כ״ח סיון תשפ״ו
בענין כיוון התפילה וקביעת מקום הארון - וכיצד ינהגו כאשר הארון אינו עומד במזרח
א. כיוון התפילה כנגד ירושלים, וישוב הסתירה בין מסכת ברכות לסוגיית בבא בתרא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד א (פרק ד - תפילת השחר)
תנו רבנן: סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות - יכוין לבו כנגד אביו שבשמים…היה עומד בחוץ לארץ - יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל…היה עומד בארץ ישראל - יכוין את לבו כנגד ירושלים…היה עומד בירושלים - יכוין את לבו כנגד בית המקדש…היה עומד בבית המקדש - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים… היה עומד בבית קדשי הקדשים - יכוין את לבו כנגד בית הכפורת; היה עומד אחורי בית הכפורת - יראה עצמו כאילו לפני הכפורת; נמצא: עומד במזרח - מחזיר פניו למערב, במערב - מחזיר פניו למזרח, בדרום - מחזיר פניו לצפון, בצפון - מחזיר פניו לדרום; נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה - כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים בו
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב (פרק ב - לא יחפור)
אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום; ורבי יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר, שנאמר: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. והא רבי יהושע בן לוי אמר: שכינה במערב! דמצדד אצדודי (רש״י - מעט לצד דרום). אמר ליה רבי חנינא לרב אשי: כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י - אדרימו אדרומי. ומנא לן דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא? דכתיב: מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ.
תוספות מסכת ברכות דף ל עמוד א
לתלפיות תל שכל פיות פונים בו - וכהך שמעתתא קי"ל וכן מסקינן בלא יחפור (ב"ב דף כה:) דקאמר אתון דקיימיתון לצפונא דא"י אדרימו ולא כהני אמוראי דלעיל דפליגי אי השכינה במזרח או במערב עכשיו אנו במערבה של א"י על כן אנו פונין למזרח
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן צד
ובקומו להתפלל יחזיר פניו למזרח דתניא סומא…בח"ל יכוין…וכהך שמעתתא קיימא לן ולא כההיא דב"ב דפליגי אמוראי בפרק לא יחפור איכא מ"ד שכינה במזרח וצריך להחזיר פניו למזרח ואיכא מ"ד שכינה במערב וצריך להחזיר פניו למערב ואנן שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל וכשנחזיר פנינו למזרח נמצינו מתפללין כנגד ירושלים.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צד סעיף א - סעיף ב
בקומו להתפלל, אם היה עומד בח"ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא"י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג"כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת…הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של א"י, ונמצא פנינו לא"י (טור וסמ"ג).
ב. הנוהג להתפלל לצפון או דרום כדברי בבא בתרא - חיובו לצדד פניו לארץ ישראל
ביאור לטור מהר״י אבוהב (ר׳ יצחק אבוהב) סימן צד
ותימא על המנהג שאנו נוהגים להתפלל לצפון ולדרום, ולא היה לנו להתיר אלא למזרח כדברי המחבר, ונראה שיש לנו להחזיר פני' בצד המזרח כמו שאנו מתפללים לצפון ולדרום, כמ"ש בבתרא דמצדדי אצדודי, פי' שהמתפלל לצפון ולדרום יש לו להטות פניו לארץ ישראל. ובזה יתישב משז"ל הרוצה להחכים ידרים, להעשיר יצפין כמ"ש לשם בגמרא.
בית יוסף אורח חיים סימן צד
מ"ש וכהך שמעתתא קיימא לן…וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ותימה על המנהג…עכ"ל: ומיהו רש"י (ב"ב שם ד"ה דמצדד) פירש דמצדד אצדודי מעט לצד הדרום. משמע שפניו כלפי מזרח והוא מצדד כלפי דרום כדי שיחכים או כלפי צפון כדי שיעשיר. ועם כל זה כיון דאשכחן דמצדד אצדודי מהני יש ללמוד משם למתפלל כלפי צפון או דרום דסגי בשיצדד פניו כלפי ארץ ישראל. וכן כתב סמ"ג (עשין יט קא ע"ד) גרסינן בפ"ב דבבא בתרא אתון דיתביתו לצפונה דארץ ישראל אדרימו ואנו יושבים במערב ארץ ישראל ומכוונים למזרח כנגדה ואע"פ דאמר מר הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין מכל מקום צריך לצדד פניו למזרח כדמסיק התם עכ"ל.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צד סעיף ב
אם מתפלל לרוח משאר רוחות, יצדד פניו לצד א"י אם הוא בח"ל; ולירושלים, אם הוא בא"י; ולמקדש, אם הוא בירושלים… הגה…ומי שרוצה לקיים אמרם: הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים, מכל מקום יצדד פניו למזרח.
