אין קוראין בחומשים בבית הכנסת ודין אם נמצא טעות בס״ת
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א
שלחו ליה בני גליל לר' חלבו: מהו לקרות בחומשים בבהכ"נ בציבור…רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ב
אם כתבו כל חומש לבדו, אפילו בגלילה כספר תורה, אין קורין בו עד שיהיו כל חמשה חומשים תפורים ביחד.
בית יוסף אורח חיים סימן קמג
וכתוב בתשובת הרשב"א שנשאל על ס"ת שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלים אם מותר לברך בו או אסור וכתב השואל שמצא תשובה להרמב"ם שהתיר לקרות ולברך על ס"ת פסול אם אי אפשר להיות להם ס"ת כשר והרשב"א תמה על תשובה זו וסתר ראיותיו והעלה שבילדותו כתב כך ואח"כ חזר בו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמג סעיף ד
אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה, מוציאין ספר תורה אחרת, ומתחילין ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה; ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא, גומר קריאתו בספר הכשר, ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה.
מקור הדין - קריאת ההפטרה
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד ב
משנה. הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים, ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד. ובנביא שלשה. היו שלשתן שלש פרשיות - קורין אחד אחד. מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה. ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק המתורגמן.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד א - עמוד ב
איבעיא להו: מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה? רב הונא ורבי ירמיה בר אבא, חד אמר: עולה, וחד אמר: אינו עולה…מיתיבי: המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה. ואם איתא, עשרים וארבעה הויין! - כיון דמשום כבוד תורה הוא, כנגדו נמי לא בעי. - מתקיף לה רבא: והרי עלותיכם ספו, דלא הויין עשרין וחד, וקרינן! - שאני התם דסליק עניינא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפד סעיף א
מפטירין בנביא מענינה של פרשה. ואין פוחתין מכ"א פסוקים, אא"כ סליק ענינא בבציר מהכי כגון: עולותיכם ספו על זבחיכם.
תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן פד
לרבינו האי ז"ל - וששאלתם מצוה לתרגם בבית הכנסת על הקורא בתורה ועל המפטיר בנביא והלכה זו ירושה מימות הנביאים.
ספר אבודרהם שחרית של שבת
ואחר שגוללין ספר תורה קורא ההפטרה וצריך שיהא בה מענין פרשת היום. ולמה מפטירין בנביאים לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה ואין קורים פחות משלשה פסוקים עם כל אחד ואחד תקנו לקרות כ"א פסוקים בנביאים ולא יפחות מהם, ואם נשלם הענין בפחות מכ"א, כגון הפטרת שובה שהיא קטנה, אינו צריך לקרות יותר.
לבוש אורח חיים סימן רפד
ומה שקורין ההפטרה דוקא בנביא ולא בכתובים, י"ל מפני שגם הגזירה היתה עליהם ולא על הנביאים, אי נמי משום שבנביאים נמצא מעין ענין כל הפרשיות שבתורה משא"כ בכתובים.
ספר אפטרתא - סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא - אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מ"ט? דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב! אלא כיון דלא אפשר - עת לעשות לה' הפרו תורתך, ה"נ כיון דלא אפשר - עת לעשות לה' הפרו תורתך.
רש"י מסכת גיטין דף ס עמוד א
דלא ניתן ליכתב - פחות מספר אחד שלם לעצמו.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תפז
שאלת הכפרים אשר סביבותינו נהגו היהודים השוכני' בתוכם לברך על קריא' התור' הכתובה על הקונדריסין כעין ספרים שלנו. ושאלו אם היא ברכה לבטלה. וכן נהגו לברך כשמפטירין בנביא אע"פ שלא קרא בספר התורה. וחלו פני להריץ שאלותי לפני כבודך. תשובה אין קורין בצבור אלא בספר תורה העשוי כהוגן כתקנו. ואפילו טעות אחד פוסל בו. ואפילו מלה שנראית כשתים פוסל. וכן נמי גוילים שנתעבדו שלא לשמן וכדאיתא בגמרא במסכת סופרים. ולא ראיתי להאריך בזה מפני שהדבר פשוט בעיני. ולקרות אפטרתא במקום שלא קראו בספר תורה לא. שלא נתקנה אלא אחר קריאת ספר תורה ושיקרא המפטיר בתורה ואחר כך בנביא.
