מצות וקדשתו - סוגיית הגמ׳ יבמות וגיטין מח׳ רמב״ם ותוס׳
ויקרא פרשת אמור פרק כא פסוקים א-ח
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו…קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם…וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פח עמוד ב
מתיב רבא: מנין שאם לא רצה דפנו? ת"ל: וקדשתו, בעל כרחו; היכי דמי? אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה ברי לי, צריכא למימר דדפנו? אלא לאו דניסת לאחד מעדיה וקאמרה ברי לי, וקתני דפנו, אלמא מפקינן לה מיניה! איסור כהונה שאני. ואיבעית אימא: מאי דפנו? דפנו בעדים.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נט עמוד א
תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
רש"י מסכת גיטין דף נט עמוד ב
פתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש.
ולברך ראשון - בסעודה.
וליטול מנה יפה ראשון - אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה.
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה לב
והמצוה הל"ב היא שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו אותו לא נשמע מהם. וזה כלו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו (ר"פ אמור) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך. ובא הפירוש (גטין נט ב וש"נ) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ולשון ספרא (פ"א הי"ד) גם כן וקדשתו על כרחו. ר"ל כי זה צווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן.
תוספות מסכת חולין דף פז עמוד א
וחייבו ר"ג ליתן עשרה זהובים…ואחד שעמד במקום חבירו לקרוא בתורה פטור בלאו האי טעמא ואפילו תפס מפקינן מיניה משום דכולם חייבים בקריאת התורה וכן פירש ריב"א ואפילו עמד במקום כהן דהא דדרשינן (נדרים דף סב.) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא היא.
קריאת התורה - כהן קורא ראשון ואינו רשאי לחלוק כבוד למי שגדול ממנו
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נט עמוד א
מתני'. אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום; מערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום;בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון, מפני דרכי שלום…גמ'. מנה"מ? אמר רב מתנה, דאמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי, אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי. רבי יצחק נפחא אמר, מהכא: ונגשו הכהנים בני לוי, אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי. רב אשי אמר, מהכא: גבני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. ר' חייא בר אבא אמר, מהכא: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה. תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון. א"ל אביי לרב יוסף: מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! א"ל: דאורייתא, ומפני דרכי שלום. כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתי': דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום! אלא אמר אביי: לכדמר; דתניא: שנים - ממתינין זה לזה בקערה, שלשה - אין ממתינין; הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו - הרשות בידו; ואמר מר עלה: לא שנו אלא בסעודה, אבל בבהכ"נ לא, דאתו לאינצויי. אמר רב מתנה: הא דאמרת בבהכ"נ לא, לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני ובחמישי לא.
רא"ש מסכת גיטין פרק ה
ואף אם בא הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו בחכמה שיקרא ראשון בבית הכנסת בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים בבית הכנסת אין הרשות בידו דלא ליתו לאינצויי
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלה סעיף ג - ד
כהן קורא בתורה ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל. המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות, שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה.
משנה ברורה סימן קלה ס״ק ט
כהן קורא בתורה ראשון - דכתיב וקדשתו וקבלו חז"ל שר"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ומ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו אבל לענין לקרות בתורה בביהכ"נ תקנו חז"ל מפני דרכי שלום…ואין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי ושאר זמנים שקוראין בהן [פמ"ג]. אם אין כהן בביהכ"נ הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אע"פ שהאחר גדול בשנים [מ"א בסק"ז]:
ברכת המזון - מקדימין כהן רק כשהם שווים
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח עמוד א
לא ברכתי לפני כהן, למימרא דמעליותא היא? והא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שמברך לפניו, אפילו כהן גדול עם הארץ - אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות. אל תקרי משנאי אלא משניאי! - כי קאמר איהו - בשוין.
