ויקרא פרשת שמיני פרק יא פסוק מא
וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל:
ערוך השולחן יורה דעה סימן פד סעיף יג - יד
יש לפעמים שבאכילת שרץ אחד עובר כמה לאוין וכך אמרו חז"ל בפסחים [כ"ד א] אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צירעא לוקה שש
כיון שהתולעת מעורב באוכל למה אין סומכין על ביטול בששים - ב׳ טעמים
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף א
בריה, דהיינו כגון נמלה או עוף טמא וגיד הנשה ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם, אפילו באלף לא בטל.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צח סעיף ד
איסור שנתבשל עם היתר, אפילו מכירו והוא שלם וזרקו, צריך ששים כנגד כל האיסור, מפני שאין אנו יודעים כמה יצא ממנו….הגה: וכל איסור שמבטלים בששים, אם מכירו צריך להסירו משם אף על גב דכבר נתבטל טעמו בששים. ולכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים, צריך ליתן שם מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים ויסירנו משם, דמאחר דאפשר להסירו הוי כאילו מכירו וצריך להסירו משם (הגהות מרדכי בחולין ובארוך כלל כ"ג).
ערוך השולחן יורה דעה סימן ק סעיף יג-טו
ודע דבכל המדינות הידועים לנו בימות הקיץ הרחש מצוי בכל מיני מאכל…כל המון בית ישראל שאינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה ולא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי וראוי לחפש זכות…ומה שנראה לענ"ד:הגאון כרתי ופלתי ריש סימן זה אמר שביכולת לסמוך על דעת רבינו שמשון והרשב"א שהבאנו דבריה בטלה בקרוב לאלף וזהו ודאי דשיעור זה והרבה יותר יהיה תמיד…וגם הרשב"א בחדושיו בחולין דף צז ב כתב בשם הראב"ד דבריה בטלה באלף ומאתים ע"ש ולפי זה רבו הדעות להיתר בה"ג והרי"ף והראב"ד ורבינו שמשון בעל התוס' ורשב"א ואור זרוע ואפשר גם דעת רש"י כן…וא"כ אפילו הוה רוב דעות לאיסור בשעת הדחק כזה שא"א לצייר אם לא שלא נאכל לחם וגרויפין ודאי סמכינן וק"ו כשיש הרבה מרבותינו הקדמונים שנוכל לסמוך בשעת הדחק:
מדאורייתא סמכינן על רוב אבל מדרבנן צריכין לבדוק למיעוט
הר"ן על הרי"ף מסכת חולין דף ג עמוד ב
והיכא דראה אחד ששחט ואזיל ליה לעלמא וכו'. נראה מדברי הרב אלפסי דדוקא היכא דאזיל לעלמא ולא איפשר למבדקיה הוא דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל כל היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות טריפות סימן לט סעיף ב
מי שקרע בטן הבהמה וקודם שתבדק הריאה בא חיה או נוכרי, ונטלה והלך לו, הרי זו מותרת, ואין אומרים שמא נקובה סרוכה היתה הגה: ויש מחמירין אם נאבדה הריאה (בה"ג וראב"ן ור"י הלוי ומרדכי והג"א וע"פ), ואין להתיר רק במקום הפסד גדול או בגדיים וטלאים וחיות שאין סרכות מצויות בהם. (טור בשם בעה"ת).
ש"ך יורה דעה סימן לט ס״ק ז-ח
ואין אומרים כו'. דרוב בהמות בחזקת כשרות הן: ויש מחמירים כו'. בספרי הוכחתי בכמה ראיות דלכ"ע בדיקת הריאה אינו אלא מדרבנן וכן משמע בתשובת בן לב חלק ג' ס"ס כ' ולכ"ע מדינא אמרי' בהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת וכל ספק שלאחר שחיטה תלינן לקולא…ואולי לזה דקדק הר"ב בצחות לשונו ויש מחמירין ולא כתב ויש אוסרין אלא רצה לומר דהאוסרים לאו מדינא אסרי אלא דס"ל שחכמים החמירו בדבר כדי לחזק דבריהם:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יד-טו
אלו המינין הנבראין בפירות ובמאכלות אם פרשו ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהן כזית לוקה שנאמר לכל השרץ השורץ על הארץ לאסור אלו שפרשו לארץ, אבל אם לא פרשו מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו. במה דברים אמורים שהתליע האוכל אחר שנעקר מן הארץ, אבל אם התליע והוא מחובר, אותה התולעת אסורה כאילו פירשה לארץ שעל הארץ נבראת ולוקין עליה, ואם ספק אסורה, לפיכך כל מיני פירות שדרכן ד להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת, ואם שהה הפרי אחר שנעקר * שנים עשר חדש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חדש.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פד סעיף ח
כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת.ואם שהה הפרי אחר שנעקר י"ב חדש, אוכל בלא בדיקה. שכל בריה שאין בה עצם, אינו מתקיים י"ב חדש. ומכל מקום צריך לבדקן, להשליך התולעים הנמצאים ביניהם בחוץ, או על גבי הפרי. (ולא מהני בהם אם בדק הרוב, אלא צריך לבדוק כולם, דהוי מיעוט דשכיח) (רשב"א בת"ה ובתשובה סימן רע"ד).
