מכירת חמץ לנכרי קודם הפסח ומסירתו מחוץ לבית
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כא עמוד א (פרק א - אור לארבעה עשר)
משנה. כל שעה שמותר לאכול - מאכיל לבהמה לחיה ולעופות, ומוכר לנכרי, ומותר בהנאתו, עבר זמנו - אסור בהנאתו, ולא יסיק בו תנור וכירים, רבי יהודה אומר: אין ביעור חמץ אלא שריפה, וחכמים אומרים: אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.
תוספתא מסכת פסחים (וילנא) פרק ב הלכה ו
נכרי שבא לביתו של ישראל וחמץ בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו חייב לבער ייחד לו בית בפני עצמו אין זקוק לו ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל ה"ז מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה:
בית יוסף אורח חיים סימן תמח
ואם מכרו או נתנו לגוי וכו'. תוספתא (פסחים פ"ב ה"ו - ז) כתבה הרא"ש בפרק כל שעה (שם) ישראל וגוי שהיו בספינה…וכן כתב הרמב"ם בפרק ד' (ה"ו - ז) וסיים בה אבל לא ימכור ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן הרי זה עובר על בל יראה ובל ימצא…רבינו ירוחם (נ"ה ח"ה מו.) כתב על תוספתא זו בשם בה"ג (הל' פסח כט ע"ג) ובלבד שלא יערים ואיני מבין דבריו דהא שרי ליתנו לגוי במתנה ולחזור וללקחו אחר הפסח ואין לך הערמה גדולה מזו ואפילו הכי שריא מאחר שמוציאו מרשותו לגמרי ואפשר דשלא יערים דקאמר היינו לומר שלא ימכור לו ולא יתן לו על תנאי: וכתוב בתרומת הדשן
תרומת הדשן סימן קכ
שאלה: מי שיש בידו עניני חמץ סמוך לפסח, וקשה עליו לבערם ורוצה לתתם לנכרי חוץ לבית במתנה גמורה. ואותו נכרי הישראל מכירו ויודע בו שלא יגע בהן כלל, אלא ישמרם לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתנה לו. שרי כה"ג או לאו? תשובה: יראה דשרי, רק שיתנם לו במתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט. וראייה מפ"ב דגיטין דף כ ע"ב דפריך והא בעיא ספר מקנה וליכא; ופרש"י ע"כ אפילו בדבר שאין בדעתו של נותן שיעכבנו המקבל אלא יחזירנו לו בודאי איקרי שפיר מתנה. ואסיק התם דאפילו אשה ידעה לאקנויי בכה"ג, ולא אמרינן דלא מכוונה אלא לשאלה בעלמא. ושרינן גט אשה ע"י מתנה כה"ג התם, ואע"ג דאי לא הוי מתנה לא הוי גט, ולא חיישינן לחומרא דאשת איש, וה"ה לגבי חמץ.
בית יוסף אורח חיים סימן תמח
וכתוב בתרומת הדשן…ונראה מדברי בעל תרומת הדשן בתשובה זו ובתשובה שקודם לה (סי' קיט) דלא מהני נתינת חמץ לגוי אלא אם כן הוא גוי שמחוץ לבית:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמח סעיף ג
חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס. ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אע"פ שהישראל מכירו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט; אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני.
מחלוקת ר׳ יוחנן וריש לקיש בקנינים ושיטת רש״י ורבינו תם בקנין נכרי
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מז עמוד ב (פרק ד - הזהב)
כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו וכו'. אמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה - גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. - סוף סוף, מאן דשדא דליקה בעי שלומי! - אלא, גזירה שמא תפול דליקה באונס. אי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה, טרח ומציל, ואי לא - לא מסר נפשיה טרח ומציל. ריש לקיש אמר: משיכה מפורשת מן התורה. מאי טעמא דריש לקיש - אמר קרא: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך - דבר הנקנה מיד ליד.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יד עמוד ב (פרק א - האשה נקנית)
עבד עברי נקנה בכסף. מנלן? אמר קרא: מכסף מקנתו, מלמד שנקנה בכסף. אשכחן עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים, הואיל וכל קנינו בכסף, נמכר לישראל מנלן? אמר קרא: והפדה, מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה.
