סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ב עמוד א
/מתני'/. הכל שוחטין ושחיטתן כשרה, חוץ מחרש שוטה וקטן, שמא יקלקלו את שחיטתן. וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן - שחיטתן כשרה:
רמב"ם הלכות שחיטה פרק ד הלכה ד
היודע הלכות שחיטה ושחט בפני חכם עד שנעשה רגיל הוא הנקרא מומחה וכל המומחין שוחטין לכתחלה בינן לבין עצמן ואפילו ב נשים ועבדים אם היו מומחין הרי אלו שוחטין לכתחלה.
רא"ש מסכת חולין פרק א סימן א
הא דלא תנא אחד אנשים ואחד נשים כדקתני בתמורה התם איצטריך למיתני נשים כדקתני התם משום דכל הפרשה בלשון זכר נאמרה. אבל הכא אין חדוש באשה יותר מבאיש. והא דתנא בפ' כל הפסולים (דף לא ב) שהשחיטה כשירה בנשים משום דשאר עבודות פסולות בנשים ואפילו כהנות איצטריך למימר בשחיטה(ב) דכשירה. ובהלכות ארץ ישראל כתב דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות.א ואין הש"ס שלנו סובר כן מדאמר בפ' כל הפסולין ששחטו דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו ושחט מלמד שהשחיטה כשירה בזר. ומשני הוא הדין דאפי' לכתחלה ומשום דבעי למיתני טמא דלכתחלה לא שמא יגע בבשר תנא ששחטו. ואם איתא דנשים לא ישחטו לכתחלה(ג) הוה ליה למימר מנשים דמתני ברישא.(ד) ועוד דאפילו בחולין לא ישחטו לכתחלה. ואותו חכם שכתב הלכות א"י כתב חומרות מדעתו
טור יורה דעה הלכות שחיטה סימן א
הכל שוחטין לכתחילה נשים ועבדים משוחררים וכל אדם אפילו אין מכירין אותו שמוחזק לשחוט שלא יתעלף וגם אין יודעין בו שהוא מומחה ויודע הל' שחיטה שרוב הרגילים לשחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין
שיטת רבי אלדד הדני, מחבר הלכות ארץ ישראל, ודחייתה על ידי תוספות והמרדכי
תוספות מסכת חולין דף ב עמוד א
הכל שוחטין - כתוב בהלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות ואין נראה דאפילו במוקדשין שוחטות לכתחלה כדאמרינן פרק כל הפסולין (זבחים דף לא:) כל הפסולים ששחטו דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי ושחט מלמד שהשחיטה כשרה כו' ומשני הוא הדין דאפילו לכתחלה אלא משום דבעי למיתני טמא במוקדשים דלכתחלה לא תנא נמי ששחטו ולא קאמר משום דבעי למיתני נשים דתנא להו ברישא אלא ודאי משום דנשים שוחטות לכתחלה אפילו במוקדשין והא דלא קתני הכל שוחטין אחד אנשים ואחד נשים כדקתני בתמורה (דף ב.) התם אצטריך למיתנייה כדפירש בריש תמורה משום דכל הפרשה כולה נאמרה בלשון זכר אבל הכא אין חידוש באשה יותר מבאיש ובפרק כל הפסולין (דף לא:) גבי קדשים איצטריך למיתני נשים משום דבשאר עבודות נשים פסולות אפילו כהנות.
מרדכי מסכת חולין פרק הכל שוחטין
כתב רבינו ברוך ראיתי כתוב בהלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן מחלי הבא מעשרת השבטים אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה כל הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וכו' עד דאמר יהושע כל טבח שישחוט שחיטה שאינה הגונה בין בבהמה או חיה או עוף פגול הוא לא יאכל ולא ישחוט עד שיפנה אל הקדש למקום תפלה ואם ישחוט בלא ברכה פגול הוא ואם ישחוט ערום פגול ואם שכור פגול ואם שחט ולא היה עליו סודר [פי' על ראשו] פגול ואם לא הורחץ משכבת זרע ושכח ושחט פגול. אבל אסור לשחוט בימי אבלו והשחיטה אסורה מיד אשה מיד סריס מיד זקן לאחר שעברו עליו פ' שנה ומנער עד שימלא י"ח שנה ע"כ: וחומרא בעלמא הוא כל אלה הדברים ולא נהיגינן כותיה:
נחלת צבי (ר׳ אפרים זאב קליין), חלק ו, פרשת נצבים
הלכות א"י - הנה הספר שלפנינו מרבי אלדד הדני נקרא הלכות א"י, ורבים טועים כי הפירוש הלכות ארץ ישראל. אך דהפירוש הוא הלכות אמר יהושע, והסבה שהספר נקרא כך משום שכל קטע פותח באמר יהושע מפי משה מפי הגבורה. ומלבד זאת המעיין בספר יראה כי אין הספר עוסק כלל בהלכות א"י אלא רובו עוסק בעניני איסור והיתר. ומובא בספר זה כמה הלכות תמוהות ודנו בהם הפוסקים וכדלהלן.