ביאור הגר"א יורה דעה סימן פד ס״ק כב
(ליקוט) פרי כו'. ערש"י נ"ח ב' ד"ה הני כו' ומשמע דוקא שהתליעו אבל מסתמא אין חוששין ול"נ דא"כ הל"ל הני פירי כו' ומ"ש תמרי דנקט ועוד הא סתמא קאמר הני תמרי דכדא אלא משום דהתלעה מצויה בהן ואע"פ שהוא מיעוט דלמיעוט המצוי חוששין כמו בבדיקת הריאה וז"ש בס"ח כל כו'. ת"ה פ' ב' ועבס"ח בהג"ה דהוי כו' (ע"כ):
אין צריכין לבדוק למיעוט שאינו מצוי
ש"ך יורה דעה סימן פד ס״ק כג
ומ"מ צריך לבדקן להשליך כו'. כלומר באותן שדרכן להתליע נהי דא"צ לבדוק בפנים כיון ששהו י"ב חודש ונרקב התולעת שבתוכן והוי כעפרא בעלמא מ"מ צריך לבדקן להשליך התולעים הנמצאים ביניהם בחוץ אבל אותן פירות שאין דרכן להתליע כלל ודאי אין צריך בדיקה כלל אפי' מבחוץ (ועיין בה"ה פ"ב ד"ה אם שהה):
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן לה
במין קרויט במדינה זו שלא מוחזק בתולעים איך דינו בלא נבדק. בדבר פעקטארי שעושה סאלאט ממיני ירקות ויש שם גם מין כרוב שקורין קרויט אם יש לחוש לתולעים כיון שבעל הפעקטארי הוא נכרי או יהודי מחלל שבת שאין לו נאמנות על כשרות, הנה לאסור ירקות ופירות בלא בדיקה מתולעים הוא דוקא במינים שמצוי בהם תולעים ומין קרויט במדינותינו שאירופה היה מין המצוי בו תולעים והיה אסור בלא בדיקה…אבל במדינה זו אמעריקא במין קרויט לא מצוי כלל תולעים וא"כ אינו מהמינים שאסורים בלא בדיקה בכאן. ולכן אף שלכתחלה יש לבדוק משום דמה שבמדינה זו ליכא בהו תולעים, הוא לא מצד עצם המין שהוא משונה במדינה זו לענין תולעים אלא משום שבעלי הגנות עושין מעשה בשעת הזריעה ובשעת הצמיחה שמצד זה ליכא תולעים לכן הוא אולי כרובא דתלוי במעשה דלא אזלינן בתר רובא…ואף שהכא עדיפא משום דכיון שעם תולעים לא ירצו לקנות חזקה על כל בעלי הגנות שיעשו מה שהוא לטובת פרנסתן דלא מרע אומנתו ומטעם זה אין לאסור כשלא בדקו אבל לכתחלה יש לבדוק, מ"מ מה שנעשה בהפעקטארי הוא דיעבד שאין לאסור אותם. ואין לערער על אלו הקונים ממנו אם ברור שאין שם חשש איסורים אחרים ובעלי נפש מן הראוי שיחמירו על עצמן להחשיב זה כלכתחלה. ידידו, משה פיינשטיין.
