דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא פסוק יז
כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב - דף קכג עמוד א
ת"ר: דלתת לו פי שנים - פי שנים כאחד; אתה אומר: פי שנים כאחד, או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים? ודין הוא: חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה, מה חלקו עם אחד - פי שנים כאחד, אף חלקו עם חמשה - פי שנים כאחד
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נחלות סימן רעז סעיף א
הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו. כיצד, הניח חמשה בנים ואחד מהם בכור, הבכור נוטל שליש הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות. הניח תשעה בנים, הרי האחד הבכור נוטל חמישית וכל אחד מהשמונה פשוטים נוטל עשירית. וכן על דרך החלוקה הזאת חולקים לעולם
תלמוד בבלי מסכת נדה דף מד עמוד ב
אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בן שנולד אחר מיתת האב - אינו ממעט בחלק בכורה, מאי טעמא - אוילדו לו בעינן, בסורא מתנו הכי. בפומבדיתא מתנו הכי: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, בכור שנולד לאחר מיתת אביו - אינו נוטל פי שנים, מאי טעמא - ביכיר בעינן, והא ליכא. והלכתא ככל הני לישני דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נחלות סימן רעז סעיף ג
בכור שנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים. ואם יצאה פדחתו בחיי אביו, אף על פי שלא יצא כל ראשו לאויר העולם אלא לאחר מיתת אביו, הרי זה נוטל פי שנים. י"א דאם נולד כשהוא גוסס אינו נוטל פי שנים - נ"י בשם התוספות
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכד עמוד א
דתניא: אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן; רבי אומר, אומר אני: בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, אבל לא בשבח שהשביחו יתומים לאחר מיתת אביהן
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נחלות סימן רעח סעיף ו
אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו, אלא מעלה אותו השבח בדמים ונותן היתר לפשוט. והוא שישתנו הנכסים, כגון כרמל שנעשו שבלים וכפניות (פי' תמרים בעודן סמדר, רש"י) שנעשו תמרים. אבל שבחו מחמת עצמן ולא נשתנו, כגון אילן קטן שגדל ועבה, וארץ שעלתה שרטון (פי' שנתקבץ העפר ודחה אמת המים שבשדה), הרי זה נוטל בשבח פי שנים. ואם מחמת הוצאות השביח, אינו נוטל. הגה: בד"א, שלא מיחה בהן, אבל אם מיחה הבכור ואמר: אל תשביחו הנכסים עד שנחלוק, ולא שמעו אליו והשביחו, אם לא עשו בהן שינוי נוטל פי שנים בשבחו; ואם עשו בהן שינוי, אינו נוטל בשבח ולא בהפסד - טור
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכה עמוד ב
אמר רב פפא, הלכתא: אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה - בין שגבו קרקע בין שגבו מעות
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נחלות סימן רעח סעיף ז
אין הבכור נוטל פי שנים במלוה, אף על פי שהיא בשטר ואף על פי שגבו קרקע בחוב אביהם. היה לו שותפות ביד אחרים, מקרי מוחזק (מהרי"ק שורש קמ"ה). היה לאב מלוה ביד הבכור, הרי זה ספק אם נוטל בה פי שנים הואיל וישנה תחת ידו, או לא יטול הואיל ומחמת אביו ירשה ועדין לא באה ליד אביו. לפיכך לא יטול ממנה אלא חצי חלק בכור. בד"א, במלוה שלא במשכון. אבל במשכון נוטל פי שנים, דכמוחזק דמי אפילו משכנו בשעת הלוואתו. י"א דוקא במשכון של ישראל, אבל במשכון של עובד כוכבים לא מקרי מוחזק אלא אם כן חלוט לו המשכון) (מהרי"ק הנ"ל). ואם המלוה על משכונא של קרקע, באתרא דלא מסלקי, שקיל בה פי שנים; והוא דלא מטא זימנא בחיי אביהם. הגה: ומקרי גם כן מוחזק לגבי לוה, ובכור הלוה נוטל פי שנים כשחוזר ללוה - בית יוסף בשם תשובת הרשב"א