ההסבר של האגור על דעת רבי אלדד הדני - כוונתו היא בקדשים
ספר האגור הלכות שחיטה סימן אלף סב
מילתא דפשיטא היא דאשה כשרה לשחוט אפילו לכתחילה ואפילו בקדשים כשרה בנשים. וכתב רבינו ברוך ראיתי בהלכות שחיטה שהביא ר' אלדד הדני הבא מעשרת השבטים וז"ל אמר יהושע…עד שימלא י"ח שנה עכ"ל וחומרות בעלמא הן ולא נהגינן כוותיה. מרדכי. ואני המחבר חושב בלבי אפשר כי כוונתו היא בקדשים. כי הם חומרות שהנהיגו בקדשים. וראיה מלשונו שכתב כל הזובח לה' וגו'. על דרך הכתוב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו.
ההסבר של פני יהושע על דעת רבי אלדד הדני - טירחת בדיקת הסכין
פני יהושע מסכת חולין דף ב עמוד א
בתוספות בדיבור המתחיל הכל שוחטין. כתוב בהלכות ארץ ישראל…ולכאורה היה נראה לי ליישב שיטת הלכות ארץ ישראל בזה דעיקר הטעם לאסור שחיטה בנשים מפני שדעתן קלות כוונתן בזה כיון שדעתן קלות לא מהימני ולא סמכינן אבדיקת סכין דידהו דכיון דבדיקת סכין טירחא גדולה הוא כדאמרינן לקמן גבי שחיטת מומר דמיטרח לא טרח ובריש פרק קמא דפסחים ובכמה דוכתי אמרינן להדיא דכל מידי דאית בהו טירחא אשה לא מהימנא.
שיטת הכלבו - נשים שוחטים לעצמן
ספר כלבו סימן קז
ישראל היודע הלכות שחיטה הרי זה לא ישחוט בינו לבינו לכתחלה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות…וכל המומחין שוחטין לכתחלה בינם לבין עצמם ואפילו נשים ועבדים וקטנים מומחין שוחטין לכתחלה, וכן כתב הר"ז ז"ל שהשחיטה ובדיקת הסימנים כשר בנשים כבאנשים והביא ראיה לדבריו, תוספ' וה"ר יצחק ז"ל כתב שהנשים שוחטות לעצמן אם יודעות הלכות שחיטה משמע שאין שוחטות לאחרים ע"כ, חרש שוטה וקטן ושכור שנתבלבלה דעתו שחיטתן פסולה מפני שאין בהם דעת שמא יקלקלו שחיטתן לפיכך אם שחטו בפני היודע וראה אותן ששחטו כהוגן וכראוי כשרה.
בית יוסף יורה דעה סימן א
וכתב הכל בו (סי' קז פ"ד פב:) ה"ר יצחק (סמ"ק סי' קצז) כתב שהנשים שוחטות לעצמן משמע שאין שוחטות לאחרים עכ"ל ודבר תימה הוא מה חילוק יש בין שוחט לעצמו לשוחט לאחרים דכמו כן הכשר צריך לזה כמו לזה ומה שכתב רבי יצחק לעצמן היינו לומר שהן לבדן שוחטות ואין צריך שיעמוד אחד על גבן:
פרי חדש יורה דעה סימן א ס״ק א
אפילו נשים וכו'. כתב הכלבו [סימן קז פרק ד פב, ב] הר' יצחק כתב שהנשים שוחטות לעצמן משמע שאין שוחטות לאחרים עד כאן, ותמה על זה הב"י [ד"ה ואני אומר] דכמו כן הכשר צריך לזה כמו לזה. ולי נראה דהכי קאמר שלא יהיו ממונות לשחוט לצבור מפני שהטבח הממונה לרבים צריך זריזות גדול ויש לו טורח הרבה והנשים עצלניות הן ומחמת עצלנותן ינבלו הרבה בהמות וטבח שניבל מסלקין אותו כמו שכתב בחו"מ סימן ש"ו [סעיף ח] והנשים מועדות לכך אבל לעצמן כיון דהוי דבר מועט יכולות להזהר, והא דקתני בפרק ג דזבחים [לא, ב] שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים והיינו אפילו לכתחילה כדמוכח התם בגמרא ואפילו לאחרים היינו דרך מקרה לא שיהיו קבועות וממונות לכך לשחוט לצבור וכן ראוי להחמיר בזה:
