איסור להפריד אברי הזרע - בין בזכר בין בנקבה
ויקרא פרשת אמור פרק כב פסוק כד
וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לה׳ וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה י
אסור להפסיד איברי זרע בין באדם בין בבהמה…בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ אע"פ שנאמר ובארצכם לא תעשו מפי השמועה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום, וענין הכתוב לא יעשה זאת בישראל בין בגופן בין בגוף אחרים.
טור אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ה
אסור לפצוע הגיד או הבצים או הגידין התלויין בהם בין באדם בין בבהמה…דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וגו' ובארצכם לא תעשו
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ה סעיף יא
אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בא"י בין בח"ל. וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום…בין באדם בין בבהמה, חיה ועוף. והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור.
ביאור הגר"א אבן העזר סימן ה ס״ק כה
והמסרס את כו'. ת"כ שם מנין שאף הנקבות בסירוס ת"ל כי משחתם רי"א בהם ואין הנקבות בסירוס ופ' כת"ק אלא דאין בהם מלקות כיון דלא נכללו בל"ת דלא תעשו:
איסור הוצאת זרע לבטלה
תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד א
א"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים…רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כג סעיף א
אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ.
סוגיית הגמ׳ - שלש נשים והיתר לשמש במוך במקום סקנה
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף יב עמוד ב
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך: קטנה, מעוברת, ומניקה; קטנה - שמא תתעבר ושמא תמות, מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה - שמא תגמול בנה וימות…דברי ר"מ; וחכ"א: אחת זו ואחת זו - משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר: שומר פתאים ה'.
רש"י מסכת יבמות דף יב עמוד ב
משמשות במוך - מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו.
תוספות מסכת יבמות דף יב עמוד ב
שלש נשים משמשות במוך - פי' הקונטרס מותר לשמש במוך אבל שאר נשים אסור משום השחתת זרע…ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש, מידי דהוה אקטנה ואילונית דלא איתסרו בתשמיש משום דלאו בנות בנים נינהו.
שו"ת יביע אומר חלק י - אבן העזר סימן כד
שאלה. אשה שבכל הריון ולידה שלה היא מסתכנת מאד וכפסע בינה לבין המות, והוזהרה מפי הרופאים לבל תכנס עוד להריון, כי בנפשה הדבר, האם מותרת לשמש במוך קודם התשמיש. תשובה. ביבמות תניא, שלש נשים משמשות במוך…מפורש יוצא שבמקום סכנה לכ"ע מותר לשמש במוך, ואפילו במוך שקודם תשמיש. וכן מתבאר מדברי הרמב"ן והרא"ה בשטמ"ק שם. ע"ש. אולם הגאון רעק"א (סי' יז) נשאל בנ"ד והעלה לאסור במוך קודם תשמיש אפילו במקום סכנה….אתה הראת לדעת כי רבים וגדולים התירו במקום חשש סכנה לתת מוך קודם תשמיש. ובשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' נח) הביא מ"ש הרדב"ז ח"ג (סי' תקצו) להתיר בחשש סכנה, וכתב, שאילו ידעו הגאון רעק"א והחת"ס מדברי הרדב"ז והים של שלמה לא היו מחמירים בזה, ובאמת שכדאים הם הרדב"ז ומהרש"ל לסמוך עליהם….המורם מכל האמור שבנ"ד הדבר ברור שיש להתיר לשמש במוך אפילו אם ניתן המוך קודם תשמיש, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, וכהוראת רבותינו הראשונים…ואפילו במקום "חשש" סכנה יש להקל.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סג