שו"ת גינת ורדים חלק אבן העזר כלל ד סימן יט
בדיק לן מר על מעשה שאירע בבית מדרשו וז"ל היום כמו שלש שנים נפטרה אשה אחת ובניה אחריה ונשארו לה שתי בנות נשואות ואחר ימים נפטרה אחת מהן וחלקו העיזבון שהיה כאן בין האשה הקיימת ובעל הנפטרת והאשה הנפטרת נפטרה בלי זש"ק שכפי תנאי הכתובה יחלוקו יורשיה מבית אביה עם בעלה תבעה האשה חלק מבעל אחותה אמר הבעל יש לי עדין לחלוק בנכסים שהניחו לאשתי מורישיה בעיר ויניציא ואני רוצ' לעכב בידי חלקה עד שתתן לי חלק אשתי בנכסי' שבויניציא ופסקתי הדין ביניהם שיחלוקו מה שמצוי עתה ומה שבמ"ה עד שיבא יקח חלק אשתו ממנו. ויודע למר שנכסים שבויניציא הם קרקעו' ומעות בבאנקו ונסתפקתי אני אם נדון באלו המעות דין מלוה ואין לבעל בהם כלום או אם הם כשאר נכסים מאחר שהם בטוחין מכל אחריות וע"ז כתבתי לויניציא לשאול מבית דינם הצדק איך היו נוהגים במעות שבבאנקו לדין אם הם ראוי או מוחזק ושלחתי ה' ו' פעמים ואין משיב אלי דבר עתה אחלי יכונו לפני מר שיחקור וידרוש בעד הדין הזה ויכתוב ויחתום הוא ואחרים עמו וישלח לי ויודע למר ששאלתי לכמה בני אדם בעלי תורה מפראנקייא על זה ואמרו לי שדבר זה בטוח אצלם יותר מקרקע וכשנשאתי ונתתי עמהם לענין הדין מצאתי שמשיבין לי כפי סברתם בלי ראיה לכן יפליא חסדו וישיבני ותשובתו הרמתה מהרה תצמח כו' עכ"ל. תשובה...ובענין ראוי נר' לומר שאע"פ שתהיה ההלואה בטוחה הרבה וכנ"ד מ"מ שם הלואה עליה וכל הלואה דייני' בה דין ראוי מאחר שלא מצינו שחילקו המפרשים ז"ל בין הלואה להלואה ואם איתא דהלואה בטוחה יש לה דין מוחזק היה להם לפרש כן כמו שפירשו המפרשים בהלואה שכשהיא על המשכון יש לה דין מוחזק וטעמא רבא איכא למימר דכל מלוה ואפי' בטוחה חשיבא ראוי לפי דקרא קפיד ואמר אשר ימצא לו דבעינן שיהיו הנכסין מצוין ברשותו של מוריש ולכן אמרו שהמלוה לא חשיבא דהויא ברשותו של מוריש כיון דמחוסר גוביינא ואפי' שתהי' ההלואה כתובה בשטר הויא לה ראוי לפי ששטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ולהכי כשהיא מלוה על המשכון חשיבא מוחזק דבעל חוב קונה משכון אפי' משכנו בשעת הלואתו לענין זה כיון דאי לא פרע ליה לוה משתלם הלואתו מדמי המשכון א"כ שפיר מצינא למימר דנכסים של הלואה זו קיימי ברשותו של מוריש משא"כ בהלואה בטוחה דלאו מוחזק היא כיון שאין הנכסים עומדים ברשותו של מוריש ואע"פ שיהיו מעות ההלואה צרורין ומונחים בבאנקו הלא ברשות הלוה הם עומדים ולא ברשותו של מלוה כי מלוה להוצאה ניתנה ואפי' דהוה קי"ל בשאר הלואות דחשיבי מוחזק הנה בהלואות של הבאנקו ראוי לדונן כדין ראוי לפי שפורעין רבית על מעות שבבאנקו כך וכך לשנה וכיון שהם פורעין רבית בשכר המתנה הרי הם כאלו הם בעין וחשיבי ראוי לגמרי לענין פי שנים דבכור וסוגיין דעלמא הוא להשוות ירושת הבעל בנכסי אשתו כדין ירושת הבכור בפי שנים ועיין בזה בטא"ה סי' צ' וטח"מ סי' רעח
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קד
