הז׳ קדישים שאומרים בכל יום
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ו
זהו שאמר הכתוב שבע ביום הללתיך (תהלים קיט קסד), אמר ר' יהושע בן לוי אלו שבע מצות שבקריאת שמע, יוצר, ואהבה רבה, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, וגאל ישראל…דבר אחר כנגד שבע פעמים ששליח צבור אומר קדיש בכל יום
ספר האגור הלכות ברכות סימן צד
השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאומרים בתפלה. (1) האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים. (2) וקדיש אחר סיום תפלה מי"ח שהיא מצוה בפני עצמה ואינה דבוקה לאחריה. (3) וקדיש אחר קריאת התורה כי היא מצוה בפני עצמה בכנסת. (4) וקדיש אחר הקדושה והיא דבר שבקדושה. (5) וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה עלמא קאי אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא. (6) וקדיש אחרי אשרי למנחה שהיא מצוה בפני עצמה כדאמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב. (7) וקדיש אחר ברכות ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות ויש שהולכין להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש. (8) וקדיש לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה. ואין פוחתין מז' קדישות בכל יום והגאונים כתבו על שם שבע ביום הללתיך עכ"ל השבולי הלקט
דברות מרדכי - להר׳ מרדכי דוב הכהן שפירא מקרית ספר - דיני קדיש יתום סימן ה (עמוד קכה)
והנה הראשונים הנ"ל מנו ח' קדישים ובסוף דבריהם כתבו דאין פוחתין מז׳ קדישים בכל יום, מיהו אחד מהקדישים שמנו הוא קדיש לאחר קריאת התורה, וקדיש זה אינו נאמר בכל יום דהא קוראים בתורה רק בשני וחמישי ובשבת, ולכן אתי שפיר דכל יום אומרים ז׳ קדישים
מחזור ויטרי סימן צט
ולפיכך אומרי' קדיש אחר פסוקי זמרה ואחר סדר קדושה ואחר תהילה ואף לאחר משנה כמו במה מדליקין ואין כאלהינו ופיטום הקטורת. וכן בשבת לאחר שקראו בתורה או' קדיש ….בל לא בשבת במנחה שאין מפטירין אין החזן צריך לומר קדיש עד לפני התיבה. ת' ואחר כך שמנה עשרה. אבל בשיני ובחמישי ובראשי חדשים וחנוכה ופורים וחולו של מועד. אומר קדיש על המגדל אחר קריאת ס"ת. וכשיורד לפני התיבה מתחיל בתהילה לדוד. ובמנחה של יום הכיפורים או' קדיש על המגדל אחר קריאת ספר תורה. ת': ואו' בלחש עלינו לשבח….ושוהין שעה אחת אחר תפילתן כדתניא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפילתן ושעה אחת אחר תפילתן. ונפטרו לביתם לשלום
רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש
נוסח הקדיש: יתגדל ויתקדש שמיה רבא…וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש, קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותהון…קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה…על רבנן ועל תלמידיהון ועל תלמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא…וזהו הנקרא קדיש דרבנן. מנהגנו להתחנן בנפילת פנים בדברים ופסוקים אלו פעמים בכולן ופעמים במקצתן….נהגו מקצת העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום וקורין לדוד אליך יי' נפשי אשא כל המזמור, וקורין אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו', אין כאלהינו אין כאדוננו…ואנחנו נלך בשם ה׳ אלקינו לעולם ועד
רמב"ם סדר תפילות נוסח ברכות התפילה
שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש, וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש
האם טוב למעט בקדישין
באר היטב אורח חיים סימן נה
