מצוה לכבד ספר תורה יותר מדאי
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה י - הלכה יא
מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר, לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים. היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו…אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. נגמרו הלכות ספר תורה ברחמי שמיא.
הגהות מיימוניות הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה י אות ח
תשובת מורי רבינו וזה לשונו וששאלתם למה אין משכיבין ספר תורה בארון כמו לוחות יפה שאלת ור"ת כתב בתשובות שכן היה יותר טוב מטעם זה ועוד כתב אלו נזכרתי כשעשיתי ארון הרחבתיו עד כאן
טור יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפב
חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת ומצוה לייחד לו מקום ולכבד אותו המקום ולהדרו ביותר ולא ירוק כנגד ס"ת ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשוט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשוי ולא יחזיר אחוריו לס"ת אא"כ גבוה ממנו י' טפחים אלא ישחה לפניו בכובד ראש…שהוא העד הנאמן על כל באי עולם שנ׳ והיה שם בך לעד ויכבדנו לפי כחו.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפב סעיף א
חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת. ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ספר תורה. ולא יגלה ערותו כנגדו. ולא יפשוט רגלו כנגדו. ולא יניחנו על ראשו כמשוי. ולא יחזור אחוריו, אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים, אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד, שהוא העד הנאמן על כל באי עולם, שנאמר: והיה שם בך לעד (דברים לא, כו), ויכבדנו כפי כחו.
מקור המנהג להתענות מהמשפטי שמואל
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כו עמוד א
ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו, ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה, ועל המקדש, ועל ירושלים.
שו"ת משפטי שמואל (ר׳ שמואל קלעי, 1500-1585, מחכמי יוון במאה ה-16) שאלה יב (א)
ועל שאלתך ששאלת ממני לאהבתך אמרתי להשיבך אך בקצרה לאפס פנאי וז"ל שאלתך, שאלת ממני בני ידידי יקירי הנבון כמהר"ר יחיאל ויטאל יצ"ו שתחיה סמך למה שאומרים העולם שמי שנופלים לו תפילין שצריך להתענות. תשובה, דע שהתפלין יש בהם קדושה גדולה וראוי להזהר מהם, וכל זמן שהם עליו צריך שלא יסיח דעתו מהם. וכשנופלין מידו שייך בהם זלזול, והוא שאמרו חז"ל שתפלין שנשרפו, בזרוע צריך הרואה לקרוע שתי קריעות כמו ס"ת שנשרף כדאיתא במו"ק פ' ואלו מגלחין [כו ע"א] ואחרי שהם כס"ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס"ת מידו לא יתענה. וקצת ראיה יש ממה שאמרו [ב"י או"ח סי' רפח בשם ספרים קדמונים] שהרואה ס"ת שנשרף בחלום חייב להתענות אפי' בשבת. וזה יספיק לתת סמך למנהג שנהגו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן מד סעיף א
כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי, אלא אם הניח עליהם סודר ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי. וכיצד הוא עושה, מניח ראשו בין ברכיו, והוא יושב וישן. היו תפילין כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע. ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו, אסור לישן בהם אפי' שינת עראי. הגה: ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן, אבל בנרתקן בכל ענין שרי (ב"י בשם העיטור).