והנה מפורש בתוס' ורא"ש ב"ב דף קכ"ה שלא ירית בעל מלות אשתו מצד ראוי ואיפסק כן בטור וש"ע אה"ע סי' צ' סעי' א' וכן דעת רוב הפוסקים כדאיתא בנ"י ב"ב שם ובמ"מ פ"א מנחלות הי"א. וא"כ כשיש לאשה מעות בבאנק מקודם הנישואין עד אחר מיתתה שמסתבר שיש להן דין מלוה שהרי ניתנו להבאנק להוצאה כמלוה פשוטה וגם משלם הבאנק ריבית, אין הבעל יורש אותן מעות. אך אם הניחה המעות בהבאנק אחר הנישואין אף שבזה ג"כ דעת התוס' ב"ב שם ובבכורות דף נ"ב דלא ירית בעל. ומה שהקשה הרא"ש וכן הרשב"א שהביא הב"י באה"ע בסי' צ' דלא עדיף מלותה ממכירתה שהבעל מוציא מיד הלקוחות, פשוט לע"ד שלא חשו לזה התוס' משום דל"ד למכירה שאיתא בעין וכיון שהבעל הוא כלוקח ראשון נמצא שמכרה דבר שאינה שלה שמכירתה נתבטלה והוי ממילא של הבעל אבל במלוה שכבר הוציאם הלוה ואינם בעין לכן אף שלא היתה רשאה להלוות מ"מ כיון שעברה והלותה הרי עכ"פ אינם שוב בעין רק שהלוה חייב לשלם מדין לוה ממון אחר מכיסו שחיובו זה ודאי הוא רק לה דלקח קרנה ולא לבעלה דהפסידו רק מניעת הריוח וממילא הוא כמלוה שקודם הנישואין שהוא ראוי. אבל אף שתירצתי שיטת התוס' הא עכ"פ הרא"ש והרשב"א פליגי בזה וכן פסק בש"ע שדוקא מה שהלותה קודם שניסת אבל מה שהלותה אחר שניסת יורש הבעל ולכן המעות שהניחה בבאנק אחר הנישואין יורש הבעל
תשובות והנהגות כרך א סימן תתנב
שאלה: מת והשאיר כסף בבנק בחו"ל בשם אחר אם בכור בזה נוטל פי שנים. האחרונים נחלקו בדין מעות בבנק אם נקרא ראוי או מוחזק, ומסברא נראה שתלוי בצורת ההפקדה שאם מונח בחשבון "עובר ושב" שזה מונח עבורו לכשירצה שיוכל להוציא דינו כפקדון, ונוטל פי שנים. ואלים ממלוה שלא חשיב מונח עבורו שנקרא ראוי אף שהגיע זמנו מפני שבמלוה יצא מרשותו, אבל כאן כל הזכויות שלו ומצוי בידו תמיד שהופקד לכך, וכן תמורתו צריך נכסים נזילים דוקא, (נכסים נזילים - היינו שניתן להפכם לכסף מזומן בכל שעה), אבל אם ההפקדה בבנק היא באיזה תכנית שאיננו יכול לפדותו תמיד ולתתו לאחר כשלו - דינו כראוי. (ומיהו בעיקר שאלה זו אם בבנק מיקרי ראוי או לא נחלקו בזה אחרונים, וראוי להתפשר ביניהם לצאת ידי כל הדיעות. עיין בגינת ורדים א"ח כלל י"ד, שבו"י ה"א ס' קע"ב, חיים שאל ח"א ועוד). אמנם כל זה מיירי ברשום בבנק בחו"ל על שמו, אבל אם לא הפקיד על שמו מחמת שלפי חוקי המדינה שנמצא בה אסור, וביקש מקרוב משפחה להפקיד בחשבונו, וקיבל ממנו פיתקא שכסף זה שייך למפקיד וסומך עליו, נראה דבכה"ג מחוסר גוביינא הוא כיון דצריך את חבירו שיתן לו, ובזה לדעתי הבכור אינו נוטל פי שנים, אלא כשחבירו בחו"ל יוציא את הכסף וימסרנו ליורשים יחלקו בשוה, שדינו כמלוה. ובהשקיע האב כספו בחברת מניות בע"מ, הוא שותף בכל נכסיהם, לכאורה לא נקרא ראוי, אמנם האחרונים נקטו שחברה בע"מ לא נקרא שותפות אלא מעין "ציבור" ויצאה מרשות היחיד לרשות ציבור, ולפ"ז אפשר דלא מיקרי של האב אלא כשפודהו, וחשיב ראוי. וכ"מ בנוב"י קמא חו"מ סי' ל"ב ויש עוד להאריך בזה. ועוד יש לצדד דמניות גדרן כהשקעה - הלואה כדי שיהיו לו זכויות ברווחים ולא הוי כמזומן ממילא לא חשיב "מצוי" אלא כראוי, אך יתכן דמ"מ מניות עדיפי מהלואה שזכויות מניות אלימא טובא, ועכ"פ הוי כעין שותף - ואודות כסף בבנק בהיתר עיסקא עיין רע"א סי' רע"ח ס"ז מחלוקת האחרונים בזה
נתיבות המשפט ביאורים סימן רעח ס״ק ד
במלוה. ואם הוא שטר עיסקא, מבואר בתשובת דברי ריבות סי' ע"ח דאפ"ה הוי ראוי, אף שאסור להמקבל להוציאן רק לצורך העיסקא. ומסתבר טעמיה דהא מחוסר גוביינא הוא, וגם לאו הני מעות שבק אבוהון כדאמרינן פרק יש נוחלין - ב"ב קכ"ה ע"א
פתחי תשובה חושן משפט סימן רעח