רש"י מסכת קידושין דף יד עמוד ב
הואיל וכל קנינו - של עובד כוכבים בכסף שלא נאמרה בו משיכה במטלטלין אלא בישראל כתיב (ויקרא כה) מיד עמיתך עד שימשוך מיד ליד לפיכך עבד נקנה לו בכסף.
תוספות מסכת קידושין דף יד עמוד ב
הואיל וכל קנינו בכסף - פ"ה הואיל ולא נאמר בו משיכה כישראל דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד דהיינו משיכה וקשה לר"ת לפי שיהא סתמא דגמרא כדר"ל דלר' יוחנן דאמר בפ' הזהב (ב"מ דף מז:) דבר תורה מעות קונות דרשינן בפ"ב דבכורות (דף יג:) מיד עמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וקי"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש ועוד דבמס' ע"ז (דף עב.) אמרינן דלכ"ע משיכה בעובד כוכבים קונה לכך נראה לר"ת דה"פ הואיל וכל קניינו דעובד כוכבים בעבד עברי בכסף דכתיב ביה מכסף מקנתו לאפוקי שאינו קונה בשטר
מעשה דרב מרי בר רחל ודין משיכה בקנין לנכרי
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ג עמוד ב (פרק א - הלוקח עובר חמורו)
רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא, הוה מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים, ואסר להו בגיזה ועבודה, ויהיב להו לכהנים, וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל. וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה, ויהיב להו לכהנים, אמאי מקנה להו לאודנייהו לעובד כוכבים? דלמא אתי בהו לידי תקלה; אי הכי, מאי טעמא כלו חיותא דרב מרי? משום דמפקע להו מקדושתייהו.
תוספות מסכת בכורות דף ג עמוד ב
דקא מפקע להו מקדושתייהו - מה שאין נזהרין עכשיו ואע"פ שנענש רב מרי פר"ת רב מרי נענש לפי שהיה מקנה אזנו של עובר ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל הקנאה באם שריא
בית יוסף יורה דעה סימן שכ
ובזמן הזה מצוה לשתף עם הגוי באזנו וכיוצא בו קודם שיצא לאויר העולם וכו'. בריש בכורות (ג:) גרסינן רב מרי בר רחל …וכתבו התוספות והרא"ש (סי' ב) ומה שרגילין עכשיו להקנות לגוי אף על פי שנענש רב מרי היה אומר ר"ת דאיהו נענש לפי שהיה מקנה לגוי אוזן העובר עצמו ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל אם מקנה לגוי אוזן האם אין חשש עונש בדבר
תוספות מסכת עבודה זרה דף עא עמוד א
רב אשי אמר משיכה בעובד כוכבים אינה קונה…פר"ת דאע"ג דרב אשי בתרא הוה לית הלכתא כוותיה בהאי אלא קי"ל כאמימר דאמר משיכה בעובד כוכבים קונה דס"ל כר' יוחנן כדפרישית והלכה כרבי יוחנן לגבי רשב"ל ופלוגתא היא דר' יוחנן פרק הזהב (ב"מ מז:)...מיהו רש"י פי' דמשיכה אינה קונה בעובד כוכבים אלא כסף דאין הלכה כר' יוחנן אלא כרשב"ל משום דרבא ס"ל כוותיה פ' הזהב…והרוצה לחוש לדברי רש"י ור"ת המקנה בהמה לעובד כוכבים לפוטרה מן הבכורה צריך שיתן העובד כוכבים כסף וגם משיכת העובד כוכבים בסימטא או לרשותו של עובד כוכבים שהוא שלו ואם אין לו רשות לעובד כוכבים מקנה לו הישראל חדר בביתו והעובד כוכבים ינעול ויפתח דבהכי קני ליה לרשות.
