המאחר לתפילה לאחר שהציבור כבר אמר פסוקי דזמרה
ספר מצוות קטן מצוה יא
שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ריש מתיבת' מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדין לא קרא פסוקי דזמרה מהו שיתפלל עם הצבור ואחר כך יאמר פסוקי דזמרה, והשיב דאינו יכול כי כשתקנום קודם תפילה תקנום, אלא מברך ברוך שאמר עד מלך מהולל בתשבחות ואח"כ יאמר הודו לה' קראו עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה', ואומר תהלה לדוד ומדלג, ואומר הללויה הללו אל בקדשו, וחותם בישתבח, וממהר ומתפלל עם הצבור, ואינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפילה כל עיקר.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה יב
ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר, וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והוא ישתבח, ואחר כך מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע.
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז אות נ
פרק כל כתבי א"ר יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והא אמר מר כו' עד כי קאמינא בפסוקי דזמרה וכתב בערוך בערך תפלה דהכי אמר רב משה גאון מאן דעאל לבי כנישתא ואשכח דגמרו ציבורא פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר וחותם ומהולל בתשבחות ואומר תהלה לדוד וכו' ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו כו' וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפלה לא דקודם נתקנו ע"כ. ובתשובה מצאתי שרש"י היה אומר כל פסוקי דזמרה עד והלל לה' וכו' עד והוא רחום הסמוך לו ואז מדלג והוא רחום זה עד והוא רחום דתהלה לפי שאינה אלא ליקוטי פסוקים מה שבינתים וגומר מתהלה ואילך עד סוף דהיינו גמירת הלל דקאמר תלמודא כבעמוד וכן פי' ראבי"ה בשם רבותינו דהיינו אמירת הלל כבעמוד עכ"ל. (ועיין בטור א"ח סי' נ"ב):
טור אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נב
ואם בא לבהכ"נ ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה על זה שאלו לרב נטרונאי…מהו שיתפלל עם הצבור ויאמר פסוקי דזמרה אח"כ והשיב שאינו יכול כי תקנום קודם תפלה אלא אומר ב"ש עד מהולל בתשבחות ואומר תהלה לדוד ומדלג עד הללו אל בקדשו ואומר כל הנשמה תהלל יה הללויה וחותם בישתבח וממהר להתפלל עם הצבור ולא יאמר אותם אחר התפילה כל עיקר וזה לשון א"א הרא"ש ז"ל כתב רב עמרם אם נכנס אדם לבהכ"נ ורואה שאם יאמר כל אלו הפסוקים שלא יוכל להשלים תפלתו עם הצבור יאמר ב"ש ומזמור של תהלה לדוד בלבד וחותם בישתבח וכתבו בשם הרב רבי יונה שאמר בשם רבותיו שאם נכנס בשעה שש"צ מתחיל יוצר אור ואין לו שהות לומר אפילו תהלה לדוד טוב הוא שיקרא ק"ש בברכותיה ויתפלל עם הצבור ואח"כ יקרא פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ושל אחריהם לפי שהתפלה רצויה ומקובלת עם הצבור:
בית יוסף אורח חיים סימן נב
ואם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה על זה שאלו לרב נטרונאי וכו'. כן כתב סמ"ק (סי' יא) בשם רב נטרונאי וסמ"ג (עשין יט קא:) והגהות מיימוניות (תפלה פ"ז אות נ) בשם רב משה גאון
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נב סעיף א
אם בא לבהכ"נ ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר: ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואח"כ: תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה ואח"כ: הללו את י"י מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה ואח"כ: הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה. הגה: ואם יש לו שהות יותר יאמר: הודו לה' קראו עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים (הגהות מיימוני פ"ז מה' תפלה). ואח"כ: ישתבח, ואח"כ: יוצר וק"ש וברכותיה, ויתפלל עם הצבור. ואם אין שהות כ"כ, ידלג גם מזמור הללו את י"י מן השמים. הגה: אם עוד אין שהות, לא יאמר רק: ברוך שאמר, ותהלה לדוד וישתבח (הרא"ש והר"י פרק אין עומדין). ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפי' בדילוג, יקרא ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם. הגה: ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר (כל בו וב"י בשם מהרי"א כמו שנתבאר סימן מ"ו ומ"ז).
