דינים (חוץ מזמנים) התלויים בשיעור מיל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ב
לא יניחו העיסה בלא עסק…וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מליחה סימן סט סעיף ו
שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל, שהוא שלישית שעה בקירוב
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב - דף נג עמוד ב
כמה שיעור עכול? אמר רבי יוחנן: כל זמן שאינו רעב וריש לקיש אמר: כל זמן שיצמא מחמת אכילתו…והאמר רב אמי אמר ריש לקיש: כמה שיעור עכול - כדי להלך ארבע מילין! - לא קשיא: כאן באכילה מרובה, כאן באכילה מועטת.
חשבון המיל מיחזקאל ומהספרי
יחזקאל פרק מא פסוק ח - פרק מה פסוק ג
וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב מיסדות מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה….וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת תָּמוֹד אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּבוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:
רש"י יחזקאל פרק מה פסוק ג
ומן המדה הזאת - בקנה המדה שנמדד בו ריבוע הר הבית…תמוד אורך חמשה ועשרים אלף - קנים ורוחב י' אלפי' קנים ולפי שלא פירש בפסוק ראשון מה הן כ"ה אלף אם קנים אם אמות הוצרך לומר שכ"ה מדות בקנה המדה שנמדדו בה:
ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שטו
דבר אחר ה' בדד ינחנו, עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר (יחזקאל מח ב) מפאת קדים עד פאת ימה…מה תלמוד לומר אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד שעתידים ישראל לטול אורך מן המזרח למערב על רוחב עשרים וחמשת אלפים קנים שיעורם שבעים וחמשה מיל.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף סו עמוד ב - דף סז עמוד א (פרק ו - שני שעירי)
משנה…עשר סוכות מירושלים ועד צוק תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל.
רש"י מסכת יומא דף סז עמוד א
שבעה ומחצה - הרי לתשעים ריס שנים עשר מיל…והחשבון הזה אינו שוה לחשבון שיסד רבי אלעזר קליר: ובשלשים קנים הוא קצב הריס, אותו חשבון אינו עולה לאלפים אמה המיל, אבל בברייתא דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל…והם עשרים וחמשה אלף קנים שבספר יחזקאל (מה) שנאמר ומן המדה הזאת תמוד וגו' וכל קנה שש אמות, הרי מאה וחמישים אלף אמה, תן לכל אלפים אמה מיל הרי שבעים וחמשה מיל.
ניחזי אנן באדם בינוני
תוספות מסכת שבת דף לה עמוד א
תרי תילתי מיל - קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא אלא תלתא ריבעי מיל ור' יהודה גופיה בפסחים בפרק מי שהיה טמא (דף צד. ושם) סבר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין…וע"ק דניחזי אנן באדם בינוני שילך מתחילת שקיעת החמה ד' מילין כדאמר בפסחים י"ל דמספקא להו מהו אדם בינוני.
RunnersWorld.com
According to the British Heart Foundation, the average walking pace for a person with excellent fitness is 4mph. Meanwhile, a large study into walking speed found the average to be approximately 3mph. Walking charity The Ramblers estimates that the figure is closer to 2.5mph, or even slower on longer routes, while the Centers for Disease Control and Prevention claims that the average walking pace is anywhere between 2.5mph and 4 mph. (https://www.runnersworld.com/uk/health/a45709070/average-walking-speed/)
"זעקסטל" - שיטת עולא: שיעור מיל כ״ד מינוט (ב׳ חומשי שעה)
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צג עמוד ב (פרק ט - מי שהיה)
אמר עולא: מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם ביום - עשרה פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין. פשו לה תלתין. חמיסר מצפרא לפלגא דיומא, וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא.
רש"י מסכת פסחים דף צג עמוד ב
כמה מהלך אדם - בינוני, וביום בינוני, דתקופת ניסן ותשרי, שהימים והלילות שוין.
