איסור אכילה לפני תפילת מנחה - סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת שבת ד דף ט עמוד ב - דף יא עמוד א
משנה. לא ישב אדם…ולא לאכול ולא לדין. ואם התחילו, אין מפסיקין. מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילת המנחה סימן רלב סעיף ב
לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל…ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה
איסור אכילה לפני נטילת לולב - ע״פ רש״י
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לח עמוד א
משנה. מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול - לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו.
רש"י מסכת סוכה דף לח עמוד א
משנה. יטול על שלחנו - אם שכח ולא נטל קודם אכילה, צריך להפסיק סעודתו וליטול לולב.
בית יוסף אורח חיים סימן תרנב
ואסור לאכול קודם שיטלנו…ופי׳ רש"י אם שכח…ואסיקנא בגמרא דמתניתין ביום טוב שני איירי מדקתני מי שבא בדרך
שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרנב סעיף ב
אסור לאכול קודם שיטלנו; ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום הראשון, שהוא מן התורה, יפסיק, אפי' יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל; ומיום ראשון ואילך, אם יש שהות ביום לא יפסיק; ואם לאו, יפסיק. הגה: ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפי' ביום ראשון א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום (ר"ן פ' לולב הגזול).
איסור אכילה לפני בדיקת חמץ - ק״ו מאיסור לימוד
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ד עמוד א
מר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר, דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.
בית יוסף אורח חיים סימן תלא
ומה שכתב ולא יאכל. כן כתב הרב המגיד (חו"מ פ"ב ה"ג) בשם התוספות וכן כתב גם כן הגהות בשם סמ"ק (סי' צח עמ' עב) ופשוט הוא דאתי במכל שכן מדין לא ליפתח בעידניה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תלא
יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל, עד שיבדוק. ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד, לא ילמוד עד שיבדוק; ואם התחיל ללמוד מבעוד יום, אין צריך להפסיק. (ויש אומרים שצריך להפסיק, וכן נראה לי עיקר).
איסור אכילה לפני מקרא מגילה
תרומת הדשן סימן קט
שאלה: מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לבהכ"נ לקריאת מגילה…יראה דיכול לשמוע קריאתה ויוצא בה מבעוד יום לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך…אבל אין נראה לי להתיר למי דקשה לו להמתין כדלעיל, שיטעום מעט קודם קריאת מגילה וימתין שוב עד שיבא לו הקורא. כדאמרינן פ"ק דברכות, לא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל כו', עד כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישינן שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאתה, שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי, שהרי כל המצות דחות מפניה.
בית יוסף אורח חיים סימן תרצב
כתב בתרומת הדשן (סי' קט) מי שהוא אנוס…יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף ד
מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לב"ה וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כ"כ, יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה. הגה: אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפי' התענית קשה עליו (תה"ד סימן ק"ט).
טעמים שאין מקור לאיסור אכילה לפני תקיעת שופר והחילוק בין ת״ש לשאר מצוות
כף החיים סימן תקפ״ה אות כו
ולענין שאר אדם אם מותר לאכול אכילת עראי קודם תקיעת שופר, עיין לקמן סימן תרנ"ב סעיף ב' לגבי לולב שכתב דאסור לאכול קודם שיטלנו, ומדלא כתב כן לגבי תקיעת שופר משמע דשרי.