דרישה יורה דעה סימן א
כתב הב"י וז"ל כתב הכלבו הר"ר יצחק…ודבר תימה הוא…עכ"ל ב"י: והיינו לפי שיטתו שכתב דדעתן קלה פירושו שמא יתעלפו דלענין שמא יתעלפו לא שנא לעצמן או לאחרים כמ"ש הב"י אבל לפי מה שכתבתי שאין הטעם משום שמא יתעלפו אלא משום שדעתן קלה ואינן נזהרות לכן אין להאמינן על השחיטה שפיר יש לחלק דלעצמן שוחטות דאין לחושדן שיאכלו נבילות אבל לאחרים ששם ליכא איסורא אלא לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד) בזה אין הנשים נזהרות הואיל ודעתן קלה לפיכך אין שוחטות לאחרים דומה לכותי שכתב רבינו בסימן ב':
שיעורי הרב (ר׳ יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק), הל׳ שחיטה, סימן ב
ויש להביא ראיה לכך שנשים פסולות לשחיטה רק מפני שאינן ראויין למינוי ושררה, שהרי הב"י הביא בשם הכל בו שנשים שוחטות לעצמן ותמה עליו דאיזה חילוק יש בין שוחט לעצמו לשוחט לאחרים, הרי אף נשים הן בכלל איסור נבילה…אולם לפי דברינו יש ליישב דברי הכל בו בפשיטות דהואיל ונשים פסולות לשחיטה רק מפני שאינן ראויות למינוי ושררה ממילא מסתבר שאינן פסולין אלא לשחוט לאחרים דרק שחיטה לאחרים היא בכלל מינוי הקהל משא"כ שחיטה לעצמן.
שיטת הסמ״ק - "מנהג בכל גלות ישראל״ שנשים אינן שוחטות
ספר האגור הלכות שחיטה סימן אלף סב
ובסמ"ק כתב נשים שוחטות לעצמן אם יודעות הלכות שחיטה ע"כ. אף כי התוס' כתבו בביאור שנשים שוחטות אפילו לכתחלה. מנהג בכל גלות ישראל שלא ישחטו ומעולם לא ראיתי נוהג לשחוט. ולכן אין להניחם לשחוט. כי המנהג מבטל הלכה ומנהג אבותינו תורה היא.
בית יוסף יורה דעה סימן א
והאגור (סי' אלף סב) כתב שאף על פי שדעת הפוסקים כן המנהג בכל גלות ישראל שלא ישחטו ומעולם לא ראיתי נוהג לשחוט ולכן אין להניחן לשחוט כי המנהג מבטל הלכה ומנהג אבותינו תורה היא (מסכת סופרים פי"ד הי"ח) עכ"ל: ואני אומר שאם היה אומר שהיו רוצות לשחוט ולא הניחון היה אפשר לומר שהיא ראיה אך ראיית לא ראינו אינה ראיה (עדיות פ"ב מ"ב, זבחים קג:).
אליבא דהלכתא - שיטת המחבר
בית יוסף יורה דעה סימן א
ומ"ש נשים. כן כתבו התוספות בריש חולין (ב. ד"ה הכל) ודלא כהלכות ארץ ישראל (ה"ש לאלדד הדני לקוטי הלכות אות א עמ' 28) שכתבו דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה שמא יתעלפו והפוסקים הסכימו לדעת התוספות.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א סעיף א
הכל שוחטין לכתחלה, אפילו נשים.
ט"ז יורה דעה סימן א ס״ק א
אפילו נשים. כן הוכיחו התוס' ריש חולין מדתנן פרק כל הפסולין (דף לא) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה וחשיב שם נשי' ועבדי' וטמא במוקדשין ואמרי' התם דאפי' לכתחלה שוחטין וקאמר לשון דיעבד משום טמא במוקדשין ולא אמר משו' נשים ש"מ דנשים אפי' לכתחלה
כרתי סימן א ס״ק ג
אפילו נשים. לאפוקי הלכות ארץ ישראל שקורין הלכות אלדד הדני שהביא ספר שחיטות שהיה מקובל אצל יו"ד שבטים והוא כתב שאין לנשים לשחוט.
