רש"י בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק כא
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה - פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף כט עמוד א
מתני'. איזו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם, אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב, ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש
שולחן ערוך יורה דעה הלכות לא ילבש גבר שמלת אשה סימן קפב סעיף ה
לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו...ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים
ויקרא פרשת אמור פרק כב פסוקים כד-כה
וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה׳ וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם
ספרא אמור פרשה ז תחילת פרק ז פסוק יא
לא תקריבו אין לי אלא שלא יקריבו מנין שלא יעשו תלמוד לומר לא תעשו, אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר לא תעשו, אין לי אלא בהמה, חיה ועוף מנין תלמוד לומר בארצכם, אין לי אלא בארץ בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר לא תעשו בכל מקום שאתם, מנין אף באדם תלמוד לומר ובכם כדברי בן חכינאי…..מנין שהנקיבות בסירוס תלמוד לומר כי משחתם בהם מום בם, רבי יהודה אומר בהם אין נקיבות בסירוס, כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם, מלמד שאין מרצים
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה י - הלכה יא
אסור להפסיד איברי זרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף אחד טמאים ואחד טהורים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ...כיצד הרי שבא אחד וכרת את הגיד ובא אחר וכרת את הביצים או נתקן ובא אחר וכרת חוטי ביצים, או שבא אחד ומעך את הגיד ובא אחר ונתקו ובא אחר וכרתו כולן לוקין, ואע"פ שלא סרס האחרון אלא מסורס בין באדם בין בבהמה חיה ועוף והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ה סעיף יא
אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בא"י בין בח"ל. וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום….והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן לו
בענין סירוס אשה מחמת שמפחדת להוליד….ממילא אסור לה להניח להרופאים לקשור שפופרות הרחם (טובס) שלה, דזהו סירוס שאסור...ואחר שקבל מכתבי זה השיב לי כי היא חולה ממש בעניני עצבים (נערוין) שהוא סכנה ממש וגם שהריונה מסוכן מאוד וקראתי לה בטלפון וניכר היה שהוא האמת, והתרתי לעשות סרוס זה משום פקוח נפש. הנ"ל
שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן עח
תינוק שנולד ומבחינה חיצונית נראה כנקבה ומבחינה גנטית הינו זכר אם מותר לנתחו ולהפכו לזכר או לנקבה...ברצוני לשאול שאלה הלכתית שהתעוררה אצלי במשך עבודתי בביה"ח. השאלה קשורה בענינו של תינוק אשר נולד לפני יותר משנה, בלידה אי אפשר היה לקבוע בברור את מינו של היילוד. המראה החיצוני נראה היה כנקבה וכך קיבל את שמו - ירונה. כדי לברר ביסודיות את מינו של היילוד, אושפז בגיל ששה חודשים. בבדיקה: האברים המיניים החיצוניים נראו כאצל נקבה, ז"א שפות, ואבר קטנטן הנראה כקליטוריס - (חביונית, אבר מין חיצוני בפות). בתוך אחת השפות היה גוש בצורת אשך. בוצעו בדיקות מיוחדות כדי לברר את מינם של תאי הגוף, כרומטין מיני ובדיקה ציטוגנטית. הבדיקות העלו תאי זכר. היילוד נותח ובוצעה פתיחת בטן סקירתית ולא נמצאו אברי מין פנימיים. כמו כן נלקחה ביופסיה מהגוש בשפה החיצונית שנראה היה כאשך, ונמצא כי גוש זה אכן הינו אשך. בסכום: המדובר ביילוד שמבחינה חיצונית נראה כנקבה אך למעשה הינו זכר. מבחינה ניתוחית קל יותר לשנות לנקבה, למרות שלא תוכל להרות...