לימוד התורה בתשעה באב
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א
תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות, באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. רבי יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו, ותינוקות של בית רבן בטלים בו, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב
אגלי טל הקדמה
ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה
מהרש"א חידושי אגדות מסכת תענית דף ל עמוד א
ואסור לקרות בתורה כו'. פרש"י משום דכתיב בהו משמחי לב עכ"ל. ולולי פירושו נראה דלאו משום שמחה נגעו בה דלא מייתי האי קרא דמשמחי לב אלא בסיפא גבי תינוקות של בית רבן אבל בשאר כל אדם איכא טעמא אחרינא משום שלא ישכח אבלו של יום ובשאר עסקים נמי אסור מה"ט ולרבותא נקט דאפי' ללמוד תורה אסור בו אבל בתשב"ר נקט ליה מקרא דאסור מיהת משום שמחה
רמב"ם הלכות תעניות פרק ה
תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דוים ונאנחים כאבלים, ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש, ואסור לקרות בתשעה באב בתורה או בנביאים או בכתובים ובמשנה ובהלכות ובתלמוד ובהגדות, ואינו קורא אלא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו, ותינוקות של בית רבן בטלין בו
הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה יא אות ב
כר' יהודה ודלא כר"מ דאמר קורין במקום שאין רגילין לקרות. והנה מהר"ם קורא תגר על הקורין קרבו גוים וכמה פסוקים דנחמות וכתב דנקיי הדעת מדלגים את כולם ונהגו לקרות איוב ודברים הרעים שבירמיה ודבר זה התירו חכמים אבל הקורא פסוקי דנחמות שבירמיה וקרבו גוים בישעיה עבירה היא בידו שהרי אפילו תלמוד תורה שאינו לא נחמה ולא תוכחה אסור כ"ש וכ"ש דברים טובים ונחמות שאסור לקרותן
ספר כלבו סימן סב
ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובתלמוד ובהלכות ובאגדות לפי שכל אלה משמחין הלב שנאמר (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב אבל קורא הוא בקינות ובאיכה ובדברים הרעים שבירמיה ובמדרש איכה רבתי כדי להזכיר חורבן בהמ"ק, כתב ה"ר יצחק ז"ל ובפרק אלו מגלחין וכיוצא בהן, והר"ף ז"ל כתב ובפירוש איכה אבל לא בפירוש איוב משום דהוי עמוק טפי ואמרינן קורין דוקא אבל לענין סברא אסור, ותינוקות של בית רבן מבטלין, ולא ילך ויטייל בשוק כדי שלא יבא לידי שחוק והתול
בית יוסף אורח חיים סימן תקנד
כתב הכל בו (סי' סב כו.) קורא הוא בקינות…עכ"ל: ובתשובת מהרי"ל (סי' רא) כתוב ללמוד בתשעה באב פירוש ירמיה ואיוב לא ידעתי במה נסתפק אדוני לחלק בין הפירוש והקריאה אטו בשופטני עסקינן שאינם מבינים מה שמוציאין מפיהם ואי משום שיש בו עיון מכל שכן דעדיף דהא רבי מאיר מתיר אפילו אינו תוכחה לקרות ולשנות במקום שאינו רגיל ואף על גב דקיי"ל כרבי יהודה מכל מקום חזינן דכל מה דמצטער ללמדו ומתקשה טפי עדיף וללמוד בפרק אלו מגלחין התיר גם כן באותה תשובה אע"ג דלאו עניינא דט"ב הוא דאם איתא דהוי ביה שום שמחה לא היו מתירים לאבל לקרות בו וגם התירו פרק אלו מגלחין סתמא אע"פ שיש בו כמה דינין ממנודה ומוחרם הכל לא חשיב שמחה ועוד דחשיב נמי תוכחה כמו איוב באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז ב) ודאי לישא וליתן לפניו דמפרסמי מילתא טובא אפשר דאסור כדמפרש הרא"ש באבל (מו"ק פ"ג סי' לז) עד כאן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף א - ד
תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהילים יט) ותינוקות של בית רבן בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה; ואם יש ביניהם פסוקי נחמה, צריך לדלגם. ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב. יש מי שאוסר ללמוד הרהור. ומותר לקרות כל סדר היום, ופרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל. הגה: ומותר לחזור הפרשה בתשעה באב - מנהגים
משנה ברורה סימן תקנד ס״ק ב-ז
איכה - וכן אגדת החורבן בפרק הניזקין ובפרק חלק ולקרות בחורבן הנזכר ביוסיפון מותר
מגלחין - אע"ג דיש בו גם כמה דיני מנודה ומוחרם מ"מ מותר ללמוד אבל לישא וליתן בהלכה בודאי אסור - מ"א בשם מהרי"ל
ופרשת הקרבנות ומשנת וכו' - דלא גרע כל זה ממה שקורין בתורה ומפטירין בנביא והכל מפני שהוא סדר היום, ונוהגין לומר תהלים ושיר היחוד במנחה אע"ג דאסור בת"ת כל היום צ"ל דס"ל כיון שהוא דרך בקשה שרי…בודאי אין לומר ועיין לקמן סימן תקנ"ט ס"ד דאין לומר פטום הקטורת שאינו מסדר היום וכ"ש שאין לומר סדר הקרבנות הכתוב בסוף סי' א' ומה שכתוב בשו"ע ופרשת הקרבנות היינו פרשת התמיד
לימוד התורה בערב תשעה באב
ספר המנהגים (טירנא) תשעה באב
בערב ט' באב מתפללין מנחה אחר אכילה ואין נופלין בה, וקדיש שלם…ונוהגין שלא ללמוד אחר חצות לפי שתורה משמחת הלב. וכן לא יטייל בערב ט' באב. מהרא"ק ז"ל היה שורה מפה במים ומנגבה, ולמחר מעביר על עיניו דאסור להושיט אצבעו במים. ונראה דווקא לתענוג אסור, אבל בשחרית וכן מתי שעשה צרכיו דידיו מטונפות מותר ליטול ידיו כדרכו כיון דידיו מלוכלכות, וכמו דמותר ביום כפור ליטול מים וירחץ רק האצבעות לפי שרגילות לטנף
שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קא
ונחה דעתי עפמ"ש בח"ס או"ח סי' קנ"ו דטעמא דמלתא דנוהגי' שלא ללמוד עת"ב אחר חצות לא משום אבילות אלא דכל מה שלומד מחצות ואילך עדיין מחשבתו עליו ויהרהר גם בלילה ויכנס באבל כשהוא שמח לכן גם בשבת אחר חצות אסור שאינו אלא משום אבילות דלילה שלאחריו אלו דבריו הקדושים זצ"ל, והא"ש דגם שלא לומר פרקים ליכא משום אבילות בפרהסי' דהא אינו מראה בזה אבילות דיומא אלא אבילות דלילה שלאחריו וא"ש נכון
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנג סעיף ב
תשעה באב, לילו כיומו לכל דבר; ואין אוכלים אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. הגה: ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות מיהו בחול נוהגין ה לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו, ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו מלבד שליח צבור שחולץ קודם ברכו (הגהות מיימוני), רק אומר תחלה: המבדיל וכו' (מנהגים בשם מהרא"ק); ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך, כ"א בדברים המותרים בתשעה באב; ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות, (מהרי"ל ומנהגים) וכן לא יטייל ערב תשעה באב