משנה ברורה סימן צד ס״ק ח
לרוח משאר רוחות - כגון שרוצה להחכים או להעשיר ואמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין או כגון שרוכב על החמור ואי אפשר לו להחזיר א"ע לצד א"י מ"מ יצדד פניו לקיים מה שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם.
ערוך השולחן אורח חיים סימן צד סעיף ג
וכתב רבינו הב"י בסעיף ב' אם מתפלל לרוח…עכ"ל וביאר דבריו בספרו הגדול שיש מקומות שמתפללין לצפון ולדרום ומן הדין אנו צריכין להתפלל למזרח מפני שאנחנו במערבה של א"י כמו שיתבאר והם אינם רוצים לשנות מנהגם כתבו העצה שיצדד פניו לצד א"י למזרח וראיה ממה שאמרו חז"ל [בבא בתרא כ"ה:] הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין ואיך עושים המתפללים לצד מזרח או לצד מערב אלא שיחזיר פניו בצידוד לדרום או לצפון אלמא דצידוד מהני וה"נ כן [עב"י] וזה שכתב לרוח משאר רוחות אין הכונה לכל הרוחות שהרי העומד לצד מערב לא יוכל לצדד ראשו למזרח וכן ממזרח למערב דאין זה צידוד אלא הפיכת פנים ורק כונתו על צפון ודרום כמ"ש בספרו הגדול [ט"ז סק"א]:
ג. מקום פתח בית הכנסת והארון הקודש - כנגד הצד שמתפללים בו
תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה כב
אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה.
רא"ש מסכת מגילה פרק ג סימן יב
אין פותחים…אהל מועד מזרחה. זה היה בימיהם שהיו מתפללים למערב אבל אנו שמשתחוים למזרח לצד ארץ ישראל אין עושין פתח למזרח:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנ סעיף ה
אין פותחין פתח בהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו.
משנה ברורה סימן קנ ס״ק י
באותה העיר - ולפיכך במדינות אלו שאנו מתפללים ומשתחוים נגד מזרח (דהיינו מפני שאנו יושבין בצד מערבו של א"י) צריך לעשות פתח הביהכ"נ במערב כדי שישתחוה מן הפתח נגד ארון הקודש.
ערוך השולחן אורח חיים סימן צד
והנה רבותינו הראשונים שהיו בצרפת ואשכנז א"ש שמדינות אלו עומדות ממש במערבה של א"י אבל רבינו הרמ"א שהיה בפולין וכן מדינתינו רוסיא שעומדות בצפון העולם א"כ אנחנו נגד מערבית צפונית של א"י וכשאנו עומדים לצד מזרח אינו ממש כנגד א"י וכבר נתעוררו הגדולים בזה [לבוש ומעיו"ט שם וט"ז ומג"א] וכתבו דבאמת כשבונין הבהכ"נ יעמדו כותל מזרחית שבו הארון הקדש נוטה לצד מזרחית דרומית דאז יהיה מכוון כנגד א"י וירושלים אך אין בידינו לבנות כרצונינו כי הבנינים נעשים ע"פ רשיון הממשלה.
ד. הזהירות מלהתפלל ממש כנגד מקום זריחת החמה, מפני חשד עבודת הכותים
שלטי הגבורים מסכת ברכות דף כ עמוד ב אות ג
לשון ריא"ז - ויש מגדולי החכמים שהיו מתפללים לכל רוח שלא היה יודע לכוין כנגד ארץ ישראל חוץ מרוח מזרחי שהיה נזהר מלהתפלל כנגדו לפי שהכותים מתפללין באותו הרוח כמו שמבואר בפ' לא יחפור ונראה בעיני שלזה נתכוונו קדמונים שאין מתפללין בכנסיות במקום שהוא כנגד זריחת השמש ממש ובכנסיות שלנו מקום תפלה מכוון כנגד אמצע היום ואף הוא כנגד ארץ ישראל כמבואר בקונטרס הראיות:
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן צד אות א
כתוב בהגהות אלפסי החדשים סוף תפילת השחר (שלטי הגבורים ברכות כ:) וז"ל ריא"ז יש מגדולי החכמים….כנגד ארץ ישראל עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צד סעיף ב
אם מתפלל לרוח משאר רוחות…הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של א"י, ונמצא פנינו לא"י. אין עושין מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש, כי זהו דרך המינים, רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים).
