תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב
אמר רבי אלעזר: גדולה תענית יותר מן הצדקה. מאי טעמא - זה בגופו וזה בממונו. ואמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רב זבחיכם, וכתיב, ובפרשכם כפיכם. אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו
ישעיהו פרק א פסוק טו
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן טז
אף על פי שנלמד מהפסוק ידיכם דמים מלאו, בודאי שאין הכוונה דוקא כשידיו מגואלות בדם ממש, אלא גם כשנעשה הדבר על ידי גרמא או אפילו גרמא דגרמא הוי בכלל זה, וכלשון הכתוב ואותו הרגת בחרב בני עמון, במה שנתנוהו במקום המלחמה, ואף על פי שאין שם סכנה ודאית, רק כי כזה וכזה תאכל החרב
תוספות מסכת יבמות דף ז עמוד א
שנאמר מעם מזבחי - ואפי' אם אין שם כהן אחר ראוי לעבודה שהעבודה נדחית וא"ת ודלמא התם לאו משום דרציחה דחיא עבודה אלא משום דגברא הוא דלא חזי כדאמרי' (ברכות דף לב:) כהן שהרג נפש לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכ"ש עבודה וי"ל דע"כ חזי דאין מחלל עבודה דמעם מזבחי ולא מעל מזבחי ולא ישא את כפיו חומרא בעלמא הוא ועוד דוקא לא ישא את כפיו לפי שהרגו בידו ואין קטיגור נעשה סניגור וכדכתיב בההוא קרא ובפרישכם כפיכם
אם עשה תשובה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה א - הלכה ג
ששה דברים מונעין נשיאת כפים: הלשון, והמומין, והעבירה, והשנים, והיין, וטומאת הידים…העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו
אור שמח הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו
והנה מדברי רבנן בתוספות פ"ק דיבמות מוכח דפסיקא להו דאף אם עשה תשובה אינו נושא כפיו, דשם שקיל וטרי למילף דרציחה תדחה שבת, מקו"ח מעבודה שחמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה…והקשו בתוספות דילמא משום דגברא לא חזי, דפסול לעבודה מכ"ש דאינו נושא כפיו מקרא דידיכם דמים מלאו, ואם נאמר דוקא בלא עשו תשובה, הא על ידי תשובה נושא כפיו, ומצוה דרציחה אף אם עשה תשובה, כדקיי"ל בפרק אלו הן הלוקין (מכות יג, ב) חייבי מיתות ב"ד אם עשו תשובה אין מוחלין להן, ואם כן בגוונא דעשו תשובה גם כן כתוב מעם מזבחי תקחנו למות, אלמא דאף על גב דחזי לנשיאת כפים ולעבודה ג"כ רציחה דוחה עבודה, ע"כ משום דעשה דרציחה חמירא מעבודה, ועל כרחין דסברי תוספות דאף בעשה תשובה קורא אני ידיכם דמים מלאו, ז"ב
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף לז
מומר לעבודת אלילים לא ישא את כפיו; וי"א שאם עשה תשובה, נושא כפיו וכן עיקר; ואם נאנס, לדברי הכל נושא כפיו
פרי חדש אורח חיים סימן קכח סעיף לז
וי"א שאם עשה תשובה נושא כפיו. הכי נקיטנן. ודוקא במומר, אבל בכהן שהרג את הנפש אפילו עשה תשובה לא ישא את כפיו דאין קטיגור נעשה סניגור
משנה ברורה סימן קכח ס״ק קכט
אפילו עשה תשובה - טעם דעה זו דס"ל דאע"פ שאין לך דבר שעומד בפני התשובה מ"מ אין קטיגור נעשה סניגור דבידים אלו שהרג את הנפש אין ראוי לישא את כפיו אע"פ שעשה תשובה
טור אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח
כהן שהרג את הנפש…וכתב הרמב"ם ז"ל אפי' שב בתשובה אבל על שאר עבירות אין מונעין אותו מלישא כפיו ורש"י כתב כיון ששב בתשובה יכול לישא כפיו וכ"כ רבינו גרשום והביא ראיה מהירושלמי שלא תאמר כהן פלוני מגלה עריות ושופך דמים ומברכני ואומר לו הקב"ה וכי הוא מברכך הלא כתיב ואני אברכם. והר"ם מרוטנבורג כתב שאין אומרים לו לעלות ואם עלה אין מוחין בידו