קדיש. כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה"ג וכן בתשו' דבר שמואל סימן קפ"ג קורא ג"כ תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ' ע"ש ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם סוף מסכת אבות ובספר מטה יוסף ח"ב סימן י"ב ולעיל סימן נ"ד ס"ק ג' עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י"ח יוכל אחד מהם להיות ש"ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע"ז
משנה ברורה סימן נה ס״ק א
אומרים וכו' - כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים ועיין באחרונים שקראו תגר ע"ז שנאספים עשרה ב"א ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמרא. עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י"ח יוכל אחד מהם להיות ש"ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע"ז
ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף ג
יש מהמון בנ"י שסוברים שמצוה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקב"ה רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל ולכן נבאר כמה קדישים י"ל בתפלות ופירושו של קדיש יתבאר בסי' נ"ו בס"ד
אשל אברהם (בוטשאטש) - ר׳ אברהם דוד בן אשר וואהרמן מבוטשאטש בגליציה, 1771 – 1840 סימן קלב
קדיש יתום. נראה דלא שייך מוסיף באמירת קדיש. ואין זה כאמירת ברכות שצריך ליזהר מלהרבות בברכות שאינן צריכות [סימן רטו סעיף ד], מה שאין כן בזה לא מצינו שום קפידא. והגם שהיא דבר שבקדושה על כל זה אינו בבחינת ברכה. והרי גם י"ג מדות קיימא לן [סימן תקסה סעיף ה] שהם בגדר דבר שבקדושה שאין לאמרם פחות מעשרה כידוע, ומ"מ אין קפידא להרבות באמירתם כמה פעמים זה אחר זה ברצופין וכנהוג. ומכל שכן קדיש שאין בו שום הזכרה ולא שום שם שאינו נמחק דפשיטא שאין שום קפידא לחלק מזמורים לומר ביניהם קדישים וכנהוג
מקור לקדיש יתום אחר עלינו
חבל נחלתו סימן יד סעיף ד - מויקיטקסט (מאת הרב יעקב אפשטיין, מחוקרי מכון התורה והארץ) - מה המקור - לקדיש יתום
בספרי הגאונים וכן בספרי הראשונים הקדומים בספרד לא נזכר קדיש יתום כגון בספרי הרמב"ם והרמב"ן, ורק בבית הקברות היו נוהגים לומר קדיש אחר נפטר או בבית האבלים. באמצע תקופת הראשונים אצל חסידי אשכנז אנו מתחילים לשמוע בספרי הפוסקים על תקנת קדיש יתום
פירושי סידור התפילה לרוקח, סימן קז - ויתן לך
היתום אומר קדיש, יתגדל, יהא שמיה, יתברך, יהא שלמא רבא, ועושה שלום במרומיו עד ואמרו אמן. למה היתום אומר קדיש משום מעשה שהיה: מעשה בר' עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות…וכן מצאתי בתנא דבי אליהו רבא קטן האומר יתגדל מציל אביו מן הפורענות
ספר האגור הלכות תפילת ערבית סימן שלד
נשאל גדול הדור מוהר"ר יעקב מולן. איך המנהג בקדיש יתום אם יושבי העיר יכולין לעכב על הנכרים שבאו חוץ לעיר לומר קדיש יתום או לא. וגם הטעם למה נקרא קדיש יתום….ונקרא זה הקדיש קדיש יתום בשביל שהקטנים שאינם יכולים להתפלל בצבור יכולים לומר קדיש זה כי נתקן בשביל המתים ולכן הקטנים יכולין לאומרו כי איננו חובה כשאר הקדישות של תפלה. ול"נ כי אע"פ שזה הקדיש נתקן בשביל המתים כמו אותו מעשה דר' עקיבא מ"מ האבל כשהוא איש טוב לו יותר להתפלל כל התפלה מזה הקדיש כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ואע"פ שאין אבל בב"ה אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחרי פסוקים ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו מאחר שנתקן עכ"ל וקצרתי
שו"ת מהרי"ל סימן סד
ומה שכתבת במקום שאין יתום אם יתבטל קדיש יתום, חלילה וחס, אלא לעולם אחר הדרשות והפסוקים חייבין להקדיש כמו שכתב המיימוני בהדיא אפילו קדיש דרבנן היו אומרים אלא שנתבטל דלא רגילי בהו אינשי, ומ"מ אינו חובה ותקנתא דרבנן כמו הני קדישי' דתפלה דבמה מדליקין וכל הני גופייהו לאו תקנתא דרבנן נינהו אלא מנהג. והא ודאי פשיטא שאין להם לירא לאותן שהוריהן בחיים מלומר קדיש או להתפלל במוצאי שבתות, דאדרבה שפיר קעבדו וקורת רוח למתים בהארכת ברכו במוצאי שבת כמו שכתב הא"ז מיהו אם אביו ואמו מקפידין ישמע להם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלב סעיף ב