התעוררות תשובה (ר׳ שמעון סופר) חלק א סימן רכה (מה׳ קמא); חלק ג סימן שעד (מה׳ חדשה)
נסתפקתי אם מותר לאכול קודם תקיעת שופר דלכאורה פשוט דאסור דלמה יגרע מנטילת לולב שאסור לאכול קודם נטילתו…אך אחר שרבים אינם נזהרים בזה וכהיתר גמור הוא להם אמרתי כי פלא שלא נזכר דבר זה אף לא ברמז ורמיזה בש"ס ופוסקים…וכמו"כ הא שאסור לאכול קודם קריאת מגילה נפסק בשו"ע סי' תרצ"ב ובנחלת צבי ביו"ד סי' רס"ב ס"א מפלפל אם מותר לאב לאכול קודם מילת בנו משום מצות וביום השמיני אבל קודם תקיעת שופר לא ראיתי בשום מקום. ואולי משום אימת הדין אין לחוש שישכח מלשמוע התקיעות וכמו שהתירו לקרות לאור הנר ביוה"כ ולא חיישינן שמא יטה…ועוד יש ליתן טעם עפ״י מה דאיתא במסכת ר״ה פעם אחת נשתהו העדים בשחר והיו ממתינים כל היום על העדים, ולפי״ז לא היו תוקעין בשופר עד שקידשו בי״ד את החודש….לכן לא גזרו חכמז״ל לאסור לאכול, כיון שהרבה פעמים לא קידשו בי״ד את החודש עד אחר חצות היום…ואין בידינו לאסור מה שלא אסרו חכמים וק״ל.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ז אות ב
טעימה בר"ה לפני תקיעת שופר - בדבר הערתו על הנוהג בהרבה מקומות לעשות קידוש ולטעום מ"מ לפני תקיעת שופר…נלפענ"ד להוסיף לומר דטעימה לפני התקיעות קיל עוד בהרבה מטעימה לפני נטילת לולב וממילא יש להקל אפילו בלא צורך גדול…והיינו מפני דהא התקיעות נעשים במשותף כל הציבור ביחד, ולכן ליכא בכה"ג חששא לשמא ישכח, דהרי מה"ט הוא שמחלק שם החיי אדם בין טעימה לאכילה משום דדוקא באכילה גזרינן שמא ישכח משא"כ בטעימה בעלמא ע"ש, וא"כ טעם זה דלא יבא לישכח שייך עוד יותר לפני התקיעות מבלפני נטילת לולב, מכיון שיודע שהרבים לא יחכו לו, ונותן לכן דעתו לגמור טעימתו במהירות ולחזור לביהכ"נ, ולשמא כל הציבור ישכח לזה בודאי לא חיישינן דציבור זריזין הן. ומי שירצה לצאת מן המובחר יכול לבקש מחבירו או משכנו שיזכירנו ללכת לתק"ש בשעה המיועדת…וכן ראיתי שכותב בכזאת גם הח"ס בהגהותיו על או"ח סי' הנ"ל למג"א סק"ד, דאבל אם מצפה שיביאו לו לולב מותר לו לאכול דהרי יש לו מי שיזכירנו שלא ישכח היינו אותו שיביא לו הלולב עיי"ש.
מועדים וזמנים חלק א סימן ד - קידוש וטעימה לפני התקיעות
תקיעת שופר היא מ"ע דאורייתא, ולכאורה דינה ככל מ"ע שאסור לאכול לפני קיום המצוה כדאיתא בש"ע סימן תרנ"ב גבי לולב, אבל הרבה נוהגין לקדש ולאכול קצת מזונות לפני תקיעת שופר, וכן המנהג בכמה ישיבות ומקומות התורה, ויש לתמוה על מה סמכו להקל בזה, והא לכאורה עוברין על הלכה מפורשת בש"ס וש"ע שאסור לאכול לפני קיום מ"ע וצ״ע. אמנם נראה ליישב המנהג בפשיטות…כאן היתר טעימה הוא דעל זה ליכא למיחש שמא יימשך, והכא נמי אפילו בשבת ויו"ט אין לחוש במזונות מועטין שמא יימשך, וע"כ אין בזה איסור מדינא וא"ש מנהג המקילין….והעיקר נראה שבעצם ראש השנה הוא יו״ט, וע״כ חייבין בה במצות שמחת יום טוב…וכיון שהיום בהרבה מקומות מתאחרים בתפלת היום דראש השנה עד שתים או שלש שעות אחר חצות, חוששין לביטול מצות שמחת יום טוב, לכן נהגו להקל וסומכין על הטעמים שביארנו, ואין כח בידינו למחות, שכן נהגו להקל בזה כמה גדולים וצדיקים מפורסמים.
הנוהגין לאסור טעימה לפני תקיעת שופר אא״כ הוא חולה או זקן
כף החיים סימן תקפ״ה אות כו
ולענין שאר אדם אם מותר לאכול אכילת עראי קודם תקיעת שופר…דגם לגבי לולב כתב שם המגן אברהם דטעימה בעלמא שרי יעו"ש. ושם יבואר עוד דעת האחרונים בזה כי יש מתירין טעימה דוקא בחלש יעו"ש. ועל כן הכא נמי נוהגין קצת להקל מי שהוא תש כח ואינו יכול להיות בתענית עד צאת בית הכנסת.