בין באונס בין ברצון
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ג
העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש…וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות
בית יוסף אורח חיים סימן קכח
וכתב הרמב"ם (פט"ו ה"ג) שאפילו הרג את הנפש בשגגה לא ישא את כפיו ואע"פ שעשה תשובה
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קכח
והנה מה שכתב המחבר בשוגג, וכתב בב"י שכן כתב הר"מ, בנוסחי דידן פרק ט"ו מהלכות תפלה הלכה ג' אין שם בשוגג
שיטת הראבי״ה ומקור מהירושלמי
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת גיטין פרק ה
אמר רב חסדא אם היה כהן אחד אומר כהן. לשנים אומר כהנים. ורב הונא אמר אפילו לא' אומר כהנים שאינו קורא אלא השבט. שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו. אמר הקב"ה ומי מברכך לא אני מברכך שנא' [במדבר ו כז] ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו
בפרק אין עומדין אמר רבי יוחנן כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו וכתב ראבי"ה דההיא במפורסם להרוג ומפורסם שמועד לכך וכן כתב רבינו שמחה דלא איירי אלא בעומד במרדו וראייתו מדגרסינן בירושלמי דהניזקין שמא תאמר איש פלוני כהן מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני וכו
בית יוסף אורח חיים סימן קכח
כהן שהרג...כתבו שראבי"ה אומר דדוקא במפורסם. והרמב"ם (שם ה"ו - ז) מוקי ההיא דירושלמי בכהן שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו כלומר מרננים אחריו שהוא שופך דמים אבל בידוע שהרג את הנפש לא ישא את כפיו
שיטת השלחן ערוך והרמ״א
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף לה
כהן שהרג את הנפש, אפילו בשוגג, לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה. הגה: וי"א דאם עשה תשובה נושא כפיו, ויש להקל על בעלי תשובה, שלא לנעול דלת בפניהם, והכי נהוג - טור ורש"י והרבה פוסקים אגור וב"י
שו"ת משפטי עוזיאל כרך ג - אורח חיים סימן י
ואף רמ"א ז"ל לא חלק אלא על כהן שעשה תשובה ומשום שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה (שם), אבל לענין כהן שהרג בשוגג מסכים כדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דלא התירו להורג נפש אפילו בשוגג לישא את כפיו אלא במל תינוק ומת, שהוא עוסק במצוה, וגם שאין זה ברור שמת מסיבתו (עיין באה"ט שם), אבל כל הורג נפש נפסל לכהונה מטעם דאין קטיגור נעשה סניגור. ומעתה אחרי שבררנו הלכה זאת בטעמא ונמוקה נהדר אנפין לשאלתנו, והנה דין זה תלוי בעיקר דין רוצח אם הוא דוקא בישראל או כל אדם
כהנים במלחמה
פרי חדש אורח חיים סימן קכח סעיף לה
אפילו בשוגג וכו'. אבל אם אנסוהו להרוג ישא את כפיו, ועיין מה שאכתוב סעיף ל"ז
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קנח
ובדבר כהן שנלקח לצבא בעת המלחמה והרג נפשות במלחמה, פשוט שכשר לישא כפיו, דהא מפורש באנסוהו להרוג שנושא כפיו כדאיתא בפר"ח הובא בבה"ט /או"ח סי' קכ"ח/ ס"ק נ"ט ובמ"ב ס"ק קכ"ח אף שהתם הא היה הדין דיהרג ואל יעבור ועבר ע"ז משום דמכיון שהוא עכ"פ אנוס שלא נענש מקרא דולנערה לא תעשה דבר כדאיתא בתוס' יבמות דף נ"ד וברמב"ם פ"כ מסנהדרין ה"ב, יכול גם לישא כפיו. וא"כ כ"ש בנלקח לצבא שאדרבה היה מחוייב לילך לצבא כדין המלכות ולא עשה שום איסור, שרשאי וגם מחוייב לישא את כפיו והוא דבר פשוט וברור. ידידו, משה פיינשטיין
