אם יש חיוב ללמוד תורה
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב
ללמדו תורה. מנלן, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם. והיכא דלא אגמריה אבוה, מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם. איהי מנלן דלא מיחייבא, דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד, מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד, אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה? דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו, מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו, אין מצווה ללמד את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה, דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד
אם יש קיום ללמוד תורה
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד א
ויש זכות תולה ג' שנים כו'. זכות דמאי? אילימא זכות דתורה, הא אינה מצווה ועושה היא! אלא זכות דמצוה
כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק א
האשה שלמדה תורה וכו'. כן משמע בפ' היה נוטל דאהא דתנן אם יש זכות תולה לה ואמרינן בגמרא זכות דמאי אילימא זכות תורה הא אינה מצווה כלומר וכיון שכן אין שכרה גדול כמצווה ועושה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ו
אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה
אם יש איסור ללמד תורה לאשה
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כ עמוד א - דף כא עמוד ב
מתני…אם יש לה זכות היתה תולה לה, יש זכות תולה שנה אחת, יש זכות תולה ב' שנים, יש זכות תולה ג' שנים. מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר"א אומר: כל המלמד בתו תורה - (כאילו) לומדה תפלות. ר' יהושע אומר: רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין - הרי אלו מבלי עולם…גמ׳…אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את וכו'. ר' אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות. תיפלות ס"ד אלא אימא: כאילו למדה תיפלות
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ג - אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
אשה שלמדה תורה יש לה שכר…ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ו
ואע״פ שיש…אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה). בד"א…אינו כמלמדה תיפלות
ט"ז יורה דעה סימן רמו ס״ק ד
אבל תורה שבכתב….טעמו דמצינו בפרשת המלך הקהל את העם האנשים והנשים והמלך היה לומד ספר משנה תורה ויש להקשות אם כן אפי' לכתחלה שרי כמו התם נראה לי דהתם לא דרש המלך כי אם פשוטי הדברים וזה באמת מותר אף לדידן לכתחלה כמו שהוא המנהג בכל יום מה שאין כן בלימוד פירוש דברי תורה דרך התחכמות והבנה אסרו לכתחלה וזה מובן בלשון התלמוד אנשים ללמוד והנשים לשמוע דהיינו שהנשים לא ישימו לב רק בפשוטי הדברים לשמוע אותן אבל לא בחלק הלימוד כמו שזכרנו כן נראה לי
חיוב ללמוד דברים השייכים
ספר חסידים (ר׳ יהודה החסיד, מגרמניה, בסוף המאה ה-13) סימן שיג
חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אותן אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות מצות ילמד לה שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות. שהרי בימי חזקי' מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפי' טהרות וקדשים, וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים ל"א י"ב) וזהו אתם נצבים היום כולכם
תוספות מסכת סוטה דף כא עמוד ב
בן עזאי אומר חייב אדם וכו' - ירושלמי דבן עזאי דלא כר"א בן עזריה דדריש (חגיגה דף ג.) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אנשים באו ללמוד נשים לשמוע ונראה דפי' דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ו
צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה…הגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. (אגור בשם סמ"ג). ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה, ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה, חולקת שכר בהדייהו - הגהות מיימוני פ"א דת"ת וסמ"ג
ֿ
אם יש איסור לאשה ללמוד תורה
פרישה יורה דעה סימן רמו