עשרה פרסאות - ארבעים מילין.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ה הלכה ט
מי שהיה בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר הרי זה דרך רחוקה, היה בינו ובינה פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ה הלכה ט
ומ"ש מי שהיה. הכי משמע שם בגמ' בט"ו מילין שאמרו הם מתחילים מהנץ החמה לא מעלות השחר ואמרינן בגמרא עולא לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ופסק כעולא.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת פסחים פרק ג
וכיון שאין אנו יודעים אם החמיץ או לאו נשערנו בכיוצא בו או בזמן הידוע שבכמו אותו זמן יחמיץ הבצק, ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הלוך בינוני מיל אחד, והוא כדי שני חומשי שעה מן השעות השוות.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צד עמוד א (פרק ט - מי שהיה)
מיתיבי, רבי יהודה אומר…תיובתא דרבא, תיובתא דעולא! תיובתא.
באור הגר"א אורח חיים סימן תנט
וכ"כ הרמב"ם בפירושו בפ"ג דפסחים מתני' ב' ששיעור מיל ב' חומשי שעה וכ"כ הרע"ב שם והרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק בפ"ה מה' ק"פ כעולא אבל הוא תמוה דהא איתותב עולא וא"כ שיעור מיל ג' שמינית ואפשר שגי' אחרת לו שם דלא איתותב.
תוספות יום טוב מסכת פסחים פרק ג
הרמב"ם מחשב הי"ב שעות רק מהנץ החמה עד שקיעתה ולפיכך צריכין לנכות מהיו"ד פרסאות עשרת מילין שה' מהן מעלות השחר עד הנץ החמה וה' מהן משקיעתה עד צאת הכוכבים פשו להו תלתין מילין לאלו הי"ב שעות.
"אכטל" - שיטת ר' יהודה: שיעור מיל כ"ב מינוט וחצי (פרסה: שעה ומחצה)
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צד עמוד א (פרק ט - מי שהיה)
מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא דעולא! תיובתא.
באור הגר"א אורח חיים סימן תנט
ואין לך אלא כמו שכתבתי דהחשבון מנ"ה עד ש"ה י"ב שעות ומיל ג' שמינית ומע"ה עד נ"ה שעה ומחצה…ולפ"ז נשאר מנ"ה עד השקיעה מהלך ח' פרסאות ליב"ש הנ"ל וא"כ עולה שיעור פרסה לשעה ומחצה.
חתם סופר מסכת שבת דף לה עמוד א
הילך כללא דהאי חושבנא אם תחשוב י"ב שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ובהם מ' מילין לכ"ע יגיע לכל מיל ח"י מינוטען. אך הרמב"ם מחשב י"ב שעות מהנץ עד השקיעה לבד, ואי ס"ל מע"ה עד הנץ ה' מילין וכן משקיעה עד צ"ה נמצא לא יהיה מהנץ עד שקיעה רק למ"ד מילין ובהם י"ב שעות יהי' כ"ד מינוטען לכל מיל וזה כמ"ש תוס' יו"ט בשמו פ"ג דפסחים אבל האמת הוא דס"ל לרמב"ם כמ"ד מע"ה עד הנץ הוא ד' מילין וכן משקיעה עד צ"ה ונשארו מהנץ עד השקיעה ל"ב מילין ובהם י"ב שעות עולה לכל מיל כ"ב מינוטען וחצי והוא העיקר וכן פסק החק יעקב סי' תנ"ט.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ו
ועיין בביאורי הגר"א שדחה את הסוברים דהיום נחשב מעלות השחר עד צה"כ אלא דהיום נחשב מנה"ח עד שקה"ח כהתוי"ט אליבא דהרמב"ם אבל כיון שאיתותב עולא אין הלכה כמותו ונמצא שהיום הוא הלוך ל"ב מיל והוי מיל כ"ב וחצי מינוט ונמצא שמעלות השחר עד נץ החמה הם שעה ומחצה, ולהח"י לפירושו נמי משמע שהוא קצת יותר משיעור זה כדאיתא בתפארת ישראל בפירושו שלהח"י הוא כמעט כ"ג מינוטן…והנה משמע לי ראיה גדולה מהקרבת התמיד שהוא לא פחות משיעור הגר"א והח"י, דהא מפורש ברש"י ריש תמיד נשחט שהיו שוהין שעה אחת בעשיית התמיד של בין הערבים… וא"כ גם בתמיד של שחרית היו שוהין שעה בעשייתו, והיו קורין ק"ש אחר שנתנו האברים של התמיד על הכבש… והיה נשאר לגמור סדר התמיד רק עשיית הפייסות דחדשים לקטרת ומי הוא המעלה אברים מן הכבש למזבח שמסתבר שהוא זמן קטן כעשרה מינוטן ולא יותר מחמשה עשר מינוטן… ונמצא שאחרי עבור מ"ה מינוטן ואפשר שהיו חמשים מינוטן משחיטת התמיד שהיה אחר שעלה עמוד השחר… עד שהגיע זמן הכרת חברו ד' אמות, וכפי שעיינתי הרבה פעמים בימים בהירים השערתי בעניותי שהוא ערך ל"ה ואולי ארבעים מינוטן קודם נץ החמה, וא"כ הוא או שמונים מינוטן או פ"ה או צ' מינוטן קודם הנץ דחמה.