האם מותר במקרה שלפנינו לכרות את האשך היחיד ולהפוך לנקבה, יילוד אשר מבחינה חיצונית כבר נראה כנקבה. מאד אשמח לקבל חוות דעת הלכתית בשאלה זו. אסיים בברכה כידידו מוקירו ומכבדו ד"ר י.א.שוסהיים…מכתבו היקר קבלתי תמול, עברתי עליו בתשומת לב הראויה והנני מתכבד לענות לו על שאלתו. [תשובה] לפי דעתי סוג היצור הנולד שעליו מוסב שאלתו, גם אילו ישאירו אותו כפי שהוא יהא דינו כנקבה, רצוני לומר, שלא יהא עליו אפילו דין אנדרוגינוס על השלכותיו...והילוד דנן, כפי שתיאר אותו במכתבו הרי למעשה האברים המיניים החיצוניים נראים אצלו כאצל נקבה, ואין לו שום סימן חיצוני מאבר זכרות, ורק הבדיקות המיוחדות שבוצעו בו הראו כי נמצאים בפנימיות גופו תאי - זכר, ולכן דעתי הוא כנ"ז שגם אם נניחהו כפי שהוא דינו יהא כדין נקבה, כי האברים החיצוניים הנראים לעין הוא הקובע בהלכה (ואגב. שמעתי מרופא שסוגי הורמונים משותפים יש למעשה לזכר ולנקבה גם יחד, וקובע בזה ריבוי האחוזים, ולכן ברור שרק האברים הממשיים החיצוניים המשונים בין זכר לנקבה המה הקובעים בזה למעשה). בהיות כן נראה לפשוט בנידון השאלה שמותר איפוא לנתח ילוד זה ולהפכו עי"כ לנקבה גם בפנימיות התפתחותו. מה שיש לעיין עדנה קצת הוא מה שנמצא בתוך אחת השפות אשך - זכרי, ואם מותר לכרות האשך היחיד הזה כדי למנוע עי"כ פעילות הורמונלית זכרית שתפריע להתפתחותה של הנקבה, ולא יעברו בזה על איסור סירוס. ולאחר העיון נראה דמותר לעשות זאת, ולא יעברו על איסור סירוס כלל...אם ההתחלה היתה בידי שמים שוב אין איסור במעשי אדם כלל
שו״ת ישכיל עבדי (1889 - 1969, רבה הספרדי של פתח תקווה) - חלק ז - אה״ע סימן ד (עמוד קפט)
אשר לשאלה הבאה לפניו בילד שנימול כרגיל וחלה והוליכוהו לבית החולים ונשאר שם כששה חדשים ושלחו הרופאים להגיד לאביו שאחרי הבדיקות נתברר נהם שהילד הוא נקבה, ושאחרי שש שנים יש הכרח לעשות ניתוח להוריד לו דם נידות של הוסת, ובכן הם מיעצים שמהיות טוב שעכשיו שהילד קטן ולא מבחין בין טוב לרע לעשות נו ניתוח באבר המין, היינו להוציא לו אבר המין ויהיה בחור נקבה, ובכן בא אביו לשאול אם יש בזה צד איסור, וצדדי הספק הוא מפני שלפי דברי הרופאים האומרים שסו"ס יש הכרח לעשות לו ניתוח בגלל הוסת נראה שיש חשש סכנה בדבר והרי בכל ענין של סכנה אנו סומכים ע"ד הרופאים...הנה לפי המתואר בשאלה שאחרי שנימול אמרו הרופאים שהוא נקבה שזה הוא בבחי' אנדרוגינוס, וזה משנה ערוכה...ותתייב בכל מצות התורה כאנשים...והאנדרוגינוס מותר לישא אשה הרי מכ"ז מבואר דהוא נחשב לזכר יותר ממה שנחשב לנקבה שהרי נושא אבל לא נישא וממש חייב בכל מצות התורה כאנשים, מבו' מאיליו דכמו שהאנשים אסורים בסירוס ה"ה אנדרוגינוס אסור בסירוס. ואף דיש מקום לחלק, דשאני זכר גמור דאם יסתרס שוב לא מוליד לגמרי, לא כן האנדרוגינוס מכיון שיש לו זכרות ונקבות הרי חם יסרסו אותו ע"י הורדח אבר המין ויעשו אותו לבתי' נקבה הרי יכול להוליד אם נישא לאיש...סו"ס מכיון שהזכר הוא חייב בפו"ר ונקבה אינה חייבת...וגם שהרי הוא מבטל אותו גם מכל המצות שחייב עליהם הזכר יותר מהנקבה...ולכן חס וחלילה להתיר לנתחו ולהופכו לנקבה, שהוא איסור גמור וחמור
