רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה א
בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
מתני'. הנטען על השפחה ונשתחררה, או על העובדת כוכבים ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס, ואם כנס - אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו, אע"פ שכנס - יוציא. גמ'. הא גיורת מיהא הויא; ורמינהי: אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה - אינן גרים, דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר - אינן גרים, עד שיתגיירו בזמן הזה; בזמן הזה ס"ד? אלא אימא: כבזמן הזה! הא איתמר עלה, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם
תוספות מסכת יבמות דף כד עמוד ב
הלכה כדברי האומר כולם גרים הם - הך גירי אריות לא דמי להא דאיכא מ"ד כותים גירי אריות הן דהתם היו עובדים אלהיהם כדכתיב בספר מלכים ולמ"ד גירי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ד
וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסח סעיף ג
כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון, וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ). מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה
ש"ך יורה דעה סימן רסח ס״ק ט
אבל בדיעבד אם לא מל או טבל כו'. אבל בקבלת המצות אם לא קיבל בפני ג' אפי' בדיעבד מעכב כמ"ש התוס' והרא"ש דקבלת מצות הוי כתחילת דין שנתבאר בח"מ סי' ה' אבל טבילה ומילה הוי כגמר דין שנתבאר שם דגומרין בלילה
שו"ת בית יצחק (ר׳ יצחק יהודה שמלקיש, 1905-1827) יורה דעה ב סימן ק ס״ק יג
ועכ"פ הדבר ברור דבמעמד הר סיני קיבלו ישראל עליהם בלב שלם לשמור ולקיים המצוה עלינו מפי הגבורה. ואמירתם לבד לא הי' מהני כמ"ש. ולפמש"ל הדבר ברור דצריך לקבל בלב שלם וזולת זה לא יכנס לכלל יהודית והנה במדרש רבה תשא פ' מ"ב איתא דרש זה בשם ר"מ ושם מבואר דלבם הי' לע"ז וזה ודאי צ"ע אך יש לישב דברי המדרש שבאמת בעת שמרע"ה הכניס את ישראל תחת כנפי השכינה במילה וטבילה כדילפינן ביבמות מ"ו ע"ב מקרא דויקח את הדם ויזרוק על העם ואין הזי' בלא טבילה קבלו עליהם כל המצות ונתגיירו אך בעת קבלת התורה לבם הי' לע"ז, עוד נראה לישב דברי המדרש ולחלק בין ישראל שהיו מוכרחים לקבלת התורה כמ"ש במהר"ל מפראג כיון שכפה עליהם הר כגיגית לכן מהני קבלה בפה משא"כ באוה"ע
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קנז
במה שנסתפק כתר"ה אם גר שלא קבל עליו מצות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד וכן הורה אבא מארי הגאון זצלה"ה הלכה למעשה בסטראבין בעובדא כזו שאינו גר כלל בין לקולא בין לחומרא שקבלת מצות בגר מעכב כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח סעי' ג'. ואף אם אמר בפיו שמקבל מצות אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום….ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטועים בזה דאף לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאין בזה לכלל ישראל שמקבלין גרים כאלו דודאי לא ניחא ליה להקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל. ולדינא פשוט שאין זה גר כלל. ידידו, משה פיינשטיין
קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן קד