שיטת הלבוש - שצריכין לקראות את ההפטרות מתוך קלף שנכתב בכל הלכות ספר תורה
לבוש אורח חיים סימן רפד
ולא נתקנה ההפטרה אלא בציבור אחר שקראו בספר תורה, כיון שהיתה ההפטרה במקומה בעת השמד, אבל במקום שאין ספר תורה אין לקרות ההפטרה עם הברכות שלפניה ולאחריה דהוי ברכה לבטלה, רק יקראנה בלא ברכה, וכיון שכן שאין קריאת ההפטרה אלא בצבור,תמהתי כל ימי שלא ראיתי באחד מן המקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר, כמו שכותבין המגילה שקוראין בציבור, כי היה נ"ל שאין יוצאין בציבור כלל בקריאת ההפטרות שקוראין בחומשין הנדפסין, כיון שאין נכתבין בכל הלכות הספר תורה או במגילה וצ"ע.
מלבושי יו"ט סימן רפד
כיון שאין נכתבין - אשתמיטתיה הא דמסקינן בגיטין דף ס׳ דהאי ספרא דאפטרתא שרי למקרי בשבת כמו דרבי יוחנן וריש לקיש…ועוד הגע בעצמך דקרינן הלל בצבור בברכה.
ט"ז אורח חיים סימן רפד ס״ק ב
כתוב בלבוש וז"ל וכיון שאי…בחומשים הנדפסים וצ"ע עכ״ל. ואשתמיטתי' סוגיא דהנזקין דף ס'...א"כ אפי' אם יהיו נכתבים אין להם דין ספר אלא משום עת לעשות כו' ה"נ בחומשים הנדפסים דהדפוס יש לו ממש דין כתיבה כמו שכתוב בי"ד סי' ער"ב ועיין עוד סי' תקנ"ט לקמן ובמגילה א"צ לו' משום עת לעשות כיון שהוא ספר בפ"ע ע"כ כותבים אותו:
מגן אברהם סימן רפד הקדמה
כתב הלבוש תמהתי כל ימי…או מגילה עכ"ל וכ"כ בהגהת י"נ ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגין עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' ע"ש, ואיתא בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש בי"ד סי' רפ"ג ס"ב אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלו' שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השת' שנתגל' מלאכת הדפוס והספרי' ת"ל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קי"ל דפוס כתיב' מעלית' היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ג ומ"ב ול"ח, ואי משום שכתובין בנייר הא כ' בש"ג רפי"ו דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו ואם כן ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם וה"ה שא"צ גליל' דוק ברי"ו ובתו' ועוד דמברכין על שיר השירים ואיכה אע"פ שכתובים בדפוס בנייר ועמ"ש ססי' ת"צ וכ"מ תשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטריסים אבל על הפטרות לא קפדי' ע"ש וכ"כ הכל בו בשם הרשב"א וז"ל ובהפטרה ששאלת א"א [ר"ת אני אומר ב"ח דלא כב"י] שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל פי' אפי' אינה כתוב' על הספר מברכין עליה וכל זה ברור דלא כמה שנדחק הרב"י ע"ש ובקצת מקומות שקורין במנח' י"כ רק ג"פ בהפטר' יונה והשאר אומרים בלע"ז ואחר כך אומרים מי אל כמוך [מהרמ"פ ע"א וראב"ח ח"ב]:
אליה רבה סימן רפד
תמהתי כל ימי וכו'. אישתמיטתיה…כ״כ מלבושי יום טוב סק"א, וכן כתב ט"ז….נראה לי דאותן שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשין הנדפסים בהפטורה לחוד, דכיון שחשיב להו כמו נכתבין א"כ עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסין כיון שאפשר לכל צבור וצבור. והא דעושין עמוד אחד, בתוס' [בבא בתרא יג סוע"ב] והרא"ש שם [סי' נב] דעושין בסופו, ובתחילה מניחין קלף חלק כדי לגול על כל [ה]היקף:
משנה ברורה סימן רפד ס״ק א
מפטירין - כתב הלבוש תמהתי… או מגילה עכ״ל והט"ז ומ"א יישבו המנהג וס"ל דאף שהוא ע"י דפוס וגם על הנייר ושלא בגלילה מותר לענין זה ומ"מ דעת המ"א דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם הנדפס ולא מתוך הפטרה לבד הנדפסת בחומש וכן ג"כ דעת הא"ר ע"ש ומ"מ אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש יש לסמוך להקל שלא לבטל קריאת הפטרה אך לכתחלה בודאי ראוי ונכון שיהיה לכל צבור נביאים שנכתבין בקלף כדין שאז גם השמות נכתבים בקדושה משא"כ כשהוא על הנייר הנדפס [עיין בא"ר] וכן הנהיג הגר"א בקהלתו וכעת נתפשט זה בהרבה קהלות ישראל ואשרי חלקם:
שער הציון סימן רפד ס״ק ב
דעת המ"א דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם - אף דבפרי מגדים כתב תנ"ך, לאו דוקא הוא:משנה ברורה סימן רפד
חזון איש אורח חיים סימן ס אות י״א