תשובות והנהגות כרך א סימן קלא
והאחרונים דנו בכהנים שהרגו במלחמה, ולדעתי מלחמה הוי טבעו של עולם ולא נקרא רוצח, ואף דעכו"ם מוזהר על שפיכות דמים, לא נאסר להם במלחמות….וקצת משמעות כדברינו שכהנים יצאו עכ"פ למלחמת מצוה וכמבואר בקידושין (כא ב) לענין כהן ביפת תואר…ותימה לומר שהכהנים נפסלו בכך לעבודה, אבל אינו ראייה שמלחמת מצוה שאני שהרי עושה מצוה בהריגה ובודאי לא נפסל, ומסתברא שגם מלחמת הרשות ע"פ סנהדרין הדין כן, שכיון שעושה ע"פ סנהדרין אינו נפסל על ידי זה, ועיקר השאלה במלחמת עכו"ם, אם מתנדב לעזור אותם והרג אם נפסל. ובמלחמת העולם בשנת תרע"ו ממשלת בריטניה חקרו אצל הרב הראשי אם מותר לכהנים לגייסם למלחמה והשיבו שכן, ובזה יצאו עוררין שאין זה כעין מלחמת מצוה, ואפילו במלחמת ישראל דרשות אין יוצאין למלחמה וכמ"ש, ואולי גם חששו שנפסל בכך לנשיאות כפים, ונראה שאין לפוסלו בדיעבד לנש"כ ובפרט שאינו ידוע שהרג יהודים בצד השני וכן נהגו
שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן יד
שאלה: כהנים חיילי צה"ל שהשתתפו בקרבות נגד צבאות מצרים ירדן וסוריה, במערכות ישראל, ופגעו והרגו מחיילי האויב, האם דינם ככהן שהרג את הנפש שאינו נושא כפיו לברך את ישראל? תשובה: במסכת ברכות (דף לב:): אמר רבי יוחנן…יש להסביר…כ' בשם ראבי"ה, שדין זה דוקא ברוצח מפורסם ומועד הוא לכך….אבל הרמב"ם כתב, שאע"פ שעשה תשובה אינו נושא כפיו…ויש להסביר מחלוקת הראשונים האלה באופן שנחלקו אם דין זה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וכמו שכתבו התוספות בתירוצם הראשון, ולפי זה יש להקל כשאינו רוצח מפורסם ומועד, או בעשה תשובה, אבל לתירוצם השני דהוי מן התורה יש להחמיר…הנה איתא במכילתא…איסי בן עקיבא אומר, קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים (של בני נח), לאחר מתן התורה לאחר שהוחמרו הוקלו? באמת אמרו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים. והגאון רבי יששכר בער איילנבורג (בעל באר שבע) בספרו צדה לדרך (דף סט ע"א) למד מכאן, שהדין שאמר רבי יוחנן שכל כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו, זהו אפילו בכהן שהרג את הגוי, שכיון שדינו מסור לשמים, לא ישא כפיו. וסיים, כן נראה לי להלכה אבל לא למעשה. ע"כ. אולם הגאון רבי יהושע פאלק כ"ץ, בספר הפרישה (סוף סימן קכח) כתב, נראה לי שכהן שהרג את הנפש שלא ישא כפיו, זהו בהורג את ישראל, שהרי הראיה שמביא מהפסוק ידיכם דמים מלאו בהורגי ישראל מיירי. ע"כ…על כל פנים בסתם גוי שאינו ידוע שהוא בחזקת שמקיים שבע מצוות של בני נח, נראה שהעיקר שאין לפסול את הכהן ההורגו לנשיאות כפים. ובאמת שבנידון שלנו אין אנו צריכים לכל זה, כי מלבד מה שכתב הפרי חדש, שאם אנסוהו להרוג, נושא כפיו…ואם כן הרי הכהן שעומד מול צבאות האויב וחשוף לסכנה, אין לך אונס גדול מזה. והבא להרגך השכם להורגו). ודין זה עדיף הרבה מנידון הפרי חדש, שהרי אפילו אם אונסים אותו להרוג את חבירו ישראל, יהרג ואל יעבור…כל שכן כאן שכהנים שהם חיילי צה"ל עומדים לגונן על ישראל ועל ארצנו הקדושה, שאין ספק שמצוה רבה הם עושים לקדם