מה הכלל או באיזה אחוז משערין מיעוט המצוי
שו"ת הריב"ש סימן קצא
גם מש"כ ואין להקשות דא"כ אפילו אם פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה לן להתיר בסימן אחד ואינו דורס…ואם הקושיא היתה קושיא לא היתה מתרצת במאי דכתיב מר דאם פרס ועזניה מצויין חיישינן דכל מעוט מצוי, אפילו בתרי ספיקי חיישינן, לפי שכשאנו אומרים פרס ועזניה בישוב לא שכיחי רצו לומר שאינן נמצאין ואם היו נמצאין עדיין לא היה נקרא זה מעוט מצוי. שמעוט מצוי ר"ל שהוא קרוב למחצה ורגיל להיות. דומיא דמעוט מצוי המוזכר למפרשי' ז"ל בסירכות הריאה דאע"ג דאזלי' בתר רובא ואחזוקי אסור' לא מחזקינן אפ"ה צריך לבדוק בסירכות הריאה מפני שהוא מעוט מצוי.
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן עז
הנה הרמב"ם כשדיבר מתולעים בתלוש שפרשו ומחובר אפי' לא פירשו לא הוצרך בדיק' אלא אמחובר אבל לא בתלוש וכ' ה"ה הטעם משום דהוה מיעוט המצוי רצונו אפי' עינינו רואות רוב בזמנם ובמקומות ההמה שכיח הרחש אפי' ברוב החביות אבל לא ברוב הפירות ואם יבדוק כל פירי בפ"ע יהי' הרוב בלא תולע ע"כ ליכא אלא מיעוט המצוי.
משכנות יעקב (ר׳ יעקב ברוכין, 1780-1840, מליטא) יורה דעה סימן יז
ותרתי אני בלבי למצוא יושר דברי אמת, מקור ושורש הדבר הזה, לבדוק אחר מיעוטא דשכיח, ומי איכא מידי דלא רמיזה במתניתין וברייתא, ויגעתי ומצאתי - ת״ל, והנה הדבר מבואר במשנה וברייתא, וגם רמיזה בקראי לכמה תנאי. דמשנה שלימה שנינו בסוף פרק כל הגט רבי יהודה אומר, בשלשה פרקים בודקין את היין וכו', וקאי אדלעיל דאמר - המניח פירות וכו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, וקאמר רבי יהודה דיין צריך לבודקו בשלשה פרקים בשנה, שמצוי להתקלקל בימים האלה, והיא הלכה פסוקה, פסקה גם הרמב"ם ז"ל בחיבורו, וסובר דאין חולק על רבי יהודה בזה...ובוודאי אין רוב ואף מחצית יינות מחמיצין, רק מיעוטן, ופוק חזי כמה שיעורן, כדתנן בבבא בתרא (צ"ג ע"ב) - המוכר יין לחבירו, מקבל עליו עשר קוססות למאה, פירוש עשר חביות יין רע שריחו חומץ, שכן דרך להמצא במרתף של יין, כמו שכתב רשב"ם ז"ל...שמע מינה דטפי מהכי לאו אורח ארעא להתקלקל, ולא אסיק אדעתיה לקבל. הרי להדיא, שיעור יין המתקלקל הוא חלק עשירי מהטוב, וגם זה אינו רק ריח חומץ, כמו שכתב הרשב"ם...ואפילו הכי חשבינן ליה מיעוט המצוי להצריך בדקה אחריו, אף דאיכא רובא וחזקה להיתרא, לא סמכינן עלייהו ובעי בדיקה.
שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן פא
אבל מה שיראה לענ"ד דענין מיעוט המצוי היינו שהופעת המיעוט ומציאותו הוא מצוי הרבה דכל רוב בהמות שבעולם ובכל מדינה ומדינה מוחזקים במיעוט טריפות מחמת סירכות הריאה, וכיו"ב לענין ושיטין בסי' ל"ג - וכיו"ב לענין רוב מצויין אצל שחיטה - וכיו"ב לענין ריסוק איברים דבית הרחם, ולעולם אין רוב כשירות בלי מועט טריפות והמועט מלווה את הרוב בכל עת ובכל מקום, והוא הוכחה שזה טבעית מציאותו לגדל רוב כשירות ומיעוט טריפות
ר׳ ישראל הלוי בעלסקי, OU Checking Guide, עמוד 67
והנה מגדולי הדורות שלפנינו ניסו לקבוע ענין זה של מצוי ושכיח לדעת כמה מקרי שכיח דליהוי פחות מזה לא שכיח עד דקרינן ליה מיעוטא דמיעוטא. ועי׳ הריב״ש…ובשו״ת משכנות יעקב…ואף שהרבה גאוני בתראי נחלקו על דבריו והקילו לומר דלא מקרי מצוי ושכיח עד שיהא בו הרבה יותר מעשרה אחוז…מ״מ כבר תפסו האחוז של בעל המשכנ״י כדבר הנהוג ונתפשט בכל ישראל
אם משערים לפי מספר הירקות או מספר האכילות
תשובות בענין תולעים מהגאון ר׳ שלמה זלמן אויערבאך - בדיקת המזון כהלכה עמוד 179 - שאלה ב
כשמשערים מיעוט המצוי - האם משערים לפי מספר הירקות שמצוי בו תולעים - אף שאין אוכלים הירק כולו באכילה אחת או משערים לפי מספר האכילות. למשל, ״סאלא״ או כרוב מצוי בו תולעים - למשל בשני ראשים מעשר - אמנם לא נמצא תולעים על כל עלה ועלה. ואין הדרך לאכול אפילו חצי הכרוב בפעם אחת רק איזה עלים…תשובה: מסתבר דכיון שאם בא לאכול את כל האגודה של חסא צריכים לחשוש שהיא מתולעת וטעון בדיקה, ממילה א״א גם להתיר עלה אחת מפני הטעם שכנגד זה ליכא כלל מיעוט המצוי…שכן הוא האחוז ביחס להבדיקת תולעים בירקות.