.
"צענטל" - שיטת התרומת הדשן: מיל י"ח מינוט, רביעית שעה וחלק עשרים (פרסה: שעה וחומש)
תרומת הדשן סימן קכג
שאלה: הא דקיי"ל דאם שהה הבצק בלא מתעסקים כשיעור הילוך מיל, חשבינן ליה כחמץ. ואם לא שהה כשיעור הזה בפעם אחת אלא פעמים, ומתעסק ביה בינתיים, וכשיצטרפו השהיות בו קודם שיאפה הוי כשיעור מיל, מי אסרינן לבצק משום חמוץ כה"ג או לאו? הגה"ה: ושיעור מיל רביעית שעה וחלק עשרים מן השעה, לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום שהוא י"ב שעות, כדאיתא פ' מי שהיה טמא, ע"כ.
תרומת הדשן סימן קב
בל בנ"ד דליכא למיחש למילתא אלא במשך בין השמשות קודם חשיכה, דאי כבתה לאחר חשיכה קי"ל דאין זקוק לה ולא נפיק מיניה מידי. דדוחק הוא מאד לחלק הכי. דהא כמה שיעורין משך הדלקה חצי שעה, כדכתב הרמב"ם. ושיעור בין השמשות לפר"ת והתוספות ואשירי שילהי פ' במה מדליקין היינו שלשה חלקי מיל, דזהו קרוב לרביע שעה, כמו שהוכחתי בתשובה אחרת, דמהלך אדם בינוני ביום בינוני שהוא י"ב שעות. הולך עשר פרסאות. ואי חיישינן דילמא כבתה בחצי שעה, אמאי לא ניחוש ברביעי /ברביע/ שעה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ב
לא יניחו העיסה בלא עסק ואפילו רגע אחד. וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ. ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה. הגה: ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות, כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל, או שיהיה במקום חם שממהר להחמיץ (הגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פרק אלו עוברין).
באור הגר"א אורח חיים סימן תנט
ושיעור מיל כו'. כך כ' בתה"ד לפי חשבון עשרה פרסאות ביום. אבל הוא תמוה מאד ושגגה גדולה היא מאד דהא אמרינן בפרק מי שהיה דעשרה פרסאות הוא מע"ה עד צ"ה וא"כ י"ב שעות ביום בינוני לדידי' מע"ה עד צ"ה. וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה ומע"ה עד צ"ה הוא ט"ו שעות וג"כ ידוע שהימים בימות החמה שוין להלילות בימות הגשמים וכן להיפך וכמ"ש במ"ר שלוים זה מזה כו' וזהו מנ"ה עד ש"ה אבל מע"ה עד צ"ה הוא יותר ששה שעות על הלילות וכ"ש באופקים הנוטים הרבה לצפון וכן בקו השוה שכל ימים ולילות שוות אינן אלא מנ"ה עד ש"ה אבל מע"ה עד צ"ה הרבה יותר היום על הלילה ועוד כמה קושיות עצומות יש ונלאתי לכותבן. ועיקר כדברי האומרים שהחשבון הוא מהנ"ה עד ש"ה ואין לזוז ממנה.