פני צבאות האויב הבאים לזרוע הרס ולהשמיד ולהרוג ולאבד אנשים נשים וטף, וזהו מה שפסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים), שעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם היא בכלל מלחמת מצוה. ואם כן בודאי שאין ספק שכהנים אלה כשרים לנשיאות כפים…. ואמנם האריכו האחרונים בתשובותיהם בדין חיילים כהנים שחזרו ממערכות המלחמה אם כשרים הם לנשיאות כפים, כשיודעים שפגעו בצבאות האויב, (עיין בשו"ת צבי תפארת סימן לז, ובשו"ת לבושי מרדכי, תנינא, חלק או"ח סימן יז, ובשו"ת ויצבור יוסף שווארץ סימן לו. ועוד). אולם הם דיברו לפי מקומם ושעתם, והדיון נסב בעיקר מפני שהרגו מצבאות וחיילי האויב, אשר בתוכם יהודים שגוייסו לצבא, אבל כאן במלחמת מגן זו ששמו נפשם בכפם לקדם פני האויב, להציל נפשות ישראל, אדרבה ראוי לומר להם תחזקנה ידיהם ויישר כחם. והדבר ברור ללא צל של ספק שכשרים והגונים הם לנשיאות כפים, ויבורכו מפי עליון. ויקויים על ידם ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
נפש הרב להר׳ יוסף דוב הלוי סולוויקיק עמוד קלב
קיי"ל דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, ורבנו היה סבור שאף חייל בצה"ל שהרג מחיילי האויב במקום מצוה ג"כ פסול לנ"כ, ובקשר לענין זה היה רגיל להזכיר מה שא"ל הקב"ה לדוד (דהי"א כב,ח) דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית, לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, (ועי' יחוה דעת ח"ב סי' י"ד מזה)
כהנים במכונית
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן טז
שאלה: כהן שהיה נוהג במכונית, וגרם לתאונה קטלנית, האם רשאי לישא כפיו בברכת כהנים לברך את ישראל? תשובה: במסכת ברכות, אמר רבי יוחנן, כהן שהרג את הנפש…מאחר דקיימא לן כהרמב"ם ומרן השלחן ערוך שאפילו חזר בתשובה לא ישא כפיו, בעל כרחך דסבירא להו כתירוץ השני של התוספות דהוי מדאורייתא…משום הכי גם בספק אזלינן לחומרא. וכן מצאתי בשו"ת פני מבין (חלק אורח חיים סימן רלט), שדין זה שכהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו, הוא מילתא דסברא, שאין קטיגור נעשה סניגור, וסברא היא דאורייתא…ולפי זה נראה שגם בנידון שלנו שהכהן היה נוהג ברכב וגרם לאבדן נפש מישראל, מחמת שנהג במהירות מופרזת, או מפני שלא ציית לתמרור, או שעבר עבירה אחרת על חוקי התנועה, הרי שגגתו עולה זדון, ונפסל לעלות לדוכן ולישא כפיו בברכת כהנים….אולם אם לא היתה כל רשלנות מצידו של הנהג, ונהג את המכונית בזהירות כראוי, אך באופן בלתי צפוי קפץ ילד לרחוב והתגלגל לרגלי המכונית ונדרס למות, באופן שהדבר היה באונס גמור, הדבר שנוי במחלוקת האחרונים, כי האליה רבה (סימן קכח ס"ק סג) כתב, שבשוגג הקרוב לאונס יש להקל, ורשאי לישא כפיו…אבל הפרי מגדים (באשל אברהם ס"ק נא) כתב לפקפק בזה, והעלה שאפילו באונס יש להחמיר לכתחלה שלא ישא כפיו. ע"ש. ונראה שראוי לחוש לדברי הפרי מגדים, שהואיל ויש בזה חשש ברכה לבטלה….