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן שכ אות ג
כתב מהרא"י בפסקיו סימן ק"ל באחד שנתן לב"ח גוי עזים ליטפל בהן והגוי אומר שלא רצה ליטפל בהן רק שיתן לו הוולדות והיהודי אומר שיתן לו דמיהן והגוי לא רצה רק שהגוי היה כפוף במקצת תחת היהודי והיהודי היה בטוח להכריח הגוי ליתן לו הוולדות ופסק נראה אחרי שהגוי לא רצה לטפל אלא בענין שהולדות יהיו שלו א"כ מן הדין הם שלו אלא שהיהודי היה יכול ליטלו ממנו ע"י איום ובחזקה והיה כאן משיכה ומעות דהרי הם ברשות הגוי:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה סימן שכ סעיף ו
בזמן הזה, מצוה לשתף עם העובד כוכבים קודם שיצא לאויר העולם, כדי לפטרו מהבכורה, אע"פ שמפקיע קדושתו, הכי עדיף טפי כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות ממנו בגיזה ובעבודה. ואם יקנה לעובד כוכבים חלק בעובר, אין הקנין חל…והקנין יהיה שיקבל פרוטה מהעובד כוכבים ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו חלק באם. (או שיקבל מעות מן העובד כוכבים, וימשוך הבהמה לרשותו או לסימטא דאז משיכה קונה לו עם המעות) (טור לדעת רש"י ורבינו תם).
טעם דברי תרומת הדשן והחשש למשיכה בקנין הנכרי
חק יעקב סימן תמח ס״ק יד
שמחוץ לבית. כן הוא בתרומת הדשן. וכוונתו, ליתן חמצו חוץ לביתו. וכתבו הטעם, דאם לא כן הוי כהפקידו אצל ישראל. ולכן השיגו על דין זה, וכתבו שהוא חומרא בעלמא. ולענ"ד טעם של תרומת הדשן פשוט, דאם לא כן במה קנה העכו"ם המתנה, כיון שלא משך החמץ מרשות ישראל, ובתרומת הדשן שם מיירי ממתנה. ואף במכר, בעכו"ם לא קנה בכסף אלא במשיכה, כמבואר ביורה דעה סימן ש"ך סעיף ו בהגה ובתוספות עבודה זרה עא בשם ר"ת דעיקר קניה מהם אינו אלא במשיכה, דהכי קיימא לן, לפי שבישראל דבר תורה מעות קונה, קרינן לעמיתך בכסף ולעכו"ם במשיכה…שהכי קיימא לן, שכן דעת רוב הפוסקים, ואפילו בדעבד לא מהני אם לא משך לענין דין בכור, ואם משך אף שלא נתן המעות קונה, ולכתחלה בעינן תרווייהו.
יישוב המנהג במכירת חמץ בלא מחוץ לבית בדברי הב״ח
ב"ח אורח חיים סימן תמח
ובמדינה זו שרוב משא ומתן הוא ביין שרף ואי אפשר להם למכרם לגוי מחוץ לבית בפרט למחזיקים באורנד"א יש להתיר בענין זה שימכור לגוי כל החמץ שבחדר וגם החדר עצמו ימכור לגוי אלא כיון דקיימא לן דאין הגוי קונה קרקע אלא בשטר עם נתינת הכסף כדאיתא בפרק קמא דקידושין (יד ב) וטריחא מילתא לכתוב שטר גם אולי יעלה על דעת הגוי להחזיק בחמץ שלא להחזירו כיון שהשטר בידו ואיכא הפסד מרובה צריך שיהא מתנה עם הגוי ושיאמר לו אני מקנה לך גם החדר בכסף זה שאתה נותן לי אע"פ שלא כתבתי לך שטר על מכירה זו דאמירה זו מהני דקני לה וכדמשמע בחושן משפט סוף סימן קצ"ד (עמ' קצו) וכן פסק לשם בב"י (ד"ה וכל) ויהא נזהר שיאמר כן בתחלת המקח דאם לא כן ה"ל אמירה זו פטומי מילי (ב"מ סו א) להרא"ש (שם פ"ה סי' כז) כמ"ש בחושן משפט סימן ר"ז (עמ' רסז):
קנין חצר בכורות
רא"ש מסכת בכורות פרק א
ולפר"ת ז"ל דפסק הלכה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות דדריש לקמן (שם ב) מיד עמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וגם בפ"ב דמסכת ע"ז (דף עא ב) מסיק דמשיכה בעובד כוכבים קונה. לא יתכן לפרש הכא כדפי' רש"י ולהסתלק מן הספק היה צריך העובד כוכבים ה למשוך הבהמה שיקנה אוזן שלה ו וגם שיתן דמים. והמחוור שבכולן שיקבל מן העובד כוכבים פרוטה ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה וטוב הוא לעשות כן שלא יבא לידי תקלה בבכור.