נראה דלטעם דלטעם דמגלה מגלה נתנה, הוי מגילה כחומש, ולפ"ז אין כותבין אלא על הספר בדיו, אבל לטעם דלא אפשר אין בה קדושת חומש אלא מותר משום עת לעשות…ונראה דאם לא אפשר למכתב בכתב סופר אלא בדפוס, שוב אין חילוק בין ספר שלם למגילה, דכיון דדפוס לא הוי כח אדם, אלא הוי ככתבו קוף לא הוי ספר ולא ניתן לקרות בו, וכן אם לא אפשר על הקלף או אי אפשר בדיו, והלכך לדידן דהכל נעשה ע"י דפוס והוא שלא מכח אדם ושלא בדיו ולא על הקלף, והסופרים נתמעטו, ודאי הוי לא אפשר, ונראה דאין נפקותא לדידן בין ספר שלם למגילה כיון שאינו על הקלף ולא בדיו ולא ע"י סופר, ועוד דלא מקרי שלם אלא בנקראין בגלילה ראשה של יריעה אחרונה בבד סופה של ראשונה, אבל מדביק ראשי היריעות אף אם כתב על הקלף בדיו ותפר בגידין כל ראשי היריעות כקונטרס פסול ואין זה ספר, ולפיכך כשאין נביא כתוב כדינו ומפטירין בציביר בקונטרס אין נפקותא בין קונטרס של תנ"ך שלם או אפטרתא שבחומש.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רפד סעיף ב
אמרינן בגיטין [ס'.]...התירו משום עת לעשות לד' וגו' כלומר כיון דלא אפשר לכל ציבור וציבור לכתוב נביאים שלם ולכן התירו בכתיבת ההפטרות בלבד וכתב הלבוש תמהתי….ככל הלכות ס"ת וצ"ע עכ"ל וברור הוא שאין כוונתו שיכתבו נביאים בשלימות שהרי בזה התירה הגמ' משום דלא אפשר אלא כוונתו למה לא יכתבו ההפטרות בקלף ובדיו ובגידין כמו שכותבין ס"ת כמו שעשו בזמן הגמ' דזהו אפשר לכל צבור דמילתא זוטרתי היא ובהנדפסין וודאי אין יוצאין אפילו אם נאמר שיש קדושה בדפוס כמו בכתב מ"מ הא ליכא קלף ולא דיו אלא צבע בעלמא ועוד דאין כל ההפטרות מחוברין יחד והרי עלינו לעשות כמו שעשו חכמי הש"ס ולענ"ד דבריו ברורין:
אם הציבור קוראין את ההפטרה עם הבעל קריאה ואם יש חילוק אם יש לבעל קריאה ספר שלם
שו"ת הריב"ש סימן לו
עוד שאלת אם ראוי למנוע שלא יהיו שנים מפטירין בנביא ולברך שניהם יחד אבל בתרגום אין לדקדק. תשובה זהו מבואר בברייתא (במגלה כא:) ת"ר בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהיו שנים קורין ושנים מתרגמין, ובנביא אפי' אחד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהיו שנים קורין. והרמב"ם ז"ל כן כתב (בפ' י"ב מה' תפלה) וא"כ ראוי למנוע אותם. וכ"ש שלא לברך שנים דאיכא משום ברכה לבטלה. וכ"ש שלא לתרגם הברכה ואם יתרגם אותה שלא יזכיר בה שם.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפד סעיף ה
אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה, הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור להתחיל ממקום שהתחיל הראשון, כמו בס"ת. הגה: ושנים לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת דתרי קלי לא משתמעי (ריב"ש סימן ל"ו).
מגן אברהם סימן רפד ס״ק ה
ושנים לא יאמרו. ובכתבי האר"י כתב אין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא עד כאן וצ"ל דבגמ' מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת ויש למנוע שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם שלא יאמר השם [ריב"ש שם]:
מעשה רב הלכות שבת סימן קלו
הפטורה בניגון וטעמים מנביא נכתב בגליון כס"ת עם עמודים וא' קורא וכלם שומעין. ואם הצבור קוראין בקול רם עם הקורא נעשה ברכת הקורא ברכה לבטלה. ומ"ש המ"א בשם ס' הכוונות (סי' רפ"ד ס"ק ה') מיירי כשקוראין בחומש שאז צריכין הצבור לומר בנחת עם הקורא מלה במלה:
משנה ברורה סימן רפד ס״ק טא
לא יאמרו - עיין במ"א דדוקא בקול רם אבל בלחש מותר לומר שבזה לא יטריד לחבירו שלא יוכל לשמוע וגם נכון לכתחלה לעשות כן לקרות בלחש מתוך הספר עם הקורא ועיין בפמ"ג דמשמע דיראה לקרות מלה במלה עם הש"ץ כדי שיציית להקורא ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם שער אפרים ועיין בספר מעשה רב שכתב דהא דכתב המ"א שיראה לקרות בלחש מתוך הספר עם הקורא היינו דוקא כשהקורא קורא מתוך החומש אבל כשקורא מתוך הנביא יקרא הוא לבד וכולם יהיו שומעין וע"ש עוד שכתב דאם יקראו הכל בקול רם עם הקורא תהיה ברכת הקורא ברכה לבטלה:
אם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה וחילוק אם קוראין מקלף
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפד סעיף ד
קטן יכול להפטיר. הגה: ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן.
