הקדמה - סוגיית הגמ׳ ושיטות רמב״ם ורש״י
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קה עמוד א
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן: כמה ישהה בין בשר לגבינה? א"ל: ולא כלום; איני, והא אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה, גבינה - מותר לאכול בשר! אלא, כמה ישהה בין גבינה לבשר? א"ל: ולא כלום. גופא, אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה, גבינה - מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא: בשר שבין השינים מהו? קרי עליה: הבשר עודנו בין שיניהם. אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא
ערוך השולחן יורה דעה סימן פט סעיף ו
והנה המתנת ו' שעות אינו מבואר להדיא בגמ' דבגמ' לא קאמר רק שצריך להמתין מסעודה לסעודה
רש"י מסכת חולין דף קה עמוד א
אסור לאכול גבינה - משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כח
מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב…מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח
טור יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט
אכל בשר…ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אפילו נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים
ט"ז יורה דעה סימן פט ס״ק א
יש בזה ב' טעמים הא' שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ"ז מי שלא אוכל אלא לועס לתינוק אינו צריך להמתין וטעם ב' הוא טעם הרמב"ם משום בשר שבין השינים דמקרי בשר עד שש שעות ואח"כ הוי כמעוכל ולפ"ז גם הלועס חייב להמתין רק יש קולא בבשר שבין השינים שאחר ו' שעות וקי"ל להחמיר כשני הטעמים
שיטות הראשונים
רי"ף מסכת חולין דף לז עמוד ב
ושמעינן מהא דהאי דא"ר חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה דלא שרי למיכל גבינה בתר בשרא אלא עד דשהי ליה שיעור מאי דצריך לסעודתא אחריתי דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בישרא בפחות מהאי שיעורא דהא מר עוקבא אע"ג דשהי ליה כי האי שיעורא קרי אנפשיה חלא בר חמרא
רא"ש מסכת חולין פרק ח
ואנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעוד' אחרינא אכילנא פי' בזמנה שרגיל אדם לסעוד דהיינו מזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב ופחות משיעור זה אין לאכול גבינה אחר בשר דלא אשכחן מאן דשרי אף בהאי שיעורא אלא מר עוקבא וקא קרי נפשיה חלא בר חמרא
תוספות מסכת חולין דף קד עמוד ב
ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי
תוספות מסכת חולין דף קה עמוד א
לסעודתא אחריתא אכילנא - לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כח
מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח
לחם משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ט
ומפרש רבינו שבין סעודה לסעודה ו' שעות שכן סעודת ת"ח בשעה ששית ומר עוקבא ת"ח הוה וא"כ משם עד שש שעות הוי סעודה אחרת
שיטת המחבר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט
אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים, צריך להסירו. והלועס לתינוק, צריך להמתין
הרמ״א - שיטתו ומנהג הפשוט
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט
הגה…ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה). והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין)
ט"ז יורה דעה סימן פט ס״ק ב
אחר אכילת הבשר שעה אחת. ז"ל מהרא"י בזה רבים עושים פשרה מדעתן להמתין שעה אחת אחר הסעודת בשר וסילקו ובירכו ואוכלין גבינה אע"ג דלא אשכחן רמז לשיעור זה מ"מ מי ימחה בידם הואיל והתו' וראבי"ה מתירין…ובלבוש כ' דהך המתנת שעה שזכר רמ"א הוא מדברי סמ"ג והוא ט"ס שלא כתב שום פוסק כן רק מהרא"י ואו"ה כתבו שהעולם נוהגים כן אבל לא דדינא הכי ודבר פשוט הוא דמי שנוהג בקולא זו להמתין שעה אחת שצריך ג"כ לקינוח והדחה כמו שהוזכר בדברי י"א של רמ"א שמזה נמשכה הקולא הזאת
ביאור הגר"א יורה דעה סימן פט ס״ק ו
והמנהג כו׳ בנויה על דברי הזוהר פ' משפטים דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא כו
כרתי סימן פט ס״ק ו