אבל אם למדה לעצמה אנו רואין שיצאה מהרוב ולכך כתב לעיל שיש לה שכר ורצונו לומר אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי. אבל האב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה וק"ל
חשוקי חמד מגילה דף טו עמוד ב
ללמד בנות משניות…וגיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א אמר לי דיתכן שרק לנו אסור, אבל אין עליהן איסור שילמדו לבד
תורה תמימה הערות דברים פרק יא אות מח
קי"ל דאסור ללמד את הבנות תורה, ואמרו בטעם הדבר (סוטה כ"א ב')... והרמב"ם בפ"א הי"ג מת"ת כתב הלשון מפני שמוציאות דברי תורה לדברי הבאי, עכ"ל. ויסוד כל הדברים האלה הוא עפ"י יסוד טבעי אחד שבתכונת הנשים דדעתן קלות, וכמ"ש בסוף מנחות ק"י א' שהבנות אין דעתן מתיישבת עליהן, ולכן אין ביכולתן להעמיק חקר בדעת תקיפה ולבא עד עומק כוונת התורה, ואפשר שתעבור בדעתה על דעת התורה וממילא גם תעשה מדחה….אך באמת הבאור פשוט, כי כשרונות דעת ובינה שונים הן, הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה היא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית בישוב עמוק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר ולהמציא חריצות ושכל דק, ולכן אע"פ שהנשים יש להן כח בבינה יתירה אבל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון קלה היא בלא יסוד נאמן ולזה הסכימו בעלי הגיון….ויש מן החכמים שהפליגו הרבה באיסור למוד תורה לנשים ואמרו (סוטה כ"א ב') כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכן אמרו (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד) ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים…והנה ראינו להעתיק כאן בסוף הענין מספר עתיק יומין יקר המציאות הנקרא מעין גנים [שו"ת], ומחברו רבי שמואל ב"ר אלחנן יעקב הרקוולטי (וויניציאה שי"ג) מה שכתב אל אשה חכמה אחת בנדון היתר ת"ת לנשים, וז"ל בהמשך הדברים, ומאמר חכמינו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה שגם במעלליה תתנכר אם זך ואם ישר פעלה, דודאי כי האי גונא איכא למיחש שרוב הנשים דעתן קלות מבלות זמנן בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח, אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה' תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן לאמץ זרועותיהן וכו', עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך, עכ"ל
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן ג
בדין לימוד תורה שבע"פ ושבכתב לנשים לח"א. מה ששואל על פסקן של הרמב"ם…דאסור ללמד תורה שבע"פ לנשים וגם תורה שבכתב אסור ללמדן לכתחילה…יש לתרץ, דהרי בתוספתא לא כתוב שמלמדין אותן לקרות בתורה וכו', אלא כתוב בלשון ומותרין לקרות, והיינו מעצמן, ושיקראו מעצמן לא כתוב איסור על כך, ואדרבא ברמב"ם וטור וש"ע שם כתוב דאם לומדת מעצמה יש לה עוד שכר על כך כמי שאינו מצווה ועושה, וטעם החילוק בזה הוא כדמבאר הפרישה בטור שם, דהאב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה אבל אם למדה לעצמה אנו רואים שיצאו מהרוב ולכן אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי יש לה שכר…ובגדולה מזו מצינו להחיד"א ז"ל בספרו טוב עין סי' ד' שרו"ל דבמכירים באשה שכוונתה ללמוד בכל לבה וגדל שכלה דאזי מותר גם לאביה ולאחרים ללמדה ומתרץ בכך זה שמצינו בתלמודא בפסחים ד' ס"ב ועוד דלימדו לברוריה תורה שבע"פ ע"ש. אך בספר משרת משה על הרמב"ם כותב להשיג על דברי החיד"א הנ"ל דחכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין….וגם סופה של ברוריה הוכיח על תחילתה….והכהן הגדול מאחיו הגה"צ הבעל חפץ חיים [כתב] ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו…ולפענ"ד היה נראה להגדיר ענין לימוד דנשים…ועל כן יש מקום לומר דודאי עצם שכר התורה והמצוה הדבק בהפעולה בלתי באפשרות להשתתף הן כי עין לא ראתה ואין מי שיראה רק הפועל והעושה וכו' אולם סוג שכר הגמולי שאינו דבק בהפעולה שפיר יכול להשתתף ועץ חיים היא למחזיקים בה ושכר מצוה מצוה עד אין קץ יעו"ש באריכות דבריו בזה כי נעמו. וא"כ לפי"ז יש מקום לחלק בכזאת גם בנוגע בלימוד תורה של נשים, ולומר, דשכר סגולי אמנם ליכא להם בזה בהיות שאינם מצוים על הלימוד וכדממעטינן ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם, דשכר