ידוע לי שיש הרבה שעברו מעשה גרות בארצה"ק ע"י רב אורטודוקסי ולא התכוונו כלל לקבל על עצמם עול תורה ומצוות ועל אף שברור הדבר שהצהרתם בפני הרב מסדר הגרות שהם מקבלים עליהם לשמור לעשות ולקיים, לא היתה אלא מהשפה ולחוץ וכו', לסדר להם הגירות ולתת בידם תעודת גירות, האם חובה על הרב רושם הנשואין לחקור ולדרוש את הגר או הגיורת הבאים לבקש להתחתן עם בן או בת ישראל, אם אמנם היתה כוונתו לקבל על עצמו תורה ומצוות. מילתא דפשיטא היא שאין גר ללא קבלת עול תורה ומצוות ואם אינו חושב כלל להתגייר באמת לחסות תחת כנפי' להיות שומר שבת מחללו ומחזיק בבריתו וכל המטרה בכדי להשיג את מבוקשו החומרי ולמלאות את תאותו, אין זה גירות כלל (ע' שו"ת בית יצחק סי' ק' דללא קבלה בלב לא הוה גר ולא אמרי' בזה דברים שבלב אינם דברים) והואיל ולפי"ד, רבים הם הגרים מסוג זה הרי החובה מוטלת על הרב רושם הנשואין לדרוש ולחקור בטרם בא להוציא להם תעודת היתר נשואין למען לא יתערבו גויי הארץ בזרע קודש וקיים לנו ד' א' מקרא שכתוב ואסירה כל בדילייך - ואשיבה שופטיך כבראשונה - אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ל עמוד ב
ת"ר: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו, עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקרא
אמר ר' יוסי גר שקיבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, ולא עוד אלא אפילו דקדוק אחד מדקדוקי תורה או מדקדוקי סופרים. אמר ר' יהודה בר שלום אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים בתורה הזהיר התורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על ע"ז, אמר הקב"ה דיו שהוא מניח ע"ז שלו ובא אצלך, לפיכך אני מזהירך עליו שאני אוהבו, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה
רבינו גרשום מסכת בכורות דף ל עמוד ב
חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. דאמרינן הואיל ואין יכול לעמוד באותו דבר ודאי לא יעמוד נמי באחרים
שו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן יג ס״ק טו
והנה בפירוש רגמ"ה לבכורות ל יש דברים שצריכים הבנה, כי הוא אומר שאין מקבלים אותו דאמרינן הואיל ואינו יכול לעמוד באותו דבר ודאי לא יעמוד גם באחרים עיי"ש. ומשמע שאין זה מעכב בעצם הגרות ומינה שאם קבלו אותו שהקבלה מועילה ומיהו הא ודאי שאם קיבלו אותו אין תנאו כלום והרי חייב באותו דבר שלא קיבל. ואם כן יש לנו להבין דברי רבינו גרשום ז"ל דאיך יעלה על הדעת שנקבל אותו כשאנו יודעים שלא ישמור מצוה אחת ממצוות התורה שיהיה חייב בה? ואולי כוונת רבינו ז"ל היא דהוה סלקא אדעתין לקבלו אפילו בסתמא ולסמוך שקיום רוב המצוות בתוך כלל ישראל סוף סוף יביאנו לשמור גם מצוה זו. ואי דעד שיביאנו לידי כך יעבור על מצוה זו אולי כך טוב לו מאחר דסוף סוף הוא בא לחסות תחת צל כנפי השכינה ואין ראוי לענשו באותו החומר שראוי לפושע ישראל מכיון שיש תקנה להביאו לידי שמירת מצוה ונקל להסביר וקצרתי. ובהאי ענינא יש לחקור בדין הכותים דאיך הוכשרה גירותם (למ"ד גירי אמת הם) אם לא החזיקו בתושבע"פ, ואם לאמר דלכתחילה קיבלו ואח"כ נתקלקלו או שקיבלום לכתחילה בתקוה שאח"כ יאמינו ואכ"מ
שו"ת בית יצחק יורה דעה ב סימן ק