ר׳ ישראל הלוי בעלסקי, OU Checking Guide, עמוד 67
לדוגמא, אם מצאו קלח א׳ של כרוב שבין עשרה קלחים נגוע בתולעת א׳ והשאר נקיים לגמרי, ואין אף באחד מהם תולעת א׳, וכך הוא המצב תדיר, אז חל חיוב בדיקה על כל המין של כרוב, או לכה״פ על כרוב שבאיזור זה, כי כבר קבעו שהכרובים הגיעו למספר הקסמי של בעל המשכנות יעקב, שעל פי מספר זה נקרא המיעוט מצוי ושכיח. ואף במקום שהכרובים גדולים כ״כ שאפשר להאכיל להעשרה אנשים, מכרוב א׳ ונמצא שרק א׳ ממאתים איש יפגע בתולעת, אפ״ה מקרי זה מקום שהתולעת מצויה כיון שהגיע למספר הדרוש. ואין להביט אל האוכלים או אל המנות שעושים מן הפירות רק על אחוז של הקלח האחד בין שאר הקלחים כי אותו שנמצא בו תולעת מיקרי כרוב מתולע או נגוע בתולעת.
בענין מיעוט המצוי, ר׳ צבי שכטר, OU Checking Guide, עמוד 66
ועיי״ש בתשובות משכנות יעקב…נסתפק בזה חכם אחד, כשיש לפנינו ירק שיש בו הרבה עלים, אי ר״ל שיש לכל הפחות שרץ אחד בכל אחד מעשרה עלים, או שיש שרץ אחד בכל ירק אחד מהעשרה ירקות. ובפשוטו היה נ״ל דלא כשני הצדדים, אלא שהדבר תלוי בזה - כמה יאכל אדם זה באכילה אחת מהירק הזה, דכל שקיימות אפשרות של 10% שתהיה כרוכה באכילתו עבירת אכילת שרץ, דינו כמיעוט המצוי, ואינו תלוי באחוז התלועים שבעלים, או שבירקות, אלא באחוז של אפשרות העבירה במעשה הגברא במעמד הזה.
ר׳ שלום אלישיב - תשמ״ו - בדיקת המזון כהלכה עמוד 173
למע״כ ידיד הרב הגאון המפורסם מהור״ר שמעון שוואב , י״ט שבט תשמ״ו - בענין התלועים בירקות לאלה אשר צריכים להכין אוכל בכמויות גדולות בעלי מסעדות…ואכתי יש לדון אם מבשלין הירקות הנ״ל בכמויות גדולות לצורך חמש מאות איש ויותר הרי הדבר קרוב לודאי שכמה תולעים בסיר…הרי החזקו ירקות האלו בתלועים וכל שהוחזקו צריך בדיקה לצאת מאותה חזקה…והואיל ולפימ״ש כת״ר שאם הרבנים יעמדו על כך לבדוק כל ירק כדבעי למהוי, לא יצייתו להם וזה יערער מצב הכשרות ויגרום למכשולת גדולים, הרי יש מקום להסתמך על מ״ש לעיל דהייהו לאחר שרי׳ במי-מלח ואחרי השטיפה לבשלם בכמויות שיתכן לדון בהם מדין ס״ס וכנ״ל.