סעיף ז' (ד) במלוה. כתב בנתיבות המשפט [משה"א סק"ד] וז"ל, ואם הוא שטר עיסקא מבואר בתשובת דברי ריבות סי' ע"ח דאפ"ה הוי ראוי אף שאסור להמקבל להוציאן רק לצורך העיסקא, ומסתבר טעמיה דהא מחוסר גוביינא הוא, וגם לאו הני מעות שבק אבוהון כדאמרינן פרק יש נוחלין [ב"ב קכ"ה ע"א], עכ"ל. וכן מבואר מתשובת חוט השני סי' א' שיובא לקמן ס"ק ו'. אכן בספר שער משפט [סק"ב] הביא בשם רדב"ז [ח"ג סי' תקס"ד] דפלגא פקדון מיקרי מוחזק אך פלגא מלוה הוא ראוי, והוא ז"ל חולק ודעתו לדינא דהבכור נוטל פי שנים בכל העיסקא כמו בשאר פקדון שהוא ביד אחרים, ע"ש. וכן פסק בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קע"ב דנוטל פי שנים אפילו בהאי פלגא דמלוה, והשיג שם על תשובת חוט השני הנ"ל ע"ש. אולם בתשובת פני יהושע ח"ב שיצא לאור מחדש בסי' ק"ד פסק כדעת רדב"ז הנ"ל דלא שקיל מפלגא דמלוה, אבל פלגא דפקדון ברור דשקיל, ע"ש היטב
שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - חושן משפט סימן לד
תשובה שלום וישע רב, באהלו יקרב. ה"ה כבוד אהובי האלוף והתורני כבוד מו"ה ליב נ"י מדרעזין שאלתו שאלת חכם מפלפל בחכמה ע"ד עסקי נחלות קבלתי והנה מה שנסתפק בקאמער אובליגאטציאן אי מקרי ראוי או מוחזק לגבי בכור. לא ידעתי מקום ספק ובודאי ראוי מקרי וכי יש לחלק בין חוב לחוב ואדרבה אנו רואים שאין השער מן האובליגאטציאן שוה והוא עולה ויורד לפי הזמנים. ומה שכתב דזה שאני משאר שטרות דשם יוכל למחול ואף שמחויב המוחל לשלם מדיני דגרמי הוי חוב בע"פ וכו' אלו דבריו. ואיני יודע מה הוא שח מה הוא ענין מחילה לכאן ומי יוכל למחול כ"א המלוה בעצמו ולמה נקרא אצל המלוה ראוי א"ו כיון שמחוסר גוביינא מקרי ראוי….באופן שבזה אין ספק דאין הבכור נוטל בזה פי שנים. אבל הספק השני שנסתפק שגם אבי היורשים חייב לאחרים ועתה הבכור טוען שישלמו לבעלי חובות מן האובליגאטציאן והפשוטים טוענים להיפך שישלמו מן המוחזק וישאר הראוי לירושה ויחלקו בשוה. דבר זה צ"ע באמת.
והנה אין לדמות דין זה למה שמבואר בש"ע אהע"ז בסי' קי"ג סעיף ב' בהגה"ה לענין עישור נכסי ולענין שטר חצי זכר לענין אם נשאר קרקעות ומטלטלים שתמיד הברירה ביד היורשים לפרוע לבעלי חובות במקום עישור נכסי במקרקעי ולענין שח"ז במטלטלים התם שאני שהבנות אינן יורשות והבנים המה יורשים ועליהם מוטל לפרוע חוב אביהם ופשיטא שהמה במקום הלוה עומדים ולכן בידם הברירה במה לפרוע ומהנשאר אחר פריעת חובות אז באין הבנים ליקח. אבל בכור ופשוט שניהם יורשי דאורייתא ושניהם בעלי דברים המוטל עליהם לפרוע ומי מהם יוכל לדחות שלא לפרוע מזה רק מדבר אחר ומאי אולמא דהאי מהאי שרוצה ההיפוך….והנה צריך אני להודיע שכל דברינו הנ"ל הוא אם כבר באו לידי גוביינא האובליגאטציאנען ואפשר לשלם מהם החוב או שאין הבע"ח מקפיד ורוצה ליקח בפרעון חוב אובליגאטציאנען כפי שווים בשער שבשוק, אבל אם עדיין לא באו לידי גוביינא והבעל חוב מקפיד ואינו רוצה לקבל שטרות בגביית חובו הנה הדבר תלוי באשלי רברבי. לדעת המחבר והרמ"א בסי' ק"א סעיף ה' אז אין הבע"ח יכול לעכב ומוכרח לקבל שטרות בחובו. אבל לדעת הש"ך בס"ק ג' יש מקום עיון בדבר די"ל אף שפסק הש"ך שאין כופין לבע"ח לקבל שטרות מ"מ כיון שאם לא היה כאן דבר אחר עכ"פ אישתעבידו גם השטרות וגובה מהם הבע"ח ממילא עכ"פ גם השטרות משועבדים ומחוייב לשלם לפי ערך ולהשלים לבכור חלקו מהשטרות. וי"ל גם לאידך גיסא כיון שאין הכרח לבעל חוב ליקחם ממילא הפסיד הבכור, ויש לעיין דבר זה ולדמות למה שכתב החלקת מחוקק סימן קי"ג ס"ק י"ב. וכעת אין להאריך