מטה אפרים (ר׳ אפרים זלמן מרגליות), סימן תקפח, סעיף ב
שעור תחלת הנץ החמה הוא…ומי שהוא צריך לדבר לשמע התקיעות קודם שלש שעות ביחיד, אם הצבור ממהרים ויגיעו קדם שלש שעות לתקיעות שופר, יראה לדקדק לתקע גם כן בשעה שהצבור תוקעין, אם לא שהוא אנוס ואינו יכול להמתין עד שעת התקיעות בצבור. ואסור לאכל קדם תקיעת שופר. ומי שלבו חלוש ואין דעתו מישבת לתקע ולהתפלל עד שיטעם, יעשה קדוש ויאכל כזית לעקיך, בכדי שיהיה במקום סעדה, ואחר כך ישתה מעט קאוי או טייא. ומכל מקום יש להם לעשות בצנעה מפני המון עם שלא יקלו ביותר.
אין צריכים להחמיר כל כך בענין טעימה
פסקים ותקנות (ר׳ עקיבא איגר) סימן כ, אות יב
הגאב"ד ובד״צ מודיעים שכל מי שמרגיש חולשה קלה ביותר מחויב תיכף אחר תקיעת שופר ללכת לביתו ולאכול ארוחת בוקר בעשיית קידוש במקום סעודה, ואף שהוא הפסק בין תקיעות מיושב לתקיעות מעומד, כי תיכף אחר שחרית חל חיוב קידוש וזה אי אפשר לעשותו אלא במקום סעודה, אבל קודם תקיעת שופר רק טעימה בעלמא מותר, ולכן רק בקושי רב אפשר לעשות קידוש במקום סעודה קודם תקיעת שופר. אולם כדי שאיש לא יאחר את תפילת מוסף בלחש, ימתינו בכל בתי כנסיות לערך חצי שעה בהתחלת תפילת מוסף.
מקראי קודש, ר׳ צבי פסח פרנק, ימים נוראים, סימן כט
ואפשר שיש חילוק בין אכילה לטעימה, שלגבי אכילה (יותר מכביצה לפני תפלת שחרית), ההיתר הוא בגדר דחויה, וצריך לאהדורי על הקל יותר, משא"כ בטעימה לפני תפילת שחרית, ההיתר הוא בגדר הותרה, וא"צ לאהדורי. ובעובדא של הגרעק"א היו צריכים לאכול יותר מכביצה, ומשום כך ההיתר הוא מתורת דחויה ולכן הורה הגרעק"א כנ"ל, אבל לענין אכילה בפחות מכביצה לפני תקיעת שופר במקום חולי או חולשה, בודאי ההיתר הוא בגדר הותרה, ואין צריך לאהדורי על הקל הקל תחילה. ויעוין במג"א סימן תרנ״ב ס"ק ד שנסתפק לעניו איסור אכילה לפני נטילת לולב, אם יש איסור בטעימה בעלמא, ולכאורה ה"ה לעניו טעימה לפני תקיעת שופר שדומה בזה לטעימה לפני נטילת לולב.
בענין מנהג הישיבות ושאר מקומות לאכול לפני תקיעות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ט עמוד ב
משנה. לא ישב אדם…ואם התחילו - אין מפסיקין. מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה.
תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק א הלכה ז
כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לקרית מגלה ולקריית ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולכל מצות האמורות בתורה.