ביאור הלכה סימן צד
נ"ל שטוב ונכון הוא כשעושין ב"ה שיזהר שיעשו הכותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א"י וירושלים וב"ה וק"ק וגם עי"ז לא נחזיק ידי המינים שיאמרו אנו מתפללין נגד השמש כמותם.
ה. כאשר אין אפשרות להעמיד הארון בכותל מזרח - היכן יעמידוהו, ולאיזה צד יתפללו הציבור
כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן צד ס״ק ד
לפי שצריך להתפלל למזרח נהגו לקבוע היכל שספרי תורה בתוכו בכותל מזרחי. ומיהו אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר, צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח. הר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשובה כת"י.
משנה ברורה סימן צד ס״ק ט
ואנו שמחזירין וכו' - ולפי שצריך להתפלל לצד מזרח נהגו לקבוע ההיכל שס"ת בתוכו בכותל מזרחי ואם א"א לו לקבוע במזרח יקבע בדרום ועכ"פ לא למערב שיהיה אחורי העם להיכל ומיהו אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח.
ביאור הלכה סימן קנ
שהוא ברוח וכו' - עיין במ"ב ולדין זה יש מקור מהתוספתא כמבואר בביאור הגר"א ע"ש וצ"ע במקומות שמפני הדוחק א"א להם בשום פנים להעמידו בכותל המזרח ומוכרחים להעמידו בצפון או בדרום לאיזה צד יתפללו הקהל אם למזרח מפני שהוא נגד ירושלים או מוטב שיתפללו כלפי הקודש דהוא הארון.
שו"ת שבט הלוי חלק י סימן כ
אשר העיר, בביה"מ הוצרכו לעשות ארון הקודש לצד מזרח מחוסר מקום, אבל מקום המקדש נוטה לדרומית ביה"מ, והעירו כמה ת"ח מסתירת הגה"צ במ"ב, שבסי' צ"ד ס"ק ט'...אלו בבה"ל סי' ק"נ….לענ"ד דדבריו שבסי' צ"ד דלעולם צריך להתפלל נגד ירושלים הם העיקר להלכה ולא כספיקו בסי' ק"נ, דמלבד פשטות המשנה וחז"ל הכי יראה לשון הטור שם להדיא שכ' ובונין בה היכל להניח ס"ת ובונים אותו לרוח שמתפללים כנגדו באותה העיר כדי שיהי' פניהם מול ההיכל כשיעמדו בתפלה, ומבואר דרוח שמתפללים הוא הקובע ומזה נצמח קביעת מקום ההיכל ולא ההיכל קובע שיתפללו עי"ז לאותו רוח, וכן מסיפא דכ' כדי שיתפללו לאותו רוח שההיכל בו מוכח דלענין עצם מקום הרוח של התפלה פשוט דיתפללו נגד ירושלים, רק כדי שיהי' גם נגד ההיכל יש להמשיך את ההיכל לאותו רוח.
באר היטב אורח חיים סימן צד ס״ק ג
בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכלם מתפללים נגד הארון הקודש שהוא לצד דרום יוכל להתפלל בצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה יד אליהו סימן א' וגדול אחד שם חולק עליו רק יתפלל לצד שהציבור מתפללין ע"ש.
משנה ברורה סימן צד ס״ק י
בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום העולם וכולם מתפללים נגד ארון הקודש הוא לצד דרום אף שהוא שלא כהוגן וכנ"ל בסק"ט מ"מ הבא להתפלל שם יתפלל לצד שהצבור מתפללין אך יצדד פניו למזרח
ערוך השולחן אורח חיים סימן צד סעיף יג
אם האה"ק עומד לצד צפון או לצד דרום וכל הצבור מתפללים לאותו צד ואחד רוצה להתפלל למזרח לא יעשה כן דא"כ לא ישתחוו כולם לצד אחד ומיחזי כשתי רשויות אלא יתפלל לצד שהצבור מתפללין ויצדד עצמו קצת למזרח [וכ"מ בב"י] אך אם הוא מתפלל לבדו שם שלא בשעה שהציבור מתפללין יכול להתפלל כנגד כותל מזרח דאז לא מיחזי כשתי רשויות.