באר היטב אורח חיים סימן נב
(א) דזמרה. המגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבה"כ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות סידור האר"י והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבא לבה"כ אבל בתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור אבל אם איחר לבא לבה"כ ובא כשהציבור מתפלל כולי עלמא מודו דידלג כדי להתפלל עם הציבור ע"ש וכ"פ הפר"ח בסימן נו"ן ע"ש:
משנה ברורה סימן נב ס״ק א
כתבו הספרים שהמגיד הזהיר…כדי להתפלל בצבור וכ"פ הפר"ח בסימן נו"ן ואפילו מי שאינו רגיל להתפלל עם הצבור בתמידות שאינו משכים כ"כ מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבהכ"נ ומצא להצבור בסוף פסוקי דזמרה יעשה כמו שכתב בשו"ע דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה להתפלל עם הצבור ועיין בשע"ת דדוקא אם יוכל לומר עכ"פ ב"ש ואשרי וישתבח ועיין מה שכתבנו לקמן בשם המשכנות יעקב:
אין להתחיל להתפלל אם אינו יכול לגמור קודם שיגיע ש״צ לקדושה ומודים
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כא עמוד ב (פרק ג - מי שמתו)
אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל; רבי יהושע בן לוי אמר: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. במאי קא מפלגי? מר סבר: יחיד אומר קדושה; ומר סבר: אין יחיד אומר קדושה. וכן אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה - שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך. כתיב הכא: נקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם: גהבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה, אף כאן עשרה.
ספר מצוות קטן מצוה יא
מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל מפני שנראה ככופר בשעה שהצבור מתפללין וכורעים והוא לא כרע. אבל אם יכוין שיגיע למודים בשעה שהצבור כורעים שפיר דמי. ואם שעה עובר' מותר. וכשיגיע שליח צבור למודיםסו) יכרע באמצ' ברכה שעומד בה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קט סעיף א
הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש, יתפלל. וה"ה אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה, דינן כקדיש וקדושה (תוס' והרא"ש ומרדכי פרק מי שמתו ותרומת הדשן סי' י"א). ואם לאו, אל יתפלל אם אין השעה עוברת; ואם נכנס אחר קדושה, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ למודים, יתפלל, ואם לאו אל יתפלל; וה"ה אם יכול להגיע למודים, או לאחת מהברכות ששוחים בהם, כשיגיע שליח צבור למודים, יתפלל; ואם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפלה, ונזדמן לו שמגיע ש"צ למודים כשהוא באחת הברכות (ו באמצע), ישחה עמו; אבל אם הוא בתחלתה או בסופה, לא ישחה, שאין שוחין בתחלת ברכה או בסופה, אלא באבות ובהודאה.
חיי אדם חלק א כלל יט סעיף ח
הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין, אסור לו להתפלל י"ח אלא אם כן יכול לגמור קודם שיגיע ש"ץ לקדושה. ואם לאו, צריך להמתין עד שישמע קדושה וקדיש שאחר התפלה וגם קדיש שאחר עלינו לשבח על כל פנים, אם לא שכבר שמע במקום אחר קדושה וברכו וקדישים או שיודע שישמע אחר כך. ולכן בשחרית אם קשה לו הדבר להמתין עד אחר שיגמרו הצבור כל סדר התפלה, ואם יתפלל וימתין בשירה חדשה יהיה זמן גדול, ולכן נראה לי דיתפלל ויסמוך גאולה לתפלה (אף על גב דברמ"א בסי' ק"ט כתב דתחלה לא יעשה כן להתפלל עם הש"ץ אלא ימתין עד אחר כל התפלה, עיין בא"ר שהאריך בזה, וכן משמע מכל הפוסקים דמותר. ולכן נראה לי דבשחרית מותר לעשות כן לכתחלה כדי שלא יהא יושב ושותק באמצע ברכות קריאת שמע, ומכל שכן דיש לחוש שיבוא לשוחח):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קט סעיף ב
אם מתחיל להתפלל עם ש"צ, כשיגיע עם ש"צ לנקדישך, יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה, כמו שהוא אומר, וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה, וגם יכוין כשיגיע ש"צ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך ולך נאה להודות, כדי שישחה עם הש"צ במודים. הגה: אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש, אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת, כדי לסמוך גאולה לתפלה, דינא הכי (טור וד"ע).