אליבא דהלכתא - שיטת הרמ״א
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א סעיף א
הכל שוחטין לכתחלה, אפילו נשים. הגה: יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט, שכבר נהגו שלא לשחוט, וכן המנהג שאין הנשים שוחטות (ב"י בשם האגור)
ש"ך יורה דעה סימן א ס״ק א
וכן המנהג. כ"כ האגור והב"י השיג עליו דלא ראינו אינה ראיה ולפעד"נ דדעת האגור כמ"ש מהרי"ק בשרש קע"ב דבמנהג וכה"ג הוי לא ראינו ראיה וכמ"ש הרב בח"מ ס"ס ל"ז:
ביאור הגר"א יורה דעה סימן א ס״ק א
י"א שאין כו'. עי' תוס' דקדושין ע"ו ב' ד"ה אין כו' וי"ל דלכתחילה אין מניחין אע"ג דכשרין. וה"ה בחולין משום פשיעותא:
כף החיים, יורה דעה סימן א, ס״ק ח
יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט - מפני שדעתן קלה שמא יתעלפו. בית יוסף בשם הלכות ארץ ישראל. וכן כתב הלבוש דהטעם משום שרובן יש להם מורך לב ומתעלפות מראיית הדם:
שחיטה כהלכתה (ר׳ יאיר בן בנימין עזר ממודיעין עלית) סימן א, ס״ק ג
שכבר נהגו - ואף שלא ראינו אינה ראיה, במנהג השכיח טובא כמו שחיטה הנוהגת בכל יום לא ראינו הוי ראיה, ודעה ראשונה סוברת שגם במנהג לא ראינו אינה ראיה.
בית יצחק חלק לא, ר׳ יהודה דוד בלייך, רוב מצויין אצל שחיטה
וכן נראה שהוא באמת דעת הרמ"א לענין נשים בזה"ז שהרי בי״ד ריש ס׳ א׳ כתב המחבר הכל שוחטים לכתחילה אפילו נשים וע"ז כתב הרמ"א יש אומרים שאין להניח לשחוט וכן המנהג שאין נשים שוחטות עכ"ל וקשה מאחר שהביא דעת היש אומרים שאין להניח נשים לשחוט וגם הוסיף בסוף דבריו וכן המנהג שאין נשים שוחטות לאיזה צורך הכניס באמצע דבריו שכבר נהגו שלא לשחוט ומאחר שכתב כן למה הכפיל הדבר בסוף דבריו בכתבו וכן המנהג שאין נשים שוחטות ונראה שבא בזה לקבוע שזה שאין להניח נשים לשחוט אין זה מצד שבא לחוש לדעת הראשונים שס"ל כן מצד עצם הדין אלא שהטעם הוא משום שכבר נהגו שלא לשחוט אמנם ס״ל שעכשיו שכבר נהגו שוב אין זה מנהגא בעלמא אלא שיש לחוש מצד הדין שלא להניח להן לשחוט, ובטעם הדבר נראה שמאחר שלא נהגו לשחוט שוב לא שייך לגבייהו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין.
קושיית האורח מישור בענין שחיטת נשים ואיסור ת״ת לנשים
דרכי תשובה (ר׳ צבי הירש שפירא, 1850 - 1913, ממונקאטש) סימן א ס״ק ב
אפי' נשים. עי' באורח מישור [ר׳ ישראל יעקב חגיז, 1620-1674, ממרקו וירושלים] על הד"מ סק"א שעמד בזה איך יש מציאות לההיתר דנשים ישחטו כיון דא"א לשחוט אא"כ למד מתחלה ה"ש ובקי בהם והרי אסור ללמוד לאשה תורה כדלקמן סי' רמ"ו וכ' דבע"כ אין לדין זה מציאות אלא כשלמדו מעצמן או כשאחרים למדו עמה באיסור וזה אינו שכיח עיי"ש ולפענ"ד הדבר יתכן עפ"ד התוספות במסכת סוטה דף כ"א ע"ב בד"ה בן עזאי דהאשה חייבת ללמוד הדינים כדי לידע איך לקיים המצוה עיי"ש ועי' ברמ"א לקמן סי' רמ"ו סעיף ה' וק"ל.
Summary:
Based on the משנה and the רמב״ם, there doesn’t appear to be any doubt that a woman may perform שחיטה.
Nonetheless, there is an opinion cited in the name of הלכות ארץ ישראל that a woman may not be a שוחט, based on a concern of דעתן קלות. This opinion is rejected by תוספות and the מרדכי.
As proposed by the אגור, one possible explanation for the view of הלכות ארץ ישראל is that he was specifically referring to שחיטת קדשים, where there are additional חומרות. Alternatively, the פני יהושע suggests that הלכות ארץ ישראל was concerned that she wouldn’t be trusted with the additional טירחא involved with checking the knife.
The כלבו rules that a woman may perform שחיטה for herself but may not do so for others. This distinction is challenged by the בית יוסף. The פרי חדש seeks to explain/defend the position of the כלבו. Rav Soloveitchik offers a novel explanation for the view of the כלבו.
The אגור adds that there is a מנהג in כל גלות ישראל that a woman does not perform שחיטה.
In practice, the מחבר rules explicitly that women may perform שחיטה. However, the רמ״א codifies the מנהג of the אגור as normative. Interestingly, the כף החיים cites the הלכות ארץ ישראל as forming the basis for this ruling.
No comments:
Post a Comment