אסור לאדם לצאת מבהכ"נ קודם קדושה דסידרא. הגה: ואומרים אחר סיום התפלה: עלינו לשבח, מעומד…ואומרים קדיש יתום אחר עלינו, ואפי' אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם; ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו, אם אין אביו ואמו מקפידין - אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סי' ס"ד
לבוש אורח חיים סימן נה סעיף א
אחר ישתבח אומר השליח צבור קדיש והוא קאי על פסוקי דזמרה, שכן תקנו קדיש לעולם לומר אחר פסוקים כמו שיתבאר עוד בעזרת השם…ואין פוחתין משבעה קדישים בכל יום כנגד שבע ביום הללתיך [תהלים קיט, קסד], והם אלו: א' זה שהוא אחר פסוקי דזמרה. ב' אחר תפלת שמונה עשרה שהוא מצוה בפני עצמה. ג' אחר סדר קדושה שהוא גם כן דבר שבקדושה, וכאן אומרים קדיש שלם...ד' ואחר כך אומרים עלינו לשבח וקדיש אחריו שיש בו פסוקים. ה' אחר אשרי שבמנחה שהוא מצוה בפני עצמה, מקבלתם ז"ל שאמרו כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום…ו' אחר תפלת מנחה והוא שלם עם תתקבל דקאי אתפלה. ז' אחר ברכות קר"ש של ערבית. וכל אלו הם חובה מדברי חז"ל, אבל תפלת ערבית עם הקדיש שאחריה היא רשות כמו שיתבאר לפנינו בעזה"י
משנה ברורה סימן קלב ס״ק י
אחר עלינו - שהרי לעולם צריכין לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים ובעלינו יש ג"כ פסוקים וצריכים קדיש אחריו אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו מפני שיש יתומים קטנים או אפילו גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו [שאם היו יכולים להתפלל לפני העמוד זהו טוב יותר מאמירת קדיש] וכבר ידוע ממעשה דר' עקיבא…לכך תקנו והניחו קדיש זה שאין צריך שום דבר יותר ליתומים
אמירת קדיש אחר עלינו וגם אחר שיר של יום
מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה סימן נג
אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביו"ט. גם מר"ח אלול עד יה"כ א"א קאפיטל כ"ז. מקורות וביאורים - משמע דהיה אומר רק קדיש אחד בסוף התפילה ואומרו אחר שיר של יום
מנוחה וקדושה, נדפס 1864 (ר' ישראל איסר מפאניוועז) - שער התפלה הראשון סי׳ כב
הזהרו מקדיש לבטלה שדינו כמו ברכה לבטלה שאם יש לפניו מיני פרות הרבה שיכול לפטרם בברכה אחת והוא מברך על כל אחת עובר על ל"ת מדאוריתא או מדרבנן כן אם אפשר לפטור עלינו ושיר של יום בקדיש אחד אסור לחלקם עכ"ד
אשל אברהם (בוטשאטש) - ר׳ אברהם דוד בן אשר וואהרמן מבוטשאטש בגליציה, 1771 – 1840 סימן קלב
נראה שאין למעט מאמירת קדישים הנהוגים בכל יום עכשיו, אחר שיר של יום, ואחר אין כאלקינו, ואחר עלינו וכדומה, וגם אם אין שם אבל, לא יגרעו מהם. וכן אני נוהג לומר כל קדושים אלו, כשאני מתפלל לפני העמוד
משנה ברורה סימן קלב ס״ק יא
יכול לאמרו אם אין וכו' - ר"ל דוקא כשהוא משער שלא יקפידו ע"ז. ומסתברא דכ"ז הוא לענין קדיש יתום מפני שקדיש זה מיוחד ליתומים אבל להתפלל לפני העמוד או לפרוס על שמע אין לו לחוש כלל שמא יקפידו ע"ז
שו״ת אז נדברו (ר׳ בנימין יהושע זילבר, 1916 - 2008)- חלק יג סימן לג