(שעה אחת. פרי חדש (ס"ק ו') כתב דיש להם סמך מדברי זהר (סוף פרשת משפטים דף קכ"ה ע"ב), ועיין פלתי (ס"ק ג') שכתבתי דמזהר לא משמע כלל, רק שעה וששה שעות תליא במחלוקת באו"ח סימן קפ"ד (מג"א ס"ק ט'). ופרי חדש (שם) דעתו בימי חורף ימים קצרים סגי בארבע שעות מחצות היום עד ערב, ועיין פלתי (שם) דכתבתי דליתא, ואם באים לדקדק ירבה יותר מששה שעות, לכן העיקר שש שעות, ואין להוסיף ולגרוע
הרמ״א - יש מדקדקין
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט
הגה…ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד….והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת…ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות
ים של שלמה (1510-1573) מסכת חולין פרק ח ס״ק ט
דין כל שיש בו ריח תורה, אם אכל בשר, לא שנא בהמה או חיה או עוף, לא יאכל אחריו גבינה, עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבקר עד הערב, דהיינו שש שעות
ש"ך יורה דעה סימן פט ס״ק ח
וכן נכון לעשות. וכ"כ מהרש"ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה ע"ש
לבוש יורה דעה סימן פט סעיף א
אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה…והמחמיר להמתין ו' שעות תבוא עליו ברכה
כף החיים יורה דעה סימן פט ס״ק כח
ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר ובו' כתב רש"ל והאחרונים רכל מי שיש לו דה תורה ימתין שש שעות ולשון הרב הלבוש המחמיר להמתין עד שש שעות תבא עליו ברכה משמע אפילו אינו בעל תורה
חכמת אדם שער איסור והיתר כלל מ ס״ק יג
ויש אומרים דמה שאמרו בגמרא בסעודה אחרת מותר אינו רוצה לומר זמן סעודה אלא סגי בהמתנת שעה אחת דזה הוא זמן התחלת עיכול (עיין כרתי ופלתי)....והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין שש שעות כדעת הבית יוסף
ערוך השולחן יורה דעה סימן פט סעיף ז
וזהו שכתב רבינו הרמ"א…ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות עכ"ל וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות וחלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר וגו' ונ"ל באדם שאינו בריא שצווהו הרופאים לשתות חלב יכול לסמוך על דיעה זו בהמתנת שעה ובהדחת פיו אף שאין בו סכנה וכן נער או נערה כחושים ורפואתם לשתות חלב די להם בהמתנת שעה
ג׳ שעות
איסור והיתר (מיוחס לרבינו ירוחם) סימן לט
אכל בשר אסור לאכול גבינ' עד סעוד' אחר' כר' חסדא וכן נהג מר עוקבא מפני שהבשר ושומן נדבק בפה זמן ארוך, וכ' ר"ב מפני שהבשר שבין השניים קרוי בשר שנא' הבשר עודנו בין שניהם והוא ג' שעות כרש"י ומטעם זה טוב לנקר (שינוי) [שיניו] בסעודה אחרת אם יאכל גבינה
דרכי תשובה סימן פט ס״ק ו
וע' בס' מזמור לדוד (להר׳ דוד חיים פַּארְדוֹ"פ) שהביא מנהג מכמה מקומות שאין ממתינין אחר הבשר רק ג' שעות בקירוב אפי' בקיץ ויש למנהג זה על מה לסמוך הואיל ואם הי' בחורף אז הי' כבר זמן סעודה אחריתא א"כ ממילא מוכח דאינו מושך טעם גם לאחר ג' שעות עיי"ש
פחות משש שעות - למעשה?
פתחי תשובה יורה דעה סימן פט
ועיין (בתשובת ח"ס סימן ע"ג) דחולה השותה מימי חלב לרפואתו אפילו הוא רק חולה קצת א"צ להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברהמ"ז ישתה וירוח לו ע"ש
אור יצחק להר׳ יצחק עבאדי, יורה דעה, סימן ד
שאלה: האם אפשר להקל לחכות בין בשר וחלב פחות משש שעות? תשובה: הנה קבלנו עלינו כאן בליקווד המנהג ששמענו ממורי ורבי זל״ה״ה לחכות אחר אכילת בשר עד שתעבור רוב השעה השישית, ועיין במאירי במגן אבות (הענין התשיעי) שמתיר גם לאחר חמש שעות
שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן ד אות יג
ולולא דמסתפינא הוה אמינא שאם חסר משש שעות פחות מחצי שעה מותר אף לגדולים, שהרי כתב הרמב"ם כמו שש שעות. וכ"ה בס' ארחות חיים ח"ב (עמוד שלה). ובכל בו (סי' קו). ובזמנים הראשונים לא היה מורה שעות מצוי, ובודאי שהיו מקילים באומדנא. וידוע דכל תוך חצי שעה חשיב סמוך, וכמ"ש רשב"ם פסחים (קז:), אבל יותר מזה חשיב כמופלג, ולכן ה"נ יש להקל בתוך חצי שעה הסמוכה לשש שעות. ובנ"ד לא שייך לומר כמ"ש בכתובות (קד) כל שיעורי חכמים כן הוא, שהרי לא נזכר בגמ' אלא מסעודתא לסעודתא, ועכ"פ בבשר עוף יש להקל בזה, וביחוד כשיש צורך קצת, ויש מקום להתלות בזה בדברי המאירי הנ"ל. והן אמת כי הגנת ורדים בגן המלך (אות קנ"ד) כתב, דבעינן שש שעות בדיוק, כמו ארבעים סאה במקוה טהרה, שאם חסר קורטוב אינו טובל וכו'. וכ"כ הפרח שושן (כלל א סי' א). ע"ש. אך אין דבריהם מוכרחים. והמאירי בס' מגן אבות (סי' ט עמוד מז) כתב: חמש שעות או שש שעות. וע' בשו"ת משה האיש (חיו"ד סי' יד וט"ו). ע"ש. ומיהו למעשה יש להחמיר בזה. וכמ"ש רבינו ירוחם אות כח דבעינן שישהה לכל הפחות שש שעות. ע"ש. ומיהו המיקל בזה בשעת הדחק יש לו על מה שיסמוך. הנלע"ד כתבתי. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן
שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן סט
בזמן המתנה בין אכילת בשר לחלב…וע"ד ששאלת אם אכן היה נהוג בצאנז להמתין רק ה' שעות בין אכילת בשר ביום לאכילת חלב בלילה…ובמקור הדברים בש"ס חולין ק"ה…ובפר"ח סי' פ"ט סק"ו כתב דלאו דוקא שש שעות כגון בחורף שהימים קצרים וכו' אע"ג דליכא בין אכילה לאכילה אלא כמו ד' שעות בקירוב…וגם לשון הרמב"ם בפ"ט ממאכלות אסורות שכתב כמו שש שעות משמע דלאו דוקא,...ועיין גם בכלבו סו"ס ק"ו ובארחות חיים [ח"ב עמ' של"ה] שנקטו הלשון כמו שיעור ששה שעות….ויש לומר דלעת הצורך הקילו לסמוך על שיטות הללו דלא בעינן ו' שעות שלימות, ועכ"פ משעה חמישית ואילך לא דקדקו כל כך
תשובות והנהגות כרך א סימן תלא
שאלה: אכל בשר בלילה וישן וקם בבוקר ורוצה לשתות קפה עם חלב והוא עדיין קודם שש שעות מהו. בספר "ויעש אברהם" מביא בשם הגה"ק האדמו"ר רבי אברהם מטשכנוב זצ"ל ששיעור שש שעות היינו לעיכול, ושינה גורם עיכול ולא צריך שש שעות, ושמעתי שאחד מגדולי הוראה בעיה"ק פסק כן הלכה למעשה, ויש לתמוה שלא ראו הספר "זכרון למשה" עם הנהגות הגה"ק ה"חתם סופר" זצ"ל שהורה בתחילה להתיר, והכין לעצמו חלב לקפה לשתות בבוקר ונשפך, ומזה הבין שאין הדין כן לכן מאז פסק דלא פלוג ע"ש, ומי הוא אשר יהין לפסוק נגד עמוד הוראה כמותו, אבל צ"ב דלא בשמים היא לפסוק הוראות בסימנים מן השמים. ונראה שבעלמא אי אפשר לפסוק ממעשה, ורק ההלכה קובעת, אבל גאוני ישראל בעלי רוח הקודש כמו הגה"ק ה"חתם סופר" זצ"ל, הרגישו שזהו סימן, וביררו שוב ההלכה וראו פנים לאסור ולכן שינה פסק דינו, ויש לסמוך עליו. ומסופר על רבינו הגר"א זצ"ל שרצה שבבית מדרשו ישאו כפים כל יום, ובאותו לילה שרצה למחרת לנהוג כן הובל לבית הסוהר על ידי עלילה ופסק מאז שלא לשנות, ותמה הגה"ק רבי ישראל סלנטר זצ"ל הלוא לא בשמים היא ואין להשגיח על אותות ומופתים אלא כפי הלכה, אבל לפי דברינו קדושי עליון בעלי רוח הקודש מרגישים אם זהו סימן ורמז, שאז מעיינים עוד פעם בהלכה וקובעים הוראה
Summary:
The גמרא states that one should wait בין סעודה לסעודה between meat and milk. There are two reasons cited in ראשונים to wait between meat and milk: concern for meat between one’s teeth and concern for the taste of meat that remains after it has been eaten. The טור recommends trying to be strict in both respects, a point which is explained by the ט״ז.
In terms of defining the break, the רי״ף and רא״ש explain that it means waiting the amount of time that it would take for another meal.
It is cited that ר״ת would simply require washing up between eating meat and milk.
Similarly, תוספות cite a view that just clearing the table is sufficient.
The רמב״ם rules that the amount of time that is required to wait is כמו שש שעות.
The שלחן ערוך rules that one should wait six hours. The the רמ״א technically rules that no waiting is required, but that the מנהג הפשוט is to wait one hour.
The ט״ז notes that while the רמ״א doesn’t have a source for one hour, there isn’t really a source for the six hours either, because really there is no prescribed team. The גר״א offers a possible source for the one hour time frame; this source is challenged by the כרתי.
The רמ״א continues and cites that יש מדקדקין wait a full six hours. This position is cited by the ים של שלמה as a practice that should be followed by כל מי שיש לו ריח תורה. The לבוש and כף החיים have differing understandings of the כל מי שיש position.
The איסור והיתר cites a position that one should wait three hours.
Authorities largely recommend waiting the full six hours, though there is room for leniency according to some opinions in varying manners.
No comments:
Post a Comment