ו. שינוי כיוון התפילה בין קומות שונות בבנין, והפיכת הפנים מן הארון לכבוד קבלת שבת
שו"ת היכל יצחק (ר׳ יצחק אייזיק הלוי הרצוג) אורח חיים סימן ח
ארון הקדש שבקומה העליונה בנוי לצד דרומית מזרחית, וגבאי ביהכ"נ שבקומה א' העמידו את בנין ארון הקדש נוטה לצד דרומית מערבית, וטעמם ונימוקם עמהם. האם יש בזה משום לא תתגודדו, ומשום מחזי כשתי רשויות….תשובה…והנה היום עיינתי בענין זה. לא תתגודדו - לע"ד אין כאן חשש של לא תתגודדו, שאין זה בי"ד אחד פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, שבית המדרש שלמטה נתון תחת הנהלה אחרת וכפי הנראה לא נשאל הדבר אצל הרבנות הראשית של חיפה שקצתם הורו לעשות כמו שעשו למעלה, וקצתם הורו לעשות כמו שעשו למטה….אין בזה מפני המחלוקת מפני שאינם במקום אחד ממש. [מחזי כשתי רשויות] מצד מחזי כשתי רשויות. הנה בגמרא (ברכות דף ו' ע"ב) נאמר רק שנקרא רשע (כל המתפלל אחורי ביהכ"נ נקרא רשע), ופי' רש"י ז"ל, שנראה וכו' (נראה ככופר במי שהציבור מתפללין לפניו), זה נאמר על שטח אחד, שהקהל פנו לכיוון זה והוא לכיוון אחר, אבל במקרה דידן שלא מתפללין ביחד אלא אלו למטה ואלו למעלה…זה אינו בבחינת מחזי כשתי רשויות….ואמנם למרות הטעמים הללו, אילו באו לשאול לא הייתי מסכים לכתחילה שיעשו כך, לפי שסוף סוף הדבר מוזר ומתמיה בעיני העם, ואין להורות דבר שכזה, לכתחילה, כידוע מדרכי ההוראה של הפוסקים ז"ל, אבל מכיון שהדבר כבר נעשה וכבר הורגל, פחות או יותר הקהל בזה, ולשנות הוא ענין קשה, ע"כ אני אומר, שאם ישנו מרצונם הטוב להעמיד הארה"ק כמו למעלה בביהכ"נ הגדול תבוא עליהם ברכה, אבל לגזור עליהם, אפשר רק בכח הדין, וזה אין בידי, לפענ"ד, שבדיעבד אין כאן חשש, ומכ"מ צריך לסדר שהנכנס מן החוץ לא יראה אותם שלמעלה כשהם עומדים בתפילה
שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן יט
שאלה: רבים וכן שלמים נוהגים בבית הכנסת בשעת קבלת שבת להפוך פניהם לצד מערב, האם אין בזה איסור שמחזירים אחוריהם לארון הקודש? תשובה: הרמב"ם (בפרק י' מהלכות ספר תורה הלכה י'), וכן הטור והשלחן ערוך יורה דעה (סימן רפ"ב סעיף א') כתבו, חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה…ולא יחזיר לו אחוריו אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים, אלא ישב לפניו בכובד ראש ביראה ופחד, ויכבדנו כפי כחו, שהוא העד הנאמן על כל באי עולם, שנאמר והיה שם בך לעד ע"כ…ומכל מקום הכהנים או החזן עם הספר תורה משום כבוד הצבור הופכים פניהם כלפי העם, וכמו שאמרו בסוטה (דף מ' ע"א) לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה ע"ש. מבואר שלא הותר להחזיר אחוריו לארון הקודש (אף על פי שמסתמא יש גובה עשרה טפחים מהארץ לספר תורה) אלא לכבוד הצבור. ולפי זה ניחא מה שכתב הטורי זהב יורה דעה (סימן רפ"ב סק"א), שנראה שמה שנוהגים הרבנים לעמוד לדרוש לפני ארון הקודש, ומחזירים אחוריהם לארון הקודש, שאין בזה איסור מה שמחזירים אחוריהם לספר תורה, שמכיון שהספר תורה מונח בארון הקודש הוי כמו ברשות אחרת ע"כ. והטורי זהב עצמו (סימן ק"נ סק"ב) כתב בשם הלבוש, שיש להזהר בסדר הישיבה בבית הכנסת, שלא ישבו באופן שיהיה אחוריהם להיכל, שגנאי הוא לעשות כן. ועוד כדי שלא יראה העולה לספר תורה כשמשתחוה בברכות התורה מול ההיכל כאילו הוא משתחוה להם ע"ש. ולפי מה שביארנו ניחא, שאף על פי שהספר תורה גבוה עשרה טפחים, והוא ברשות אחרת, אין לעשות כן לכתחלה משום גנאי, ורק לכהנים ולזקנים הותר משום כבוד הצבור. והוא הדין לרבנים הדורשים ומבשרים צדק בקהל רב, שמותר להם להחזיר פניהם כלפי העם, למען ישמעו ולמען ילמדו…..