אמנם לא מצאתי מבואר אם גר שאמר שמקבל עליו חוץ מדבר אחד בדיעבד ל"ה גר דבגמ' בכורות אין מבואר רק דאין מקבלין אותו אבל אולי בדיעבד הוי גר וגם הרמב"ם שכ' בא"ב פי"ד ה"ח דבזה"ז אפי' קבל עליו כל התורה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו אולי בדיעבד הוי גר. ונ"ל ראי' דבדיעבד הוי גר אף שלא קיבל כל המצות דהרי בשבת ל"א גייר הילל לגר שלא קיבל עליו רק תורה שבכתב…אי אמרת דאף בדיעבד ל"ה גר כלל איך קיבל הילל ומה מהני שאח"כ יקבל עליו שאר מצות הרי בעי טבילה מחדש בפני ג' או עכ"פ קבלת מצות בפני ג' וע"כ ש"מ דבדיעבד מהני…ואף דהש"ך פוסק בסי' רמ"ח ס"ק ט' דקבלת המצות אף בדיעבד מעכב היינו אם לא קיבל המצות כלל אבל אם קיבל רוב המצות חוץ ממיעוטן או חוץ מדבר אחד בדיעבד מהני. ולפ"ז כש"כ אם אין בלבו לקיים רק רובן או אם בלבו לעבור על דבר אחד בדיעבד מהני ומ"מ עדיין צ"ע בכ"ז לפי שלע"ע לא מצאתי מבואר ומשבת אין ראי' כמ"ש רש"י שם. שוב מצאתי ראי' ברורה דאפי' בדיעבד ל"ה גר כלל. דהרי ס"ל לאחרי' בע"ז ס"ד ע"ב דגר תושב הוא שקיבל עליו כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות ואס"ד דקיבל עליו חוץ מדבר אחד הוה גר אמאי הוי גר תושב הא הוא גר גמור וע"כ אף בדיעבד ל"ה גר ואין לומר דאחרים ר"מ ולדידי' מומר לדבר אחד הוא מומר לכל התורה ועל כן לדידי' כשיטתי' ל"ה גר דהרי מוכח שם דאחרים ל"ה ר"מ כמ"ש תוס' שם וזה הוכחה ברורה
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קו
והנה בעובדא זו שכתר"ה שהגיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה, אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת, נראה דיש לדון בזה. דהנה בבכורות דף ל' ע"ב איתא נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ולר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים, ויש להסתפק אם הוא רק דין דלכתחלה וכלשון אין מקבלין שמשמע לכתחלה, או שגם בדיעבד אינו גר. ואף שודאי מקבלין גרים אף שלא ידעי רוב דיני התורה שהרי מודיעין אותם רק מקצת מצות, ופשוט שאף רוב דיני שבת אין מודיעין אותן, וגם מצינו עוד יותר שאף שלא ידע הגר שום מצוה הוא גר, דהא מפורש בשבת דף ס"ח ע"ב גר שנתגייר בין הנכרים חייב חטאת אחת על כל מלאכות של כל השבתות ועל הדם אחת ועל החלב אחת ועל ע"ז אחת, הרי נמצא שלא הודיעוהו שום מצוה אף לא עיקרי האמונה ומ"מ הוא גר, הוא משום דאיירי שקבל עליו לעשות כל מה שהיהודים צריכין לעשות וזה סגי לגרות, ואין חוששין לומר דדילמא אם היה יודע ממצוה זו לא היה מקבל עליו, דאף אם יאמר כן הוא רק דברים שבלב, וההודעה הוא רק לכתחלה….ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר….ויהיה ניחא לפ"ז מה שהלל קבל את הגר שלא קבל עליו תורה שבע"פ….וא"כ גיורת זו שאינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות, לכתחלה הא ודאי אין לקבלה ובדיעבד אם קבלוה תלוי בספק זה ויותר נוטה שבדיעבד היא גיורת, ולענין לכתחלה הא כל גרותה הוא לשם אישות שאף בקבלת כל התורה אין לקבל, וא"כ ודאי איכא טעם גדול מה שהיו מסכימים כל הרבנים דהאלאנד לקבל אותה לגיירה אם היתה מקבלת כל דיני התורה, אבל מ"מ טוב מה שלא מסכימין כולן בשביל זה תלבושת הצניעות שלא לקבלה דשני דברים חמור מדבר אחד. ויש לדון מצד אחר דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין מאחר שיודעת מנשים שמחזיקין אותן לשומרי דת ומתלבשות בתלבושת פריצות, ואף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם, וא"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלעת עתה אין לי ראיה ע"ז, אבל בכל אופן טוב שלא לקבל דהא בעצם יש לדחות מצד שהגרות הוא לשם אישות, לכן אף שמאיזה טעם הקילו בזה מהראוי שלא להקל עוד קולות. בכל אופן התקנה היא ראויה ואין להתירה
ביאור הלכה סימן שד
א"י גמור וכו' - כתב המ"א אם קבל עליו מצות הנהוגות בעבד והוא שכיר נ"ל דאין רבו מצווה על שביתתו כשעושה לעצמו…וצע"ג כיון שאין קנוי לו הלא בודאי אין גירות לחצאין ומאי מהני קבלתו למצות הנהוגות בעבד הלא קי"ל בבכורות בפרק עד כמה [דף ל'] א"י שבא לקבל עליו ד"ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו…ודוקא בעבד שגופו קנוי ויש עליו שם עבד גילתה לנו התורה דבאיש כזה די אם יקיים רק מצות הנהוגות באשה משא"כ באדם דעלמא אין לנו בתורה רק או גר תושב או ישראל גמור וזה שלא רצה לקבל עליו כל התורה מסתברא דאין מדרגתו אלא כגר תושב בעלמא ומנא ליה להמ"א שיהיה עדיף מגר תושב…ולא תקשה ע"ז דאיך ישמור שבת והלא גר תושב ג"כ אסור לשמור שבת…דזהו בסתם גר תושב שלא קבל עליו רק שבע מצות כנהוג וא"כ הוא לענין שאר מצות כא"י גמור משא"כ כשקבל עליו עוד מצות בתחלת גירותו ובכללם היה ג"כ שבת בודאי יכול לקיימם ומחוייב לקיימם ומה דאיתא בבכורות דא"י שרצה לקבל כל התורה חוץ מד"א אין מקבלין אותו היינו לענין לעשותו ישראל גמור אבל לא לענין גר תושב
שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כו
ע"ד אשר נשאלתי מרומעכ"ת שי' לפני נסיעתי מוויסבאדען בנכרית שניסת לישראל בדרך ציווילי /בנשואין אזרחיים/ באמריקא, וכעת באה לפני מעכת"ר ורצונה להתגייר וצידד רומעכ"ת שי' אולי באפשרי להקל כי אם לא יקבלוה לגירות ב"ד כשר בדין טבילה וקבלת מצות תלך לב"ד של רעפארמער, והגירות לא יהי' שם כדת….וע"ד אם לקבלה לגירות לכאורה הדין פשוט דאין מקבלים כמבואר ברמב"ם פי"ג מה' איסו"ב ובטוש"ע יו"ד סי' רס"ח סעי' י"ב, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור ישראל….אפשר דדוקא בנתברר לב"ד שיש להם עילה אחרת אין מקבלים והא דבודקים אחריו לכתחלה מספיקא משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואין לב"ד לקבל בלי בדיקה, אבל היכא שבדקו ולא נתברר להם ויש מקום להסתפק שכונתו בלב שלם, כיון דבדיעבד הלכה דכולם גרים הם, ורק לכתחלה אין מקבלים אותו, היכא דמסתפקים מקבלים אותו ככל ספק דרבנן להקל. וגם בעצם הגירות יש מקום עיון, הא דלר' נחמי' ל"ה גר בכונה לשם ד"א משום אישות, אע"פ שבפיו אומר שכונתו להתגייר ודברים שבלב אינם דברים משום דהוה אומדנא דמוכח שכונתו לשם אישות, ובאומדנא דמוכח דהוי דברים שבלב כל אדם הוי דברים, ולפ"ז היכא דל"ה מוכח לכל העולם שכונתו לשם אישות ויש מקום להסתפק דכונתו להתגייר בלב שלם, ודינו ככל ספק אומדנא דמוכח דהוי דברים שבלב כמש"כ הקצוה"ח דאומדנא דמספיקא הו"ל דברים שבלב…והנה להלכה דקיי"ל דכלם גרים הם מבואר בראשונים ובריטב"א בשם הרמב"ן דטעם הדבר דכיון דנתגיירו וקבלו עליהם חזקה דאגב אונסייהו גמרי וקבלי, ובפשוטו נראה