טור יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה סימן שכ
לכך טוב יותר להקנות לו אזן האם שהיא בעולם ולרש"י שפירש שמעות קונות בנכרי צריך להקנות לו במעות ולר"ת דמשיכה קונה בנכרי צריך שימשוך הבהמה לרשותו או לסימטא הילכך לצאת ידי שניהם צריך שיתן הנכרי מעות וגם ימשכנה לרשותו והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מהנכרי ומקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו האזן.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה סימן שכ סעיף ו
בזמן הזה, מצוה לשתף עם העובד כוכבים קודם שיצא לאויר העולם, כדי לפטרו מהבכורה, אע"פ שמפקיע קדושתו, הכי עדיף טפי כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות ממנו בגיזה ובעבודה. ואם יקנה לעובד כוכבים חלק בעובר, אין הקנין חל…והקנין יהיה שיקבל פרוטה מהעובד כוכבים ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו חלק באם.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן קצד סעיף ג
יש מי שאומר שאפילו אם כתב העובד כוכבים שטר לראשון קודם שיחזיק בו אחר, אינו כלום, כיון שכבר נסתלק הרי הוא כאחר, אלא צריך שיכתוב השטר קודם שיקבל המעות. וכל זה לא מיירי אלא בקרקע, אבל במטלטלין קנה בנתינת המעות) (טור).
קנין חצר לעכו״ם
קצות החושן סימן קצד ס״ק ג
אבל במטלטלין. וכבר נחלקו בזה קמאי דקמאי, ולכן העלו בזה גבי מכירת בכור שצריך תרווייהו כסף ומשיכה לאפוקי מידי ספיקא…אמנם במכירת חמץ קשה הדבר במשיכה בכל חבית וחבית, ובכסף לחודיה מידי ספיקא לא נפקא, ולכן שמתי אל לבי לברר הקנין וכיצד לצאת מידי מאסר הספיקות…התוס' והרא"ש (בכורות פ"א סי' ב') והטור (יו"ד סימן ש"כ) ושו"ע (שם סעיף ו') שכתבו דהמחוור שבכלם דמקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת לשם והמקום יקנה לו באם וכו', וכן אנו נוהגין לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר שבתוכו החמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח בטור או"ח (סימן תמ"ח אות ב'), ותמיהא לי מלתא דהא דחצר קונה הבהמה או החמץ הוא מדין שליחות, דאי משום יד היה צריך העכו"ם להיות עומד בסמוכין לו דמה יד בסמוכה וכו' כדאיתא פ"ק דמציעא (יא, ב), וכיון דמדין שליחות קונה החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לעכו"ם…נראה לענ"ד להעמיד הקנין בבכור וגבי מכירת חמץ שהוא בתורת חצר, ומאי דקשיא ליה להרב הנזכר דאין שליחות לעכו"ם ואין חצר קונה משום יד אלא בסמוכה והיה צריך להיות עומד בסמוך…אלא דנראה ראיה ברורה דמהני תורת חצר בעכו"ם מהא דאמרינן פרק השוכר (ע"ז) דף ע"א דפריך מכי מטא לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דנסכיה ע"ש, וכיון דכליו של אדם אינו אלא מתורת חצר…וכיון דכליו מתורת חצר ובש"ס פריך בפשיטות גבי עכו"ם דתקני כליו א"כ מוכח דיש חצר לעכו"ם…וכיון דשליחות בחצר לא איתקש לשולחו דהא גבי חצר לא שייך בן ברית ואפ"ה אלומי אלמיה תורה לשליחות דידיה, א"כ מה לי חצר לישראל או לנכרי כיון דחצר לא איתקש לשולחו וכמ"ש א"כ ה"ה לנכרי, דטעמא דנכרי אינו עושה שליח אינו אלא משום דאיתקש שליח לשולחו, וכבר גלי קרא בחצר לשליחות אע"ג דלא הוי דומה למשלח…אבל שליחות דבן ברית דמחד קרא נפקא דכתיב אתם גם אתם ואתקש שליח לשולחו וכמ"ש רש"י פרק כל הגט וכבר גלי קרא בשליחות דחצר אע"ג דאינו בן ברית, וא"כ ה"ה אם המשלח אינו בן ברית יש לו חצר, וזה נראה ברור.