וכעת נבוא לעצם השאלה, כי הנה מה שהופכים פניהם לצד מערב בשעת קבלת שבת, יש לו מקור בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות…ומאחר שעושים כן למצות קבלת שבת, נראה שיש להם על מה שיסמוכו, שכיון שהספר תורה שבארון הקודש גבוה מן הארץ עשרה טפחים, אין בזה איסור ולא גנאי מה שמחזירים אחוריהם לארון הקודש. וכמו שנתבאר. וגם הלום ראיתי בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חלק אורח חיים סימן כ"ב), בדברי הרה"ג השואל רבי יחזקאל בנעט, שהביא המנהג שנהגו העולם כשאומרים בואי כלה בקבלת שבת, להפוך פניהם ולשחות כלפי מערב. ומזה הוכיח שלא הקפיד הלבוש (סימן ק"נ) אלא כשהוא נראה שמשתחוה לחבירו, מה שאין כן כשאומרים בואי כלה שכל הקהל הופכים פניהם ושוחים כלפי מערב, שאין לחוש לכך. וראה שם בתשובת הגאון המחבר. סוף דבר הכל נשמע שהמנהג שהופכים פניהם כלפי מערב בבית הכנסת, יסודתו בהררי קודש, ואין לפקפק בו כלל. והנח להם לישראל.
חלק א — כיוון התפילה כנגד ירושלים, וישוב הסתירה בין מסכת ברכות לסוגיית בבא בתרא
The opening source, מסכת ברכות, lays out the foundational ברייתא: those unable to orient themselves toward the directions should direct their hearts toward אביו שבשמים. The ברייתא then builds a graduated system — those outside ארץ ישראל face toward it; those in ארץ ישראל face ירושלים; those in ירושלים face the מקדש; those in the מקדש face קדשי הקדשים; those in קדשי הקדשים face the כפורת; one standing behind the כפורת regards himself as standing before it. The result: כל ישראל converge their hearts on a single point. ר' אבין reads the verse כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות as תל שכל פיות פונים בו — a mound toward which all mouths turn, i.e., ירושלים.
This is set against the discussion in מסכת בבא בתרא, where ר' יצחק teaches that one who wants wisdom faces south and one who wants wealth faces north, based on the placement of the שלחן and מנורה. ר' יהושע בן לוי holds one should always face south, since wisdom leads to wealth. The גמרא then objects: but didn't ריב"ל himself say the שכינה rests in the west? The resolution is דמצדד אצדודי — he angles himself only slightly southward, as רש"י explains. ר' חנינא then instructs רב אשי that those living to the north of ארץ ישראל — i.e., in בבל — should turn south, deriving from the verse מצפון תפתח הרעה that בבל lies north of ארץ ישראל.
תוספות on ברכות resolves the apparent conflict: the הלכה follows בבא בתרא, that those north of ארץ ישראל face south toward it, and not the other אמוראים who disputed whether the שכינה rests in the east or west. Since we live west of ארץ ישראל, we face east.
