למעט בשמחה מראש חודש אב ודיני שבוע שחל בו
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד ב
(משנה) חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת (רש"י: שבוע) שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת
רש"י מסכת תענית דף כו עמוד ב
בחמישי מותרין - אם חל תשעה באב בערב שבת - מותרין לכבס בחמישי, וכשחל תשעה באב ברביעי בשבת - לא איצטריך למיתני דמותרין, כדאמרינן בגמרא: לא שנו אלא לפניו כו'.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד ב
משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא: הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד ב
דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ותניא אידך: ונוהג אבל מראש חדש ועד התענית, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. אמר רבי יוחנן: ושלשתן מקרא אחד דרשו, דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. מאן דאמר מראש חדש ועד התענית- מחגה ומאן דאמר כל החדש כולו אסור - מחדשה, ומאן דאמר כל השבת כולה אסור - משבתה. אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר. ותרוייהו לקולא. וצריכא, דאי אשמועינן הלכה כרבי מאיר - הוה אמינא: אפילו מראש חדש, קמשמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי אשמועינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - הוה אמינא: אפילו לאחריו, קמשמע לן הלכה כרבי מאיר.
עסק ונישואין מראש חודש עד התענית
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מג עמוד א
חוץ מן האלמנה וכו. אמר רב חסדא, ק"ו: ומה במקום שאסור לכבס - מותר ליארס, מקום שמותר לכבס - אינו דין שמותר ליארס! מאי היא? דתנן: שבת שחל תשעה באב בתוכה - אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותר, מפני כבוד השבת; ותניא: קודם הזמן הזה, העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין! כי תניא ההיא - קודם דקודם. אמר רבא, וקודם דקודם נמי ק"ו: ומה במקום שאסור לישא וליתן - מותר ליארס, מקום שמותר לישא וליתן - אינו דין שמותר ליארס! לא תימא דרבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו, אלא אימא כל הנשים ינשאו.
רש"י מסכת יבמות דף מג עמוד א
קודם הזמן הזה - קא ס"ד קודם ט' באב דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה ממעטין כו'
קודם דקודם - קודם שבת שחל ט"ב בתוכה דהתם מותר לכבס אבל תוך השבת כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס וליכא ק"ו
תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה סימן קב
מתניתין (כ"ו ב') משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. בפרק החולץ תניא קודם לזמן הזה, כלומר מראש חדש ועד התענית, העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן מלבנות ומלנטוע, ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין, מאי טעמא משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה. ונשואין בלא סעודה איכא שמחה. ירושלמי אמר ר' הושעיא אמר ר' יהושע בן לוי הא דאיתמר בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. והתם אמר שמואל אפילו בת"ב יארס שמא יבא אחר ויקדמנו ברחמים.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף א - ג
משנכנס אב ממעטין בשמחה; ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי, לישתמיט מיניה דריע מזליה. מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה…. ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בט' באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר. שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנא
ומ"מ דברי הרמב"ם חסירים שהרי ביבמות שם שנינו בשני ברייתות דמר"ח עד התענית העם ממעטין מעסקיהם מלישא מליתן מלבנות מלנטוע וכו'ולמה לא הזכיר זה כלל וכן הרי"ף והרא"ש לא הזכירו זה אבל הטור והש"ע כתבו זה כמו שיתבאר ואפשר לומר מדשנינו העם ממעטין מעסקיהן ולא שנינו אסור לישא וליתן וכו' כמו ששנינו שם באותה ברייתא שבוע שחל ט"ב בתוכה אסור לספר ולכבס ע"ש ש"מ דזהו לאו מדינא אלא שנהגו כן מעצמן והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ולפ"ז ניחא מה שבזמנינו אינם יודעים מאיסור זה כלל ונושאים ונותנים ובונים ונוטעים וכבר תמהו הגדולים בזה [ט"ז סק"א וב"י] ולדברינו א"ש [ועב"י שכתב כעין זה והלח"מ כתב שדוחק ע"ש]: ויותר נראה לומר דהוה קשה להו לרבותינו לפי שלשון ברייתא זו שנינו ג"כ בספ"ק דתענית בתעניות של גשמים בשבע אחרונות והכי איתא במשנה שם [י"ב:] עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבניין ובנטיעה וכו' ותניא שם [י"ד:] בניין בניין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה ע"ש וכן פסק הרמב"ם בפ"ג דתענית דין ח' ע"ש ואי ס"ד דט"ב שוה בזה לתעניות למה שינתה המשנה בלשונה דבתעניות פירשה ובט"ב לא אמרה רק ממעטין בשמחה