מגן אברהם סימן תקנג ס״ק ז
חל בשבת וכו'. א"כ ק"ו אם חל ט"ב בשבת שאסור ללמוד כל היום דהא אסור מדינא ללמוד בט"ב ועוד דהא דברים שבצנעה נוהג כמ"ש סימן תקנ"ד סי"ט ובתשו' מור"ם לובלין כ' אם חל ט"ב בשבת מותר ללמוד דתשמיש גופא חומרא יתירה היא והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל וצ"ע שלא הביא דברי רמ"א מיהו בתשו' מהרי"ל כ' וז"ל ט"ב שחל בשבת אסור ללמוד אחר חצות כמו בחול עכ"ל משמע דקודם חצות מותר ונ"ל הטעם כיון שנדחה נדחה ואין לו דין ט"ב רק דין עט"ב ומ"מ לענין תשמיש מחמרינן אבל בד"מ הביא בתשובת מהרי"ל עט"ב שחל בשבת וכ"ה בסימני תשו' מהרי"ל וא"כ אין ראי' משם ובכ"ה מתיר ללמוד בעט"ב שחל בשבת ואוסר בט"ב עצמו שחל בשבת ול"נ להחמי' בשניהם דהא יכול ללמוד דברי' המותרים בט"ב וכן אשכחן בגמ' שקרא ר' במגילת איכ' בט"ב שחל בשב' עמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד
ביאור הלכה סימן תקנג
ולכן אם חל בשבת א"א פרקי אבות - עיין במ"ב וז"ל המאמר מרדכי הוראה זו תמוה היא וכבר ראיתי לקצת מן האחרונים דצווחו עלה אמנם הרב מ"א קיים דברי הרמ"א ז"ל וכו' והאריך בזה ולבסוף סיים ואיך שיהיה נלענ"ד דאין לחוש לזה לפי שאין לנו טעם נכון לאסור הלימוד בשבת כלל ומש"כ הרב מ"א להחמיר מטעם דיכול ללמוד דברים המותרים בט"ב אומר אני שאין זה מספיק לפי שאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ ועינינו הרואות דכמה ת"ח מתרשלים בלימוד המותר ביום ט"ב עצמו משום דצער הוא להם ללמוד במה שאינם רגילין וגם אני בעוה"ר כאחד מהם ולכן איני חושש לסברא זו ודעתי נוטה להתיר אפילו בחול עד סמוך לביה"ש ואי לאו דמיסתפינא מחברייא הו"א דאפילו ביום ט"ב עצמו היה לנו להקל דבעוה"ר נתקלקלו הדורות וביום ט"ב מטיילין בשווקים ומשיחין שיחת חולין ואפילו היודעים ספר וקצת הלומדים מקילין בזה ופשיטא דבאופן זה טפי הוי עדיף להו ללמוד וכיוצא בדבר מצינו בירושלמי א"ר אבא בר ממל אלו היה מי שיתמנה עמי הייתי מתיר מלאכה בחוה"מ כלום אסרו אלא כדי שיהא אוכלין ושותין ושמחין ועוסקין בתורה וכדון אינון אוכלין ושותין ופוחזין ע"כ ואף אנו נאמר כלום אסרו הלמוד אלא כדי שיהיו יושבין בעניני צער ואבילות ומתוך כך זוכרין ודואגין על חורבן הבית והנה מטיילין ומשיחין שיחת חולין ומסיחין דעתן מן האבלות ומתוך כך באים לידי שחוק והיתול אלא דמאחר שאיסור ברור הוא בש"ס ופוסקים פשיטא דאין לנו כח להקל ושומר נפשו ירחיק עצמו משחוק והיתול וטיול והשם יכפר בעד השוגגים אמנם בעט"ב יש להקל כיון שלא הוזכר בש"ס ופוסקים וכן אני נוהג אף בחול וסמיכנא בהא על מהרש"ל ז"ל ומ"מ מי שמרגיש בעצמו שיוכל לדחוק וללמוד דברים המותרים ולא ימעט מפני זה בלימודו קדוש יאמר לו ואחר כונת הלב הן הדברים עכ"ל
מאמר מרדכי סימן תקנג
ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות וכו' הוראה זו תמוהה היא בעיני הרבה וכבר מצאתי לקצת מן האחרוני' דצווחו עלה אמנם הרב מ"א קיים דברי רמ"א ז"ל וכתב דק"ו הוא אם חל ט"ב עצמו בשבת ונדחה ליום א' והביא בשם הרב כנ"הג דכשחל עט"ב בשבת מותר ואם חל ט"ב בשבת ונדחה אסור והוא ז"ל כתב דיש לאסור בכל ענין ומ"מ מודה דכשחל בשבת חמיר טפי וכמ"ש ולעד"ן דיש להשיב על דבריהם ויש מקום בראש לומר ההיפך דכשחל בשבת ונדחה קיל טפי דהואיל ואין התענית קבוע בזמנו לא חמיר כולי האי דהא לא חייל תעניתא בשבתא כל עיקר (ובפרט לפי מה שפסק מרן ז"ל דאפי' תשמיש המטה ודברים של צנעה לא נהיגי בזה) וסבר' זו מצאנוה למרן ז"ל בב"י לעי' סס"י תקנ"ב בפי' דברי ראבי"ה י"עוש והכי מוכח לקמן סי' תקנ"ט (ועמ"א סי' זה סוף ס"ק ט') ומיהו יש לחלק וליישב דבריהם ז"ל ואיך שיהיה נלע"ד דאין לחוש לדברים אלו לפי שאין לנו טעם נכון לאסור הלימו' בשבת כלל ומ"ש הרב מ"א להחמי' מטע' דיכול ללמוד דברים המותרי' ע"כ אומר אני שאין זה מספי' לפי שאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ. ועינינו הרואות דכמה ת"ח מתרשלים בלימוד המותר ביום ט"ב משום דצער הוא להם ללמוד במה שאינ' רגילין וגם אני בעו"ה כא' מהם ולכן איני חושש לסברא זו ודעתי נוטה להתיר אפי' בחול עד סמוך לב"הש ואי לאו דמיסתפינא מחברותא הוה אמינא דאפי' ביום ט"ב עצמו היה לנו להתיר דבעו"ה נתקלקלו הדורות וביום ט"ב עצמו מטיילין בשווקים ומשיחין שיחת חולין ואפי' היודעי' ספר וקצת הלומדים מקילין בזה ופשיטא דטפי הוה עדיף להו ללמוד וכיוצא בדבר מצינו בירוש' הביאו הה"מ פ"ז מה' י"ט א"ר אבא בר ממל אילו היה מי שיתמנה עמי הייתי מתיר מלאכה בח"המ כלום אסור אלא כדי שיהיו אוכלי' ושותי' ושמחים ועוסקי' בתורה כדון אינון אכלין ושתין ופוחזין ע"כ אף אנו נאמר כלום אסרו אלא כדי שיהיו יושבין בענייני צער ואבלו' ומתוך כך זוכרין ודואגי' על חרבן הבית והנה מטיילין ומשיחין שיחת חולין ומסיחין דעתן מן האבלות ומתוך כך באים לידי שחוק והיתול אלא דמאחר שאיסור ברור הוא בש"ס ופוסקי' פשיטא דאין לנו כח להקל ושומר נפשו ירחיק עצמו משחוק והיתול וטיול כדלקמן סי' תקנ"ד סכ"א והשם יכפר בעד השוגגים אמנם בעט"ב יש להקל כיון שלא הוזכר בש"ס ופוסקים וכן אני נוהג אפי' בחול וסמיכנא בהא על רש"ל ז"ל עט"ז ומ"מ מי שמרגיש בעצמו שיוכל לדחוק וללמוד דברים המותרים ולא ימעט מפני זה בלמודו קדוש יאמר לו ואחר כוונת הלב הן הן הדברים
ט"ז אורח חיים סימן תקנג ס״ק ב
ונהגו שלא ללמוד כו'. הרבה יש לי לתמוה בזה דאם אין איסור באכיל' בשר ויין ואדרב' חוב עליו לאכול בשר בשביל כבוד שבת כמ"ש הטור ססי' תקנ"ב ולמה נחמיר עליו שלא ילמוד משו' אבילות בפרט מי שיש לו שיעו' שרגיל בכך בעת ההיא. ותו תימא לי דהא קורין בתורה במנחה ואפי' בט"ב במידי דשייך ליומיה. כגון פ' התמיד ומשניות דקרבנות כיון דרגילים לאומרם בכל יום ולמה ישתנה משניות ופרקים השייכים לאותו שבת. וא"כ בלאו כבוד שבת הוה ליה למימר פרקים. ומצאתי כתוב בשם רש"ל שלמד אחר חצות בכל ערב תשע' באב והתיר לאחרים ללמוד. והמנהג שלנו שכ' רמ"א ע"פ מנהגים צריך עיון ונראה דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו כנלע"ד