שכירות המקום בכסף ויסוד קנין אגב במכירת חמץ
בית יוסף חושן משפט סימן קצב סעיף טו
והשוכר מן הגוי לרשב"ם שפירש ההיא דנכסי גוי הרי הן כמדבר דפרק חזקת דטעמא דלא קני בכסף בלא שטר משום דאפילו מישראל חבריה לא קני בזוזי בלא שטר, משמע דבמקום שאין כותבין שטר הקונה קרקע מהגוי קני בכסף לחודיה, וכן כתב בהדיא רבינו ירוחם בנתיב כ"ב גבי נכסי גוי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה (בריש הנתיב) פירוש וזה מיירי במקום שנהגו ישראל שלא לקנות אלא בשטר שאם לא כן קנה הראשון בכסף, א"כ גבי שכירות כיון דאין רגילות לכתוב עליו שטר קני בכסף לחודיה אבל בחזקה כיון דלגבי מכר לא קני וכמו שיתבאר בסימן קצ"ד (ס"א) גבי שכירות נמי לא קני כך נראה לי:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן קצד סעיף א
העובד כוכבים אינו קונה בחזקה (ולא בכסף), אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף. וישראל הקונה מעובד כוכבים, הרי הוא כעובד כוכבים ואינו קונה אלא בשטר. הגה: מיהו שכירות מן העובד כוכבים קונה בכסף לחוד (ב"י סימן קצ"ב). וכן אם התנה לוקח שיקנה לו ב בכסף לחוד, קנה מיד (ב"י בסי' זה).
שו"ת שיבת ציון סימן י (ר׳ שמואל סג"ל לנדא, 1750-1834, אביו רבי יחזקאל לנדא)
העתק מכתיבת יד אאמ"ו הגאון זצ"ל אות באות: סדר מכירת חמץ ונתייסד פה פראג עפ"י הוראת אב"ד ובהסכמת בית דינו הגדול ב"ד מו"ש יצ"ו. היותר טוב ומובחר שבדרכים להקנות החמץ לא"י אגב החדר כי כל המטלטלים נקנים אגב קרקע בודאי בלי שום פקפוק ואין צריך למכור החדר רק שמשכירו אבל החמץ צריך למכור מכירה גמורה וחלוטה, ואף שהקרקע הוא בשכירות והמטלטלים במכירה חלוטה מ"מ קנין המטלטלים נקנים אגב השכרת החדר, וכיון שכן יותר טוב להשכיר החדר בתורת שכירות מלמכור החדר במכירה גמורה כי בשכירות ודאי קונה האינו יהודי בכסף לחוד משא"כ בתורת מכירה אז אינו קונה אלא בכסף ובשטר, וכן מי שאין לו בית אינו יכול למכור החדר בלי רשות בעל הבית ולפעמים אין הבעל הבית עמו בעיר ולפעמים הבית הוא של א"י ולכן החלטנו משום לא פלוג תקנה השוה לכל להשכיר החדר על משך תשעה ימים מערב פסח עד כלות ימי הפסח, ולפי שמי שיושב בבית בשכירות מיהודי אינו יכול להשכיר לנכרי לבית דירה בלי רשות בעל הבית לכן ישכירנו בפירוש באופן זה להנכרי שאינו משכירו לדור בו רק להחזיק בו כליו ומטלטליו אבל לא ישכירנו בפירוש להחזיק בו החמץ רק סתם להחזיק בו מטלטליו וכליו כרצונו, ועם כל זה מי שיש לו בית בשכירות מישראל חבירו אם המשכיר עמו בעיר יקח ממנו רשות להשכירו להנכרי…וכה יהיה סדר המכירה, היהודי יקח פרוטה או יותר מהנכרי וכה יאמר לו בשעת קבלת המעות איך פערמיטהע איהנען דיזעס ציממער אויף ניין טאגע פיר סומא (כך וכך) אויך פערקויפע איך איהנען אללע די דארין זיך בעפינדליכען....אונד איך נעהמע דיזעם געלד דאס זי מיר יעצט געבין צו דיזעם ציעל דאס איך איהנען אבענערוועהנטעס ציממער אום דיזען בעטראג אויף ניין טאגע פערמיטע, אונד היער מיט דיזעס ציממער אלזא גלייך מיט אללען מיטהונגס רעכט אן איהנן איברגעהט אונד מיט דיזען ציממער ערווערבן זיא זיך אויך דאס אייגענטוהם דארין פאן מיר אן איהנען פערקויפטען.