אבן עזרא ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כב
וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא - ואת זכר אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי (ברא' יט, לד), הנה אזהרה לשוכב ולנשכב. ויאמר רב חננאל ז"ל, כי יש מי שיחדש בגופו כצורת בשר אשה וזה לא יתכן בתולדה. וי"א אנדרוגינוס. וכל הצער הזה בעבור היות משכבי אשה לשון רבים. ודברי יחיד שני משכבים
שו״ת בשמים ראש (״מיוחס להרא״ש״) סימן שמ
אשר שאלני מאיש שנחתך הגיד והביצים שלו לגמרי ונשא אשה והיא לא ידעה אי הוי קידושין קידושין...תשובה: עד עתה שואלני אם היא בסתם מתקדשה בכך, שואלני אם שניהם רוצים, שאפשר שאין אשה מתקדשת אלא למי שיש לו זכרות, וההוא כאשה דמי שאין האשה נושא אשה, אפילו ברצונה, וקדיושין שאין מסורין לביאה כאלו...אלא שבקצת מקומות קשה לי על זה...אבל שהדומה להתיר בלא גט אם נעשה זה לאחר נישואין ולומר דגוף חדש אתי לכאן וכאשה דמי, זה קשה בעיני
יוסף את אחיו להר׳ יוסף בן חיים פאלאג׳י, 1787 - 1868, מטורקיה, (מערכת גימל, אות ה) עמוד ל
ובענין המאורע הלזה דאשה רבה תהיה נהפכת להיות לאיש, דאיך יתכן זה כדרך טבעי שיעלה בשכל האדם עולם הפוך...באופן שאם ברבוי חום תוספת דם יתרחבו אברי הרחם יתכן יצא ערלת הרחם לחוץ דמנקבה תתהפך לזכר ואם בהפך במיעוט דם ורוב קררות ההעצר אבריה הזכרות ותחזור לפנים ומצורת זכר יתהפך לנקבה וכו׳...עכ״פ נראה לע״ד דאינו צריך ראובן לית גט לאשתו שנעשה איש...וגם אמניא דאיש כזה שהיה אשה תחילה ונהפך לאיש נ״ל כשאומר ברכת השחר אינו אומר בא״י אמ״ה שלא עשני אשה, משום דכבר נעשית אשה תחילה בבטן אמו והוציאו לאויר העולם בצורת אשה אלא מברך בא״י אמ״ה שהפכני לאיש
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קב
אשת אליהו הנביא ז"ל, או אשת ריב"ל אם יכולים לינשא לאיש אחר, נפקא מינה לדורות ג"כ, אם יזכה אחד כמו הם? ומההוא עובדא דקאי אליהו בבית הקברות כו', משמע קצת לאיסור. תמיהני טובא למה טרחת לשאול שאלה כזאת, הלא ידעת דאיתא בפרק תינוקת נדה ע:/ די"ב דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא, ובהן שלשה דברים בורות. אשתו של לוט מהו שתטמא...שודאי אשתו של לוט מתה, אלא שנהפכה לגוף אחר...ה"נ י"ל אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך, שכולן רוחני ולא גופני. ומה שהבאת ראיה ממה שעמד בבית הקברות, דפשיטא דאליהו ז"ל שמר כל התורה כולה, כדאיתא להדיא פ' מי שהוציאוהו /עירובין מג:/ דאפי' תחומין דרבנן מנטר להו
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק כו