צמח יהודה (ר׳ יהודה סגל, 1924-2001, ), חלק א, סימן לח
כל בני הדור שלפנינו הקפידו לא לאכול ולא לטעום לפני התקיעות, אלא אם כן למי שהרגיש חולשה, וגם לו התירו רק מזונות ולאחרי קידוש. וכדפסק הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות במטה אפרים סי' תקפ"ח ס"ב: ״ואסור לאכול…שלא יקילו ביותר״ עכ״ל. וכד מעיינינן מצאנו תוספתא מפורשת לאיסורא גבי הא דתנן דמפסיקין לקריאת שמע…וכבר הובאה התוספתא הזו במג״א הלכות מגילה (סי׳ תרצב ס״ק ז)...ובאחרונים כנראה הדבר היה ברור לאיסורא…וכל בית ישראל כבר נקטו דבריו של אותו גאון וצדיק בעל קיצור שלחן ערוך והוא ז"ל הורה (סי' קכ"ט, י״ט): ״ואם האשה חלושה וצריכה לאכול קודם התקיעות יכולה לאכול״. הרי אפי' בנשים שמדינא פטורות ככל מ"ע שהז"ג וכמפורש להלכה, רק שנהגו ושוו עלייהו חובה…וכבר משתמע האיסור מדברי המג"א הידועים לכאורה, דבספרו של המהרש"ל יש"ש למס' ביצה (פ' שני סי' ד) מברר דבימים טובים ושבתות אין להאריך בתפלות יותר מחצות היום כדי שלא יתענו…ועוד בהיותי בבחרותי לומד בישיבה הגדולה בפתח תקוה, שהמתה אז מתלמידי חכמים, ובה התפללו בימים הנוראים מאות בני תורה ובהם מופלגי תורה שיצאו אח"כ להוראה הן בתורת רבנים ראשיים והן מורי הוראות ודיינים וראשי ישיבות מפוארות ומפורסמות וכו' וכו' והסבו כולם לאחרי קריאת התורה ולא בצנעא אלא בחדר האוכל בפומבי, וקידשו ואכלו משהו, מי מזונות ומי שנטל ידיו ואכל פת עם דגים שניתן לכל דורש, ונדמה שברכו ברהמ״ז בשם בשלחן. והוקשה הדבר בעיני מאד בשעתו לנהוג במקום תורה כזה היפך המקובל בכל בית בישראל…ותרתי בלבי עוד בימים ההמה לדעת שרש הענין בהלכה אם יש לזה איזה מקום שהוא…בשהמשך הזמן נודע לי שיש גם בתי כנסיות שהתחילו להקל, ומכריזים על ״הפסקה״ שנועדה לצאת כדי לקדש ולטעום מה ולחזור לתקיעות. ולא רק חולים וחלשים יוצאים להפסקות אלה, כי אם סתם ״עמך״. ותרתי בלבי לבדוק, לחקור מעט את הענין הלזה.…ולכן נלע"ד דהגדול בעל המעשה רב תלי לה בספיקא דדינא, וכיון דכל האיסור טעימה לפני מצוה מה"ת היא רק מדרבנן לקולא כספיקא דרבנן בעלמא והקיל לטעום כל שהוא, ורק השתיה שהיא כמעט חיונית, ולא יותר.
הפוסקים בזמנינו
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקפה אות ב
האחרונים דנו בענין האכילה והשתיה לפני תקיעת שופר…איסור גמור לקבוע סעודה קודם תקיעת שופר, וקביעות סעודה פירושו לאכול יותר מכביצה פת או מזונות…לאכול פחות משיעור קביעות סעודה, דהיינו פת או מזונות פחות משיעור כביצה וכן פירות ושאר תבשילים אפילו הרבה - אין מתירים אלא לחולים ואנשים חלושי כח…ויעשו זאת בצינעא מפני המון העם שלא יקילו ביותר…שתיית תה או קפה ושאר משקין שאינם משכרים - המנהג להקל בזה…אמנם אף כי כאמור מותרת מדינא השתיה קודם תקיעת שופר, מ"מ כבר פשט המנהג אצל אנשי מעשה לא לשתות קודם תקיעת שופר, ויש שהוסיפו עוד להחמיר ולא לשתות כלום גם בבוקר קודם התפלה…חלושה או מעוברת ויולדת, כיון שמדין תורה פטורות מתקיעת שופר…יש יותר להקל להן…בודאי יכולות להקל באכילת מזונות פחות מכביצה.