מגן אברהם סימן מד ס״ק ה
בנרתקן. העיטור לא כתב אלא דלא חיישי' להפחה כשהן בנרתקן ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן ועמ"ש סי' מ"ג ס"ז ובמשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש
חילוק בין תפילין לספר תורה
מגן אברהם סימן מד ס״ק ה
ובמשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש וצ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עסי' מ':
אליה רבה סימן מ ס״ק ה
ועיין לקמן סימן תקס״ח [אליה זוטא סק"ט] כתבתי בשם שיירי כנסת הגדולה ור"י ברונא דמי שנופלין לו תפלין יתענה באותו יום, ואם בשבת ימתין עד למחר, ודוקא קציצה אבל ברצועות אין קפידא. ואם נפלו תפילין עם הכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה, ובכיס או תיק בלא תפילין אין חשש ע"כ. ולמג"א סוף סימן מ"ד אשתמיטתה. כשנפלה ספר תורה אפילו בנרתיקו יש להתענות [מג"א שם]:
מחצית השקל אורח חיים סימן מד ס״ק ה
בנרתקן כו'. ונראה לי דמיירי בלא נרתיקן. ובספר אליה רבה סוף סימן מ"ם [ס"ק ה] כתב בשם [שיירי] כנסת הגדולה [הגה"ט סימן תקסו אות ג] דאם נפלו בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה. וכתב עוד דאם נפלו רצועות לארץ אין קפידא:
משנה ברורה סימן מ ס״ק ג
בכיסן - וס"ת אסור לתלותה בכל גווני אפילו כשהיא באה"ק ותולה האה"ק ועיין בח"א כלל ל"א שכתב דאפילו כשאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור כל שאין תחתיו עומד דבר מה וספרים כגון ספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין. ומ"מ ספרים או סידורי תפלות הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלותן בם שהלוחות אין דומות לכיס לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו. מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלותן בפתח ביהכ"נ. נוהגים העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתיקן וה"ה כשנופל ס"ת אפילו בנרתיקן. ועיין בא"ר שכתב דאפילו תפילין בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה:
אם כל הציבור צריכין להתענות
שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק א סימן נט
שאלה על דבר הסיבה אשר קרה בק' בריגל רחמנא ליצלן שבא השמש של בית המדרש בליל שבת קודש לביהמ"ד ללון שם ולא מצא שם שום אדם ולא רצה לישן שם יחידי ונעל הביהמ"ד והלך לביתו לישן ובבוקר ביום הש"ק מצאו הספרי תורה מונחים על האשפה בבזיון שבאו גנבים בלילה והוציאו הספרי תורה והפשיטום והשליכום ארצה ושאלו אנשי העיר מה לעשות: תשובה מכתבו הגיעני והנה בעיקר הדבר שנוהגין אנו בני אשכנז להתענות בנפל ספר תורה או תפלין אין לו שום רמז בש"ס…ובודאי צריך ליזהר בשמירת ספר תורה אבל אם אפילו באונס נפלה להתענות כל מי שהיה בבית הכנסת כאשר נהגין אין ראיה מזה ואדרבה בש"ס גבי בליעת תפלין במועד קטן משמע בהדיא דבאונס שלא ע"י אדם להכעיס אין צריך כלל לא קריעה ולא תענית…אמנם נראה לי לומר דהטעם הוא דמבואר בתענית בגמרא שם שאמרו על מה שמוציאין התיבה לרחוב לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונותינו הרי שעוונות גורמין לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר והיינו אותם שהיה להם הכלי צנוע ונתבזה ולכן כל בני בית הכנסת והחברות של אותה בית הכנסת ראוים להתענות לתשובה על עוונותיהם שגרמו הכלי צנוע הקדושה שנתבזה מחמת עוונותיהם: ולכן נראה לי לגזור תענית על אותן אנשי בית הכנסת בה"ב ומי שאינו בריא בכחו יוכל לפדות התענית לפי נדבת לבבו ולפי ערכו ויעשו איזה מצוה מהממון אשר לצורך מצוה זו מוכרין ספר תורה כגון להשיא יתום או להספקת לומדי תורה ובודאי תשובתם יעלה לרצון ועוונות יהפכו לזכיות וימתקו הדינים ויהיה חיים ושלום לכולם:
שו״ת מהר״ש (ר׳ שמואל בן זאב ענגיל, מחסידי צאנז) חלק א סימן פב
בדבר שאלתו במי שבשעה שהלך להגביה הס״ת הסיח דעתו מהס״ת ונפל ר״ל צד אחד לארץ. הנה באמת קשה לפלפל בדבר שאין לו מקור בש״ס והנה כת״ה היא מ״ש המג״א סי׳ מ״ד ס״ק ה בשם משפטי שמואל….אך אין מפורש אי רק מי שנפל הס״ת מידו צריך להתענות או כל בני בהכ״נ, ולכאורה מדנקט "וה״ה כשנפל ס״ת" משמע דס״ת ותפילין דינם שוים, ובתפילין פשיטא דרק מי שנפל מידו מתענה אבל לא שאר הרואים, א״כ משמע דגם בס״ת א״צ להענות רק מי שנפל מידו הס״ת אבל לא שאר האנשים שהיה בבהמ״ד…אך מביא שם בשם ס׳ נהר שלום שפעם אירע ר״ל עובדא כזו וגזרו תענית בה״ב על כל האנשים שנמצאו אז בבהכ״נ…אך הרב חידא מסיק…על פי דין א״צ להתענות רק מי שנפל מידו הס״ת אבל הרואים א״צ להתענות ומסיים דהמחמיר תע״ב. והנה באמת בשו״ת ד״ח סי נ״ט שהביא כת״ה משמע דגם אותן בני בהכ״נ שלא היו בבהכ״נ בשעת הסיבה מ״מ מי שיש לו חלק בהס״ת צריך להתענות, אך שם מביא שהעולם נוהגין בנפל ס״ת לארץ מתענים כל שהיה בשעת נפילה אבל לא שאר בני העיר אבל עכ״פ משמע דאין חילוק בין מי שנפל מידו הס״ת לשאר הרואים…ואם קשה עליהם התענית ידה בממון, ע״כ לדינא נלע״ד כיון דמדברי הרב משפטי שמואל נראה דהרואה א״צ להתענות כלל…עכ״פ יש לסמוך…וכמ״ש בשו״ת בית יצחק.
לב אריה (ר׳ אריה ליב גרוסנס, חבר בית דין צדק דק״ק לונדון, נדפס ב-1958) חלק א סימן מ
ספר תורה שהיתה חסרה אותיות ובהיותה מונחת על שולחן הסופר בכדי לתקנה, אירע שנפל הספר מעל השולהן על הארץ, והשאלה היא אם גם בספר תורה פסולה יש חיוב להתענות כשנפלה ארצה. הנה מקור הדין דצריך להתענות בנפילת ספר תורה כשר' ארצה ר"ל כתוב במג"א…יש לדון בהאי פסול דחיסור אותיות בספר, אי הוה פסול משום האי חסרון דחסר אותיות ולהכי הפסול הוא רק במקום דחסר האותיות אבל כל הספר עדיין בקדושתו או דהאי פסול דחיסור אותיות מבטל את כל קדושת הספר ולהכי הפסול הוא בכל הספר ואין קדושת ספר עליו…והנה הרמב"ם פ' י' מהלכות ספר תורה הלכה י' פסק ז"ל שם נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה, ואם נעשה בו אחד מהן נעשה כחומש מן החומשין…הרי מוכח להדיא דהפסול דחסור אות מבטל את קדושת הספר כולו…אולם הכסף משנה הביא שם שנמצאת תשובה להרמב"ם שמברכין על ספר תורה פסול ושכך נהגו בפני גאני עולם ועוד הביא שהרשב"א תמה עליו…ולכאורה נראה לבאר מחלוקת דהני ראשונים דפליגי בהשאלה דהצגנו לעיל בתחילת התשובה…ולפי"ז היה נראה לומר בנידון דידן כיון דפסק המחבר והרמ"א דהיכא דכבר קראו ונמצא פסול מתחילין בס"ת כשר ממקום שנמצא הפסול ואין צורך לחזור מראש הרי דהם הכריעו להדיא דשאר הספר כשר…[אך] לכאורה לענין תענית דחיובו הוא רק משום בזיון קדושת ספר תורה אם כן בס"ת חסרה אין צריך להתענות דהא אפילו לדעת הפוסקים דיוצאים ידי חובת קריאה בחסרה, הרי ביררנו דהטעם הוא משום דלקריאה לא בעינן קדושת ספר תורה, ובאם יש עליו שם ספר סגי לצאת ידי חובת קריאה, משא"כ לענין תענית דתלוי רק בקדושת ספר תורה, ובחסרה דאין קדושת ס"ת עליה אין צריך להתענות…ועיין בספר ״חיים שאל״ דדן שם בשאלה כעין זו…מסיק שם דהאדם אשר על ידו נגרמה הנפילה חייב לצום גם בס"ת פסולה ואפילו כשנפל באונס, אולם האנשים שעמדו על ידו בשעת נפילה אינם חייבים בתענית בס"ת פסולה, מעיקר הדין, אלא מצד המנהג, ע"כ, וכן יש לומר גם בנידון דידן.