The טור codifies this directly: one faces east based on the ברייתא in ברכות — not due to the בבא בתרא dispute about the שכינה — because facing east from our position in the west of the world is facing ירושלים. The שולחן ערוך follows the graduated ברכות framework, and the רמ"א adds in הגה that we face east because we sit to the west of ארץ ישראל, citing the טור and סמ"ג.
חלק ב — הנוהג להתפלל לצפון או דרום כדברי בבא בתרא — חיובו לצדד פניו לארץ ישראל
ר' יצחק אבוהב, in his commentary on the טור, raises a problem with the widespread custom of praying facing north or south: those who do so should at least angle their faces toward the east, just as בבא בתרא describes the sage who faces south as מצדד אצדודי toward ארץ ישראל.
The בית יוסף sharpens the analysis through רש"י's comment: דמצדד אצדודי means the primary orientation is east with only a slight angle southward — proving that צידוד, angling, is halachically effective. The same applies in reverse to those facing north or south: a slight angle toward ארץ ישראל suffices. The סמ"ג is cited in support.
The שולחן ערוך rules accordingly in סימן צד סעיף ב: one praying in a direction other than the primary one should angle his face toward ארץ ישראל if outside the land, toward ירושלים if in ארץ ישראל, and toward the מקדש if in ירושלים. The רמ"א adds that even one who follows הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים should in any case angle his face toward the east.
The משנה ברורה explains the rule applies to one seeking wisdom or wealth, or to someone riding who cannot fully turn his body — in either case he angles his face to fulfill the verse והתפללו אליך דרך ארצם.
The ערוך השולחן clarifies the scope: the requirement to angle applies only to those facing north or south, not east or west — since a full reversal from east to west is not צידוד but הפיכת פנים entirely, citing the ט"ז.
חלק ג — מקום פתח בית הכנסת והארון הקודש — כנגד הצד שמתפללים בו
The תוספתא מגילה rules that synagogue entrances must be built facing east, based on the היכל of the מקדש which was open to the east, as the verse states והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה.
The רא"ש explains that the תוספתא reflects the earlier period when people prayed facing west; we, however, bow facing east toward ארץ ישראל and therefore do not place our entrance facing east.
The שולחן ערוך generalizes in הלכות בית הכנסת סימן קנ: an entrance should be built opposite the direction the community prays, so that upon entering one bows toward the ארון, which stands in the direction of prayer. The משנה ברורה applies this to our practice: since we pray facing east, the entrance should be on the west side.
The ערוך השולחן adds an important geographic note: the early authorities of צרפת and אשכנז were precisely correct, since those lands sit due west of ארץ ישראל. But the רמ"א in פולין, and the communities of רוסיא, sit to the northwest — so that due east does not point precisely at ירושלים. Later authorities — the לבוש, ט"ז, and מג"א — therefore wrote that the eastern wall ideally should be angled slightly southeast to align with ירושלים, though in practice construction depended on government permission.
חלק ד — הזהירות מלהתפלל ממש כנגד מקום זריחת החמה, מפני חשד עבודת הכותים
The שלטי הגבורים, citing the ריא"ז, records that some great sages would pray in any direction when unable to orient toward ארץ ישראל, with one exception: they were careful never to face due east, since the כותים pray in that direction, as discussed in פרק לא יחפור. The ריא"ז suggests this is why synagogues avoid orienting the place of prayer directly toward sunrise — instead aligning toward the middle of the day, which also happens to correspond to ארץ ישראל. The דרכי משה הקצר cites this same concern.
The רמ"א incorporates it into הגה on סימן צד: the ארון and direction of prayer should not face directly toward sunrise, as this is the way of the מינים; rather, one should orient toward the middle of the day.
The ביאור הלכה ties both concerns together: when building a synagogue, angling the eastern wall slightly southeast at once aligns the congregation with ארץ ישראל, ירושלים, the בית המקדש, and קדשי הקדשים — and simultaneously avoids any appearance of praying toward the sun like the מינים.
חלק ה — כאשר אין אפשרות להעמיד הארון בכותל מזרח — היכן יעמידוהו, ולאיזה צד יתפללו הציבור
The כנסת הגדולה states that, since one must pray facing east, the custom is to place the היכל on the eastern wall; nevertheless, even if placed on a different wall, the worshipper must still face east — citing a responsum of הר"ש חקאן הלוי.