אלא וודאי דלעניין משא ומתן אינן שוין דבתעניות אסורין גם במשא ומתן כמו שמסיימת המשנה שם כבני אדם הנזופין למקום כלומר מפנישהתפללו ולא נענו וזה לא שייך רק בצער חדש ולא בט"ב דצער ישן ואבלות ישנה היא ולא שייך לומר שכנזופין אנחנו ח"ו ולמה נאסור עלינו משא ומתן שאין בזה שמחה כלל אלא וודאי דסתם משא ומתן מותר והך דיבמות הכוונה משא ומתן של שמחה ובניין ונטיעה של שמחה ומה הוא משא ומתן של שמחה כמו לקנות בגדים להחתן או להכלה או לעצמו בגדים יקרים לקנות ולתפור ואינו כמשא ומתן של תעניות ובזה באמת אנחנו נזהרים ואתי שפיר לפ"ז מנהגינו שאין אנו מופרשים ממשא ומתן כבכל השנה [והמפרשים רוצים להשוות זה המשא ומתן עם המשא ומתן דתעניות וזהו דעת הטורוהש"ע וזהו גם דעת התוס' ביבמות שם ד"ה מלישא ע"ש ולא כן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולפיכך לא הוצרכו להזכיר זה דכיון שכתבו ממעטין בשמחה כולל הכל כל מין שמחה ודו"ק]:
מנהג שלא לרחוץ ולא לאכול בשכר ויין מראש חודש
ראבי"ה חלק ג - הלכות תענית סימן תתפב
ג/רסינן בירושלמי דפרקין רבי אבהו בשם רבי יוחנן תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרים. פירוש כשחל להיות תשעה באב בשבת ונדחה עד יום ראשון, דלפניו לא הוי שבת שחל להיות תשעה באב בתוכו, ולאחריו נמי מותר…ואם חל תשעה באב בערב שבת, כגון עובדא דרבי עקיבא ועל פי הראיה או על ידי עיבור החדש קיימא לן שבחמישי מותרין לכבס מפני כבוד השבת ולהניח עד השבת שאם חל בשלישי או ברביעי פשיטא שלאחריו מותרים אפילו שלא מפני כבוד השבת. נהגו אבותינו שלא לרחוץ מראש חודש ועלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך, וכן נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. ולא מכח איסור חכמי התלמודים, דאף על גב דפסקינן הלכה כרבי מאיר… והלכה כרבי שמעון בן גמליאל…ואוקמינן בתרוייהו לקולא…ואם כן לכל הפחות שבת שחל תשעה באב בתוכה לפניו נוהג אבילות, ואבל אסור בחמין, כדאמרינן בפרק קמא דמכילתין. נראין הדברים דנוהג אבל דנקט לענין סיפור וכיבוס דוקא, דכי היכי דשרי בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה עד תשעה באב הכי נמי ברחיצה וסיכה…ותניא כל מצות שנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב (אבל) אסור באכילהובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, משמע דדוקא ביום תשעה באב. ומיהו יש ירושלמי שכתוב בו נשייא דנהגי דלא למישתי חמרא מן דאב עליל מנהג, אבל רבינו ניסים לא גריס חמרא, ופירש נמי או בשתי או בערב, ויש מרבותינו שנסתפקו בדברים הללו והנראה בעיני כתבתי אני המחבר:
בית יוסף אורח חיים סימן תקנא
כתב אבי העזרי (סי' תתפב) נהגו אבותינו שלא לרחוץ מראש חדש וכו'. כן כתב המרדכי בשמו (בתחלת מועד קטן) (תענית סי' תרלט) וכתוב בתרומת הדשן סימן ק"נ דמשמע דאפילו בצונן אסור אע"ג דלשון הרמב"ם (פ"ה ה"ו) דוקא בחמין נהגו איסור נראה דאור זרוע (ח"ב סי' תיד) ומרדכי פליגי עליה בהא דאינהו סברי דנהגי מראש חדש ואילך ואיהו לא כתב אלא בשבת זו הכא נמי נימא דבהא נמי פליגי אמנם כמדומה לי שראיתי בימי חרפי רוחצים בנהרות מראש חדש ולא מיחו בידם והמחמיר תבוא עליו ברכה עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף ט
יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו; ומותר בחומץ של יין; (אגודה ומהרי"ל) ויש שמוסיפין (מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (ר' ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין שוחטים כ"א לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף סעיף טז - טז
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ט"ב. הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל)
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף ד
הגה: ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס
נהוגי אבילות בימי בין המצרים (המכונה ״שלשה שבועות״)
הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה אות ב
בפרק בתרא בשבעה בחדש נכנסו עכו"ם להיכל כו' עד לעתותי ערב הציתו בו את האור ונשרף עד שקיעת החמה דבעשור והיינו דאמר רבן יוחנן בן זכאי אילמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי שרובו של היכל נשרף בו ע"כ, ובירושלמי רבי וריב"ל היו מתענין ט' וי'. ומה שנהגו בני אדם שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז עד תשעה באב נמצא בשם רב סעדיה גאון כי רמוזים הם בדניאל. ומה שקורין איכה בתשעה באב יש במס' סופרים ובאיכה רבתי
טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא
ויש פרושים שמתענין מי"ז בתמוז ואילך ויש מתענין מבשר ויין וגרסינן בירושלמי מה יש ביניהם בין י"ז בתמוז לט"ב כ"א יום משהובקעה העיר עד שחרב הבית וי"א כנגד שלשה שבועים שהתענה דניאל ומנהג אשכנז היחידים נמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז ואילך ומראש חודש ואילך נמנעים כולם מבשר ויין זולת שבת שאוכלין ושותין כדרך כל השנה כולה וכן כתב הרמב"ן י"מ שנוהגים שלא לאכול בשר מר"ח עד התענית ונהגו הכל שלא ליכנס לבית המרחץ בשבת זו ואסור לשנות מנהג אבותינו
