא באופן שיתבייש שכבר עלה נראה שאין להורידו כיון שיוצאין בדיעבד ממנו ודי בכך…וכל זה במבטא פולני, אבל בספרדים, אנו מקפידים מאד שהשם הויה ית"ש לא יאמר הנ' כמו בפתח (או נראה לנו כפתח) והיינו שמשתמע כאילו שיש ח"ו כמה אלקים, ואם רוצה להיות בעל קורא או ש"ץ אצלינו עלינו להזהירו לומר השם בקמץ כפי מבטא שלנו ובלאו הכי לא נניחו להיות ש"ץ אצלינו בשום אופן, ועיין בפירוש "טעם ודעת" ר"פ וירא מה שהבאתי בשם רבינו בחיי, ואנו מקפידים מאד דמי שיש לו הברה ספרדית לא יעלה לש"ץ אלא כשמתחייב לומר השם בקמץ כמנהגינו. וראה לעיל בסימן קכ"ח באורך. וכ"ז בספרדי שאינו משנה מדרכי אבותיו, אבל חדשים מקרוב באו אשכנזים שמשנים המבטא שלהם שהיו רגילים בו בתפלה ומתאימים ל"עברית" שלא התחנכו בו, ובאלו וכיוצא בהם ראוי לדרוש מהם בתוקף להתפלל כפי שחונכו במסורת אבותינו ולא ישנו, שאת השינוי במבטא יסדו מעיקרא כדי לנתק הבנים ממסורת אבותיהם ואנו לא ניתן להם יד לבצע הדבר.
תפילה כהלכתה סימן טז אות נג
ודעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, שהמתפלל נוסח אשכנז לכתחילה לא ישמע קריה"ת בהברה חסידית ״מפני שהם אומרים הוא כהיא וגם אין שומעים תמיד במדויק את שם ה׳״ אכן, בדיעבד יוצאים. כידוע מרן החזו"א זצ"ל לא עיכב…וכן שמעתי שאמר מרן הגרי"י קנייבסקי זצ״ל שבורשא שמעו גדולי עולם קריה"ת בבתי מדרש של החסידים ויצאו בזה.
אם הטעות נתגלתה רק בזמן מאוחר יותר
משנה ברורה סימן קמב ס״ק ב
מחזירין אותו - שיקראנה בדקדוק והיינו בין כשהוא עומד עדיין בפסוק זה ובין שכבר גמר הפרשה ואפילו בירך לאחריה נמי העולה אחריו חוזר לאותו פסוק וקורא ממנו ולהלן עד סוף הפרשה ועוד שלשה פסוקים מפרשה שאחריה:
שער הציון סימן קמב ס״ק ג
כנ"ל, לרוחא דמילתא שלא יהא מינכר כל כך לעיני הצבור השינויים שעושין, אבל מדינא סגי אם יקרא הפסוק זה ושנים עמו וידלג עד סוף הפרשה, ויתחיל אחר כך להעולה מתחלת הפרשה שהקורא עומד עתה בה, ואפשר עוד, דאפילו פסוק אחד סגי, כיון שקורא אחר כך להעולה זה עוד פרשה:
באור הלכה סימן קמב
מחזירין אותו - עיין במ"ב והוא מהח"א לדעת השו"ע [אף דבתשובת מהרא"י סימן קפ"א לא ברירא ליה כולי האי דבר זה דכתב שם דמשמע קצת מ"מ פשטות הלשון דמחזירין מצדדין כן] ולפ"ז אם כבר גמרו הקריאה ונזכרו שטעו בתיבה שהענין משתנה עי"ז לדעת השו"ע יצטרך לחזור ולקרות פסוק זה ועוד שני פסוקים עמו ובברכה לפניה ולאחריה כמו בדילג פסוק או תיבה בסימן רפ"ב ובח"א כתב דלענין ברכה סמכינן על הפוסקים דסוברין דאפילו בנשתנה הענין א"צ לחזור בדיעבד עי"ש ואף דבאמת לא ברירא ד"ז דהטור או שארי המקילין יסברו דאפילו בנשתנה הענין א"צ לחזור [עיין במפרשי השו"ע] וּמ"מ למעשה יש לנהוג כוותיה…ודע דלכאורה נראה דדין זה דהשו"ע הוא דוקא בשבת אבל בימות החול או במנחה בשבת דקי"ל בסימן קל"ז דאפילו פסוק אחד שלם כשדילג אינו חוזר ה"ה בזה ואולם אפשר דזה גרע טפי…וצ"ע:
תשובות והנהגות כרך א סימן קמז
שאלה: בעל קורא שטעה אמר את (בסגול) במקום את (בצירי) או להיפך אם להחזירו? בטור כתב וז"ל: "כתב בעל המנהיג..ולפי"ז כ"ש שאם קרא המ' דשמים בקמץ במקום פתח או להיפך וכן בא' דארץ בקמץ במקום סגול או להיפך שאין מחזירין, ומה עוד שאסור להחזירו מפני שמבייש אותו…ובביאור הגר"א כאן תמה על הרמ"א שכתב שאם טעה בנגינה או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו, שבירושלמי מפורש שבמגילה דוקא אנו מקילין שאם טעה בין יהודים ליהודיים שאין מחזירין אותו, ומשמע שבקריאת התורה גם בזה מחזירין ודלא כרמ"א, אבל בבה"ל שם נראה שאם שינה באות להוסיף או לגרוע פסול לגר"א, אבל בניקוד וטעמים באופן שלא משתנה שום דבר גם לגר"א רק גוערין בו אבל אין מחזירין אותו…ומצינו עכשיו פשר בין הרמ"א וגר"א, שבשעת מעשה אם טעה בנקודה כגון את (בצירי) לאת (בסגול) גוערין בו, אבל כשכבר המשיך אין להחזירו, וראוי לחוש בזה שמבייש אותו בחנם, ולכן הקרובים לבעל הקורא שגוערים מיד גוערים בו, אבל אם כבר המשיך אין להחזירו שאסור לביישו.
Summary:
The רמב”ם rules quite stringently, requiring corrections for all mistakes in the reading of קריאת התורה. The commentaries offer varying proofs to support the position of the רמב”ם from citations in the ירושלמי.
The מנהיג acknowledges that there are some (minor) mistakes that should not be corrected, as the cost of embarrassing the reader outweighs the factors that would be in favor of the correction.
The תרומת הדשן allows for בעלי קריאה who will regularly make mistakes, where no one else is available.
The שלחן ערוך rules in accordance with the opinion of the רמב”ם. Even so, רב עובדיה rules that mistakes in the טעמים would not be corrected.
The רמ”א argues and only requires corrections for mistakes that change the meaning of the קריאה. However, the ביאור הלכה makes it clear that any missed word would also be a mistake that requires correcting.
No comments:
Post a Comment