סגולי שייך רק למי שמצווה ועומד על כך דאזי דבק השכר הסגולי בפועל הטוב ומושך על עצמו שפע אלקי וחיות רוחני (יעו"ש באמרי בינה), אבל שכר גמולי שפיר יש גם לנשים בלימוד תורה, דזהו תשלום שכר עבור עשיית טוב וכאילו כביכול עבור עשיית עבדות לה' בהיות שלומדת בכוונה כדי לידבק בתורתו ובכדי לדעת הדרך אשר תלך בה והמעשה אשר תעשה לטוב לה בזה ובבא. ויש לומר דזהו איפוא גם כוונת הרמב"ם במ"ש דיש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, והיינו דאין לה אמנם עבור כן שכר - סגולי אבל שכר - גמולי שפיר יש לה. מכל האמור התבררה לנו שפיר ההלכה של לימוד תורה לנשים שבכתב ושבע"פ וברכתן על כך וכן ישוב המנהג בזה, באופן שמנהגן של ישראל תורה
גר״א סימן מז
תלמוד תורה לנשים בזמנינו
ליקוטי הלכות להחפץ חיים - מסכת סוטה דף כ עמוד א
ונראה דכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, וכמאמר הכתוב 'שאל אביך ויגדך'; בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה, ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל...כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה, דאי לאו הכי עלול שיסורו לגמרי מדרך ד', ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו
ספר ויואל משה - מאמר לשון הקודש, אות מח, עמוד תנא
ויש טפשים התולים בדברי החפץ חיים שכתב…ונראה דכל זה בזמנינו…והנה תלו בוקי סרוקי והוצאת שם רע על צדיק כאילו ח״ו אמר על הלכה פסוקה שהוא מן הש״ס והראשונים שאינו נוהג בזמנינו וח״ו לעקור הלכה פסוקה, אבל עינים להם ולא יראו, מ״ש ללמדם חומש ונו״כ ומוסרי חז״ל וכל אלה שחשב, אין בהם איסור מצד הדין כמו שיתבאר לעיל, אלא שבכמה דורות נהגו סילסול שלא ללמד לנשים כלל…וע״ז כתב שלפי מצב הדור מצוה ללמדם…אבל לא להתיר ח״ו את האסור מדינא ובמה שאמרו חז״ל דהו מלמדה תיפלות…והנה כתב ללמדם חומש, אבל כתב עם פירש״י ז״ל שזה ודאי איסור גמור ללמדם, כי דברי רש״י …ודאי בכלל מה שאמרו חז״ל שהוא כמלמדה תיפלות…מה שנפשט ללמוד עם הבנות גם מה שאסרו חז״ל…זה מכשול גדול לישראל, וכל מי שבכחו לתקן מחוייב לעשות
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פז
הנה בדבר שנמצאו בתי ספר לילדות ולנערות שנקראו בשם בית יעקב וכדומה שרוצים ההנהלה והמורים ללמוד עמהן משניות, הנה הרמב"ם פ"א מהלכות ת"ת הי"ג פסק כר"א בסוטה דף כ' ע"א שאין ללמד לבנות תורה אך הוא מחלק שכאילו מלמדה תפלות הוא בתורה שבע"פ ובתורה שבכתב אינו כמלמד תפלות אך שלכתחלה גם זה אין ללמד, עכ"פ משניות שהוא תורה שבע"פ צוו חכמים שלא ילמדום והוא כאילו למדום תפלות, ולכן צריך למונעם מזה ורק פרקי אבות משום שהוא עניני מוסר והנהגות טובות יש ללמדם בהסבר לעוררן לאהבת תורה ולמדות טובות, אבל לא שאר המסכתות ומתוך הפשיטות אקצר וגומר בברכה לכתר"ה שירביץ תורה ויראת שמים לעולם
חשוקי חמד מגילה דף טו עמוד ב
האם מותר לנשים מורות ללמד בנות משניות שאלה. האם מותר למורה ללמד בנות משניות, ואם מבקשים ממנה להשמיע פירושים מהגמרא האם מותר לה? תשובה. נאמר בסוטה…אולם בליקוטי הלכות (סוטה פ"ג) כתב: נראה דכל זה דוקא…עכ"ד. לאור זאת אולי יש מקום להקל לימוד המשניות אם יש צורך בדבר
Rav Meir Twersky, Tradition, Summer 1996
The Halacha prohibiting Torah study for women is not indiscriminate or all‑encompassing. There is complete unanimity that women are obligated to study Halachot pertaining to Mitzvot which are incumbent upon them….The prohibition of teaching the Oral Law to women relates to optional study. If ever circumstances dictate that study of the Oral Law is necessary to provide a firm foundation for faith, such study becomes obligatory and obviously lies beyond the pale of any prohibition. Undoubtedly, the Rav's prescription was more far reaching than that of the Chafetz Chaim and others. But the difference in magnitude should not obscure their fundamental agreement: intuitively, it is clear that the guidelines of the Talmud in Masechet Sotah were never intended for our epoch. This is not an instance of modernism, but Torah intuition.