"צענטל״ - שיטת הרמב"ם לפי הגר"א: שיעור מיל י"ח מינוט (פרסה: שעה וחומש)
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק א
ועמוד השחר, הוא עמוד האור הבוקע בבקר, והוא אור ייראה בפאת מזרח קודם עלות השמש כשעה וחומש מן השעות השוות, וסבתו קרבת שטח הקיף אור השמש לאדים הכבדים העולים מן הארץ תמיד שגבהם על פני האדמה חמשים ואחד מיל כמו שנתבאר בתורת המדעים.
באור הגר"א אורח חיים סימן תנט
אבל בפי' במתני' א' פ"א דברכות כ' שמע"ה עד נ"ה הוא שעה וחומש והוא כר' יהודה ועוד סתירה אחרת ששם דס"ל די"ב שעות מע"ה עד צ"ה.…ושיטת הרמב"ם ג"כ נראה דודאי ס"ל דחשבון יב"ש מנ"ה עד ש"ה כמש"ל. אלא דמ"ש שמע"ה עד נ"ה הוי שעה וחומש הוא מפני שמפרש הסוגיא דפ' מי שהיה דלא כהתוס' אלא דר"י דס"ל דמהלך אדם כו' י' פרסאות היינו מנ"ה עד ש"ה וכן חשבון הי"ב שעות דמהלך כו' ג"כ מנ"ה עד ש"ה רק שהד' מילין בין דהנץ ובין דשקיעה הן לבד הי' פרסאות שמהלך אדם כו'
באור הלכה סימן תנט
הוי רביעית שעה וכו' - עיין מ"ב דיש פוסקים שחולקין על שיעור זה ולדידהו שיעור מיל הוא שליש שעה וחלק ט"ו מן השעה [24 דקות] (עיין מ"א ופר"ח וח"י וביאור הגר"א) ויש מבעלי סברא זו (עיין ביאור הגר"א ולפי גירסתנו בגמרא ועיין בספר סדר זמנים) שחושבין שיעור מיל לחשבון כ"ב מינוטין וחצי ולכתחלה במקום שאין הפסד מרובה מששהה י"ח מינוטין הוי חמץ ואסור בהנאה וכדעת השו"ע וכ"כ הגר"ז אמנם בהפסד מרובה אפשר דיש לסמוך על הני פוסקים דפליגי וכל כמה דלא שהה עכ"פ כ"ב מינוטין וחצי אין לאסור אם לא ראינו בה סימני שיאור וסידוק ועיין בספר סדר זמנים שכתב דגם לענין מליחה יש להחמיר אף דיעבד ולאסור כל זמן שלא שהה שיעור זה:
חזון איש, אורח חיים, סימן קכ״ג, אות א
א) או"ח תנ"ט ס"ב, ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה, כתב בספר מ"ב בבה"ל דבה"מ יש לסמוך אהני דפליגי וס"ל דשיעור מיל כ"ב מינוט וחצי, וכן בשיעור מליחה אין להקל בדיעבד בפחות מזה השיעור, אמנם לפי מה שהעלה הגר"א ז"ל בסוף דבריו לפרש בסוגיא דפסחים צ״ד א', דר"י אחד מעשרה ביום דוקא קאמר ודלא כפרש"י ז"ל שם, וגמ' תרתי קפריך ומסיק דר"י ביממא קאמר, ולפ"ז סרה קו' האחרונים ז"ל, דבאמת יום בינוני היינו י"ב שעות מנ"ה עד שקיעת החמה, אלא ששיעור י' פרסא היינו נמי לאותן י"ב שעות, א"כ אין לנו לזוז מדברי השו"ע דשיעור מיל י"ח מינוט, והגר"א ז"ל החזיק מאד בפי' הזה מלשון הסוגיא ומדברי הירושלמי יעו"ש, לכ"נ שאין להקל גם בהפ"מ בשהה י"ח מינוט, ובשיעור מליה יש להקל דיעבד בשיעור הזה, או לחולה גם לכתחלה, וס' סדר זמנים אינו תח"י.