בדבר אשה שצוו לה הרופאים שתזהרי מלהתעבר משום שסכנה הוא לה אם מותרת לשמש במוך שבעת התשמיש. הנה בפ"ת אה"ע סי' כ"ג סק"ב הובא מחלוקת בין תשובות האחרונים דבתשובת חמדת שלמה מתיר ותשובות רעק"א וחת"ס ובס' בינת אדם אסרי…ואף שמה אני להכריע…אין לחוש לכבוד הגדולים אף שהם רבותינו גאוני עולם מלהמנע מלכתוב הנכון לע"ד לדינא ולמעשה והשי"ת יעזרנו שלא נכשל ח"ו בדבר הלכה. והנה שיטת רש"י ביבמות דף י"ב דשלש נשים…וא"כ כ"ש באשה שתסתכן בעבור ולידה מחמת מחלתה וחולשתה שמותרת…רק לזרות מבחוץ אסרי מחמת שהוא אחר מעשה העונה אבל במוך שהוא בעת העונה עצמה מותר אף שבשאר נשים אסור ונחשב לבטלה כמטיל על העצים ואבנים משום דאין בזה שום צורך מ"מ בהני נשי מותר דכיון דמשום שסכנה לה להתעבר א"א לקיים מצות עונה ושמחת אשתו אם לא במוך לא הוי זה לבטלה ומותר בעצם לא מצד דחוי איסורין…ולכן מכל המבואר נלע"ד להתיר בלי שום פקפוק לאשה בסכנה לה להתעבר לשמש במוך בשעת התשמיש ולסמוך על כל הפוסקים נגד דעת ר"ת שבתוס' כיון שהוא שעת הדחק ומקום עגון כזה…ולכן לע"ד למעשה אם אפשר במוך או בראבער שתכניס האשה ברחמה באופן שלא ניכר מבחוץ תעשה כן ותשמש אך אם א"א לפניה להשים שם מוך וראבער באופן שלא יהיה ניכר מבחוץ יש להתיר גם אם ניכר מבחוץ שזה ג"כ מסתבר יותר שמותר לב' השיטות כדבארתי.
שימוש בדיאפרגמה כתחליף עדיף למוך
שו"ת יביע אומר חלק י - אבן העזר סימן כד
אתה הראת לדעת כי רבים וגדולים התירו במקום חשש סכנה לתת מוך קודם תשמיש. ובשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' נח) הביא מ"ש הרדב"ז ח"ג (סי' תקצו) להתיר בחשש סכנה, וכתב, שאילו ידעו הגאון רעק"א והחת"ס מדברי הרדב"ז והים של שלמה לא היו מחמירים בזה, ובאמת שכדאים הם הרדב"ז ומהרש"ל לסמוך עליהם. ושוב דן במה שהמציאו חכמי הרופאים מין גומי דק מאד שיהיה כמין כיסוי על פי הרחם, והוא מחפה את פי המקור ומקיפו מכל צדדיו, וחוצץ ככותל, שלא יכנס הזרע לתוך האם, והעלה להתיר, כי התשמיש הוא בגוף האשה כדרך כל הארץ, אלא שהוא כמו תשמיש עם מעוברת, שאז סגור פי המקור, וכן הוא באופן כזה, ואינו דומה כלל למשמשת במוך, דהוי כמשליך זרעו על המוך. משא"כ בנ"ד. ובכה"ג נראה שכל הפוסקים מודים להתיר במקום חשש סכנה.
תשובות והנהגות כרך ב סימן תלז
שאלה: אשה שסכנה לה ליכנס להריון ושואלת דינה. מניעת הריון בכל צורה שהיא אסורה, ומ"מ במקום חשש סכנה מתירים למנוע מהריון ע"פ הוראת חכם, והיינו ע"י כדורים שנותנים הרופאים…אמנם אלו שמשתמשים ב"דיו פרגמן" שמניחה בפנים לפני תשמיש ומוציאה דהוה מוך לפני תשמיש, שההיתר רק בשעת סכנה, גם בזה נחלקו הרבה פוסקים, ואני לא התרתי כלל, ואף ששמעתי שבאמריקא גם בזה מתירין, אנו לא מתירין ד"ז כלל, שגם למתירין מותר רק בסכנה ממש
שימוש בכיס לגבר במקום סכנה להתעבר
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סג
בענין תשמיש במוך ובראבער באשה שסכנה לה להתעבר…והנה לשיטת הר"י ודעימיה שבמוך הוא כעל העצים ואבנים ומ"מ התירו כיון שהוא לצורך מצות עונה אין זה לבטלה יש מקום להתיר אף בכיסים שלובש האיש קודם התשמיש דנהי שהוא כעל עצים ואבנים מ"מ כיון שמקיים בזה מצות עונה הוא לצורך באשה שיש בה סכנה להתעבר ולא לבטלה ומותר כמו במוך. אבל לשיטה הב' שהיתר מוך הוא משום שהוא דרך תשמיש מסתבר שאסור לשמש בכיסים אלו דהוא ודאי כעל עצים ואבנים וזה לא הותר לשיטה זו. וראיתי באחיעזר להגאון רח"ע זצ"ל שגם בהכיסים שלובש האיש מחשיב דרך תשמיש ומתיר במקום סכנה אף שהוא הזכיר רק שיטה זו להיתר ולא מסתבר זה כלל….לע"ד למעשה אם אפשר במוך או בראבער שתכניס האשה ברחמה…ואם יראה לסמוך על מוך וראבער שמכנסת האשה לרחמה מפני שחשש סכנה שלה גדול יש מקום להתיר גם בכיס שלובש האיש כדהתיר באחיעזר אבל לא מטעמיה אלא מטעם שיטה א' שבארתי דכדאי הם רוב הפוסקים והרמ"א בתוכם לסמוך עלייהו בשעת הדחק גדול ועינוי נפש כזה וגם מקום עיגון ועשית שלום בין איש לאשתו שהתורה וחז"ל הקלו בהרבה דברים.
שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן נ
שאלה שנשאלה באשה שיש לה צער נורא בשעת תשמיש מפני שזרע אישה הוי כסם השורף בשרה מבפנים, ומטע"ז הם נמנעים מלשמש, הרופאים אומרים שלעת עתה אין לה תרופה אלא אם כן ישמש בעלה בכיס…לפענ"ד אפשר להתיר בנידוננו שבעלה ישמש בכיס, וגם בהסתמך ע"פ הוראת הגרח"ע ז"ל (באחיעזר ח"ג סימן כ"ד). והגם דבשם המדובר בהיכא שנשקפת לאשה סכנה באם תתעבר, אבל זיל בתר טעמא שמנמק שם דכל כה"ג ליכא איסור תורה אלא מד"ס ומשום מצות עונה התירו, וזה יש להחיל גם על בנידוננו ובפרט שהא המדובר ביסורים גדולים של האשה באשר שזרע האיש הוי כסם השורף בשרה מבפנים. ולא עוד אלא מבחינת מה זה יותר גרוע ממה שנשקפת לאשה חשש סכנה באם תתעבר וכדאיתא בכתובות ד' ל"ג ע"ב…ולצרף לזה גם מ"ש בשו"ת משיב דבר להגאון הנצי"ב ז"ל חיו"ד סימן פ"ח שכותב לגבי ההיתר בשימוש במוך כי אינו אסור אם לא שעושה להשחית הזרע כער ואונן משא"כ אם אשתו חולנית, והרי תשמיש בכה"ג באיסור מקרי זה ג"כ תשמיש ונענשין ע"ז ע"ש…כן הלום ראיתי בשו"ת צפנת פענח (הוצאת נוי יורק - תשי"ד) סימן קס"ד שהשיב להתיר השימוש בכיס גבי איש באופן שהכיס יהא מהודק על האבר, ובנימוק חדש בזה, דהיכא שהוא מהודק לא חל ע"ז שם ש"ז כיון דעדיין לא יצא הזרע לחוץ ולכן אין עליו שם זרע כלל יעו"ש, אמנם זה חידוש גדול, אבל הזכרתי זה לסניף בעלמא לעל האמור לעיל מזה. והדברים הא הרי יצאו מפי גאון עצום כהבעל צפנת פענח ז"ל. לזאת במקרה המיוחד של נידוננו נלענ"ד שיש להתיר שבעלה ישמש זמנית בכיס היות ואין עצה אחרת. וכדברי הרופאים שלעת עתה אין לה תרופה אלא אם כן ישמש בעלה בכיס.
ים של שלמה יבמות פרק ראשון אות ח
נר׳ פ׳ רש״י עיקר דמשמשים במוך לפני תשמיש קאמר ואין זה כמטיל על העצים דס״ס דרך תשמיש בכך וגוף נהנה מן הגוף.
אין לסמוך על מוך במקום שהמשחה הממיתה את הזרע שהיא עדיפה יותר
שו"ת יביע אומר חלק י - אבן העזר סימן כד
המורם מכל האמור שבנ"ד הדבר ברור שיש להתיר לשמש במוך אפילו אם ניתן המוך קודם תשמיש, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש…אולם כיון שבזמנינו נפוצה המשחה כעין בורית רכה, שבנתינתה קודם תשמיש לרחם, מפסידה את הזרע, ראוי יותר להשתמש בה, שהיא עדיפא מבחינת ההלכה יותר ממוך רגיל.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כא
ונתינת סם לח קודם תשמיש יש להתיר לה ועדיף ממוך וראבער, אבל אין זה דבר ברור שלא תתעבר כי לפעמים אין מועיל זה ואם חוששת מצד הסכנה אף להמיעוט שמתעברות בזה שרשאית לחוש לזה ואולי גם צריכה לחוש, תהיה רשאה להשים בגופה הראבער שמשימות הנשים בתוך גופן שהוא כמוך, אבל אין להתיר שהאיש ילבש כיס על אברו וכדבארתי בספרי
אין לאסור גלולות למניעת הריון מטעם חשש לסירוס
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ה סעיף יב
המשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בעלי חיים כדי לסרסו, הרי זה אסור, ואין לוקין עליו. ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד.
בית שמואל סימן ה ס״ק יד
ואשה מותרת וכו'. משמע אפילו בלא צער כלל מותר ומ"ש בסעיף הקודם והמסרס את הנקיב' פטור אבל אסור היינו סירוס במעשה…וכן משמע להדי' מרמב"ם והסמ"ג שכתבו סירוס נקיבות בדין סירוס במעשה ואח"כ כתבו סירוס ע"י משקין
באר הגולה שם
ג״ז שם רמב״ם ה״ה לא הביא מאין יצא לו דין זה ולענ״ד שלמדו ממשנה ומימרא דאמוראי סנהדרין דף עו ע״ב
ההיתר לדחות את מצוות פרו ורבו כאשר עוסקים במצווה אחרת, כגון תלמוד תורה
בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק כח
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף א
חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב
ת"ר: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם א"א לו בלא אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה…רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה - כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא: כל ימיו בהרהור עבירה.
רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ב
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, ומאימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ג
מצוה על כל אדם שישא…מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר
אם אפשר להתאחר קיום פו״ר בשאר אופנים
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף ג
מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח…ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה.
פתחי תשובה אבן העזר סימן א ס״ק ה
נהגו שלא לכוף…וכ' עוד במהריק"ש דקדק לשון המחבר ואינו רוצה לישא כו' דמשמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה או לסבה אחרת לא כייפינן ליה.
אוצר הפוסקים - אבן העזר סימן א אות יח
ואינו רוצה - אבל אם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זווג נאה או לסיבה אחרת עי׳ פ״ת ס״ק ה בשם מהריק״ש שמותר לתאחר, וכ״כ בספר יפה ללב ח״ד.
יפה ללב (ר׳ רחמים פאלאג״י) - חלק ד - אבן העזר - סימן א אות יב-יג
ב״ד כופין אותו…אע״ג שמצות פו״ר אחת היא כל ימי חייו ומשקיימנה נפטר הימנה, כל שמתעצל כל שיהוי מצות היא ולא ביטול מצות מיהו מאחר שהוא מצווה הרי הוא מבטל קיום מצוה…מותר להתאחר וכן אם מתאחר למצוא אשה ההוגנת לו שהרי בפ׳ מרובה אמרינן מי שנדר ליקח בית ולישא אשה בא״י אין מחייבין אותו ליקח מיד אלא עד שימצא את ההגון
חזון איש - הלכות נגעים - פרק יג - אות יז
ויש לעיין במצוה שאין זמנה קבועה מאימתי קעבר עלה, והנה במ״ק ז ע״ב ילפינן דממתינין לדבר מצוה ולדבר רשות, ואיכא למ״ד דאין ממתינין לדבר רשות, ומשמע לכאורה דאם נשתהה בשביל הפסד ממון עובר בעשה, וא״כ בכל המצוות דליכא קרא דממתינין לדבר רשות עובר מיד, ומיהו מצינו בחליצה ויבום שאינו חייב מיד ואמרינן בפסחים (ד ע״א) שאם ממתין אינו עובר רק משום זירוז, ומיהו התם במצוה שזמנה קבועה והרי אמרה תורה שאינו עובד עד שיעבור היום, ומיהו נראה דבכל מצוה שאין זמנה קבועה ממתין, בין לדבר מצוה בין להפסד ממון…ומיהו אם מתעכב בלא טעם אפשר דעובר בעשה, ואפשר דכל שדעתו לקיימה אינו עובר בעשה, וכעין שתבו תוס׳ פסחים כ״ט ע״ב במשהה חמץ ע״מ לבערו.
No comments:
Post a Comment