קובץ הלכול (ר׳ שמואל קמנצקי) - פרק תשיעי - מצות תקיעת שופר - אות א
מי שנוהג לאכול קודם התקיעות - כמה מותר לאכול: הרבה נוהגין לקדש ולאכול אף יותר מכביצה פת הבא בכיסנין קודם תקיעת שופר, ואם אמנם שיש שהתרעמו על זה, למעשה נתפשט המנהג להקל, ויש להם על מה שיסמוכו. ועיקר הטעם להקל הוא משום שממשיכים בתפילה עד אחר חצות וצריכים לאכול כדי שיוכלו לכוין בתפילת מוסף. ולכן מי שמתפלל כוותיקין בר"ה, שהתפילה מסתיימת קודם חצות, אין לאכול כלל קודם התקיעות ואף לענין טעימה אין להקל כלל.
מקראי קדש (ר׳ משה הררי, ישיבת מרכז הרב, נולד ב-1955) הלכות ראש השנה עמוד שא-שב
ושאלתי גם את הגרש"ז אוירבך זצ"ל גבי אכילה לפני התקיעות ואמר לי הגרשז"א זצ"ל שלמעשה היה צריך לאסור לאכול לפני התקיעות אלא שנהגו בישיבות להקל בזה על מנת שיוכלו להתפלל אח"כ מוסף יותר בכוונה…והגר"א נבנצל שליט"א כתב בהערותיו אלינו מספרים שגם בישיבה של המשנה ברורה בראדין היו אוכלים לפני התקיעות….והגרי"ש אלישיב שליט"א אמר לי בענין האכילה לפני התקיעות, שאכן נוהגים לעשות קידוש ולאכול לפני התקיעות ואמר שמותר לאכול אז מזונות אך פת אסור כיון שרק אכילת עראי מותרת והיתר זה הינו רק למי שקשה לו להמתין עד סוף התפילה, ולכן הוא אוכל כדי שיוכל לכוון עד סוף התפילה במוסף, ומזונות מותר כזית או כשני זיתים אך לא יותר מכביצה עכת"ד.
שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן קמז
דין קידוש לאוכל ושותה קודם תפלה, תקיעת שופר ונשיאת כפים….העולה להלכה: א) האוכל בשבת שחרית קודם התפלה משום רפואה, יקדש ואח"כ יאכל (אות א'). - ב) האוכל בין יוצר למוסף יקדש ואח"כ יאכל (אות א' ה'), אם לא שמדקדק כל פעם לקדש על סעודה גמורה דוקא ומוכרח כעת לאכול מיני תרגומא (אות ד'). - ג) האוכל משום חולשא קודם תק"ש, יקדש ואח"כ יאכל (אות ב' ה'), אם לא שמדקדק כל פעם לקדש על סעודה גמורה דוקא (אות ד'). - ד) כהן שמחמת חולשא אוכל קודם תק"ש ונשיאת כפים, יקדש ואח"כ יאכל, אם לא שמדקדק וכו' (אות ו'). - ה) קשה עליו לעמוד בלא אוכל עד גמר התפלה, מוטב שישתה בלי קידוש ולא יאכל (אות ז'). במשנה ברכה לכוח"ט וכט"ס ידידם מוקירם מצפה בקרב כל ישראל קרן התורה וישראל בישועת ה' כהרף עין. וינא עש"ק שופטים, ו' אלול ה' תשל"ח.
נ. ב. לאות ז'. כעת מצאתי בס' אות חיים ושלו' (אות תשט"ז), שמותר לשתות קודם תק"ש ולא לאכול ע"ש, וזה מכוון למש"כ בעניותי בס"
Summary:
There are various הלכות regarding restricting eating before מצוות. The משנה discusses a prohibition to eat before מנחה. As understood by רש״י, there is a prohibition to eat before the מצוה of לולב. As an extension of the prohibition of learning, the מגיד משנה assumes that there is also a prohibition of eating before בדיקת חמץ. The תרומת הדשן takes it for granted that there is a prohibition to eat before מקרא מגילה.
Some suggest that there is no such prohibition when it comes to תקיעת שופר, explaining the lack of a source for such a prohibition. Others acknowledge that there should be a prohibition, as a logical extension of other הלכות, acknowledging nonetheless that the general practice is to be lenient. Some פוסקים recommend trying to be stringent, absent cases of necessity. Even according to these opinions, טעימה would likely be permitted. It is common practice in ישיבות today to have a קידוש before תקיעת שופר.
No comments:
Post a Comment