Summary
1. Halachos that depend on the shiur of a mil
Shulchan Aruch (OC 459:2) rules that dough left idle for the shiur of a mil becomes chametz, though it never leavens while being actively worked. Shulchan Aruch (YD 69:6) rules that meat must sit in salt at least the time of a mil, "approximately a third of an hour." Berachos (53b) uses the same unit for digestion: Rabbi Yochanan says as long as one isn't hungry, Reish Lakish says as long as one is thirsty, and Rav Ami in Reish Lakish's name says the time to walk four mil. The Gemara reconciles these by distinguishing a large meal from a small one.
2. Establishing that a mil is 2,000 amos
Rashi in Yoma 67a derives the mil's size by combining two conversions that share a common unit, the reed (kaneh). Yechezkel (41:8) says a reed is six amos. The Sifrei (Ha'azinu 315) says the 25,000 reeds that make up each tribe's future portion equal 75 mil. Since 25,000 × 6 = 150,000 amos, and this equals 75 mil, one mil is 2,000 amos.
The link between the two sources comes from Yechezkel (45:3) and Rashi there. The verse says the 25,000 is measured "from this measure," which Rashi explains is the reed that measured the Temple Mount's 500 by 500, since the earlier verse never specified reeds or amos. So the 25,000 are reeds of Yechezkel's vision, and the Sifrei, expounding that same vision, uses the same number and unit.
By contrast, the Mishnah in Yoma gives 90 ris at 7.5 ris per mil, or 12 mil. Rashi notes that this ris-based system, which follows Rabbi Elazar Kalir (30 reeds to the ris), does not produce a mil of 2,000 amos. Only the Sifrei calculation does.
3. "Let us look at an average person"
Tosafos (Shabbos 35a) asks why we don't simply observe an average person walking four mil, as the Gemara in Pesachim suggests, and answers that the Tannaim themselves were uncertain who counts as "average." Modern numbers show the same uncertainty. A mil of 2,000 amos is 3,000 feet with a 1.5-foot amah and 4,000 feet with a 2-foot amah. Runner's World cites average walking speeds from 2.5 mph (the Ramblers) to 3 mph (a large study) to 4 mph (the British Heart Foundation, for excellent fitness). At 3 mph a mil takes about 11 to 15 minutes, and at 2.5 mph about 14 to 18 minutes, depending on the amah.
4. "Zexel": Ula, a mil of 24 minutes
Ula (Pesachim 93b) says it is 15 mil from Modiim to Jerusalem, based on an average person walking ten parsaos (40 mil) in a day. Alos to netz and shkiah to tzeis are 5 mil each, leaving 30 mil for the day. Rashi says this refers to the equinox, when day and night are equal. The Rambam (Korban Pesach 5:9) rules like Ula, counting the 15 mil from netz, and in his Mishnah commentary (Pesachim ch. 3) gives a mil as two-fifths of an hour. The Tosafos Yom Tov explains that the Rambam counts twelve hours only from netz to shkiah, leaving 30 mil, so 720 ÷ 30 = 24 minutes.
The Gra notes that Bartenura also gives two-fifths of an hour, but finds it puzzling since Ula was refuted, which would give 22.5 minutes. He suggests the Rambam had a different text of the Gemara in which Ula was not refuted.
5. "Achtel": Rabbi Yehuda, a mil of 22.5 minutes
Rabbi Yehuda (Pesachim 94a) says the sky's thickness is one-tenth of the day, since alos to netz and shkiah to tzeis are four mil each out of 40. The Gemara says this refutes both Rava and Ula. The Gra explains that the twelve hours run netz to shkiah, a mil is three-eighths of an hour, and a parsah is 1.5 hours.