טור אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן רא
גרסי' בפ' בני העיר אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו ת"ח חייב מיתה בידי שמים שנאמר משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי אבל כהן ת"ח צריך להקדימו שנא' וקדשתו לכל דבר שבקדושה כגון לפתוח ראשון ולברך ראשון ואם ירצה ליתן רשות לישראל לברך רשאי:
מרדכי מסכת מגילה פרק בני העיר
נראה דבסעודה אם החכם ישראל מקדים את הכהן ע"ה לברך לפניו דרך חק ומשפט בגלל הכהונה על זה נאמר ולמשנאי אבל אם החכם נתן רשות לכהן ע"ה לברך ברכת המוציא או ברכת המזון אין כאן בית מיחוש דהא חכם יכול ליתן רשות ואפי' לישראל הפחות ממנו כדאיתא בברכות דרבי אמר לרב קום משי ידך ומפרש התם דלענין ברכת מזונא קאמר ליה וכן בר קפרא שנתן רשות לאחד מתלמידיו לברך פרק כיצד מברכין וקפץ ובירך על הפרגיות וה"ה ברכת המזון דיכול החכם להרשות אפי' ע"ה אלמלא שאין מזמנין על עם הארץ כדאיתא פ' שלשה שאכלו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן רא סעיף ב
לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט, אבל לתת לו החכם רשות שיברך, אין בכך כלום; אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו, שנאמר: וקדשתו (ויקרא כא, ח) לפתוח ראשון ולברך ראשון (וע"ל סימן קס"ז).
בציעת הפת - קדימת בעל הבית ואח״כ גדול שבכולם ואח״כ כהן
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מו עמוד א
רבי זירא חלש, על לגביה רבי אבהו, קביל עליה: אי מתפח קטינא חריך שקי - עבידנא יומא טבא לרבנן. אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן. כי מטא למשרי, אמר ליה לרבי זירא: לישרי לן מר! - אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן דאמר: בעל הבית בוצע? שרא להו. כי מטא לברוכי, אמר ליה: נבריך לן מר! - אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר: בוצע מברך? ואיהו כמאן סבירא ליה? - כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע - כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך - כדי שיברך בעל הבית.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ז הלכה ב
בעל הבית מברך המוציא ומשלים הברכה ואח"כ בוצע, והאורח מברך ברכת המזון כדי שיברך לבעל הבית, ואם היו כולן בעלי הבית הגדול שבהן בוצע והוא מברך ברכת המזון.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ז הלכה ב
בעל הבית וכו'. ג"ז שם (דף מ"ו) רבי זירא חלש…ומ"ש רבינו ואם היו כולם בע"ה וכו' נ"ל שכתב כן ליישב הני תרי לישני דאר"י משום רשב"י כשיש שם אורח ואידך לישנא דבוצע מברך כשכולן בעלי בית ומסתמא גדול שבהם הוא שבוצע והתוספות גם כן כתבו ליישבם.
בית יוסף אורח חיים סימן קסז
היכא שהמסובין רבים גדול שבכולם בוצע ואם יש עמהם בעל הבית הוא בוצע. בריש פרק שלשה שאכלו (מו.) אמרינן דבעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה וכיון דטעמא משום הכי הוא משמע ודאי שאף על פי שהאורח גדול בעל הבית בוצע: ומ"ש דהיכא שהמסובים רבים גדול שבכולם בוצע. כלומר כשאין ביניהם בעל הבית או שכולם בעלי בתים כן כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות ברכות (ה"ב) וגם כן כתבו התוספות בריש פרק שלשה שאכלו (שם ד"ה לא) אהא דאיתא התם דרבי יוחנן אמר בעל הבית בוצע ואורח מברך ורב הונא אמר בוצע מברך דיש ליישב הני תרי לישני דרבי יוחנן כשבעל הבית מיסב עמהם ודאי הוא בוצע ואורח מברך אבל כשאין בעל הבית מיסב עמהם הגדול שבהם יעשה המוציא וגם הוא יברך ברכת המזון וכן כתב המרדכי שם (סי' קסג):
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן קסז ס״ק ט
ובהגהות אלפסי החדשים (שלטי הגבורים על המרדכי) פרק ג' שאכלו (אות ג) דבעל הבית בוצע אע"פ שיש שם כהן וכן איתא בירושלמי:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסז סעיף יד
אם המסובים רבים, גדול שבכולם בוצע. הגה: ואם הם שוים ואחד מהן כהן, מצוה להקדימו; ואם הכהן עם הארץ, ת"ח קודם לו; ואם הכהן ג"כ ת"ח, אלא שהוא פחות מן השני, לא טוב להקדימו אבל אין חיוב בדבר. וע"ל סי' ר"א (ומרדכי פ' בני העיר ב"י סי' קל"ה בשם רשב"א) ואם יש עמהם בע"ה, הוא בוצע ואפילו אם האורח גדול.