אבן האזל הלכות מכירה פרק ג
ונראה דהרמב"ם והראב"ד מחולקים בגדר במה שנטפלו המטלטלין להקרקע בדין קנין אגב דהראב"ד מפרש דהטפלה הוא בדין הקנין, ולכן השיג דאין טעם לסברא דמהלך לדעת עצמו אלא אם היינו אומרים דבעינן צבורין ודבעבד שמהלך לדעת עצמו לא מהני צבורין, אבל על טפלות הקנין מה גורע בזה שמהלך לדעת עצמו, אבל הרמב"ם מפרש דהטפלות הוא בעצם המטלטלין דהמטלטלין נטפלים להקרקע ואף דאינם צבורין בתוכה כיון שהדבר תלוי בדעת הבעלים ומכי אמר קני אגב קרקע עשאם טפלים להקרקע, ולכן אמרינן דבעבד שהוא מהלך לדעת עצמו ואינו תלוי בהבעלים שאם יחפוץ להביאו לקרקע זו ביכלתו למנוע א"ע מלילך, ולכן אינו נטפל להקרקע אא"כ עומדין בתוכה דאז שפיר נטפל להקרקע, ואף דיכול אח"כ לילך משם לא קפדינן ע"ז כיון דעכ"פ בשעת הקנין היה על הקרקע.
באור הלכה סימן תמח
ולענין עצם קנין אגב הגם דלעיל במ"ב ס"ק ט"ז כללנו אותו בין שאר קנינים דאין סומכין עליהם לכתחלה מאחר דיש מפקפקים על כל אחד מהם מ"מ היכי שהוא שעת הדחק כגון שהחמץ מרובה וביותר היכי שהחמץ בדרך לא רצינו להחמיר ולמנוע מקנין זה אף לכתחלה מפני שכמעט כל האחרונים החזיקו בקנין זה למובחר שבקנינים אף לענין לכתחלה ואף בלי שעת הדחק עיין בת' נוב"י מובא בת' שיבת ציון סימן י'.
נוסח שטר מכירת חמץ
מכירת חמץ (ר׳ מרדכי רפאלי) שטר מכירת חמץ ע"י הרב לנכרי, סימן מ״ד, אות י
צורת הקניה .קנינו של הקונה על החמץ והשכירות בוצע על ידי קנין כסף, ו/או על ידי קנין מטלטלין אגב קרקע, ו/או על ידי קנין חצר ו/או ע"י קנין סודר, ו/או ע"י מסירת מפתח ו/או על ידי קנין סיטומתא - תקיעת כף ו/או על ידי ההודאה שאני מודה בלב שלם שכל החמץ הנ"ל קנוי ושייך לקונה הנ"ל, והמקומות הנ"ל מושכרים לו, הקנינים יתבצעו ליתר תוקף גם על ידי מסירת טופס זה, אך ביטול אחד מן הקנינים האלו לא יגרום ביטול על האחרים אלא כל קנין יהא בכוחו להועיל בפני עצמו וכל קנין יפעל לפי התנאים הדרושים לחלות המכירה באופן היותר מועיל
Rabbi Mordechai Willig, Mechiras Chametz Contract, April 2025
In addition, the buyer gives an item of personal property to the agent as a kinyan chalipin. It is emphasized that each sale and method of sale is independent and therefore unaffected by any invalid sale or method of sale performed in this agreement. It is further agreed that the agent, on behalf of each of the sellers, hereby leases to the buyer the closets, cabinets, storage rooms, garages, basements, and other areas in the premises of each of the sellers where the aforementioned chametz may be located, including the locations specifically enumerated on the aforementioned inventory sheets, as well as any other locations within the premises of the sellers where such chametz may be found. In consideration for the foregoing rental provision, the buyer agrees and hereby pays to the agent the additional sum of three cents for each of the enumerated sellers. In addition, the aforementioned methods of exchange and handshake are used to effect this rental. By force of the execution of this rental agreement, the buyer also acquires ownership of all the aforementioned chametz, which is hereby transferred and vested in him by a form called kinyan agav. Further, by virtue of the buyer’s rights to this rented storage area, all chametz contained therein is acquired by the buyer through what is called kinyan chatzer (i.e., acquisition via his domain).