The Chasam Sofer (Shabbos 35a) states that if the twelve hours run alos to tzeis with 40 mil, every mil is 18 minutes according to all opinions. But the Rambam counts only netz to shkiah. If alos to netz were 5 mil, that leaves 30 mil and 24 minutes per mil (the Tosafos Yom Tov's reading). The truth, he says, is that the Rambam holds it is 4 mil, leaving 32 mil and 22.5 minutes per mil, which the Chok Yaakov also rules.
Igros Moshe (OC 4:6) agrees that the day runs netz to shkiah and, since Ula was refuted, that a mil is 22.5 minutes, with alos 1.5 hours before netz. He notes the Chayei Adam is almost 23 minutes. He proves from the Tamid offering that the shiur is at least this long: the morning Tamid took about an hour, minus perhaps 10 to 15 minutes for the final steps, so roughly 45 to 50 minutes passed from shechitah until it was light enough to recognize a friend. Based on his own observations, that point was 35 to 40 minutes before netz, putting alos 80 to 90 minutes before netz.
6. "Zentel": Terumas HaDeshen, a mil of 18 minutes
The Terumas HaDeshen (123) was asked whether dough that sat idle in several stretches adding up to a mil is chametz. The Hagahah gives the shiur as a quarter hour plus a twentieth, or 18 minutes, from an average person walking ten parsaos in a twelve-hour day. In siman 102 he applies the same reasoning to bein hashmashos, three-quarters of a mil, close to a quarter hour. The Shulchan Aruch adopts this, and the Rema adds that one should work quickly in case idle times add up or the place is warm.
The Gra calls this "very astonishing and a great mistake." The Gemara's ten parsaos run from alos to tzeis, so a twelve-hour day by that reckoning would run alos to tzeis. But on the equinox the twelve-hour day runs netz to shkiah, while alos to tzeis is much longer. He concludes the day is counted netz to shkiah and one may not budge from this.
7. "Zentel" also: the Rambam according to the Gra, a mil of 18 minutes, and the halachic conclusions
While the Gra rejects the Terumas HaDeshen's path to 18 minutes, he accepts a different path to the same number as the Rambam's view, even though he himself rules 22.5 (section 5). The Rambam's Berachos commentary (ch. 1) says alos precedes netz by an hour and a fifth. The Gra sees a contradiction, since this matches Rabbi Yehuda and counts the day from alos to tzeis, yet the Rambam elsewhere counts bein hashmashos from netz to shkiah. He resolves it by saying the Rambam reads the Gemara in Pesachim differently from Tosafos: the average person's ten parsaos are netz to shkiah only, and the four mil at dawn and dusk are additional. So 40 mil fit in the twelve hours, giving 18 minutes per mil, with four mil at dawn equal to 72 minutes. This differs from the Terumas HaDeshen, who reached 18 by applying the ten parsaos to a twelve-hour day without accounting for alos and tzeis.
The Biur Halacha (459) notes that the Mogen Avraham, Pri Chadash, Chayei Adam and Gra hold a mil is 24 minutes, with some (the Gra by our text, and the Seder Zmanim) at 22.5. Lechatchila, dough that sat 18 minutes is chametz and forbidden in benefit, per the Shulchan Aruch and Gra"z. In a great loss, one may rely on the lenient view: if the dough sat less than 22.5 minutes and shows no signs of leavening or cracking, it is not forbidden. The Seder Zmanim says to be strict for salting even after the fact.
The Chazon Ish (OC 123:1) argues that the Gra's final reading of Pesachim 94a changes the picture. The Gra explains that Rabbi Yehuda means precisely one-tenth of the day, and that the Gemara's two questions conclude he spoke of the day only. This removes the Acharonim's difficulties: the day is twelve hours netz to shkiah, the ten parsaos refer to those same hours, and a mil is 18 minutes as the Shulchan Aruch says. The Gra held firmly to this explanation, based on the language of the sugya and the Yerushalmi. So even in a great loss one should not be lenient for dough that sat 18 minutes. For salting, one may be lenient after the fact at 18 minutes, or lechatchila for a sick person. He dismisses the Seder Zmanim as unreliable.
No comments:
Post a Comment