The משנה ברורה adds a hierarchy: if the east wall is unavailable, place the היכל on the south; in no case on the west, which would leave it behind the congregation. In any event, the direction of prayer remains east.
The ביאור הלכה raises the harder question — citing the ביאור הגר"א for the law's source in the תוספתא — for cases where the ארון must go on the north or south wall: should the congregation pray eastward toward ירושלים, or toward the ארון itself?
The שבט הלוי resolves this directly. A בית מדרש had placed its ארון on the east wall even though ירושלים lay to the south of the building, raising an apparent contradiction between the משנה ברורה in סימן צד — that one always faces ירושלים regardless of where the היכל stands — and the unresolved doubt in ביאור הלכה סימן קנ. The שבט הלוי concludes that the position in סימן צד is the primary הלכה. He supports this from the language of the טור: the היכל is built in the direction toward which the people pray, so their faces will be toward it during prayer — the direction of prayer determines the placement of the היכל, not the reverse.
The משנה ברורה rules for the case of a congregational setting: where the entire community prays toward a misplaced ארון — itself not ideal — an individual who comes to pray there should follow the congregation's direction, but angle his face toward the east. The ערוך השולחן explains the reason: for an individual to face differently would create the appearance of שתי רשויות, as though the congregation is divided in allegiance. If he is praying alone, however, not at a time when the congregation is present, he may face the eastern wall directly, since there is then no concern of שתי רשויות. The באר היטב records a dispute on whether even an individual may pray east against the congregation's practice, but the ruling follows the ערוך השולחן's position.
חלק ו — שינוי כיוון התפילה בין קומות שונות בבנין, והפיכת הפנים מן הארון לכבוד קבלת שבת
The שו"ת היכל יצחק of הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג addresses a building in which the upper-floor synagogue oriented its ארון הקודש toward the southeast, while the first-floor synagogue placed its ארון toward the southwest, raising concerns of לא תתגודדו and מחזי כשתי רשויות.
On לא תתגודדו, he holds there is no concern — this is not a single בית דין split between בית שמאי and בית הלל, but two independently administered institutions, and the question was never brought before the רבנות הראשית of חיפה for a unified ruling. On מחזי כשתי רשויות, the גמרא's concern that one praying behind a synagogue appears to deny the One the congregation prays toward — per רש"י — applies only when two groups share a single space and face different directions. Two separate floors praying at different times do not constitute שתי רשויות.
Nevertheless, had he been asked in advance he would not have approved the arrangement לכתחילה, since it is strange and puzzling to people. Now that the practice is established and changing it would be difficult, he concludes: those below are welcome to align their ארון with the upper synagogue, and a blessing will come upon them; but to compel them is beyond his authority. בדיעבד there is no objection, though care should be taken that someone entering cannot see the two orientations simultaneously.
The שו"ת יחוה דעת addresses the widespread custom of turning to face west during קבלת שבת — whether this violates the prohibition against turning one's back to the ארון הקודש.
He opens with the רמב"ם, טור, and שולחן ערוך יורה דעה סימן רפ"ב: one must show great honor to a ספר תורה and may not turn his back to it unless it is at least ten טפחים above him. Even with that height, the ט"ז rules that turning one's back is not permitted לכתחילה except for the honor of the congregation — which is why כהנים and the חזן, while holding the ספר תורה, face the people with their backs toward the שכינה, as the גמרא in סוטה states: תהא אימת צבור עליך. The רמ"א in סימן ק"נ, citing the לבוש, similarly cautions against seating arrangements that leave people's backs to the היכל. From this the יחוה דעת concludes: turning one's back is generally unseemly even where technically permitted, and was allowed only for the כהנים and for רבנים delivering דרשות before the congregation.
Turning to the custom of קבלת שבת, he notes its source in the teachings of the אר"י ז"ל in שער הכוונות. Since it is done for the מצוה of קבלת שבת, and since the ספר תורה is ten טפחים above the ground — placing it in a separate domain — there is grounds to rely on. A further proof comes from the שו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר, where ר' יחזקאל בנעט demonstrates that the לבוש's concern applies only when it appears one is bowing toward a fellow person — not when the entire congregation together turns westward to recite בואי כלה. The יחוה דעת concludes: the custom of turning west during קבלת שבת is יסודתו בהררי קודש, and there is no basis to question it — הנח להם לישראל.
No comments:
Post a Comment