משנה ברורה סימן קסז ס״ק סט
להקדימו - דכתיב וקדשתו ואחז"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון:
איסור להשתמש בכהן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף מה
אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון…הגה…אסור להשתמש בכהן, אפי' בזמן הזה, דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך (מרדכי בהגהות דגיטין).
ט"ז אורח חיים סימן קכח ס״ק לט
אם לא מחל על כך. בהגמ"ר דגיטין כ' מעשה בכהן שיצק מים ע"י ר"ת הקשה תלמיד א' הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונ' ה"ז מעל והשיב ר"ת אין קדושה בזמן הזה דקי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו ושתק ר"ת והשיב הר' פיטר דנהי שיש בו קדוש' יכול למחול כדאמר פ"ק דקידושין אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע דבלאו ה"ט יכול להשתעבד בו עכ"ל. וקשה לי הא קי"ל וקדשתו בע"כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשה כדאיתא בהאש' רבה אם לא רצה דפנו פירוש שמיסרין אותו ביסורין ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו ונ"ל דהטעם דיכול למחול הוא משום דיש לו הנאה מזה ולא אסרה התור' עליו מידי דהוא ניחא ליה בכך אם לא במה שאסרה תורה בפי' עליו אבל שאר דבר לא דוגמא לדבר דמותר להניח שורו לתלוש עשבים בשבת אף על גב דאדם מצווה על שביתת בהמתו מ"מ כיון דכתיב למען ינוח שורך ואין זה נייח אם לא יניחו לתלוש עשבים ה"נ כן הוא וההוא כהן שיצק מים לר"ת ודאי הוה ניחא ליה שזכה לשרת בקודש וזו היא קדושתו ונראה דהא דשתק ר"ת לאו משום שלא היה ידע להשיב אלא שלא רצה ליטול שם ת"ח עליו ולומר שבשביל זה הוא מותר כדאשכחן סברא זו לר"ת בפ' א"נ דף ס"ז רבינא אכל בנכיית' כתבו שם התו' ואר"ת דרבינא לא רצה ליטול השם ולעשות עצמו ת"ח כנ"ל נכון ולפ"ז כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים נראה שאסור להשתמש בו והוי כמועל בהקדש אף על גב דמחיל. ובלבוש כ' הטעם כאן דכתיב וקדשתו פי' אתה מצווה להקדישו אבל הוא אינו מצווה שיחזיק עצמו בקדושה ואין זה נכון כלל דאדרבה קי"ל דוקדשתו בע"כ וכאשר כתבתי נראה עיקר:
משנה ברורה סימן קכח ס״ק קעד-קעה
דהוי כמועל בהקדש - שהרי נאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ואף עכשיו שאין לנו קרבנות בקדושתו הוא עומד ומשום זה אסור בגרושה ולטמא למתים: אם לא מחל על כך - אבל אם מחל מותר שכבוד הכהונה [כמו לפתוח ראשון או ליטול מנה יפה ראשון וכדומה מדברים שאנו מחויבין לכבדם] ניתן להם רק להנאתם לפיכך בידו למחול וליתן רשות לישראל להשתמש בו ויש מי שאומר שאינו יכול ליתן רשות להשתמש בו אא"כ יש לו איזה הנאה כגון בשכר או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה אבל אם אין לו שום הנאה מזה אין יכול למחול דאע"ג דכבוד יוכל למחול שימוש ענין של בזיון הוא וטוב להחמיר לכתחלה. ולהשתמש בהם שירות בזויות בודאי יש ליזהר [מגן גבורים]:
אם חוששין לדין וקדשתו בזמן הזה
מגן אברהם סימן רא ס״ק ד
לפתוח ראשון. בקריאת התורה (רש"י ור"ן) והרא"ש כ' להיות ראש המדברים…וכ' בטי"ד סי' כ"ח בהג"ה דאם עלה ישראל ראשון אין מחייבין אותו י' זהו' דקר' אסמכתא הוא…וצ"ע דבגיטין דף נ"ט אמרי' בהדיא דאוריי' היא וגם הרמב"ם מנאה במנין המצות סי' ל"ב…וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם, ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה וכמ"ש ססי' תנ"ז.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנז סעיף ב
הלש עיסה ביום טוב של פסח, לא יקרא שם לחלה עד שתאפה, שאם יקרא לה שם אינו רשאי לאפותה. ואם יניחנה כך, תחמיץ ואינו רשאי לשרפה בי"ט. ואם שכח וקרא לה שם, יטילנה לצונן וימנענה מלהחמיץ. הגה: ואם יש כהן קטן שלא ראה קרי, או גדול שטבל לקריו, מותרים לאפות החלה בשבילו. ויש אומרים שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן (מהרי"ו).