חיי אדם חלק א כלל לא סעיף מ
ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע, יכול אחר לאמרה, אבל לכתחילה אסור לעשות כן (רפ"ד). ואמנם הגר"א הנהיג בקהילתנו לאחר שתיקן לכתוב נביאים וכתובים על קלף ובגלילה כספר תורה, ואם כן הוא מוציא כל הצבור כקריאת ספר תורה, ולכן אפילו לכתחלה העולה הוא מברך בתורה ומברך ברכת הפטרה תחלה וסוף, והקורא בספר תורה הוא קורא ההפטרה:
משנה ברורה סימן רפד ס״ק ח
אבל לכתחלה וכו' - היינו שאין קורין למפטיר מי שלא ידע אח"כ לקרות ההפטרה ג"כ. ובזמנינו שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה כס"ת וא"כ הקורא בנביא הוא מוציא כל הצבור כקריאת ס"ת ולכן אפילו לכתחלה מותר לקרות למפטיר אפילו מי שאינו יודע לקרות בנביא בעצמו דהוא יאמר כל הברכות והש"ץ יקרא ההפטרה כמו שקורא בס"ת [ח"א]:
אם יש חשש טירחא דציבור להמתין להפטיר מן הקלף
שו"ת שלמת חיים (יוסף חיים זוננפלד) אורח חיים סימן רנא
טירחא דציבורא להמתין להפטיר בנביא - נסתפקתי בציבור שגמרו קריאת התורה וצריכים להפטיר בנביא, אולם צריכים להמתין משום שהנביא מונח במנין אחר שגם הם צריכים לקרות בו, ועכ"פ יצטרכו להמתין יותר זמן מגלילת הספר תורה לכהן גדול ביום הכפורים שמשום טירחא דציבורא קרא על פה, וא"כ אם אפשר גם הכא להקל ולקרות ההפטרה בחומש. תשובה: אבל בשמחת תורה אם לא יהיה להם רק ספר תורה אחת, כמדומה שהציבור לא יחפצו שיקראו פרשת בראשית ומפטיר בעל פה ולא יגללו הס"ת, כנראה עכ"פ שיש חילוק בין ציבור של כל ישראל בעזרה, ובין שאר ציבור שמוחלים בזה על כבודם ורוצים דוקא קריאה בספר תורה או בנביא כפי הנהוג.
סיכום
הצורך בקריאת ההפטרה, ר׳ יעקב מדן, ישיבת הר עצין
אני זוכר איך נצצו עיניו של מו"ר הרב עמיטל ז"ל בשיחה החגיגית שנשא בעת שהישיבה קיבלה את ספרי הנביאים הכתובים כהלכתם. הרב עמיטל הקריא בשיחה זו את דברי בעל הלבושים, ומאז נהגנו בישיבה כמנהג הגר"א, לקרוא בכל שבת ממגילה הכתובה על קלף.
Summary:
For קריאת התורה, a full, kosher ספר תורה is required, written with all of the details included with הלכות ספר תורה.
In a various places, the גמרא discusses the requirement to read the הפטורה. The אבודרהם and the לבוש offer varying suggestions for the origin for this practice. Surprisingly, the תשובות הגאונים suggests that the practice originated in the times of the נביאים.
The גמרא concludes that one may read from a ספר אפטרתא, reasoning that its permissibility is based on עת לעשות לה׳.
The לבוש rules that the הפטרות must be read from a קלף, further noting his surprise that this is not the common practice. The מלבושי יו״ט challenges the לבוש from the ספר אפטרתא. This challenge is supported by the ט״ז and מ״א.
However, the מ״א does require (where possible) that the הפטרה be read from a נביא שלם, as opposed to a printing of the הפטרה by itself. The חזון איש challenges this point, reasoning that once its not being written on קלף, there’s no advantage to a full ספר of תנ״ך.
Based on a מגן אברהם, the מעשה רב rules that when the הפטרה is read from a קלף, there’s no reason to read along with the בעל קורא.
Though it may generally be best to avoid having a different person read the הפטרה from the one reciting the ברכות, when the הפטרה is read from a קלף, there’s no such issue and anyone may receive the עליה.
No comments:
Post a Comment