דאע"פ דאומדנא דמוכח דכונתו לשם אישות, מ"מ משום אונס הרצון גמר ומקני וקבל הגירות בלב שלם, ואיכא אומדנא שגמר ומקבל בלב שלם, והנה בדין זה מבואר בראשונים ובשו"ע דאפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל הנכרים וחוששים לו עד שתתברר צדקתו כיון דאין כאן אומדנא שאינו מקבל בלב שלם, לו יהי שבאמת אינו מקבל בלב שלם מה בכך, הרי דברים שבלב אינם דברים ואומדנא דמוכח אין כאן, אדרבא הרי אומדנא שכונתו בלב שלם דמשום אונסייהו גמר ומקבל...אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות. ומה"ט נראה מה שחשש הרה"ג מהר"י פאזען לגייר לפי שלא ישמור דיני ישראל כהלכה, אפ"ל דאין לחוש לזה כיון דמקבל עליו כל המצות אף שחושב לעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון, מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצות, ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב. אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה חלול שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא א"כ זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קנט
אך בכלל עיקר הגרות לא נוחה דעתי מזה ואני נמנע מזה לא רק מצד הדין שאין מקבלין לכתחלה בשביל אישות אלא גם מטעם שהוא כמעט ברור כאנן סהדי שלא מקבלת המצות ורק בפיה אומרת שמקבלת ובלא קבלת מצות אף רק פרט אחד הא מפורש בבכורות דף ל' שאין מקבלין אותו….כשלא קבל אין מקבלין דזהו עיקר הגרות וברוב הגרות שבמדינה זו שבשביל אישות אין מקבלין המצות אף כשאומרין בפיהן שמקבלין דהוא כנודע שמרמין דהא לא תהיה עדיפא מבעלה שהוא מופקר ועובר על כל דיני התורה. אך מ"מ אולי גיורת זו תקבל המצות ולכן איני אומר בזה כלום לכתר"ה כי יש הרבה רבנים בנוא יארק מקבלין גרים כאלו וממילא אין לי לומר בזה איסורין אבל אני אין דעתי נוחה וגם דעת אבא אמרי /מארי/ הגאון זצ"ל לא היה נוחה מזה אבל לא אמינא איסורים בזה וכתר"ה יעשה כפי הבנתו ודעתו וכפי הדוחק. וספר אחיעזר שהביא כתר"ה לא ראיתיו עדין
Summary:
While the גמרא does not explicitly state that קבלת עול מצוות is a requirement for גרות, this is a point that is inferred by תוספות. The formulation of the רמב״ם seems to assume that it’s a prerequisite for the other technical elements that are illustrated in the גמרא, such as מילה, טבילה and קרבנות. This is a point that is made clear by the בית יצחק, אגרות משה and קובץ תשובות.
The גמרא states that a גר that wants to convert but exclude one item should not be accepted. According to ר׳ גרשום the reason is that we can infer that he is not accepting other things as well. This position is further elaborated on and explained by the שו"ת היכל יצחק.
The שו״ת בית יצחק rules that the חוץ מדבר אחד principle is only on a לכתחילה level, but that בדיעבד it would be a valid גרות. This is the position of ר׳ משה as well. The שו״ת אחיעזר seems to largely operate with the same understanding but identifies certain key עברות-מצוות that would render one’s קבלת המצוות to be fundamentally lacking.
No comments:
Post a Comment