ליזהר שלא לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא
בית יוסף אורח חיים סימן קלב
כתב רב עמרם גאון (עמ' מ) אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא שחייב הוא לומר קדושה דסידרא דדבר שהעולם מתקיים עליו אי אפשר לזלזולי ביה עד כאן לשונו:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלב סעיף ב
אסור לאדם לצאת מבהכ"נ קודם קדושה דסידרא
משנה ברורה סימן קלב ס״ק ה-ו
לצאת מביהכ"נ וכו' - דכיון דהעולם מתקיים ע"ז צריך ליזהר מלזלזל בזה. ולפי מה שביארנו לעיל דנכון להדר לאמרם בציבור ממילא צריך ליזהר שלא לצאת מקודם אפי' אם ירצה לאמרם בפני עצמו אם לא בשעת הדחק:
קדושה דסידרא - הוא קדושת ובא לציון:
ביאור הלכה סימן קמו
אבל בין גברא לגברא - עיין בתשב"ץ ח"ג סימן צ"ח שכתב דזהו דוקא כשאירע הדבר באקראי בעלמא אבל כשעושין זה תדיר נראה פירוק עול תורה וכמעט שאני אומר שעליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו ח"ו ע"ש:
אורחות יושר (ר׳ חיים קניבסקי) - הלכה לח
הא דהתירו לצאת אחר קדושה דסדדא וקדיש של עלינו, הוא דוקא בהולך באקראי ולאיזה צורך נחוץ, אבל ההולך בקביעות לפני גמר התפלה - כמעט נאמד עליו ״ועוזבי ה' יכלו״ (כמש"כ הרשב"ץ מובא בביאור הלכה)
אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לט עמוד ב
אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן - עד שיחזרו פניהם מן הצבור. א"ר זירא א"ר חסדא: אין הקורא רשאי לקרות כהנים - עד שיכלה אמן מפי הצבור; ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה - עד שיכלה דיבור מפי הקורא…אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור - עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום…ואין הקורא רשאי לקרות בתורה - עד שיכלה אמן מפי הצבור; ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום - עד שיכלה פסוק מפי הקורא; ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר - עד שיכלה תרגום מפי המתרגם….ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור, מפני כבוד צבור….ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: אין הצבור רשאין לצאת - עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו; ושמואל אמר: עד שיצא. ולא פליגי: הא דאיכא פיתחא אחרינא, הא דליכא פיתחא אחרינא
בית יוסף אורח חיים סימן קמט
ותו גרסינן התם (לט:) א"ר תנחום אמר ריב"ל אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת וכו'. פירוש הגאון שכתב רבינו כתבו רי"ף בפרק הקורא את המגילה עומד (יד:) והנה לפירוש רש"י בין ריב"ל בין שמואל לא איירו אלא בשאינם מצניעין הס"ת בבית הכנסת שמתפללין בו לפי שאינו במקום המשתמר ולפיכך אחר שקראו בו מוציאין אותו משם ומוליכים אותו להצניעו בבית המשתמר וקאמר ריב"ל שאסור לצאת מבית הכנסת עד שינטל ס"ת להצניעו ומיהו משנטלו שליח ציבור מהתיבה כדי להוציאו ולהצניעו מותר לצאת דרך פתח שאין הס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שהס"ת עתיד לצאת בו אינם רשאים לצאת קודם שיצא הספר תורה משום אחרי יי' [אלהיכם] תלכו והיינו דאמר שמואל עד שיצא אבל במקום שנוהגים להצניעו בבית הכנסת שמתפללין בו לא איירי ריב"ל ושמואל כלל ומשמע שהם רשאין לצאת כשירצו דכל שמצניעין אותו שם ליכא זילותא אם יצאו…וז"ל מהר"י ן' חביב ז"ל אי איכא פתחא אחרינא רשאין כפי דעתי פירוש רשאין לצאת בפתח האחר אבל לעולם הם חייבים אחר צאתם בפתח האחר ללכת אחרי הס"ת ולעשות לו הידור כי זה עיקר כפי פירוש הגאון ולזה אמר ראשונה סמוך לאחרי יי' אלהיכם תלכו הילכך לעכביה לס"ת עד דנפיק והוא אחוריה רצה לומר לעולם הוא חייב זה שילך אחריו וחזר ואמר לא נפיק מקמיה זהו על היציאה מבית הכנסת לבד ואי איכא פתחא אחרינא רשאין לצאת בפתח האחר קודם ס"ת אבל אחר צאתם חייבים הם להשלים חיובם וללכת אחריו ולעשות לו הידור עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמט סעיף א
אין הצבור רשאים לצאת מבהכ"נ, עד שיצניעו ס"ת. הגה: מיהו אם אינם יוצאים רק יחיד, לית לן בה (ב"י בשם הר"י בחדושי מגילה). ואם מצניעים הס"ת בבית אחר, אם אין לבהכ"נ אלא פתח א', צריכין להתעכב עד שיצא הס"ת וילכו אחריו למקום שמצניעים אותו שם; ואם יש לבהכ"נ שני פתחים, יכולים לצאת בפתח אחד קודם שיצא הס"ת בפתח האחר, ובלבד שילכו אחר הס"ת וילווהו למקום שמצניעין אותו שם.