בית יוסף אורח חיים סימן תקנא
ויש פרושים שמתענים משבעה עשר בתמוז ואילך ויש מתענין מבשר ויין. כן כתבו הגהות מיימוניות (פ"ה אות ב): ומ"ש ויש אומרים כנגד שלשה שבועים שהתענה דניאל. גם זה שם בשם רבינו סעדיה: כתב הכל בו (שם כה:) יש נמנעים מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה אלא בבשר ואף על פי כן אין להמנע מהתבשיל שנתבשל בו הבשר דלצעורי נפשיה קא מכוין והא איצטער ועוד דאמרינן בנדרים (נא:) הנודר מן הבשר מותר בתבשיל וכתב בשם ה"ר אשר (סי' לו) שטעם הנמנעים מבשר ויין משבעה עשר בתמוז מפני שבו בטל התמיד וגם ניסוך היין בעונותינו (עיי' ב"ב ס:
ספר המנהגים (טירנא - יצחק אייזיק מטירנא) חודש תמוז
תמוז. לפרשת חוקת אהבה: אל מחוללי. בי"ז בו מתענין ואומרים סליחות: אתאנו לך, אמרר בבכי, פזמון: שעה נאסר, ענינו, ויחל, דרשו וכו' כדפ"ל בחדש אייר. ואין מסתפרין מי"ז בתמוז עד אחר ט' באב. ויש שאין אוכלין בשר ואין ושותין יין מי"ז בתמוז עד שבת נחמו. ואין נושאין נשים. סליק חדש תמוז.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תקנא ס״ק ה
ובמנהגים שלנו (מהר"א טירנא עמ' עד) דנוהגים איסור תספורת משבעה עשר בתמוז ואילך וכן אין נושאין נשים משבעה עשר בתמוז ואילך:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף ג
הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך, עד אחר ט' באב (מנהגים). שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס…. הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר"ח עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה…לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד. ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום ו'. הגה: ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס, אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז (מנהגים)
בית יוסף אורח חיים סימן תקנא
מצאתי בשו"ת מהרי"ל (סי' לא) לברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים (סי' תתמ) דלא ונראה לעניות דעתי כגון מילתא דאפשר לדחויי כגון פרי או מלבוש אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או הברכה עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף יז
טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה
משנה ברורה סימן תקנא ס״ק צט
על פרי או על מלבוש - וממילא לא יאכל הפרי ולא ילבש הבגד.
מגן אברהם סימן תקנא ס״ק יז
שלא יקדמנו אחר. ומה"ט מותר לעשות שדוכין ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעוד' ואפי' בלא רקודין ומחולות ול"ד לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל משא"כ כאן ונ"ל דאפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת…ונ"ל דאסור לעשו' ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך:
משנה ברורה סימן תקנא ס״ק טז
ואסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך אפילו בלא אירוסין
Summary:
The משנה outlines two basic time periods for mourning over the חורבן. First, it notes that the month of אב is a sad time. The גמרא explains a practical aspect of the sadness is that one should avoid court cases with a נכרי during this time.
Second, it notes a prohibition to take haircuts and launder clothing during שבוע שחל בו. This prohibition is further developed in a second גמרא. Of note, while also making clear that the prohibitions end after תשעה באב itself, this second גמרא also dismisses a more restrictive opinion that would have extended the prohibitions from the start of the month (“the nine days”).
A separate גמרא develops an additional list of activities that should not be performed even prior to שבוע שחל בו, including business dealings, building houses, planting vineyards and certain marriage activities. The רמב”ן explains that the time frame being discussed here is from the start of the month.
The שלחן ערוך codifies these rulings.
The ראביה cites a practice to not eat meat or drink wine during the nine days and not to bathe. This is codified by the מחבר and extended by the רמ״א regarding meat and wine to include the entire three weeks.
The רמ״א also extends the laundry restriction for the entire nine days (which the גמרא only restricted during שבוע שחל בו).
The הגהות מיימוניות cites a custom to restrict meat/wine during the entire three weeks. The טור notes that some only restrict these during the nine days.
No comments:
Post a Comment