ומכל מקום נראה שאם הכהן הנהג שת אל לבו על דבר התקלה שיצאה מתחת ידו, ושב בתשובה, וקיבל עליו שיתנהג בדרכי התשובה ככל אשר יורוהו חכמי ישראל, על שגרם לאיבוד נפש בישראל…באופן כזה יש להקל על בעלי תשובה ולהתיר לו לעלות לדוכן לישא כפיו…ואף על פי שלהלכה אנו פוסקים כדברי הרמב"ם…מכל מקום בשוגג הקרוב לאונס, וחזר בתשובה, הוי כעין ספק ספיקא, שמא הלכה כהפוסקים שתשובה מועילה, ואם תמצא לומר שהלכה כפסק מרן השלחן ערוך, שמא הלכה כדעת האליה רבה והמגן גבורים שבשוגג הקרוב לאונס נושא כפיו. ומכיון שברכת כהנים היא מצות עשה מן התורה גם בזמן הזה…שפיר יש להתיר לכהן כזה לשאת כפיו משום ספק ספיקא…בסיכום: כהן שנהג במכונית, וגרם לתאונה קטלנית, אינו רשאי לישא כפיו, ואפילו אם עשה תשובה…ואמנם אחינו האשכנזים היוצאים ביד רמ"א מקילים בזה אם היה הדבר בשגגה ועשה תשובה…אולם אם היה אנוס לגמרי, כגון שנהג בזהירות, ובפתע פתאום קפץ אדם והתגלגל לרגלי המכונית ונדרס למות, אז אם קיבל עליו תשובה כהוראת חכמי ישראל, רשאי לישא כפיו
תשובות והנהגות כרך א סימן קלא
שאלה: כהן הרג עכו"ם ברשלנות בנסיעה באוטו אם נושא כפיו. בפמ"ג קכ"ח א"א ס"ק נ"א מצדד כהפוסקים שגם בעכו"ם אינו נושא כפיו….לדעת הפמ"ג נראה שהעיקר תלוי באיסור רציחה ולא בחיוב מיתה דפסול רוצח לנש"כ ילפינן מקרא דכתיב ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם וגו' ד"ידכם דמים מלאו", הרי דתלוי באיסור רציחה…ושפיר ס"ל דגם בהריגת עכו"ם נפסל לנש"כ. ומ"מ בנידון דידן בהרג עכו"ם ברשלנות שאינו במזיד ממש, אף דאם הרג ישראל ברשלנות פושעת הוא קרוב למזיד, כאן שהמדובר בעכו"ם כיון שאינו מזיד ממש, דעתי להקל שיכול לישא כפיו ואין להחמיר יותר
Summary:
The גמרא rules that a כהן that has killed should not perform נשיאת כפים. This ruling is based on a פסוק in ישעיהו. (It is of note that a comment of ירושלמי seems to imply a different position.) The רמב״ם adds that even if תשובה was done for the sin, this restriction remains in place. This point is further explained by the אור שמח. The פרי חדש explains that in this respect, we are even more strict by רציחה than we would be by עבודה זרה. The reasoning he provides is that is all based on אין קטיגור. In contrast, the טור cites from רש״י and רבינו גרשום that תשובה would eliminate the issue.
The בית יוסף cites a position in the name of the רמב״ם that this restriction also applies by a כהן that killed בשוגג. As pointed out by the פרי מגדים this appears to be based on a different text of the רמב״ם.
The הגהות מיימוניות takes an extremely narrow view of this restriction, limiting it to כהנים that are widely known as killers. He relies on the ירושלמי to support this position. The בית יוסף explains that the רמב״ם assumes that the ירושלמי is not addressing actual killers, only those that are rumored to have killed.
The שלחן ערוך rules in accordance with the רמב״ם. The רמ״א argues and rules that if תשובה was done, he can perform נשיאת כפים. The משפטי עוזיאל notes that he never challenged the ruling that even killing בשוגג is a disqualifier.
Many authorities rule that a כהן that kills in war is not disqualified. יביע אומר makes this case emphatically in the case of a soldier in צה״ל. A comment is cited in נפש הרב that would appear to present an alternative view.
One who kills as a reckless driver may be subject to this disqualifying rule.
No comments:
Post a Comment