משנה ברורה סימן קמט ס״ק א
עד שיצניעו - שאין זה דרך כבוד לתורה שיניחוה וילכו להם ומיירי במקום שמנהג להצניע הספר אחר ובא לציון דאל"כ בלא"ה הלא אסור לאדם לצאת מביהכ"נ קודם קדושה דסדרא כמבואר בסימן קל"ב:
פסקי תשובות הערות סימן קלב
וכ"כ במשנ"ב סי' כ"ה סקי"ד שצריך להמתין בביהכ"נ עד עלינו ולשמוע הקדישים, וכ"כ בחיי"א כלל י"ט סעי' ח', ובס' תוצאות חיים לבעל הראשית חכמה זי"ע (ר׳ חיים להר׳ אליהו די וידאש, מחכמי הקבלה במאה ה-16) בשם ספר חסידים בחסיד אחד שאמר לחבירו בחלום שלא היה נכנס במחול הצדיקים מפני שהיה יוצא מביהכ"נ קודם עלינו לשבח, ועוד כעין מעשה זה בספר חסידים אות תש"פ.
העבירה לצאת כשיש מנין של עשרה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף ב
אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו (יא) רובן. הגה: ומ"מ עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו (ישעיה א, כח) (ירושלמי). אבל אם נשארו י' מותר לצאת (מרדכי פ' בתרא דמגילה).
ביאור הלכה סימן נה
אבל אם נשארו וכו' - מלשון זה משמע לכאורה דאפילו באמצע קדושה מותר לצאת ולקמן בסימן קכ"ה לא משמע כן והאמת יורה דרכו דהמרדכי לא איירי שם כלל לענין קדושה אלא לענין עיקר הדין דאם התחיל גומר דאמר על זה בירושלמי דיש עבירה להיוצאין ומרמז על זה המרדכי דזה בשלא נשאר עשרה והירושלמי לא איירי שם כלל לענין קדושה וגם הרמ"א אינו קאי על קדושה אלא על עיקר הדין דאם התחיל גומר דהוא קאי על כל התפלה וכדלקמיה בהג"ה:
משנה ברורה סימן נה ס״ק יד
מותר לצאת - והוא שכבר שמעו קדושה והקדישים עד עלינו:
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה
וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ב' דמ"מ עבירה היא לצאת ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו אבל אם נשארו י' מותר לצאת עכ"ל כלומר דאם נשארו י' מותר לצאת כשמוכרח לצאת כגון לנקביו וכיוצא בזה דבלא זה פשיטא דגם בנשארו י' אסור לצאת אלא דבלא נשארו י' בכל ענין אסור לצאת [כנלע"ד]
Summary:
The גאונים rule that a latecomer may not recite פסוקי דזמרא after davening, as its proper place is before שמונה עשרה. Nonetheless, the סמ”ק and the הגהות מיימוניות provide guidelines for skipping some sections of פסוקי דזמרא in order to catch up to the rest of the congregation. The שלחן ערוך allows for skipping all of פסוקי דזמרא if that would allow for catching up, but the משנה ברורה calls this ruling into question.
Most applicable in the case of מנחה, there is a restriction against starting davening if one knows that he will not finish in time to recite קדושה with the ציבור. In such a case, he should wait and not daven, to ensure that he can recite קדושה with the congregation. From the next section in שלחן ערוך, it would appear that he advises that in such a case, he should recite שמונה עשרה word-for-word with the שליח צבור, including קדושה.
It is cited in the name of ר’ עמרם that it is an עבירה to leave shul before ובא לציון. The משנה ברורה explains that the root of the sin stems from the high value placed on this prayer. The ביאור הלכה notes that even leaving after ובא לציון, before the end of davening, should not be a regular occurence.
On days where there is laining, there is also a restriction against the ציבור departing before the תורה is put away, but it would appear to okay for a יחיד to depart.
There is a separate prohibition against leaving when the departure would result in the loss of a מנין.
No comments:
Post a Comment