אם מתענה באותו יום שנפל
שו"ת מהר"י מברונא (ר׳ ישראל מברונא, 1400-1480, תלמיד של ר׳ ישראל איסרלין) סימן קכז
נשאלתי מי שנפלו לו תפלין בארץ כיצד יעשה. והשבתי כך ראיתי רבותי מנהיגים אם לא אכל בו ביום יתענה באותו יום אע"פ שלא קבל עליו מאתמול, ומ"מ מתפלל ענינו כמו בתענית חלום דטוב יותר בו ביום ואפי' בשבת כדאמרי' בפ"ק דשבת (יא א) והטעם שהראו לו מן השמים שצריך תשובה וגם בנפילת תפילין איכא סימנא כדאמרי' בגמ' (מו"ק כה א) האי מאן דאיתהפיך ליה רצועה ליתיב בתעני'...ומ"ש דתענית עדיף מהצדקה הרי כך אמרו בפי' בגמ' (ברכות לב א) גדול התענית מן הצדקה שזה בגופו כו'. ולא היה צריך ללמוד מדמתענה בשבת. ואיכא מא"ן בגמ"רא דיתיב כמה תעניות מהאי טעמא. אמנם לא סמכתי על זה, ואי אירע בשבת אל יתענה עד מוצאי שבת, ומהאי טעמא עדיף טפי להתענות מלמיהב פרוטה לצדקה. ויש מורים דלא ליתענה רק יהיב מידי לצדקה. ואין נראה לי, דאם כן למה יתענה בשבת יאכל ויתן פרוטה לצדקה אלא ודאי תענית עדיף. ורבותי החמירו להצריך תענית אפי' כי נפלו לארץ עם הכיס שלהם. ובכה"ג אני מקל ליתן פרוטה לצדקה עד דנפלו קציצה לארץ, ואפי' אם הרצועות בידו אבל ברצועות ליכא קפידה: אבל בכיס או בתיק בלא תפילין נמי אין בו חשש דלא אשכחן אלא מצילין תיק התפילין עם התפילין בפרק כל כתבי (שבת קטז ב). נאם ישראל מברונא:
אם קשה לו התענית
שו״ת אז נדברו (ר׳ בנימין זילבר, 1916-2008) חלק ח סימן כ אות ב
כשנפלו תפילין אם קשה לו התענית וכ"ש אם הוא ת"ח יפדה בצדקה וירבה בלימוד התורה, ואם אפשר לעשות תענית דיבור בודאי הוא משובח, ועי' היטב במה שמובא בבית ברוך כלל י״ד ס"ק רכ"ה
אם נפלו התפילין על רצפת קארפעט
רבבות אפרים חלק ו סימן יד
תפילין שנפלו - אירע בתפילין שנפלו על הרצפה, ואמר המשגיח שיש לעשות תענית דבור, במקום צום, ומזמן חפשתי מקור לזה, עד שראיתי בהליכות והנהגות לבעל קהלת יעקב, בעמוד כ"ג שכתוב שם, כשנפל בישיבה תפילין על הרצפה אמר רבנו שלא צריך לצום אלא לעשות תענית דבור וזה במקום הצום (בגלל שהדורות חלשים) וזה המקור הכי טוב מהסטייפלער זצ"ל. וידידי הרב אפרים פרידמן שליט"א כתב לי בזה וז"ל בענין מה ששאל איפה מובא הדין דכשנופל תפילין מידו צריך להתענות והאם יש נפקא מינה אם נפל עם התיק או לא ואם על הרואים יש ג"כ חיוב להתענות הנה בשו"ת ציץ אליעזר ריש חלק ה' נמצא קונטריס המכונה קונטריס שאלי שרופה באש על אודות ס"ת ותפילין שנשרפו או נפלו לארץ ושם בפרק ג' אות א' מביא דברי המגן אברהם…וע"ש עוד כציץ אליעזר שמרחיב הדיבור בענינים אלו ובפרק ד' של הקונטריס מיירי בענין אם גם הרואים חייבים, או נוהגים להתענות עיי"ש בדבריו. הרי שם נמצא הרחבת הדיבור בכל הג' שאלות ששאל כתר"ה בענין זה…וכעת נסתפקתי בענין אם נפל תפלין בשבת על הארץ, ועל הארץ הזה יש דבר הנקרא (carpet) ואינו צריך למקומו ולא לגופו, ואנן פסקינן דתפלין הוי ככלי שמלאכתו לאיסור…ואם כן תפילין זה לא מונח עכשיו במקום בזיון דיש על תפילין שתי כיסים והוי כיס בתוך כיס…ואם כן בתפילין דאפשר דאין כאן בזיון ויש לי ראיה ראיה כאן בזיון אם מונח בקרקע בבית, דחזינן במשנה ברורה סימן ל"ב ס״ק ה' ויש מחמירים בכל גווני אם לא שמונחים בבזיון כגון המוצא תפילין בשבת בשדה מותר ללובשם…וכן חזינן בקיצור שלחן ערוך בסימן פ"ח וזה לשונו ״ותפילין ג"כ אסורין לטלטל אך אם מונחים במקום בזיון שיוכלו להתלכלך מותר לטלטלן״ משמע במקום דאינו יכול להתלכלך אסור ואם כן חזינן דאסור לטלטל תפילין שנפל בשבת על הקרקע ומיירי הכא דאין כאן תינוקת בבית, ואבקש ממך שישים עין על דברי ולהשיבני במוקדם האפשר. תשובה: אחדשה"ט זה זמן רב שאני כבר דן בזה למצא מה נקרא ארץ לגבי בזיון בתפילין ואין לי ראיה ברורה, ושמעתי אם זה על קארפעט זה לא ארץ, וצריך לומר דהסברה הוא שעל הארץ הולכים וזה מלוכלך, ואין דרך ארץ שתפילין יהיו שם, ולכן תפילין שנפלו על הארץ כתב המגן אברהם בסימן מ' דיש להתענות, אבל בנפלו מידיו על השולחן, בודאי לא צריך להתענות, כי השולחן הוא לא מקום בזיון וכ"כ על הקארפעט הוא מקום נקי שאנשים כל פעם מנקים ומשגיחים שיהי' נקי, ולכן בשאלתך יש סברא גדולה לומר ברואה שם תפילין בשבת ואינו צריך למקומו ולא לצורך גופו דיכול להשאיר את זה שם עד אחרי שבת, וראיה לזה כרגע אין לי, או יבקש מילד שירים, וא"כ הדין הוא לכאורה שלא יטלטל כשבת
Summary:
The רמב״ם details various ways in which one should ensure a ספר תורה is properly respected, even analogizing them to the לוחות. Based on this comparison, the הגהות מיימוניות cites that it may be better to place them lying down in the ארון, similar to the לוחות. The הלכות of respect for a ספר תורה are codified accordingly in שלחן ערוך. While it would clearly be a violation of this הלכה to place or drop a ספר תורה on the floor intentionally, the הלכות do not include any consequences for this happening, either intentionally or accidentally.
The משפטי שמואל addresses the known practice (מה שאומרים העולם) to fast when תפילין fall on the floor. He compares this to a case of one who witnesses a ספר תורה burning, which requires קריעה. As part of this discussion, he notes that is based on the accepted understanding that fasting is required for a fallen ספר תורה. In the context of the שלחן ערוך discussing the prohibition to sleep while wearing תפילין, the מגן אברהם cites this view of the משפטי שמואל.
The מגן אברהם adds that while in the case of תפילין fasting isn’t required if they are in their cases, the same does not apply to a ספר תורה, where one must fast, even if it is covered.
The דברי חיים concludes that even if it wasn’t seen by everyone, all members of the בית הכנסת should fast in the case of a fallen ספר תורה (e.g. in a case where the ספר תורה falls out of the ארון overnight). The מהר״ש seems to be more lenient, only requiring fasting for those who were in shul that week. The לב אריה addresses a fallen ספר תורה that is פסול (e.g. a סופר). In this case, it would seem that only the סופר may need to fast.
If possible, it seems that the fast should be the same day (if one hasn’t eaten yet). If fasting is too challenging, giving צדקה may be an alternative.
The רבבות אפרים addresses whether it matters if the floor was carpet (less of a בזיון) as opposed to other floor surfaces.
No comments:
Post a Comment