בירור זהות ויחוס של שתול - לב. ומחקר על שינויים מהותיים אחרים. בפרק נוסף זה אנסה לנגוע קצת גם בבעיות הלכתיות אחרות המתעוררות בנוגע לאדם שכורתים ממנו לבו ומשתילים בקרבו לבו של אדם אחר. (א) כוונתי בזה, לברר מהו קביעותו הזהותית ומהות התיחסותו של האיש הזה לאחר שהושתל בקרבו לב כזה וממשיך לחיות בו, דהא הלב הוא מלך האברים, והחי חי כולו בתנועת לבו (עיין רמב"ם במו"נ ח"א פע"ב) ומשם משתלחים גם הכחות לב' האברים הראשיים האחרים שהמה המוח והכבד (עיין רשב"ץ ביבין שמועה ז' ובית דוד ריש סי' מ' בהגה), ויוצא איפוא שכל כחות החיים של האיש הזה מקבל - הלב נובעות מעתה מכחו של האדם האחר אשר ממנו הוציאו את הלב הזה, יהא זה איש או אשה, יהודי או גוי, כשר או פסול, ומה גם שהלב הרי מוציאים ומשתילים בעודו בפעולתו וחיותו, באופן שמעבירים וממשיכים נביעת נתינת החיים של הלב מהגוף ההוא אל הגוף הזה, וא"כ נשאלת השאלה מהו זהותו והתיחסות של האיש הזה מעתה, ואם נוצרים בו דינים חדשים אודות יחוסי ופסולי משפחה וכדומה, בהיות ותוצאות - חייו שהוא הלב (משלי ד' - כ"ג) הוא מכח אותו האיש שכרתו ממנו את לבו….ולאחר העיון נלפענ"ד שאין לייחס כלל את האדם הזה שתול - הלב אל זה שהוציאו את הלב הזה ממנו, ומכמה פנים. ראשית….שנית….ושלישית. זהותו ויחוסו של האדם איננו מתבטא בנפרד בחלקי אבריו ותהיינה החשובים ביותר. כי אם אל הרוח והנשמה אשר בקרבו המהיהו….מחקר גדול יש אמנם לחקור בהיכא שמתחולל שינוי מהותי - אורגני בגופו של אדם כגון בנתהפך מזכר לנקבה או להיפך, וכפי ששמעתי וגם נתפרסם על כך בכתבי - עת שונים, מבצעים כהיום גם נתוחים כאלה במקרים מיוחדים (וכמובן נדירים). בשינוי מהותי כזה נוצרים באמת הרבה בעיות הנוגעות לקביעת זהותו ויחודו האישי של אנוש כזה…..כן ראיתי בספר הנקרא בשם יוסף את אחיו (להרב ר' יוסף פלאג'י ז"ל) מערכת ג' אות ה' שנשאל אם יארע מקרה כזה בנוגע להצרכת גט. וז"ל: בא שאלה אחת לפ"י לשאול ממו"ר יצ"ו אם צריך גט כדת משה וישראל אם יארע כזאת, והוא, בראובן שנשא אשה א' בתולה כאחת בנות ישראל והיה עמה כדרך איש ואשה, ואחר כמה שנים קרה לה מקרה דנשתנית מנקבה לזכר בכל מכל כל, מהו הדין לזאת שהיתה נקבה ואשת איש ונעשית זכר אם צריך ראובן זה לגרשה בגט כדמו"י כיון שהיתה אשתו אשת איש, או דילמא אינו צריך כיון שאיננה אשה כי אם איש...וכותב: ובענין שאלתנו נראה דלא צריך גט דזכר הוא עתה ולא אשה, דהרי נוסח הגט הוא דאיש נותן גט לאשתו וכותב אנת אנתתי, ולא יש לפנינו אתתא כ"א גבר איש...עכ"פ נראה לע"ד דאינו צריך ראובן ליתן גט לאשתו שנעשית איש גמור ושלם, ואמינא לה ממ"ש הרב תוס' יו"ט ז"ל בפ"ד דגיטין מ"ח דאיתא שם המוציא את אשתו משום אילונית וכו' שהביא דברי הר"ן וז"ל המוציא את אשתו משום אילונית פי' שחשב שהיא אילונית גמורה וכו' ואע"פ שהאילונית אינה צריכה גט וכו' י"ל דלא נולדו בה סימני אילונית גמורות אלא שהוא חשב כן וכו' יעש"ב, והשתא אמינא ק"ו ומה אילונית אמרי' דאינה צריכה גט מבעלה כ"ש וק"ו בנ"ד דאשה זאת אית לה סימנים הרבה שהוא גבר איש בחוש הראות לעיני הכל דלא צריכה גט דזאת אינה אשה כ"א איש ממש. וגם אמינא דאיש כזה שהיה אשה תחלה ונהפך לאיש נ"ל דכשאומר ברכת השחר אינו אומר שלא עשני אשה משום דכבר נעשית אשה תחילה בבטן אמו ויצא לאויר העולם בצורת אשה, אלא מברך בא"י אמ"ה שהפכני לאיש. האמור היא הבעת דעתו של מחבר הספר שם….ובהרהורי דברים עולה בדעתי לדמות למה שמצינו בתרומת הדשן בפסקים סי' ק"ב שכותב לחקור על אשת אליהו הנביא ז"ל או אשת ריב"ל אם יכולים לינשא לאיש אחר, נ"מ לדורות ג"כ אם יזכה אחד כמו הם. ופשיט דאשת רעהו אסור ולא אשת מלאך שכולו רוחני ולא גופני ע"ש….וא"כ ה"נ בנידוננו יש לומר דאשת רעהו אסורה ולא אשת - אשה, ואע"פ שכבר התחיל וחל האישות שהיתה אשת רעהו, מ"מ נפקעין מאליהן הקדושין בהיות דנעשית שוב אשת - אשה…..