מכירת חמץ סימן מ״ב, מניסוחו של הגר"י יודלביץ, ותוקן ע"י הגר"מ פיינשטיין
אות ד - וגם יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ והדברים המבוארים במכירה הנ"ל ע"י מסירת השטר מכירה וקנין וראיה שמסרתי לו אנכי הח"מ להיות בידו לשטר קנין על כל הנ"ל וגם עשיתי האנטשלאג עם הא"י הנ"ל וקבלתי ממנו בקנא"ס על דבר המכירה בסודר של הא"י הנ"ל והתנתי עם הא"י הנ"ל שאף באחד בדרכי הקניות הנ"ל יקנה את החמץ וכל הענינים הנ"ל ואף כי בכל הקנינים היו"מ הן ע"פ ד"ת והן ע"פ מנהג הסוחרים והן עפ"י חוקי המדינה בקנין גמור מעכשיו. אות ה - גם השכרתי לא"י הנ"ל את כל המקומות אשר מונח ונמצא שם חמץ…והקנינים משכירת המקומות הוא ג"כ ע"י קבלת הכסף סך שקבלתי לאופגאב בעד המגיע מהא"י לכל המוכרים והמשכירים הנ"ל שיהא הכסף סך הזה ג"כ לקנין על קניות שכירות המקומות שהחמץ וכל הענינים הנ"ל מונח ועומד…וגם עשיתי צושלאג עם הא"י הנ"ל על שכירת המקומות הנ"ל וגם עשיתי קנא"ס בסודר של הא"י הנ"ל על זה ויקנה באחד מדרכי הקניות ואף כי בכולם.
Summary:
Background
The משנה במסכת פסחים teaches that as long as חמץ may still be eaten, one may also derive benefit from it and therefore sell it to a נכרי. The תוספתא במסכת פסחים expands this principle and states that a Jew may sell or give the חמץ to a נכרי and later buy it back after פסח, provided that the transfer is a מתנה גמורה or a genuine sale.
The בית יוסף explains that although the arrangement may appear somewhat like הערמה, it is nevertheless permitted because the חמץ leaves the Jew’s ownership entirely, as long as the transfer is unconditional. The תרומת הדשן adds an important limitation: the חמץ must be given to a נכרי מחוץ לבית. The בית יוסף emphasizes this requirement, and it is codified in the שולחן ערוך, which rules that if the חמץ is sold or given to a נכרי מחוץ לבית before פסח through a complete and unconditional transfer, the arrangement is valid even if it is later returned after פסח. The question thus emerges: why must the חמץ be מחוץ לבית?
The Dispute
The גמרא במסכת בבא מציעא records a dispute between ר׳ יוחנן and ריש לקיש regarding how מטלטלין are acquired. ר׳ יוחנן holds that מעות קונות מדאורייתא, while משיכה was instituted by Chazal. ריש לקיש maintains that משיכה itself is מן התורה, derived from the verse “או קנה מיד עמיתך,” implying a transfer מיד ליד.
This debate has direct implications for how a נכרי acquires מטלטלין. Rashi explains that a non-Jew generally acquires through כסף, since the requirement of משיכה is derived from “מיד עמיתך,” which applies specifically to transactions between Jews. רבינו תם objects, noting that this interpretation aligns with ריש לקיש, while the halacha follows ר׳ יוחנן. He therefore explains that the גמרא refers specifically to עבד עברי, which the verse “מכסף מקנתו” teaches is acquired through כסף, rather than establishing a general rule about a non-Jew’s acquisitions.