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנג
ונהגו כו'. משום שמחה כמ"ש בסי' תקנ"ד ס"א וחומרא יתירה היא דהא אינו נוהג שום דבר מדברים הנוהגים בט"ב רחיצה כו' כנ"ל
משנה ברורה סימן תקנג ס״ק ח
ונהגו וכו' - דתורה משמחת הלב ומ"מ כ"ז אינו מדינא דהא מותר בעט"ב מדינא כל החמשה עינויים ועיקר הטעם משום דהוא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב. והנה מהרבה אחרונים משמע שתפסו המנהג הזה ולא ערערו עליו דאפילו אם חל בשבת הסכימו כמה אחרונים להתנהג כמ"ש הרמ"א וכמו שאכתוב לקמיה אמנם יש איזה אחרונים שפקפקו מאד על המנהג הזה ראשון לכל הרש"ל כתבו עליו שלמד בעצמו אחר חצות והתיר גם לאחרים בזה גם הגר"א בביאורו כתב דחומרא יתירא היא וכן המאמר מרדכי בספרו מאריך בזה וכתב דהוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט"ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ וע"כ דעתו להקל בזה וכתב דכן היה הוא נוהג ע"ש וכן הח"א כתב דהוא חומרא בעלמא וע"כ נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנג סעיף ד
כתב רבינו הרמ"א בסעיף ב' ונהגו שלא ללמוד בערב ט"ב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בת"ב ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות וכן לא יטייל ערב ט"ב עכ"ל וממילא דאם חל ט"ב בשבת ונדחה דאין ללמוד כל היום רק בדברים המותרים דדברים שבצינעא נוהג [מג"א סק"ז] ויש חולקים דכיון דבשבת אוכלים בשר ושותין יין איך נאסור בתלמוד תורה ולכן מותר ללמוד כל היום בשבת [ט"ז סק"ב] ויש מתירין ללמוד בכל ערב ט"ב אחר חצות [שם בשם רש"ל] ויש לסמוך על המקילים בשביל ביטול תורה ויש מי שכתב הרי יכול ללמוד בדברים המותרים [מג"א סק"ז] ואין זו טענה דאנו רואים בחוש דכיון דמפסיק מלימודו הרגיל אינו לומד עוד - וכ"כ הגר"א סק"ט דחומרא יתירה היא ע"ש ולכן מי שלומד בכל ערב ט"ב עד הלילה לא הפסיד שכרו כנלע"ד
Summary:
The גמרא states that it is prohibited to learn תורה on תשעה באב as it is a source of joy, making exceptions for certain types of learning that are within the spirit of the day. The מהרש”א offers a different explanation (not focused on joy). The הגהות מיימוניות cites certain restrictions on the expansion of permissible types of learning. The כל בו includes the learning of אלו מגלחין as part of the permissible material for תשעה באב.
The ספר המנהגים cites a practice to not learn on ערב תשעה באב. The שו״ת כתב סופר suggests that the reason that this restriction begins earlier is because the mental enjoyment would continue into תשעה באב. This custom is cited by the רמ״א and supported by the מגן אברהם. However, many opinions opposed this ruling (the גר״א refers to it as a חומרא יתירא). The משנה ברורה doesn’t object to those that don’t choose to follow this ruling of the רמ״א.
No comments:
Post a Comment