אכמ"ל יותר. נחזור לעניננו.על כל פנים לאור כל האמור עליונים למעלה נראה ברור שאין לאדם זה שנשתל בקרבו לבו של אדם אחר כל זהות ויחס אל אותו האדם שהלב הזה נלקח ממנו, וזאת אפילו אם יתברר שבא עקב כך שינוי בהלך מחשבתו וכדומה. ולבסוף, אחזור בזה להדגיש בדגש חזק, שאבל עצם דבר זה של השתלת - לבבות איסור חמור הוא וגדול עונו מנשוא, וכפי שביארנו ובררנו הדק היטב בפרקים הקודמים. ויה"ר שנזכה להאצלת אור החכמה העליונה עלינו אשר באורה נתן לו נותן - התורה תורת - חיים ואהבת חסד, ויפתח לבנו בתורתו הקדושה להבין ולהשכיל עמקי סודיה, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם
שו״ת לב אריה (ר׳ אריה ליב גרוסנס, 1912-1996, רב״ד ק"ק כנסת ישראל בלונדון, תלמיד מובהק דר׳ ברוך באר) חלק ב סימן מט
אירע מאורע מופלא באחד שנשא אשה והולידה בנים, ואח״כ אחרי מחלה ארוכה וממושכה נעשה שנוי בגופו ונתהפך אח״כ מזכר לנקבה, ואח״כ נשאת האשה שהיתה מקודם זכר לאיש בנואשין אזרחיים, והאשה העלובה שנשארה בלי בעל שואלת מה דינה, אם היא מותרת להנשא לאחר. ויסוד השאלה הוא לכאורה במהות ההיתר דמיתת הבעל, אם הוא מטעם שאין בעל, או מטעם שעצם המיתה פועל חלות היתר. דאי נימא דההיתר הוא מטעם שאין בעל א״כ כיון שאין כאן בעל, שהרי אינו איש הרי זה כמיתה והאשה מותרת, אבל אם נימא כצד השני שהמיתה היא המתרת איסור אשת איש, א״כ אף דאין בעל מ״מ כיון שלא מת הבעל ממש עדיין היא אסורה ועומדת והרי היא כאשת איש גמורה לכל הענינים והבא עליה במיתה קאי….והנה בטור (אהע״ז סימן י״ז) כתב בד״מ (אות ה) וז״ל: כתב מרא״י בפסקיו סימן ק״ב: ״אשת אליהו הנביא או אשתו של ריב״ל מותרת ולא אשת איש אלא אשת המלאך ושריא להנשא ונ״מ אם יזכה איש כמותם עכ״ל ולכאורה משמע מדבריו דהטעם הוא כיון דנעשה מלאך א״כ אין כאן בעל ולכן האשה מותרת….ונראה דבחקירתנו הנ״ל תלוי׳ מחלוקת הריב״ם והתוס׳, דהריב״ם סובר דמיתת הבעל הוא מתיר כמו גט...אבל התוס׳ דברי דהטעם דהטעם שמותרת במת הוא, הוי מטעם שאין כאן בעל…[ו]לא משום דע״י המיתה יש כאן הפקעה לאישות כמו גט….ולפ״ז בעובדא דידן ג״כ תהיה מותרת לפי שיטת התוס׳ כיון דהטעם דמותרת במת בעלה משום דאין הבעל בעולם, וא״כ גם כן כאן כיון שנשתנה לנקבה אין כאן בעל והאשה מותרת...והנה בנידון דידן שהיה ברור לכל יודעיו ומכיריו שהוא זכר ודאי, אלא שאח״כ נשתנה שנשרו שערות זקנו וצמחו שדים, שזה יכול להתהוות ע״י מחלה, או על ידי זריקות סממנים, ושיאבד אבר הזכרות הגיד עם הביצים ויהיה לו אבר נקיבות זהו אפשר דוקא ע״י נתוח על ידי רופאים, ופשוט דהוה באמת ודאי זכר וצריכה גט מן התורה ואשתו אשת איש ודאית ואין לה תקנה אלא ע״י שתשיק קט ממנו. וכשהצעתי הדבר לפני הרופאים המומחים בעיני ההולדה, כולם הסכימו שאפילו בזכר ודאי ע״י זריקת סממנים הנקראים ״הורמונים״ אפשר שינשרו שערות זקנו ויגדל שדים, ואפשר עוד שאבר זכרות יכול להקטן אבל שיסתלק אבר הזכרות לגמרי ויתהווה רחם ונקבות ממש כמו באשה זה א״א, בלי ע״י ניתוח שעושים שם נקב באותו מקום, ובדודאי זכר הוא ואינו אשה כלל. וא״כ בענינינו מסתמא עשו ג״כ ע״י זריקות ״הורמונים״ וניתוח והוא באמת זכר ודאי ואפילו היה אנדרוגינוס ג״כ אשתו צריכה גט מספק
No comments:
Post a Comment