The Application to Bechoros
The גמרא במסכת בכורות relates that רב מרי בר רחל would transfer ownership of the ear of his animals to a נכרי in order to remove the קדושת בכור, though the גמרא notes that he was punished for doing so. תוספות explain that the problem was that he transferred ownership of the ear of the fetus itself, which directly affected the גוף העובר. Based on this distinction, רבינו תם explains that one may instead transfer ownership of a part of the mother animal before birth in order to exempt the offspring from בכורה.
In discussing how such a transfer to a non-Jew is effected, תוספות במסכת עבודה זרה note the dispute between רש״י and רבינו תם regarding the proper קנין with a נכרי. To satisfy both views, תוספות write that one who transfers ownership of an animal to a non-Jew should perform both כסף and משיכה. Support for this appears in the דרכי משה, who cites a ruling of מהרא״י where a non-Jew acquired animals through a combination of payment and possession. This approach is then codified by the רמ״א, who rules that in order to satisfy both opinions the acquisition should ideally include both כסף and משיכה. This model will later serve as a template for structuring acquisitions in מכירת חמץ.
The Application to the Terumas Hadeshen
The חק יעקב explains the requirement cited from תרומת הדשן that the חמץ be given to the non-Jew מחוץ לבית. Some understood this merely as a stringency so that the חמץ should not appear to be deposited with the Jew.
The חק יעקב explains, however, that the concern is not merely appearance, but the very effectiveness of the קנין. If the חמץ remains in the Jew’s domain, the non-Jew has not performed משיכה, and the acquisition may not take effect. Citing תוספות עבודה זרה in the name of רבינו תם, he notes that a non-Jew’s acquisition is primarily through משיכה, which explains the practice described by תרומת הדשן.
Nowadays and the Bach
The ב״ח addresses a change in historical reality, where large quantities of חמץ (especially liquor) could not practically be removed, creating a risk of significant loss. He acknowledges that a sale through קנין כסף alone is insufficient for a נכרי, and therefore recommends also selling the חדר, thereby enabling the חמץ to be acquired through קנין חצר. In this way, he strengthens the validity of the קנין while adapting to practical constraints.
Bechoros and Kinyan Chatzer
Building on the previous discussion, this concept of utilizing קנין חצר is already well established in earlier sources. The רא״ש (בכורות) explains that to avoid the uncertainty between כסף and משיכה in a נכרי, one should give a פרוטה and be מקנה the מקום, allowing the item to be acquired through it — i.e., via קנין חצר. The טור and שו״ע (יו״ד שכ) adopt this approach as the preferred solution, establishing a model in which transferring the space enables acquisition of the item itself.
The Question of the K’tzos
The קצות notes that earlier sources rely on being מקנה the מקום so the item is acquired via קנין חצר, especially where משיכה is impractical. He challenges this approach, arguing that חצר operates through a form of שליחות, yet we hold אין שליחות לנכרי, which should undermine its effectiveness here.
He answers that קנין חצר is a unique form of שליחות that is not fully equated to the standard דין of שליחות, as evidenced by the סוגיא in ע״ז where a נכרי acquires through his כלי (functioning as חצר). Accordingly, even though a נכרי cannot appoint a שליח, his חצר can nonetheless acquire on his behalf.
Kinyan Agav
Building on the use of transferring the מקום, the בית יוסף establishes that while a נכרי generally requires כסף ושטר to acquire ownership of land, שכירות is different and can be acquired with כסף alone. Because of this broad agreement, renting the חדר has a clear advantage over selling it, as the קנין can be effectuated more simply and reliably with כסף alone. The שיבת ציון therefore recommends renting the room and transferring the חמץ via קנין אגב, which attaches the מטלטלין to the קרקע and is treated by later authorities (as cited in the ביאור הלכה) as a strong and even preferred solution, especially in cases of need.
Furthermore, the rental of the property can serve a dual function: it enables acquisition of the חמץ both through קנין אגב and through קנין חצר, by placing the חמץ within the domain of the non-Jew.
No comments:
Post a Comment