ר׳ שריאל רוזנברג, אב״ד בבית דין צדק בני ברק (ישורון חלק כ דף תקעח)
הערות להנ״ל לענין גדרי חברה בע״מ - במ״ש (אות ח) לגבי ראוי ומוחזק במניות. נראה דבמניות בנק (bank shares) וה״ה בפקדונות בבנק יש לידע איזה חלק מרכוש הבנק נמצא במוזמנים או בנכסים בעין (והיינו איזה אחוז הוא חובות והלואות ואיזה אחוז ישנו בעין), וחלק זה הוי מוחזק ותו לא
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן ז
ובדבר ליקח שערס מקאמפאניעס שעושין מלאכה ומסחר בשבת הא חזינן שנתפשט להיתר והטעם פשוט שאין להחשיב את הקונים שערס שהוא רק משהו מהמסחר שאין להם שום דעה בהמסחר אף לענין חלקם לבעלים של"ד לשותפות במקצת שיש לו דעה כבעלים, וגם אין הקונה שערס רוצה להיות בעלים בהמסחר ואינו רוצה לקנות כלום בהמסחר אלא הוא רק כקונה ריוח והפסד שיהיה בהמסחר לפי סך כך וכך שקנה, ויותר נראה שאין בהם גדר קנין בדינא שהוא לקנין דבר שלא בא לעולם, רק מצד קניני דיני המדינה. ומה שלפי תנאי המכירה יש לבעל השערס דעה לבחירת פרעזידענט /נשיא/ הוא רק פטומי מילי בעלמא כי למעשה משאירין לעצמן יותר מהרוב שלא שייך שיאמרו דעה וגם הקונים אין רוצים לומר דעה בזה כי אין כוונתם לקנות זה ולכן לע"ד אין לחוש למה שעושים הבעלים דהקאמפאניעס שאינו נוגע להם. ואף אם יש גם יהודים בהבעלים אין להחשיב מסייע לעוברי עברה שהמסחר יעשו גם כשלא יקנה שערס מהם כי לא חסר מי שיקנה שערס והקונה קונה רק לטובת עצמו ולכן אין בזה שום איסור וכמו שנוהגין הרבה בנ"א ואף יראי חטא לקנות. אבל ודאי לקנות מדה מרובה כ"כ עד שיתחשבו בדעתו יש לאסור אף בפעקטערע /בבית חרושת/ ומסחר של עכו"ם כיון שלא התנו כמו שצריכין להתנות כשעושה ישראל שותפות עם עכו"ם כדאיתא בש"ע או"ח סימן רמ"ה. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין
Summary:
Though the גמרא entertains a couple possibilities in terms of how to define the double share of the בכור, it is ultimately understood that he receives as he were two children (e.g. 10 boys, he receives one-fifth).
There are some unique הלכות, such as, a בכור born after the death of the father does not receive a double share. While debated in the גמרא, we ultimately conclude that a בכור does not receive a double share of income/profit earned post-death of the father. In a similar manner, the בכור does not collect from ראוי (anticipatory assets), only from מוחזק.
The גינת ורדים addresses (for purposes of a כתובה) whether funds in a bank accounts are consider ראוי or מוחזק. He concludes that they are considered ראוי. The אגרות משה reaches the same conclusion. In contrast, the תשובות והנהגות notes that funds in a bank may be different than another loan, given that they can be collected at any time. As such, it could be considered מוחזק in such a case.
The נודע ביהודה discusses bonds and concludes that those are most definitely in the ראוי category. In this regard, some have raised the question as to whether stock holdings in a financial institution may have a partial status of ראוי, given that the assets on the books may be (in large part) debt obligations that are due to be collected.
No comments:
Post a Comment