אם נתרסקו לאחר שנתערבו או אם שכח לבדוק ונתבשלה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קא סעיף ו
הא דבריה וחתיכה הראויה להתכבד לא בטלי, דוקא בעודם שלמים, אבל אם נחתכו או נתרסקו עד שנאבדה צורתן, בטלי, דתו לא חשיבי. ואפילו אם נתרסקו לאחר שנתערבו עם ההיתר. (ואפילו לאחר שנודע התערובת) (הגהת ש"ד וד"ע לאפוקי או"ה). והוא שנתרסקו שלא במתכוין לבטל האיסור, אבל אם נתכוין לכך, אסור למרסק, אם הוא שלו, וכן למי שנתרסק בשבילו. (ואין חילוק בין נתערבו במינם או שלא במינם) (ד"ע ומשמעות הפוסקים ולאפוקי או"ה).
ש"ך יורה דעה סימן קא ס״ק טו
או נתרסקו. וכתב בת"ח כלל מ' סוף ד"ה ומשמע באו"ה הא דבטל אם נתרסק היינו שלא נשאר שם דבר חשוב אבל נשאר חה"ל אף על גב דבטיל מטעם בריה מ"מ עדיין חשוב ואינו בטל מטעם חה"ל וסברא נכונה היא עכ"ל ועיין עוד בב"י ובת"ח מ"ש בשם מהרא"י:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פד סעיף יג
דבש שנפלו בו נמלים, יחממנו עד שיהיה ניתך, ויסננו.
ש"ך יורה דעה סימן פד ס״ק לח
ויסננו. ואין זה משום מבטל איסור לכתחלה שאסור כדלקמן סימן צ"ט שאין כוונתינו אלא לתקן הדבש כ"כ הא"ח:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פד סעיף ט
עבר ובישל תוך י"ב חדש, בלא בדיקה, אם יכול לבדוק, בודק. ואם לאו, מותר.
ש"ך יורה דעה סימן פד ס״ק כט
אם יכול לבדוק כו'. ז"ל הרשב"א אם יכול לבדוק בודק ואם לאו יראה לי שמותר הא למה הדבר דומה לבא זאב ונטל בני מעיים של בהמה דמעמידים אותה בחזקת היתר (וכדלעיל סי' ל"ו ס"ה) ועוד שהרי יש כאן שתי ספיקות ספק היה שם רחש או לא ואת"ל היה שמא נמוח ונתבטל ואע"פ שאמרו בריה אינה בטלה (וכדלקמן סי' ק') לא אמרו אלא בריה שלימה אבל מחויה בטילה ולפיכך כל שיש בה שני ספיקות אפי' באיסור תורה הולכין בו להקל עכ"ל
Summary:
There appear to be two reasons that ביטול cannot serve as a source to rely on when there are bugs in food (e.g. fruits/vegetables): (1) we don’t rely on ביטול in cases of בריה and (2) we don’t rely on ביטול when the דבר איסור can be removed. In fact, in seeking to justify the common practice to be lenient, the ערוך השלחן cites minority positions that perhaps there may be ground on which to justify using ביטול for a בריה, where the percentage is over 1:1000.
Accordingly, where one knows there are bugs, they must be removed. However, if one is in doubt, the general rule is that we can rely on רוב on a דאורייתא level. For example, if we’re not sure if meat was slaughtered properly and investigation is possible, we require investigation, but if it’s not possible, then we rely on רוב, since it works on a דאורייתא level. A similar ruling appears in the context of a scenario in which the lungs were lost before they could be investigated. In such a case, it is evident that רוב works on a דאורייתא level.
However, as is clear from the ש״ך and אגרות משה, where there is no real possibility, מיעוט שאינו מצוי, that there will be bugs, no checking is required.
In terms of defining מיעוט המצוי, the ריב״ש uses the phrasing: קרוב למחצה ורגיל להיות. The חתם סופר seems to have similar definition. In contrast, the משכנות יעקב brings proofs to support a 10% definition of מצוי. As noted by ר׳ בעלסקי, even though some later authorities (e.g. שבט הלוי) argued, the standard of the משכנות יעקב was largely accepted.
In terms of assessing the denominator, ר׳ שלמה זלמן seems to say that one must look at the entire אגודה of lettuce. Rav Schachter appears to operate with a much more lenient approach in assessing the denominator.
There will be greater opportunities to be lenient if the potential bug was broken into pieces among the food.
No comments:
Post a Comment