דבר מלכות כ״ו אייר תש״נ, להר׳ מנחם מנדל שניאורסון
ואעפ״כ, בדורות האחרונים ייסדו ישראל מוסדות-חינוך לבנות, בראותם שזהו צורך הזמן (עת לעשות לה׳) שבלאה״כ יוצאת מבתיהן ומקבלות השקפה מבחוץ…ומזה מובן גם בנוגע תושבע״פ (נוסף על למיד ההלכות הצריכות להם)...הרי לא זו בלבד שמותר ללמוד תשבע״פ, אלא יתירה מזו, טעם ההלכה זו עצמה צריך ללמד תשבע״פ…לא רק לימוד הלכות פסוקות בלא טעמיהן, אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקו״ט שבתורה שטבע האדם (איש או אישה) שחפץ ומתע׳ יותר בלימוד זה, שעי״ז תהיה אצלן התפתחו׳ החושים והכשרונות ברוח תורת הקדושה.
Rabbi Aharon Lichtenstein, (Ten Da’at Vol. III No. 3, pages 7-8)
To my mind it is desirable and necessary, not only possible, to provide intensive education for women even from Torah She’b’al Peh sources, whether resorting to the argument that since women are engaged in all professions, why should they be specifically limited regarding Torah, or because of the words of the Chofetz Chaim…if the Rambam can say that it is necessary to teach a convert the essentials of Judaism, an individual who grows up in a Jewish context should all the more so be afforded such an education….Women today receive a broad general education and many attend universities…to the point that the knowledge and values of Torah are urgently required by women….In my opinion, what is necessary in order for women to be adequately prepared from a Torah perspective for practical living is far more than what she is being taught today. Torah education for women must be strengthened, both quantitatively as well as qualitatively….When something is well learned, it creates personal commitment. There are things that can be known in a general way, but they are not felt existentially, and therefore they do not penetrate one’s consciousness. For example, one should learn the mitzvot that are dependent upon the land of Israel….The prohibition against consuming tevel Mid’Oraita is more stringent a transgression than eating pork, yet there isn’t a comparable revulsion. Why? A lack of knowledge. Simply, these laws were not properly studied and, therefore, a deep impression has been made neither on the intellect nor on the soul. Therefore, the study of Torah She’b’al Peh must be intensified….It is impossible to decide to teach women Rashi but not Mishna when Rashi himself cites Mishnayot….Either the material is to be studied or it’s not to be studied. In the same vein, I am not opposed to teaching women Talmud. From a practical point of view, this is somewhat difficult because many women seem to lack the motivation, a societal support is missing and, more importantly, there is lacking a desire to be unconditionally committed….I am also not convinced that it is desirable to press women to study Talmud in such an intensive form. After all, halakha does differentiate between men and women in this matter, and their respective life roles are also different. But when one speaks about the ability to study a page of Talmud, to understand it and enjoy it, I see no reason to deny these teachings to women….This seems to me to be the recommended approach regarding the women of our generation. Intensive study contributes a great deal to women’s education in terms of religious awe and Torah life. It helps halakha become a living entity, encourages a woman to seek halakhic guidance from a Rav, to ask a she’elah and the like.
Summary:
While a woman is not obligated in תלמוד תורה, if she chooses to learn, she fulfills the מצוה as an אינה מצווה ועושה. Based on the גמרא, the רמב״ם and שלחן ערוך rule that one should teach his daughter תורה, including an extra restriction against תורה שבעל פה. This distinction is explained by the ט״ז.
Based on various sources, it would seem that all are in agreement, that there is a requirement for women to be taught הלכות that are practical for them to know.
The פרישה assumes that there is no restriction on a woman to learn תורה herself. A similar point is cited by the חשוקי חמד and emphatically by the תורה תמימה.
The חפץ חיים ruled that the full restriction of the גמרא does not apply nowadays, given advances in women’s education generally. The ויואל משה adopts a very limited understanding of the scope of the משנה ברורה. The אגרות משה seems to largely follow the חפץ חיים, allowing for expanded תלמוד תורה, with certain limitations remaining in place. Building off of the same logic as the חפץ חיים, Rav Soloveitchik adopted a broader understanding of the scope of permissible/recommended women’s Torah education.
No comments:
Post a Comment