באר היטב אורח חיים סימן תנז ס״ק יא
כהן. שאין מחזיקין אותו בכהן ודאי דדילמא נתחלל רש"ל ומהרי"ל ועיין בש"ך י"ד סימן של"ב שכתב שבפסח נוהגין ליתן לכהן קטן משא"כ בכל השנה ועמ"א הטעם.
משנה ברורה סימן תנז ס״ק כב
שאין מאכילין וכו' - שאין מחזיקים אותו ככהן ודאי דדלמא נתחללה אחת מאמותיו. ומ"מ לדינא דעת הרב כדעה הראשונה דנותנין לקטן או לגדול שטבל לקירויו [ש"ך ביו"ד סי' שכ"ב אות ט'] וכתב הפמ"ג ומ"מ לא ראיתי לנהוג כן אף בפסח. ובמדינותינו יש באיזה מקומות שנותנין לכהן גדול שטבל לקריו בפסח ועיין במ"א שכתב טעם למה דוקא בפסח המנהג ליתן:
Summary:
Based on the פסוק of וקדשתו, the גמרא discusses the possibility that a כהן can be compelled to avoid marrying a גרושה. However, the more common association with the מצוה of וקדשתו relates to preferential treatment of כהנים. The גמרא explains that this principle drives various areas, such as receiving the first עליה as well as opening the discussion, leading bentching and choosing first at the meal. The רמב״ם understands this to be a דין דאורייתא, while תוספות seems to assume that it’s a דין דרבנן.
In terms of the first עליה, the משנה states that a כהן is given the first עליה to the תורה as a form of דרכי שלום, ensuring peace among כלל ישראל. The גמרא adds/explains that a driving force for this preferential treatment during קריאת התורה stems from the מצוה of וקדשתו, which necessitates preference be given to כהנים in various areas, such as opening the discussion, leading bentching and choosing first at the meal.
The גמרא presents two possible understandings. First, it may be that we couple דרכי שלום with a general principle of וקדשתו, both dictating preferential treatment Alternatively, the principle of דרכי שלום can be an additional layer of preferential treatment. Ordinarily, one who is entitled to greater respect (e.g. the כהן) is allowed to defer to others. However, that permission to defer was removed from shul in this case based on דרכי שלום, as if a כהן were to defer to others, there would be controversy and fighting over who was greater to take in place of the כהן.
Accordingly, when it comes to עליות, as per the ruling in שלחן ערוך, the כהן always goes first and he’s not allowed to defer to others.
With respect to leading bentching, the gemara makes it clear that preference should be given to the one who is the greater תלמיד חכם, as it would be a grave sin to give greater כבוד to the כהן. The מרדכי explains that this prohibition applies where the כבוד is being given as a form of חוק ומשפט. However, to just give רשות to the כהן, that wouldn’t be a problem. However, where they are equal, it’s clear from the גמרא and per the ruling in שלחן ערוך, preference should be given to the כהן based on וקדשתו. The שלחן ערוך rules accordingly.
With respect to breaking bread, the גמרא is clear that preference should be given to the בעל הבית. Where there is no בעל הבית, the רמב״ם rules that the גדול שבהן should be given preference to breaking bread. However, where all else is equal, the שלחן ערוך/רמא rules that the כהן should be given preference.
The רמ״א rules that there is a prohibition to be משתמש with a כהן, unless he is מוחל. Based on a citation in the ט”ז, the משנה ברורה rules that this is based on וקדשתו.
The מגן אברהם seeks to explain the lack of sensitivity/compliance with some of these הלכות, suggesting that the lack of established יחוס may be a driving factor.
No comments:
Post a Comment