מענין הבדלי מנהגים בנוסחאות התפלה ואמירת קדיש כשאין אבל - במנין שב"ה אין אבל ולכולם יש הורים ואין מי שיאמר קדיש האם מותר לאחד המתפללים לומר את הקדיש דרבנן אחרי אין כאלוקינו או שהיא שייכת דוקא לאבל ועדיף שלא יאמרו כלל? הקדיש דרבנן לא תוקן רק לאבל ר"ל ואם אין אבל מצוה על כל אחד לומר הקדיש אפי' כשיש לו הורים אף שנהוג שאבלים מהדרים לומר הקדיש הזה. ולא עוד שגם קדיש אחרי עלינו (שמנהג אשכנז שזה הקדיש הראשון לאתר קדיש תתקבל ולמנהג ספרד הקדיש של היום זה העיקר שזה קדיש הראשון), אף שנקרא קדיש יתום הרשות לכל אחד לומר הקדיש אפ׳ למי שיש הורים כיון שזה מסדר התפלה ומכוון לזה ולא טוב עושים בקדיש של עלינו בתפלת ערבית שנהוג שאם אין אבל אומרים ברכו בלא קדיש דלכתחילה יש להסמיך הקדיש לברכו כמו שכתבתי בבית ברוך כלל ל' ס"ק ע"ב ובהערה. ואגב רצינו לעורר דמה שכתבנו שבמקום שאומרים עלינו לשבת לאחר קידושא דסידרא הקדיש של עלינו זה העיקר, וכן המנהג בירושלם בבתי כנסיות של הפרושים, ואילו במעשה רב כתוב שיאמר הקדיש לאחר עלינו והיום ונראה לפי שלכתחילה י"ל קדיש לאחר מזמור לכן הקדיש הזה עולה גם על עלינו וכ"ז בח"ל שלא אמרו בחול פטום הקטורת בסוף התפלה אבל כאן שכולם אומרים פטום הקטורת כמו הספרדים ואומרים קדיש דרבנן קדיש זה עולה ג"כ בעד המזמור כי יש בכלל מאתיים מנה לכן יותר טוב שיאמר הקדיש לאחר עלינו וכ"ז כשאין שום חיוב או שיש חיוב אחד דלפי דעתנו בבית ברוך כלל ל'
אמירת קדיש אחר עלינו, שש״י וגם אחר לדוד
משנה ברורה סימן תקפא ס״ק ב
עד יוה"כ - ונוהגין במדינתינו מר"ח אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור לדוד ד' אורי וכו' בוקר וערב ואומרים אחריו קדיש ואנו נוהגין לומר עד שמע"צ ועד בכלל
מטה אפרים סימן תקפא סעיף ו
נוהגין במדינות אלו מר״ח אלול ואילך עד יו״כ לומר בכל יום אחר גמר תפילה מזמור כו בתהלים לדוד ה׳, ואומרים אחריו קדיש יתום, ואנו נוהגים לאומרו עד ש״ע…יש להקדים שיר של יום שהוא תדיר, וכן ברכי נפשי בר״ח הוא תדיר בר״ח, ומקום שאין שם רק אבל אחד, יש לומר שני המזמורים ברכי נפשי ואורי וישעי בלי הפסקת קדיש שלא להרבות בקדישים, אבל בין שיר של יום לאורי וישעי יש להפסיק באמירת קדיש בכל ענין שלא יהיה נראה שגם אורי וישעי הוא משיר של יום
Summary:
Based on a מדרש תהילים, a custom is reported to recite קדיש seven (or eight) times per day. Of note, this list does not include a קדיש after עלינו. Similarly, there is no mention of this קדיש in the מחזור ויטרי or in the סדר תפילות of the רמב״ם.
Many opinions (באר היטב, משנה ברורה, ערוך השלחן) cite a practice to seek to avoid unnecessary קדישים. An alternate view is cited by the אשל אברהם מבוטשאטש.
The רוקח cites a practice for a יתום to recite קדיש. The אגור assumes this is based on the מדרש relating to ר׳ עקיבא in the בית הקברות.
Based on this practice, the מהרי״ל addresses what should be done if there is no אבל to recite קדיש. He rules that קדיש should still be recited, as it can/should be said after פסוקים in general. This is the ruling of the רמ״א, though he does focus on the קדיש being recited by one who does not have a living parent.
Interestingly, when the לבוש codifies his version of the seven קדישים, he includes this קדיש and seems to blend the reasoning of the יתום and the reasoning of the פסוקים. The blend is also seen in the comment of the משנה ברורה. (Some suggest (missing citation), that the practice to recite the פסוקים at the end of עלינו began so that there would be an opportunity to recite קדיש.)
Varying approaches emerge regarding how many קדישים should be recited surrounding עלינו and the שיר של יום as well לדוד. In part, it does seem that the debate regarding unnecessary קדישים is the central issue behind these approaches.
No comments:
Post a Comment